הירונימוס מקארדיה

היסטוריון יווני עתיק

הִיֶרוֹנימוֹס מקארדיהיווניתἹερώνυμος; המחצית השנייה של המאה ה-4 לפנה"ס והמחצית הראשונה של המאה ה-3 לפנה"ס) היה מצביא והיסטוריון יווני מקארדיה (אנ') שבתראקיה, בן זמנו של אלכסנדר הגדול, ההיסטוריון החשוב ביותר של התקופה ההלניסטית המוקדמת והמקור הראשוני ביותר לכל הידוע על ההיסטוריה הפוליטית של השנים 323–272 לפנה"ס.[1]

הירונימוס מקארדיה
Ἱερώνυμος ὁ Καρδιανός
לידה 354 לפנה״ס
קארדיה, טורקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 250 לפנה״ס (בגיל 104 בערך)
פלה, מוקדון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מוקדון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה יוונית עתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 250 לפני הספירה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

הירונימוס השתתף במסע של אלכסנדר, ולאחר מותו פעל בשירותו של הדיאדוך בן ארצו אאומנס.[2] לאחר מותו של אאומנס בשנת 316, הוא נפצע ונשבה על ידי אנטיגונוס מונופתלמוס, שחנן אותו. הוא עבד בשירותו של אנטיגונוס.[2] הירונימוס שהה תקופה מסוימת בארץ ישראל סביב שנת 312 לפנה"ס ולקח חלק פעיל באירועים הפוליטיים והצבאיים שאירעו בה.[1] אנטיגונוס הטיל עליו את המשימה לפקח על ים המלח ולאסוף את האספלט.[3]

הירונימוס היה נוכח בקרב איפסוס, שבו נהרג אנטיגונוס (301 לפנה"ס). אחר כך פעל בשירותו של בנו של אנטיגונוס, דמטריוס פוליורקטס,[2] שנהג בו באותה ידידות כמו אביו, כאשר מינה אותו למושל צבאי של העיר תסיפיי (אנ') שבבויאוטיה. אחר כך פעל בשירותו של בנו של דמטריוס, אנטיגונוס גונאטאס,[2] שגם הוא נהג בו בידידות, ובחצרו הוא מת בגיל 104.

חיבורועריכה

הירונימוס כתב חיבור בשם "היסטוריות על אודות הדיאדוכים",[2] חיבור היסטורי על הדיאדוכים ויורשיהם, הכולל את התקופה שממותו של אלכסנדר ועד למלחמה עם פירוס (323–272 לפנה"ס), שהוא אחד החיבורים ברי הסמכא העיקריים שהשתמש בהם דיודורוס סיקולוס (ספרים 18–20) וגם פלוטרכוס בביוגרפיות של אאומנס, פירוס ודמטריוס.

הוא עשה שימוש במסמכים רשמיים ונזהר בחקירתו את העובדות. פשטות סגנונו כנראה הפכה את עבודתו לא-פופולרית בקרב בני זמנו, אולם היסטוריונים מודרניים מאמינים כי היא הייתה טובה מאוד. בחלקה האחרון של עבודתו הוא עשה ניסיון ראוי להערכה להכיר ליוונים את אופיים וההיסטוריה המוקדמת של הרומאים. הגאוגרף פאוסניאס[4] טען כי הירונימוס היה ידוע בהיותו מוטה כנגד כל השליטים מלבד אנטיגונוס גונאטאס, ובמיוחד כנגד ליסימכוס, ושיער שהסיבה לכך הייתה שליסימכוס הרס את קארדיה והקים את ליסימכיאה במקומה.

הירונימוס דן בחיבורו בסיבות להתרחשויות, הציג את דעות המדינאים והתרכז בתיאור המלחמות והאירועים הפוליטיים. כאשר לא היה יכול לתת הסבר הגיוני, לא ייחס זאת לאלים, אלא למזל או למקרה ("טיכה").[2]

הירונימוס דיווח ש"בארץ הנבטים היה אגם מר שבו לא נולדים דגים ולא שום חיה אחרת החיה במים. לבנים של אספלט נמשות מתוכו על ידי תושבי הארץ".[1] הירונימוס הוא המקור היחיד, מלבד דיודורוס שהסתמך עליו, שקבע שים המלח ממוקם בארץ הנבטים,[5] והוא הסופר היווני הראשון הידוע לנו שהזכיר את הנבטים.[1]

יוסף בן מתתיהו הביע את אכזבתו מכך שלמרות שהותו בארץ ישראל, לא הזכיר הירונימוס את היהודים, בניגוד לבן זמנו, הקטאיוס איש אבדרה וטען שהדבר נעשה בזדון: "ומעיני סופרים אחדים לא נעלם דבר עמנו, רק מקנאה (משנאת חנם) או מסבות אחרות אשר אינן טהורות, לא הזכירו אותו בספריהם, ואני חושב כי יש לי ראיה לדבר הזה: כי הנה הירונימוס אשר כתב ספר על היורשים (הדיאדוכים) בעצם זמן הקטיוס ... אולם בעוד אשר הקטיוס כתב עלינו ספר שלם, לא הביא הירונימוס את זכרנו אף במקום אחד מספריו, אף כי כמעט גדל בארץ נחלתנו! ... את עיני השני הכתה השנאה השפלה בסנורים וכסתה את אהבת-האמת".[6]

שום כמות משמעותית מתוך עבודתו לא שרדה את סוף העת העתיקה. כמו החיבור האבוד, והמפורסם עוד יותר, של תלמי הראשון על תולדות אלכסנדר, גם מתוך חיבורו של הירונימוס אף פרק לא הגיע לידינו.

לקריאה נוספתעריכה

  • J. Hornblower, Hieronymus of Cardia (Oxford: Oxford University Press, 1981).
  • Joseph Roisman, "Hieronymus of Cardia: Causation and Bias from Alexander to his Successors," in Elizabeth Carney and Daniel Ogden (eds), Philip II and Alexander the Great: Father and Son, Lives and Afterlives (Oxford University Press, 2010)

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I: V. Hieronymus of Cardia, No.10, pp. 18-19
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 תולדות התקופה ההלניסטית, האוניברסיטה הפתוחה, יחידה 10 (כתבה: אביבה קציר), עמ' 140.
  3. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, ספר 19, פרק 100, סעיפים 2-1.
  4. ^ Pausanias, 1.9.8
  5. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I: XXXII. Diodorus, No.59, p. 174
  6. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק כג.