פתיחת התפריט הראשי

הליך הדחה בארצות הברית

הדחת נושא משרה ציבורית בררה"ב
משפט ההדחה של הנשיא ביל קלינטון ב-1999

הליך הדחה בארצות הברית[א] (באנגלית: Impeachment) הוא הליך שניתן לסמכות הקונגרס של ארצות הברית ומאפשר לדון ולהדיח פקידי ממשלה ובכללם את נשיא ארצות הברית בעקבות פשעים שביצעו לכאורה. לרוב, נדונו במסגרת ההליך חשדות לפשעים שבוצעו במהלך כהונת החשודים, אם כי היו מספר מקרים בהם הקונגרס הדיח והרשיע פקידים על עברות שבוצעו קודם כהונתם. הליך ההדחה אינו מהווה חלק מהמשפט הפלילי המתנהל לאחר תום ההליך.

הליכי הדחה התנהלו נגד מספר נשיאים של ארצות הברית, אך רק שניים מהם, אנדרו ג'ונסון וביל קלינטון, הועמדו לדין על ידי בית הנבחרים, ושניהם זוכו מאוחר יותר על ידי הסנאט. נגד ריצ'רד ניקסון נוהל בעקבות פרשת ווטרגייט הליך הדחה שהופסק טכנית לאחר שהביא להתפטרותו של ניקסון.

הליך ההדחה מנוהל בדומה להליכי אישום רגילים בבית המשפט מול שופט או חבר מושבעים.

מקורו החוקתי של ההליך בסעיף השני של חוקת ארצות הברית הקובע בפסקה הרביעית כי "הנשיא, סגן הנשיא, וכל נושאי המשרות האזרחיות של ארצות הברית, יודחו מכהונתם אם יורשעו בבגידה, שוחד או פשעים ועוונות חמורים אחרים".

הסמכות הבלעדית להדחה מוקנית לבית הנבחרים. ההדחה תיושם בפועל לאחר קיום משפט בסנאט.

הליך הדחה יכול להתנהל גם ברמת המדינות. בתי המחוקקים בכל מדינה רשאים להדיח נושאי משרות ציבוריות ובכללם מושלים, בהתאם לחוקת המדינה.

מנגנון ההדחה הוקם בהתאם להמלצתו של בנג'מין פרנקלין, שבדיוני ועידת החוקה ציין כי היסטורית, הדחת מנהיג "מתועב" הושגה באמצעות התנקשות, ולכן המליץ להקים מנגנון חוקתי להדחה.

תוכן עניינים

הדחה בממשל הפדרליעריכה

בבית הנבחריםעריכה

הליכי הדחה עשויים להיפתח ביוזמת חבר בית הנבחרים עצמו, המאשים את נושא המשרה תחת שבועה, או בפנייה לוועדה המתאימה בקונגרס.

ההחלטה על פתיחת הליך הדחה תוגש לפתחה של אחת מוועדות המשנה של בית הנבחרים. ככלל, הדחת נושא משרה ציבורית תידון בוועדת המשפטים של הקונגרס.

הוועדה תדון בהאשמות, ובתום הדיון תתקיים הצבעה. במקרה שיש רוב לקיום הליך הדחה, יתקיים דיון והצבעה בבית הנבחרים. בית הנבחרים יהיה רשאי לאמץ חלק מהאשמות ולדחות אחרות.

ההחלטה על הליך הדחה דורשת רוב רגיל בבית הנבחרים. 

לאחר השלמת ההצבעה בבית הנבחרים, נבחרים "מנהלי הבית" שמציגים את הממצאים בפני הסנאט. מנהלים ממונים אלו משמשים כמקבילה של התביעה במשפט פלילי רגיל.

בית הנבחרים מיידע את הסנאט על הליך ההדחה שנפתח והסנאט מצדו מקבל החלטה לאפשר ל"מנהלי הבית" להציג את ההאשמות והפרוטוקולים במסגרת ההליך שהתקיים בבית הנבחרים.

 
הדמיה של משפט ההדחה של הנשיא אנדרו ג'ונסון ב-1868, בראש ההרכב שר המשפטים סלמון צ'ייס.

בסנאטעריכה

בסנאט לובשים הליכי ההדחה צורה של משפט. לכל צד הזכות לזמן עדים ולבצע חקירות נגדיות. חברי הבית, אשר מקבלים קולקטיבית את התואר "מנהלי המשפט", מציגים את טיעוני התביעה, ולנאשם ישנה זכות להתגונן גם באמצעות עורכי דין. הסנטורים מחויבים להישבע או להצהיר כי יבצעו את תפקידם ביושר ובהגינות, ולאחר שמיעת ההאשמות דן הסנאט בפרטיות בטיעונים ומקיים הצבעה. על פי חוקת ארצות הברית הרשעה דורשת רוב מיוחס של שני שלישים.

במקרה של הרשעה מודח נושא המשרה באופן מיידי ובמקרים מסוימים אף נאסר עליו לכהן בתפקיד בעתיד. המורשע עשוי לעמוד בהמשך למשפט פלילי. בניגוד למורשע במשפט פלילי, אין באפשרות הנשיא לחון את המורשע בהליך ההדחה.

החל משנות השמונים הוקמו בסנאט "ועדות משפטי הדחה" המלקטות את הראיות לקראת המשפט, מופקדות על שמיעת הראיות, מפקחות על הבדיקה והחקירה הנגדית של העדים ומציגות את הראיות בפני הסנאט כשלכל סנטור ישנה אפשרות לבחון את הראיות לפני ההצבעה. מטרת הוועדות הייתה לייעל את משפטי ההדחה שעשויים לארוך זמן רב. נאשמים אחדים עִרערו על השימוש בוועדות בטענה כי הן מהוות הפרה של זכותם למשפט הוגן וכי אין להן מנדט חוקי, אך בתי המשפט שדנו בעתירות בחרו שלא לפסול את השימוש בוועדות.

היסטוריהעריכה

בממלכה המאוחדת של בריטניה, נהוג היה הליך הדחה לפיו חבר בית הנבחרים היה יכול להאשים אדם בפשע, ובמקרה של הרשעה בבית הנבחרים, ההליך היה עובר לבית הלורדים. בניגוד להרשעה פלילית רגילה, להרשעה בבית הלורדים לא נדרש אישור מלכותי ולמעשה הליך זה נועד לאפשר הדחת פקידי ממשל בניגוד לדעתו של המלך.

המלך עצמו, לעומת זאת, היה מעל החוק ולא היה ניתן לשפטו או להדיחו. כאשר המלך צ'ארלס הראשון הועמד לדין בפני הפרלמנט בשנת 1649, הוא שלל את סמכותו המשפטית של הפרלמנט לשפטו וטען שכמלך כוחו ניתן לו מאלוהים: "שום כוח ארצי אינו יכול להתייחס אליי (בתור מלך) כעבריין ... שום מלומד במשפטים לא יאשר הפניית הליך הדחה כנגד המלך".

בעוד בית הנבחרים הבריטי התעלם מדבריו, הרשיעו והורה להוציאו להורג, השאלה המשפטית הכתימה את ההליכים.

כלקח מאירוע זה, בחרו חברי ועידת החוקה של ארצות הברית לכלול את הליך ההדחה במפורש בחוקה, כשהם מתייחסים במפורש להדחת נשיא, על מנת למנוע עמימות. עם זאת, הדעות חלוקות באשר לנסיבות בהן רשאי הקונגרס ליזום הליך הדחה. בטיוטה הראשונית של החוקה צוינו עבירות בגידה ושוחד בלבד, אך חבר הוועידה ג'ורג' מייסון העדיף להשתמש בביטוי "maladministration" שמובנו הוא ניהול כושל. לעומתו טען חבר הוועידה ג'יימס מדיסון שיש לאפשר הדחה רק על רקע פלילי, שאם לא כן יהיה הנשיא נתון תמיד ללחץ הסנאט. כפשרה התקבל בסופו של דבר הנוסח שכלל את הביטוי "treason, bribery and other high crimes and misdemeanors", ובתרגום חופשי: "בגידה, שוחד ופשעים ועוונות חמורים אחרים". ביטוי זה נתון לפרשנויות שונות. חוקרים אחדים, כגון קווין גוצמן, טוענים כי ביטוי זה יכול להתפרש גם כניצול לרעה של כוח שאינו פלילי, אך עם זאת, השתמש הקונגרס בהליך ההדחה רק במקרים קיצוניים.

מאז 1789 יזם בית הנבחרים הליכי הדחה רק 62 פעמים, כשבשניים מן המקרים הליכי ההדחה לא הושלמו מכיוון שהנאשמים התפטרו ממשרתם.

הליכי הדחה נפתחו מול תשעה עשר פקידי הממשל הפדרלי, בהם 15 שופטים פדרליים, שני נשיאים, שר בקבינט וסנטור. בנוסף אליהם התקיימו הליכי הדחה כנגד 13 שופטים מחוזיים, שופט אחד בבית המשפט לערעורים, ושופט אחד בבית המשפט העליון.

השופט אלסי הייסטינגס, שהודח מתפקידו, נבחר מאוחר יותר לבית הנבחרים של ארצות הברית.

הדחתו של הסנטור ויליאם בלאנט מטנסי, בשנת 1797, נעצרה לאחר שנטען[דרוש מקור] כי אין בסמכות הסנאט לדון אותו מאחר שבלאנט כבר לא היה סנטור ומאחר שסנטורים אינם מוגדרים כפקידי הממשל הפדרלי.

חוקת ארצות הברית מאפשרת לשני בתי הקונגרס להדיח את אחד מחבריהם, אך למרות זאת מעולם לא השתמשו בתי הקונגרס בסמכות זו.

הדחת נשיא ארצות הבריתעריכה

נכון לנובמבר 2016 הועמדו רק שניים מנשיאי ארצות הברית להדחה – אנדרו ג'ונסון ב-1868 וביל קלינטון ב-1998. שניהם זוכו במשפט שנערך בפני הסנאט. נגד הנשיא ריצ'רד ניקסון נפתח הליך הדחה, אך במהלך הדיונים בוועדת המשפט של בית הנבחרים הוא התפטר מתפקידו.

כאשר מתנהל הליך הדחה כנגד נשיא, ממונה שר המשפטים כמפקח על המשפט, כשבהליכי הדחה אחרים מופקד כמפקח על המשפט סגן הנשיא, מתוקף תפקידו כנשיא הסנאט.

ישנה טענה כי פרצה בחוקה מאפשרת לסגן הנשיא לפקח על הליך הדחה שמתנהל כנגדו.

הליכי הדחה בממשל הפדרלי לאורך ההיסטוריהעריכה

# תאריך פתיחת ההליך הנאשם משרה פרטי ההאשמה פסק הדין
1 ביולי 1797 סנטור (טנסי) קשירת קשר לסיוע להשתלטות בריטניה

על שטחי חסות ספרדיים.

הסנאט פסל עצמו מדיון בעניינו.
2 במרץ 1803 ג'ון פיקרינג שופט מחוזי (ניו המפשייר) שתיינות ופסקי דין לא חוקיים. הורשע והודח ב- 12 במרץ 1804
12 במרץ 1804 שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית הטיה פוליטית, פסקים שרירותיים

וקידום אג'נדה פוליטית אישית.

זוכה ב- 1 במרץ 1805
24 באפריל 1830 שופט מחוזי (מיזורי) ניצול כח לרעה זוכה ב- 31 בינואר 1831
6 במאי 1862 שופט מחוזי בטנסי תמיכה בקונפדרציית המדינות של אמריקה הורשע והודח ב- 26 ביוני 1862
24 בפברואר 1868 נשיא ארצות הברית הפרת חוק המשרה זוכה ב-26 במאי 1868
28 בפברואר 1873
 
מארק דלאיי
שופט מחוזי (קנזס) שתיינות התפטר לפני תום ההליכים.
2 במרץ 1876 מזכיר המלחמה של ארצות הברית

(תפקיד המקביל למזכיר הצבא של ארצות הברית

כיום)

שוחד ושחיתות זוכה לאחר התפטרותו ב- 1 באוגוסט

1876

13 בדצמבר 1904 צ'ארלס סוויין שופט מחוזי (צפון פלורידה) מגורים מחוץ למחוז השפיטה,

ניצול כח לרעה

זוכה ב- 27 בפברואר 1905
10 11 ביולי 1912 שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית

ובבית המשפט לערעורים

קבלת טובות הנאה מנאשמים ועורכי דין הורשע והודח ב- 13 בינואר 1913
11 1 באפריל 1926 שופט מחוזי (מזרח אילינוי) ניצול כח לרעה ההליך בוטל לאחר התפטרותו.
12 24 בפברואר 1933 הרולד לאודרבק שופט מחוזי (צפון קליפורניה) שחיתות זוכה ב-24 במאי 1933
13 2 במרץ 1936 הלסטד ריטר שופט מחוזי (צפון פלורידה) שחיתות, העלמת מס, ניגוד עניינים. הורשע והודח ב- 17 באפריל 1936
14 22 ביולי 1986 שופט מחוזי (צפון נבדה) העלמת מס הורשע והודח ב- 9 באוקטובר 1986
15 3 באוגוסט 1988 שופט מחוזי (צפון פלורידה) שוחד ועדות שקר הורשע והודח ב- 20 באוקטובר 1989
16 10 במאי 1989 נשיא בית משפט מחוזי (דרום מיסיסיפי) שבועת שקר הורשע והודח ב- 3 בנובמבר 1989
17 19 בדצמבר 1998 נשיא ארצות הברית עדות שקר ושיבוש הליכי חקירה זוכה ב- 12 בפברואר 1999
18 19 ביוני 2009 שופט מחוזי (דרום טקסס) תקיפה מינית ושיבוש הליכי חקירה ההליך בוטל לאחר התפטרותו.
19 11 במרץ 2010 שופט מחוזי (מזרח לואיזיאנה) הצהרת הון כוזבת הורשע והודח ב- 8 בדצמבר 2010

הדחה ברמת המדינותעריכה

בתי המחוקקים בכל מדינה רשאים אף הם להדיח פקידי מדינה ובכללם מושלים, אך הליך ההדחה והמשפט עשויים להיות שונים מן ההליך הפדרלי. לדוגמה, במדינת ניו יורק פותח הבית התחתון בהליך הדחה ואת המשפט מנהל הסנאט, אך שבעת שופטי בית המשפט לערעורים יושבים אף הם עם הסנאט כמושבעים. 

הדחת מושלים התרחשה מספר פעמים, בעיקר בעקבות האשמות בשחיתות. לפחות אחד עשר מושלי מדינות התמודדו עם הליכי הדחה; מושל אוקלהומה לי קרוס ניצל מהדחה בשנת 1912 על חודו של קול. מספר מושלים התפטרו מיד כשנפתח נגדם הליך הדחה.

ההדחה האחרונה של מושל אירעה ב-14 בינואר 2009, כשבית הנבחרים של אילינוי הדיח את המושל רוד בלאגוייביץ' ברוב של 117-1 בעקבות האשמות בשחיתות. ההליך הושלם ב-29 בינואר באותה שנה, כשהסנאט של אילינוי הדיחו ואסר עליו לכהן בתפקיד בעתיד. בסך הכל הוא המושל המודח השמיני בהיסטוריה של ארצות הברית.

קישורים חיצונייםעריכה

ביאוריםעריכה

  1. ^ למונח המקורי באנגלית 'Impeachment' אין תרגום מקובל בעברית. בערך כאן נעשה שימוש בהגדרת ההליך שהתקבלה בתקשורת הישראלית כ"הליך הדחה".