דונלד טראמפ

הנשיא ה-45 של ארצות הברית
Disambig RTL.svg המונח "טראמפ" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו טראמפ (פירושונים).

דונלד ג'ון טראמפ (אנגלית: Donald John Trump; נולד ב-14 ביוני 1946) הוא נשיא ארצות הברית ה-45, המכהן בתפקיד מאז ה-20 בינואר 2017. לפני כניסתו לפוליטיקה היה איש עסקים ידוע, יזם בנייה וכוכב ריאליטי[1].

דונלד טראמפ
Donald John Trump
Donald Trump official portrait.jpg
לידה 14 ביוני 1946 (בן 74)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא דונלד ג'ון טראמפ
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
השכלה
עיסוק טייקון, משקיע, יזם, סופר, איש טלוויזיה ופוליטיקאי
מפלגה הרפובליקנית (1987–1999, 2009–2011, 2012–היום)
מפלגות קודמות:
הדמוקרטית (עד 1987, 2001–2009)
עצמאי (2011–2012)
הרפורמיסטית (1999–2001)
בת זוג איוונה זלינצ'קובה (1977–1992)
מרלה מייפלס (1993–1999)
מלאניה קנאוס (2005–היום)
שושלת family of Donald Trump
אב פרד טראמפ עריכת הנתון בוויקינתונים
אם מרי טראמפ עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים דונלד טראמפ ג'וניור
איוונקה טראמפ
אריק טראמפ
טיפאני טראמפ
בארון טראמפ עריכת הנתון בוויקינתונים
www.donaldjtrump.com
נשיא ארצות הברית ה־45
20 בינואר 2017 – מכהן
(3 שנים ו־35 שבועות)
סגן מייק פנס
פרסים והוקרה
  • כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד (16 בינואר 2007)
  • פרס עץ החיים של קרן קיימת לישראל (1983)
  • מדליית הכבוד של האליס איילנד (1986)
  • איש השנה של המגזין "טיים" (2016)
  • פרס דאבל ספיק (2016)
  • היכל התהילה של בתי ההימורים (1995)
  • היכל התהילה של WWE (2013)
  • מסדר אבן סעוד
  • מסדר האור הנשיאותי
  • פרס פטל הזהב לשחקן המשנה הגרוע ביותר (1991) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Donald Trump Signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

טראמפ הוא הבעלים של התאגיד "ארגון טראמפ" ("The Trump Organization"), והמייסד של חברת "Trump Entertainment Resorts", העוסקת בבנייה, בהפעלת בניינים, בתי קזינו, מתקני תרבות ובתי מלון ברחבי העולם. אורח חייו הראוותני, כמו גם כמה מיוזמותיו המפורסמות הנושאות את שמו[א], הפכו אותו לידוען בעשורים האחרונים של המאה ה-20. בראשית המאה ה-21 היה גם לאישיות טלוויזיונית מפורסמת בזכות תוכנית מציאות פופולרית בהפקתו והנחייתו בשם "המתמחה", אשר שודרה בשנים 20042015.

כנשיא הורה טראמפ לאסור כניסה והגירה של אזרחים מכמה מדינות בעלות רוב מוסלמי, תוך שהוא מציין חששות ביטחוניים, חוקק הורדת מיסים מסיבית, הפחית רגולציות על עסקים ורגולציות להגנת הסביבה. תגובת ממשלו למגפת הקורונה הייתה איטית ביחס למרבית העולם, אם כי טראמפ הגביל את הכניסה מסין בסוף ינואר 2020 לפני רוב המדינות בעולם ובניגוד להמלצת ארגון הבריאות העולמי. במקביל איפשר טיסה ממדינות רבות אחרות. במדיניות חוץ קידם מדיניות שכינה "אמריקה תחילה". הוא פרש ממשא ומתן בשותפות הסחר הטראנס-פסיפית ומהסכם פריז העוסק בשינויי האקלים, הטיל מכסי יבוא שעוררו מלחמת סחר עם סין, והוציא את כוחות ארצות הברית ממלחמת האזרחים בסוריה. יחסו לישראל תואר כחיובי ביותר, בין השאר כשהכיר בירושלים כבירת ישראל ובריבונות ישראל ברמת הגולן, קידם תוכנית שלום עם הפלסטינים ועם איחוד האמירויות הערביות, ונקט קו תקיף נגד איראן, בין היתר כשפרש מהסכם הגרעין עם איראן וכשהורה לחסל מספר בכירים בכוחותיה. הוא מתמודד לקדנציה שנייה בבחירות לנשיאות 2020.

ראשית חייו ומשפחתועריכה

שורשיועריכה

טראמפ נולד בניו יורק למשפחה נוצרית-פרסביטריאנית ממוצא גרמני-סקוטי.

סבו מצד אביו, פרידריך טראמפ, נולד בקלשטאט שבגרמניה, היגר לארצות הברית ב-1885, ואינגלז את שמו הפרטי לפרדריק כשקיבל אזרחות אמריקאית ב-1892. בתקופת הבהלה לזהב ב-1897 בנה פרדריק שלוש מסעדות ומלון בדרכם של כורי הזהב שנהרו לקלונדייק שבקנדה, וכך הרוויח את הונו הראשון. הוא חזר לעיר מולדתו ב-1902, פגש את שכנת הילדות שלו, אליזבת (לבית קרייסט), ונישא לה. הם עברו לעיר ניו יורק באוגוסט באותה שנה. ב-1904 נולדה בתם הבכורה. בשל געגועיה של אליזבת למשפחתה בגרמניה, חזרה המשפחה בהמשך שנת 1904 למקום הולדתם. כשחזרו פרדריק ומשפחתו, קבעו הרשויות הגרמניות שפרדריק היגר לארצות הברית כדי להימנע מתשלומי מיסיו ומשירות צבאי בצבא הקיסרות הגרמנית, וכן שהפר חוק שאוסר על הגירה לאמריקה הצפונית. בעקבות כך בוטלה אזרחותו הגרמנית. ערעוריו נכשלו, ובשנת 1905 חזר בלית ברירה עם משפחתו לארצות הברית.

 
פרד טראמפ, אביו של דונלד טראמפ

אביו של דונלד, פרד טראמפ, נולד ב-11 באוקטובר 1905 בקווינס. כשהיה בן 15, נכנס לנעליהם של הוריו בעסקי הנדל"ן, והקים עם אמו את הארגון "Elizabeth Trump & Son". כשהיה פרד בן 22, הארגון הפך לחברה. בשנות ה-20 בנה דירות בקווינס, שנמכרו במחיר מוזל לתקופה. במהלך מלחמת העולם השנייה בנה פרד צריפים לצורכי המאמץ המלחמתי, ולאחר המלחמה התרחבו פעולותיו והוא בנה בתים למשפחות של ותיקי המלחמה. אף שמוצאו של פרד גרמני, הוא נהג לספר לחבריו היהודים שמוצאו שוודי. אחיינו הסביר: "להיות גרמני בימים הללו זה לא דבר טוב, במיוחד אם יש לך חברים יהודיים" (בעקבות פשעי המלחמה של הנאצים)[2].

שנותיו הראשונותעריכה

דונלד טראמפ נולד ב-14 ביוני 1946 לפרד ולמרי טראמפ בקווינס. בילדותו, שיתף אותו אביו לעיתים תכופות בהחלטותיו העסקיות ואף נתן לו לעזור לפועלים בבניית המבנים. בגיל 13, בשל בעיות משמעת, החליט אביו להכניסו לתוכנית של האקדמיה הצבאית בניו יורק, שבה למד במשך 5 שנים. הוא מונה שם לתפקיד קפטן של מחלקה ולקצין אימונים של גדוד, וצעד בראש מצעד צבאי במנהטן לציון יום קולומבוס ב-12 באוקטובר 1963[3]. בעודו בקולג' היה מעורב בפרויקטים של חברת הנדל"ן של אביו. הוא הופקד על פתיחה מחדש של מתחם דירות בסינסינטי שבאוהיו, שרכש אביו ב-1962. ב-1972 מכר טראמפ את המתחם בסכום של 6.75 מיליון דולר.

 
טראמפ באקדמיה הצבאית בניו יורק, 1964

באוגוסט 1964 החל ללמוד באוניברסיטת פורדהם (אנ') בניו יורק. בשנתו השלישית עבר ללמוד כלכלה בבית הספר וורטון שבאוניברסיטת פנסילבניה, לימודים שסיים ב-1968[4]. בעת לימודיו קיבל זימון להתגייס לצבא ארצות הברית במסגרת הגיוס הרחב למלחמת וייטנאם, אך קיבל פטור בשל לימודיו האקדמיים ומסיבות רפואיות[5].

חיים פרטיים ומשפחהעריכה

לטראמפ ארבעה אחים ואחיות. אחותו, מריאן טראמפ בארי, הייתה שופטת בבית המשפט הפדרלי השלישי לערעורים של ארצות הברית. אחיו פרדריק מת בשנת 1981 כתוצאה מאלכוהוליזם, ובעקבות כך נמנע טראמפ משתיית אלכוהול[6]. אחיו הקטן, רוברט, מת באוגוסט 2020[7].

טראמפ נשוי בפעם השלישית, למלניה קנאוס, דוגמנית עבר אמריקאית-סלובנית. אשתו השנייה הייתה מרלה מייפלס, ואשתו הראשונה הייתה איוונה זלניצ'קובה. הוא חבר הכנסייה הפרסביטריאנית.

טראמפ אב לחמישה ילדים. שלושה ילדים נולדו לו מנישואיו הראשונים לאיוונה.

הונו ונכסיועריכה

ב-2005 ראה אור ספרו של טימותי אובריאן "TrumpNation: The Art of Being The Donald". בספר נכתב כי שווי הונו ונכסיו של טראמפ מסתכם ב-150 עד 250 מיליון דולר, וכי הוא "מיליונר" ולא "מיליארדר", כפי שטוען טראמפ. בתגובה, הגיש טראמפ תביעת הוצאת דיבה נגד המחבר. ב-17 ביולי 2009 דחה בית המשפט העליון של מדינת ניו ג'רזי את התביעה, וקבע כי אובריאן לא הוציא את דיבתו של טראמפ כשטען כי שווי הונו ונכסיו נמוך בהרבה מאשר טראמפ טוען. בית המשפט לא דן בשאלת היקף הונו האמיתי של טראמפ.

באוקטובר 2016 העריך המגזין "פורבס" את הונו ונכסיו של טראמפ בסכום של 3.7 מיליארד דולר, ירידה של 800 מיליון דולר לעומת שנה קודמת[11]. טראמפ עצמו העריך ביוני 2015 כי הונו נאמד בכ-8.7 מיליארד דולר. טראמפ מעולם לא חשף רשמית את רישומי המס שלו, כך שלא ניתן לדעת בוודאות בכמה מוערך הונו[12]. באפריל 2020 העריך המגזין את הונו ב-2.1 מיליארד דולר[11].

במהלך מסע הבחירות לנשיאות ב-2016 חשף הניו יורק טיימס חלק מטפסי המס של טראמפ בשנת 1995 שמהם עלה כי הוא הפסיד 916 מיליון דולר באותה שנה. הדבר אפשר לו לנכות הפסדים אלה במהלך השנים הבאות ולהימנע מתשלום מס. במהלך אחד מהעימותים הנשיאותיים אמר טראמפ שלא שילם מס כי הוא חכם[13].

קריירהעריכה

קריירה עסקיתעריכה

 
מלון טראמפ בלאס וגאס שחלונותיו מחופים בזהב 24 קרט
 
דונלד טראמפ לוחץ את ידו של נשיא ארצות הברית רונלד רייגן, בביקור בבית הלבן, 1987

לאחר הלימודים המשיך בפעילות בחברת הנדל"ן של אביו, שהתמקדה בהשכרה למעמד הביניים בברוקלין, קווינס וסטטן איילנד. ב-1971 עבר טראמפ למנהטן. הוא הפך באותה שנה ליו"ר החברה ושינה את שמה לארגון טראמפ ("The Trump Organization"). הוא החל לעבוד על פרויקטים גדולים יותר, כשהוא משתמש בעיצוב אדריכלי ראוותני. הוא זכה לתשומת לב ציבורית לראשונה כשהואשם ב-1973 על ידי מחלקת המשפטים של ארצות הברית בהפרות של החוק לדיור הוגן (Fair Housing Act), על הפעלה וניהול של 39 בניינים. טראמפ דחה את ההאשמה, וטען כי היא נובעת מגודל החברה, ומן הרצון לאלץ אותה להשכיר למקבלי קצבת רווחה. בשנת 1975 הגיעו הצדדים להסכם פשרה בנושא[14].

בין הפרויקטים שבהם היה מעורב כלולים מגדל טראמפ ומגדל טראמפ העולמי בניו יורק, בניין טראמפ בניו יורק שאותו רכש ושיפץ, טראמפ פארק אווניו שהסב לבניין דירות למגורים, מלון וקזינו טראמפ פלאזה, מלון וקזינו טאג' מהאל ומלון וקזינו טראמפ קאסל באטלנטיק סיטי, מלון פלאזה בניו יורק אותו רכש ב-1988 ומכר ב-1995, מלון טראמפ בלאס וגאס, אתר הנופש מאר-א-לאגו בפאלם ביץ' וכן אתרי נופש ומגרשי גולף בעולם. שש פעמים לאורך הקריירה שלו נקלעו חברות בבעלותו לחדלות פירעון ונכנסו להליכי פירוק[15].

טראמפ היה מבעלי הארגון שערך את תחרויות מיס תבל (מיס יוניברס) וכן תחרויות מיס ארצות הברית ומיס ארצות הברית הצעירה. ב-1983 רכש טראמפ את קבוצת הפוטבול ניו ג'רזי ג'נרלס מליגת ה-USFL. הוא פעל לקידום הליגה כמתחרה משמעותית של ליגת ה-NFL והוביל תביעת נזיקין נגד ה-NFL על בסיס הפרה של חוקי ההגבלים העסקיים. מאמציו לא נשאו פרי והליגה חדלה לפעול ב-1986[16].

מיזם נוסף של טראמפ היה "אוניברסיטת טראמפ" שבמסגרתה הועברו סמינרים בנושאי נדל"ן. נגד המיזם ונגד טראמפ עצמו הוגשו מספר תובענות ייצוגית וכן תביעה ממחלקת החינוך של מדינת ניו יורק באשמת שימוש בלתי חוקי בשם "אוניברסיטה" והונאת הלקוחות. התביעות הסתיימו לאחר בחירתו לנשיאות בפשרה שבמסגרתה הסכים טראמפ לשלם 25 מיליון דולר לסטודנטים ולמדינת ניו יורק[17].

בטלוויזיה ובקולנועעריכה

טראמפ הופיע במספר סרטי קולנוע בהופעות אורח בתפקיד עצמו, בהם "שכחו אותי בבית 2", "וול סטריט 2 - הכסף מדבר", "זולנדר", "שבועיים מראש", "השותפה" ו"תשוקה אחרת" ("Ghosts Can't Do It"). על משחקו ב"תשוקה אחרת" זכה ב-1990 בפרס פטל הזהב לשחקן המשנה הגרוע ביותר[18].

יחד עם מארק בארנט הפיק את תוכנית המציאות "המתמחה" המשודרת ברשת NBC משנת 2004. טראמפ הנחה את התוכנית ב-11 העונות הראשונות שלה, עד 2015. בתוכנית מתמודדים המתחרים זה בזה במשימות הקשורות למהלכים כלכליים והפרס לזוכה הוא משרה באחד הפרויקטים של קבוצת טראמפ. בתפקידו זה התפרסם במשפט "You're fired" (את/ה מפוטר/ת) למועמד המודח. על חלקו בתוכנית היה מועמד פעמיים לפרס אמי ב-2004 וב-2005. שמו הונצח ב-2007 בשדרת הכוכבים של הוליווד[19].

עמדות פוליטיותעריכה

מדיניות חוץ לפני היבחרו לנשיאותעריכה

לפני בחירתו לנשיאות, טען טראמפ מספר פעמים כי על ארצות הברית להתמקד בעיקר בבעיותיה הפנימיות ולא להיות "השוטר של העולם", ואף טען כי לדעתו ארצות הברית צריכה לפרוש מברית נאט"ו [דרוש מקור]. בנוסף, אמר טראמפ כי ארצות הברית לא הייתה צריכה להתערב בנעשה בעיראק, אך אם כבר הם שם, אסור היה לצאת בלא להותיר ולו חייל אחד על הקרקע וליצור ואקום שלטוני חמור. במהלך קמפיין הבחירות שלו אמר טראמפ כי יצפה מהמדינות המקבלות סיוע כספי מארצות הברית להחזיר את הכסף וכשנשאל לגבי ישראל ענה: "אפילו ישראל"[20]. מאוחר יותר חזר בו מדבריו לגבי ישראל. המודאגות העיקריות מהתבטאות זו היו קוריאה הדרומית, שנתמכת כלכלית וצבאית על ידי האמריקנים כנגד אויבתה מצפון, ומדינות המפרץ הפרסי שמהוות בעלות ברית ומוצב קדמי עבור ארצות הברית. כמו כן, במהלך קמפיין הבחירות שלו, אמר טראמפ כי הוא מאמין בשיתוף פעולה עם רוסיה ונשיאה ולדימיר פוטין. בעקבות התבטאות זו, האשימו מתנגדיו של טראמפ כי הוא מיודד עם פוטין וכי רוסיה עושה מאמצים כדי לסייע לבחירתו לנשיאות של טראמפ. הן רוסיה והן טראמפ דחו טענות אלה. טראמפ גם הביע רצון בהקשחת המדיניות כלפי סין, ואמר שהוא רואה בה איום גדול על ארצות הברית. בנוסף לכך הביע טראמפ התנגדות להסכם הגרעין האיראני וסגנו מייק פנס אף טען כי טראמפ יקרע אותו אם ייבחר לנשיאות. בנושא הישראלי, טראמפ הביע את תמיכתו בישראל כשאמר שהוא מחויב לה והבטיח להעביר את שגרירות ארצות הברית לירושלים שאותה כינה "בירתו הנצחית של העם היהודי"[21]. טראמפ לא הביע בפומבי התנגדות לבנייה בהתנחלויות או תמיכה ברעיון שתי המדינות לשני עמים, אדרבא, הוא התגאה בכך שסעיפים אלו הורדו ממצע המפלגה הרפובליקנית לבחירות, אך מנגד השתמע מדבריו כי ייגש לסכסוך הישראלי-פלסטיני בצורה נייטרלית. הוא חזר בו לאחר ביקורת שנמתחה עליו מצדה של קלינטון ואמר כי יתמוך בישראל באופן בלתי מסויג.

מדיניות פנים וכלכלה לפני היבחרו לנשיאותעריכה

טראמפ מתנגד להגירה בלתי חוקית לארצות הברית, במיוחד הגירה מגבול מקסיקו ושל מהגרים ופליטים מוסלמים ממדינות ערב, כגון פליטים ממלחמת האזרחים בסוריה[22]. ועל מנת למנוע חדירה, הוא התחייב לבנות חומה לאורך הגבול עם מקסיקו[23], שמקסיקו תשלם על בנייתה (המכונה "חומת טראמפ").

טראמפ מתנגד להפלות (pro-life), והודיע שיפעל למנות לבית המשפט העליון של ארצות הברית שופטים שיבטלו את פסק דין רו נגד וייד ויאפשרו לכל אחת מחמישים המדינות לבחור לאסור הפלות בשטחה[24].

בנוסף התחייב טראמפ לבטל את חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה (Obama-Care), מפעלו המרכזי של הנשיא הקודם ברק אובמה, ולהחליפו בתוכנית ביטוח בריאות אחרת[25]. הוא דוגל בהגדלת התקציב של צבא ארצות הברית, ובהגדלת הסיוע לחיילים משוחררים.

טראמפ תומך במדיניות של שימוש עצמאי במקורות אנרגיה, ומתנגד לתלות אמריקאית באנרגיה של מדינות אחרות, וזאת במטרה ליצור משרות חדשות עבור העם האמריקני. הבטיח לבצע קיצוץ נרחב במיסים לכל שכבות האוכלוסייה, יחד עם השקעה נרחבת בתשתיות.

יחסו לישראל וליהדותעריכה

 
הנשיא טראמפ מתפלל בכותל המערבי בעת ביקורו הנשיאותי בישראל במאי 2017.

ב-1979 נמנה טראמפ עם התורמים לקרן קיימת לישראל לפרויקט יצירת התשתיות לישובי חבל שלום, שהוקמו בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים[26].

ב-1983 הוענק לטראמפ "פרס עץ החיים" (אנ') של קרן קיימת לישראל על תרומתו יוצאת הדופן למען יחסי ארצות הברית–ישראל[27][28].

בינואר 2013 פרסם טראמפ סרטון תמיכה בראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, במהלך הקמפיין שלו לבחירות לכנסת ה-19, ובו אמר טראמפ "ראש ממשלה חזק זו ישראל חזקה"[29].

ב-2015 הוענק לטראמפ "פרס החירות" בטקס הגאלה של העיתון היהודי אמריקאי "אלגמיינר ג'ורנל", לאות הוקרה על תרומתו של טראמפ ליחסי ארצות הברית–ישראל, שם נאם "יש לי חברים רבים בישראל"[30]. באותו טקס נשאל טראמפ גם על נכדיו היהודים, וענה "לא רק שיש לי נכדים יהודים, גם יש לי בת יהודייה (איוונקה) ולכבוד גדול הוא לי [...] זה לא היה מתוכנן מראש, אך אני מאוד שמח שזה קרה"[31].

במרץ 2016 נאם טראמפ בוועידת איפא"ק והכריז על כך שבכל הסכם בנוגע לישראל יש להכיר בה כמדינת העם היהודי. לאחר מכן התחייב שיעביר את שגרירות ארצות הברית מתל אביב לירושלים, שאותה הגדיר "בירת הנצח של העם היהודי", הבטחה שקוימה ב-14 במאי 2018. באותו יום אמר גם כי ישראל צריכה לשלם עבור הסיוע הביטחוני[32]. ביולי באותה שנה הכריז טראמפ כי המצע של מפלגתו הוא "הכי פרו-ישראלי אי פעם"[33].

בדצמבר 2019 חתם טראמפ על צו נשיאותי המאמץ הגדרה רחבה יותר של אנטישמיות, הכוללת גם ביקורת לא הוגנת כלפי ישראל. הגדרה זו אמורה להנחות גורמים פדרליים בבואם לקבוע אם מעשה מסוים הוא אנטישמי, ובכך יכולה להשפיע, בין השאר, על החלטות למימון ממשלתי לאוניברסיטאות אם ייקבע שלא עשו מספיק למיגור אנטישמיות[34].

ב-28 בינואר 2020, באירוע רשמי שהתקיים בבית הלבן, פרסם טראמפ את "תוכנית המאה".

פעילות פוליטיתעריכה

 
טראמפ עם בתו איוונקה, נואם במהלך קמפיין הבחירות שלו לנשיאות ארצות הברית, 2016

טראמפ היה חבר במפלגה הדמוקרטית עד 1987. לאחר מכן היה חבר במפלגה הרפובליקנית עד שנת 1999. מאז עד שנת 2001 תמך במפלגה הרפורמיסטית האמריקאית. בשנת 2001 חזר להיות חבר המפלגה הדמוקרטית עד 2009. ב-2008 אף הביע תמיכה בהדחתו של הנשיא ג'ורג' ווקר בוש[35]. לאחר מכן שב להיות תומך של המפלגה הרפובליקנית, למעט תקופה קצרה בשנים 20112012 שבה הפך לעצמאי. הוא הביע עניין בהגשת מועמדות למרוץ לנשיאות ארצות הברית בשנת 2012 מטעם המפלגה הרפובליקנית, ונחשב לאחד המועמדים הפוטנציאליים הבולטים בבחירות המקדימות של המפלגה לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2012[36]. עם זאת, הוא הודיע במאי 2011 כי אין בכוונתו להתמודד לבחירות הקרובות לנשיאות, שנערכו שנה וחצי מאוחר יותר.

המרוץ לנשיאות (2016)עריכה

  ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016
 
סמליל קמפיין טראמפ בבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית במפלגה הרפובליקנית

ב-16 ביוני 2015 הודיע על התמודדותו בבחירות לנשיאות ב-2016 מטעם המפלגה הרפובליקאית תחת הסיסמה "Make America Great Again"[37]. הצהרתו בעת אירוע השקת הקמפיין שלו לנשיאות במגדל טראמפ, שיבנה חומה בין מקסיקו לארצות הברית, וכן כי חלק מהמהגרים הלא-חוקיים שמגיעים לארצות הברית ממקסיקו מביאים סמים ופשע וכוללים אנסים, חוללה הדים בתקשורת ובמערכת הפוליטית האמריקאית, וספגה גינויים גם מחברי מפלגתו, בהם ג'ב בוש, ריק פרי, מרקו רוביו ומיט רומני[38]. בהמשך נמתחה עליו ביקורת על שתקף את סנאטור ג'ון מקיין, שלטענתו אמר ש-15,000 האנשים שבאו לעצרת טראמפ הם משוגעים, באומרו כי בעיניו מקיין, שנפל בשבי במלחמת ויינטאם, אינו גיבור מלחמה, וכן בקריאתו בדצמבר 2015 לאסור על מוסלמים להיכנס לארצות הברית עד שהממשל ינתח סקרי דעת קהל בעולם המוסלמי שלפיהם רוב המוסלמים מצהירים על שנאת אמריקאים ויחליט כיצד להתמודד עם כך[39]. האפיפיור פרנציסקוס טען כי מי שמציע לבנות חומות ולא גשרים, איננו נוצרי[40]. טראמפ השיב שהתבטאות האפיפיור היא מחפירה ושלאף מנהיג ובפרט למנהיג דתי אין זכות לפקפק באמונתו של אחר[41].

טראמפ נהנה מהובלה מתמדת בסקרים בין מועמדי המפלגה הרפובליקנית ובהיקף הסיקור התקשורתי לאורך הקמפיין לנשיאות. בבחירות המקדימות שהחלו בפברואר 2016 הוא סיים שני באסיפות הבחירה באיווה (לאחר טד קרוז) וראשון בפריימריז בניו המפשייר, בפריימריז בקרוליינה הדרומית ובאסיפות הבחירה בנבדה. גם בבחירות ב-13 מדינות שנערכו ב-1 במרץ, "יום שלישי הגדול", זכה טראמפ במספר הקולות הגדול ביותר מבין המועמדים[42].

במהלך הקמפיין זכה לתמיכתם של בכירים רפובליקנים כגון שרה פיילין, כריס כריסטי, רודי ג'וליאני וג'ף סשנס, אם כי רוב הממסד הרפובליקני הסתייג ממועמדותו, הן בגלל עמדותיו וסגנונו, והן משום החשש שדמותו תקשה על המפלגה לנצח בבחירות.

התמודדותו מול קלינטוןעריכה

 
טראמפ בעצרת בחירות באריזונה, אוגוסט 2016

במאי 2016 ניצח באופן מכריע באינדיאנה. בעקבות כך פרשו טד קרוז[43] וג'ון קייסיק מהמרוץ וטראמפ נותר המועמד היחיד במפלגה הרפובליקנית[44]. ב-26 במאי 2016 הצליח טראמפ לעבור את רף הצירים הדרוש להבטחת מועמדותו, ובוועידת המפלגה ביולי 2016 הפך למועמדה הרשמי לנשיאות. כמה ימים קודם לכן בחר במושל אינדיאנה מייק פנס כמועמדו לתפקיד סגן הנשיא[45].

התמודדותו של טראמפ הייתה יוצאת דופן בשל ההתקפות רבות שספג מהתקשורת ומיריביו ובשל תגובותיו החריפות להתקפות אלה. במהלך ריאיון לרשת CBS, אמר בהקשר של מוסלמים, שאף על פי שאינו אוהב אפיון (profiling), הגיע הזמן להתחיל לחשוב עליו, כפי שהוא מבוצע בהצלחה בישראל ובמדינות אחרות[46]. במהלך ועידת המפלגה הדמוקרטית נאמו הוריו של חייל מוסלמי אמריקאי שנהרג בעת שירותו בעיראק, ותקפו את טראמפ על דבריו[47]. טראמפ התבטא באופן חריף בעיקר נגד המתמודדת הדמוקרטית, הילרי קלינטון, וכינה אותה לאורך הקמפיין "הילרי המושחתת" (Crooked Hillary). הוא נקט בכינויי גנאי גם כלפי יריביו במרוץ הרפובליקני, כמו "מרקו הקטן" (סנאטור מרקו רוביו) ו"טד השקרן" (סנאטור טד קרוז).

ב-8 באוקטובר 2016 הודלפה קלטת וידאו משנת 2005, שבה נשמע טראמפ משוחח עם העיתונאי בילי בוש תוך שימוש בשפה גסה. בין היתר נשמע אומר כי הוא מנשק נשים "בלי לחכות", ושכ"כוכב" הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה לנשים, לרבות אחיזה באיבר מינן[48]. לאחר פרסום ההקלטה, התנצל טראמפ[49] וטען שהדברים הם בגדר "שיח גברים בחדר הלבשה" (locker room talk). על-אף הביקורת והמבוכה במחנה הרפובליקני, הבהיר טראמפ כי אין בכוונתו לפרוש[50]. בהמשך אוקטובר, נערכו מסיבות עיתונאים של כ-15 נשים, שטענו שטראמפ הטריד אותן מינית במהלך שלושים השנים האחרונות. הוא הכחיש את הטענות נגדו וטען כי אנשי הקמפיין של הילרי קלינטון, אנשי תקשורת ואחרים גייסו את הנשים כדי להוציא את דיבתו רעה[51], והזכיר שטענות על ניצול מיני הושמעו גם כלפי הנשיא ביל קלינטון, בעלה של יריבתו הדמוקרטית הילרי קלינטון.

ניצחונו בבחירותעריכה

 
בשיחת חפיפה ראשונה עם הנשיא ברק אובמה, בחדר הסגלגל של הבית הלבן, נובמבר 2016

בבחירות לנשיאות, שנערכו ב-8 בנובמבר 2016, קיבל טראמפ 46.1% מהקולות, 2.9 מיליון קולות פחות מיריבתו, אך ניצח ב-30 מדינות שהעניקו לו 306 מתוך 538 אלקטורים (57%), ונבחר לנשיא ה-45 של ארצות הברית. לאורך מסע הבחירות הובילה קלינטון במרבית הסקרים[ב], ועל כן ניצחונו של טראמפ התקבל בקרב רבים בתקשורת ובציבור בהפתעה[52][53]. טראמפ הוא הנשיא החמישי שנבחר ללא שקיבל את רוב קולות הבוחרים (קדמו לו ג'ון קווינסי אדמס, רתרפורד הייז, בנג'מין הריסון וג'ורג' ווקר בוש[54]), והנשיא הראשון ללא ניסיון פוליטי או צבאי קודם. טראמפ הוא גם הנשיא המבוגר ביותר בעת בחירתו, בן 70 ושבעה חודשים (בשיא הקודם החזיק רונלד רייגן, שהיה בן 69 בראשית כהונתו). הוא האדם העשיר ביותר שנבחר לנשיאות, עם הון אישי בשווי של 4.5 מיליארד דולר (בשיא הקודם החזיק ג'ורג' וושינגטון).

 
הזוג טראמפ מלווה לשלום את הזוג אובמה בסיום טקס ההשבעה, 2017

המרוץ לקדנציה שנייה (2020)עריכה

  ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020

מיד לאחר השבעתו לנשיא, הודיע טראמפ על כוונתו להתמודד בבחירות לנשיאות ב-2020. בעצרת בפלורידה ב-18 בפברואר 2017 הודיע על תחילת הקמפיין הנשיאותי שלו. ב-27 בפברואר 2018 מינה את בראד פרסקייל למנהל הקמפיין שלו לנשיאות ב-2020[55], וב-11 במרץ 2018, הצהיר כי סיסמת הקמפיין שלו בבחירות תהיה "לשמור על אמריקה גדולה" ("Keep America Great")[56]. ביוני 2019 השיק את קמפיין הבחירות שלו במהלך עצרת באורלנדו[57].

כהונתו כנשיאעריכה

ב-20 בינואר 2017 הושבע לנשיא על ידי נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית ג'ון רוברטס, ונכנס רשמית לתפקיד[58]. ביוזמתו של טראמפ השתתף בטקס ההשבעה, בנוסף לכומר, גם רב (מרווין האייר) שנשא בו דברים.

 
טראמפ נשבע אמונים, 2017

מינוייםעריכה

טראמפ מינה את הגנרלים ג'יימס מאטיס וג'ון קלי למזכיר ההגנה ומזכיר ביטחון המולדת בהתאמה, את הסנאטור ג'ף סשנס לתובע הכללי, ואת רקס טילרסון למזכיר המדינה. בהמשך מינה טראמפ את יו"ר הוועדה הרפובליקנית הלאומית ריינס פריבס לראש סגל הבית הלבן, את מנהל מערכת הבחירות שלו, גנרל מייקל פלין ליועץ לביטחון לאומי. את סטיב באנון, בתו איוונקה טראמפ, חתנו ג'ארד קושנר ומנהלת הקמפיין שלו קליאן קונוויי מינה ליועציו הבכירים.

מדיניות החוץעריכה

ביקורי חוץעריכה

 
טראמפ חותם על עסקת נשק במהלך ביקורו בערב הסעודית יחד עם המלך סלמאן

מסע ראשון: סעודיה, ישראל ואיטליה

ב-20 במאי 2017 החל טראמפ את מסע החוץ הראשון שלו בביקור בן יומיים בערב הסעודית, בו חתם עם המלך סלמאן על עסקאות בשווי 350 מיליארד דולר, מתוכם 110 מיליארד דולר עסקאות נשק. טראמפ נשא נאום בפני מנהיגים מוסלמים רבים שהוזמנו לריאד לרגל ביקורו, בו הביע תקווה כי יתאחדו למטרת המלחמה בטרור האסלאמי ונגד המשטר האיראני.

ב-22 במאי 2017 החל טראמפ ביקור בזק בישראל. הוא החל את הביקור בפגישה עם הנשיא ראובן ריבלין, ומיד לאחריו ערך ביקור בכנסיית הקבר ובכותל המערבי, והיה לנשיא האמריקני הראשון שביקר בכותל בעת כהונתו. בהמשך היום, נפגש עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו וערך אתו מסיבת עיתונאים.

למחרת היום, נפגש טראמפ ביחידות עם נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן בבית לחם. בכלי התקשורת פורסם כי הפגישה הייתה מתוחה ושטראמפ הטיח בפני אבו מאזן שהוא מממן טרור ומסית לו. לאחר הפגישה מסרו השניים הצהרה לעיתונאים. מבית לחם עבר ליד ושם ולמוזיאון ישראל, שם נאם נאום ישיר לאזרחי ישראל[59]. בנאומו אמר כי ממשלו לעולם יהיה לצד מדינת ישראל, וכי במשמרת שלו כנשיא לא תהיה לאיראן האפשרות לתקוף את ישראל או להשיג נשק גרעיני. הוא גינה בחריפות את ארגוני הטרור חמאס וחזבאללה, והביע תקווה כי יהיה ניתן להשיג שלום בין ישראל לפלסטינים.

ב-23 במאי המשיך טראמפ לרומא, שם נפגש עם האפיפיור פרנציסקוס וראש ממשלת איטליה פאולו ג'נטילוני. למחרת נפגש עם מנהיגי נאט"ו, במטרה לאחד את המנהיגים במלחמה נגד הטרור, וכן במאמץ לשכנע אותם לשלם תשלום גבוה יותר לארגון.

ב-25 במאי השתתף טראמפ בפסגת ה-G7 בסיציליה. לאחר מכן נאם בפני חיילים אמריקנים המשרתים באזור.

מסע שני לפולין ולגרמניה

ב-5 ביולי 2017, יצא טראמפ למסע החוץ השני שלו, תחילה לוורשה, שם נפגש עם נשיא פולין אנדז'יי דודה, ונשא נאום לעם הפולני, בו שיבח את העם הפולני על "רוחו האיתנה" במלחמת העולם השנייה, ואמר כי כיום המערב, ובראשו נאט"ו וארצות הברית, נדרשים להילחם מול איום האסלאם הקיצוני[60].

ב-7 ביולי נפגש לראשונה עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, והשניים דנו בהפסקת האש בדרום סוריה, במתיחות בגבול צפון קוריאה על רקע ניסויי טילי קרקע-קרקע לטווח בינוני-ארוך, בשינוי אפשרי במאזן האסטרטגי באזור, ובהתערבות רוסיה במערכת הבחירות של ארצות הברית 2016 לטובת בחירתו של טראמפ.

בהמשך השתתף בוועידת G20, בהמבורג שבגרמניה, שהתנהלה על רקע מתיחות בין הממשל האמריקאי ומדינות האיחוד האירופי, בשל ביטול השתתפותה של ארצות הברית בהסכם פריז, ובשל ביקורת שהביע טראמפ על פעילות נאט"ו וחלוקת הנטל הכלכלי-צבאי בארגון.

מסע שלישי לפריז

בביקור החוץ השלישי שלו, ב-12 ביולי 2017, ביקר טראמפ בפריז, שם נפגש עם נשיא צרפת עמנואל מקרון, וסייר עמו באתרים בעיר, בהם מוזיאון הצבא ומגדל אייפל. ב-14 ביולי, יום הבסטיליה, השתתף טראמפ במצעד צבאי המשותף לשתי המדינות בשאנז אליזה יחד עם עמנואל מקרון. לאחר מכן חזר טראמפ לארצות הברית.

מסע רביעי לקנדה והפסגה בסינגפור ב-8–9 ביוני נכח בפסגת הG7 שבלה מלבייה. טראמפ הגיע לפסגה כשהוא מוביל קו הדורש משאר המדינות לשפר את מדיניות ההגירה שלהן, מציע להן לצרף את רוסיה לדיונים כדי להגיע להבנות. נושא נוסף שהוביל למחלוקת הוא הטלת המכסים של ארצות הברית על קנדה והאיחוד האירופי. טראמפ הטיל מכסים נגדיים על מדינות אלה, מעשה שגרר ביקורת רבה מצידן. לאחר מכן המשיך ב-10 ביוני לסינגפור כדי לפגוש את מנהיג צפון קוריאה ב-12 ביוני בפגישת פסגה היסטורית ביניהן. בפגישה זו הושג מסמך הבנות בין המדינות הידוע גם כהצהרת סינגפור.

מסע חמישי לבלגיה, לממלכה המאוחדת ולפינלנד ב-11 ביולי 2018 החל טראמפ את מסעו החמישי בפסגת נאט"ו בבריסל, ולדבריו השיג מחברות הארגון התחייבות לעמוד בהסכם בדבר הגדלת התקציבים לביטחון. כעבור יומיים ביקר בבריטניה ונפגש עם ראש הממשלה תרזה מיי ועם מלכת בריטניה אליזבט השנייה, ומשם נסע לאחוזתו בסקוטלנד. בהמשך טס להלסינקי בירת פינלנד, שם קיים פסגה עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין.

יחסי ארצות הברית–ישראלעריכה

  ערך מורחב – יחסי ארצות הברית–ישראל
 
הנשיא טראמפ מארח את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו ורעייתו שרה, בבית הלבן.
 
הנשיא טראמפ לוחץ את ידו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בביקורו הרשמי בישראל, 2017
 
כיכר על שם דונלד טראמפ ברחוב חיים עוזר בפתח תקווה

תחת הנהגתם של טראמפ וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו היחסים בין ארצות הברית לישראל התחזקו וטראמפ נקט במדיניות חוץ פרו-ישראלית.

ב-15 בפברואר 2017 נפגש טראמפ עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית הלבן על מנת לדון בנושאים העומדים על הפרק, בהם המאבק בטרור, ההתנגדות לתוכנית הגרעין האיראנית והסכסוך הישראלי-פלסטיני[61]. במהלך מסיבת העיתונאים הצהיר טראמפ כי אינו רואה בתוכנית שתי מדינות לשני עמים את הפתרון היחיד לסכסוך, ואמר כי "נאהב את מה שהצדדים יאהבו"[62].

ב-6 במרץ 2017 הודיע שר הביטחון אביגדור ליברמן שממשל טראמפ העביר מסר לפיו החלת ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון תגרום למשבר עם הממשל[63].

ב-6 בדצמבר 2017 הכריז טראמפ על הכרת ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל, וכן על כוונתו להתחיל בהכנות להעברת את שגרירות ארצות הברית בישראל מתל אביב לירושלים[64]. טקס העברת השגרירות לירושלים נערך ב-14 במאי 2018 בנוכחות בתו, איוונקה טראמפ ובעלה ג'ארד קושנר.

ביוני 2018 הודיעה ארצות הברית כי היא פורשת ממועצת זכויות האדם של האו"ם, בטענה שהיא מוטית נגד ישראל. ב-17 בנובמבר הצביעה שגרירת ארצות הברית ניקי היילי לראשונה נגד הצעת גינוי לישראל באו"ם בנוגע לשליטת ישראל ברמת הגולן, לאחר שלאורך כל השנים נהגה ארצות הברית להימנע בהצבעה.

ב-25 במרץ 2019 חתם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על צו נשיאותי שבו ארצות הברית מכירה באופן רשמי בריבונות ישראל על רמת הגולן[65].

ב-18 בנובמבר 2019 הודיע מזכיר המדינה של טראמפ, מייק פומפאו, על שינוי עמדת ממשלו של ברק אובמה, שלפיה ההתנחלויות מפרות את החוק הבינלאומי.

תוכנית שלום לסכסוך הישראלי-פלסטיניעריכה

  ערך מורחב – תוכנית השלום של טראמפ

ממשל טראמפ שוקד על גיבוש תוכנית שלום בין ישראל לפלסטינים, אותה הוא מכנה "עסקת המאה". בתגובה להעברת השגרירות האמריקנית לירושלים הכריזו הפלסטינים כי ארצות הברית אינה מתווכת הוגנת בסכסוך, וסירבו לשתף פעולה עם ממשל טראמפ בגיבוש העסקה. בתגובה הורה טראמפ על קיצוץ מסיבי בתמיכת ארצות הברית בשורת ארגונים המסייעים לפלסטינים, בהם ארגון הסיוע לפליטים פלסטינים אונר"א, וכן קיצץ בתמיכה בבתי חולים במזרח ירושלים[66].

הסכמי נורמליזציה בין ישראל-איחוד האמירות הערביותעריכה

  ערכים מורחבים – הסכמי אברהם, הסכם איחוד האמירויות-ישראל, הסכם בחריין–ישראל

בתיווך של ממשל טראמפ הגיעו ישראל ואיחוד האמירויות הערביות להסכם נירמול היחסים ביניהן, כפי שפורסם לציבור ב-13 באוגוסט 2020. אחרי חודש סוכם הסכם דומה עם בחריין.

איראןעריכה

ב-1 בפברואר 2017, לאחר שאיראן ערכה ניסוי בטיל בליסטי, הודיע יועץ הנשיא לביטחון לאומי מייקל פלין כי איראן "תחת אזהרה"[67]. יומיים לאחר מכן, ב-3 בפברואר, צייץ טראמפ בחשבון הטוויטר שלו כי "איראן משחקת באש - הם לא מעריכים עד כמה אובמה היה 'נחמד' אליהם. לא אצלי". באותו יום, לראשונה מאז ההסכם עם איראן, הטילה מחלקת האוצר האמריקאית עיצומים על 12 ארגונים ו-13 אישים מאיראן, סין, איחוד האמירויות הערביות ולבנון הקשורים לתעשיית הטילים האיראנית[68].

ב-18 ביולי 2017 הטיל ממשלו עיצומים נוספים על אישים וחברות איראניות, כולם עוסקים בפיתוח מערכות נשק, בהם טילים בליסטיים.

ב-13 באוקטובר הודיע טראמפ על אי-אשרור הסכם הגרעין עם איראן (כפי שדורש ממנו הקונגרס לבצע מדי 90 יום), ועל העברת העניין לקונגרס: אם הקונגרס לא יחוקק תנאים טובים יותר לפיקוח על איראן, בתיאום עם המדינות הנוספות החתומות על ההסכם, יחתום הנשיא על יציאתה של ארצות הברית מההסכם.

נוסף על כך, הכריז טראמפ על שינוי מדיניות נרחב כלפי המשטר האיראני, אשר יכלול בין היתר עיצומים על משמרות המהפכה והתייחסות אליה כאל ארגון טרור, פיקוח הדוק של ארצות הברית ובעלות בריתה על הפרת היציבות של איראן באזור, ומניעתה מלבצע ניסויים נוספים בטילים בליסטיים.

ב-8 במאי 2018 הודיע טראמפ בנאום מיוחד על פרישתה של ארצות הברית מהסכם הגרעין עם איראן, ועל הטלתן מחדש של כל העיצומים שהוסרו במסגרת ההסכם.

ב-3 בינואר 2020, לאחר הסלמה משמעותית ביחסים עם איראן ותקיפות של מיליציות פרו-איראניות נגד שגרירות ארצות הברית בבגדאד ובסיסים אמריקאיים, הורה טראמפ על חיסול קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס האיראני. כוח אווירי של צבא ארצות הברית ביצע תקיפה אווירית סמוך לנמל התעופה הבינלאומי של בגדאד, שבה נהרגו לפחות 8 אנשים, בהם סולימאני, ואבו מהדי אל-מוהנדס, סגן מפקד אל-חשד א-שעבי (כוחות ההתגייסות העממית)[69].

וושינגטון ביקשה באוגוסט להחזיר את העיצומים על איראן, בשל הפרת הסכם הגרעין[70], אולם רוב חברות מועצת הביטחון התנגדו לכך[71]. היא הטילה מחדש את כל הסנקציות באופן חד צדדי[72].

סוריהעריכה

במרץ 2017, לראשונה מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה[73], נחתו בסוריה כוחות אמריקניים יבשתיים, ובהם כוחות ארטילריה, מארינס וריינג'רס במטרה לסייע בכיבוש בירת דאעש בסוריה, א-רקה[74].

ב-6 באפריל הורה על תקיפה משמעותית ראשונה נגד המשטר הסורי: 59 טילי טומהוק[75] נורו מספינות חיל הים האמריקני לעבר הבסיס הצבאי הסורי שממנו המריאו מטוסים שתקפו בסארין אזרחים במחוז אידליב בצפון-מערב סוריה ימים ספורים קודם לכן. כתוצאה מהתקיפה האמריקאית הושמד הבסיס כמעט לחלוטין[76]. בתגובה, גינו רוסיה ואיראן בחריפות את ארצות הברית, ואיימו שיגיבו על כל תקיפה נוספת[77]. ישראל, ערב הסעודית, בריטניה, צרפת וגרמניה תמכו בפעולה.

ב-8 ביולי 2017 לאחר פגישתם של טראמפ ופוטין, הכריזה ארצות הברית יחד עם רוסיה על הפסקת אש בסוריה הדרומית.

ב-13 באפריל 2018, בתגובה למתקפה הכימית של משטר אסד בדומא במהלך המלחמה במורדים, הורה טראמפ על התקפה משולבת על דמשק וחומס יחד עם צרפת ובריטניה. בתקיפה שוגרו למעלה ממאה טילים לעבר יעדים שונים, בהם אתרי פיתוח ואחסון של נשק כימי.

ב-19 בדצמבר 2018 הכריז טראמפ על תחילת החזרת כוחותיה של ארצות הברית מסוריה[78].

באוקטובר 2019 החליט טראמפ לא להתערב במתקפה צבאית של טורקיה על רצועה הסמוכה לגבולה באזור הכורדי בצפון סוריה. חיילי ארצות הברית באזור נסוגו כדי למנוע חיכוך. הבית הלבן הצהיר גם כי האחריות על חיילי המדינה האסלאמית השבויים באזור זה תעבור לטורקיה[79]. לגבי יחסה של טורקיה לכורדים בשטח הכבוש הודיע טראמפ כי אם היא תעבור תנהג בחוסר אחריות, לפי שיקול דעתו, הוא יחריב את כלכלתה של טורקיה[80].

ב-26 באוקטובר 2019 הורה הנשיא טראמפ על מבצע קיילה מולר לחיסולו מנהיג ארגון הטרור המדינה האסלאמית על פי תוצאות המבצע נהרג אל-בגדאדי ושלושה מילדיו איתם נמלט[81], בפשיטה על המתחם בו שהה במחוז אידליב שבצפון-מערב סוריה, בו נטלו חלק פיקוד המבצעים המיוחדים המשולבים וכוח דלתא של צבא ארצות הברית[82]. לפי הודעת הנשיא דונלד טראמפ, אל-בגדאדי נהרג בעת שניסה להימלט אל תוך מנהרה, כאשר מספר כלבים התנפלו עליו והוא החליט להפעיל את וסט הנפץ שנשא על גופו. בפיצוץ נהרגו גם שלושה מילדיו איתם נמלט. במהלך המבצע נהרגו גם שתיים מנשותיו, שעל פי ההשערה הפעילו אף הן חגורות נפץ.

טורקיהעריכה

ב-1 באוגוסט 2018 הטיל טראמפ עיצומים כלכליות על טורקיה, לאחר שכלאה את הכומר האמריקני אנדרו ברנסון באשמת שותפות בארגון טרור. ב-12 באוקטובר 2018, לאחר כשנתיים בהן שהה במעצר, קבע בית המשפט הטורקי כי ברנסון ישוחרר ויחזור לארצות הברית. על ברנסון נגזרו 3 שנות מאסר, אך אלה יקוזזו עם הזמן שכבר ישב בכלא. בכלי התקשורת פורסם כי טורקיה נענתה להסכם עם ארצות הברית בתמורה לכך שממשל טראמפ יקל בעיצומים הכלכליות שהטיל על המדינה, חלקן המכריע בתגובה למעצר והסירוב של טורקיה לשחרר את ברנסון.

ב-2019 בעקבות רכישתה מערכת הגנה אווירית רוסית מדגם S-400 הטיל טראמפ עיצומים על טורקיה והשעהה את חברותה במיזם ה-F-35 לייטנינג II והחל בצעדים לסילוקה מהפרויקט. העסקה של רכישת 100 מטוסי F-35 מארצות הברית בוטלה.

צפון קוריאהעריכה

בתחילת הקדנציה של טראמפ חלה החרפה ביחסי ארצות הברית-קוריאה הצפונית. ב-11 באפריל 2017 איימה צפון קוריאה כי הגעת ספינות חיל הים האמריקני לאזורה מצדיקה התקפה בנשק גרעיני. איום זה הגיע בהמשך לחימוש מתמשך של דרום קוריאה על ידי צבא ארצות הברית. בתגובה לאיום צייץ טראמפ בחשבון הטוויטר שלו כי "צפון קוריאה מחפשת צרות. אם סין לא רוצה לעזור, נפתור את הבעיה בלעדיה"[83]. למחרת בבוקר צייץ שוב כי שוחח בטלפון עם נשיא סין שי ג'ינפינג והגיע אתו להסכמים בנושא צפון קוריאה.

ב-7 באוגוסט 2017, לאחר שנחשף כי המודיעין האמריקני חיבר דו"ח הקובע כי קוריאה הצפונית הצליחה להרכיב ראש נפץ גרעיני על טיל בליסטי המסוגלים להגיע לשטחה של ארצות הברית, הצהיר טראמפ כי הוא ממליץ לצפון קוריאה לא לאיים יותר על ארצות הברית, משום שהיא "תפגוש אש וזעם כפי שהעולם לא ראה מעודו". יומיים לאחר מכן, הזהיר טראמפ פעם נוספת כי "אולי לא הייתי תקיף מספיק: קוריאה הצפונית עלולה להיות בצרות כמו שעמים מעטים היו אי פעם. הפתרון הצבאי חמוש ומוכן אם היא לא תנהג בחכמה".

בנאומו באו"ם ב-19 בספטמבר 2017, אמר טראמפ כי אם ארצות הברית תצטרך, היא תשמיד כליל את צפון קוריאה. בתגובה, אמר המנהיג העליון של קוריאה הצפונית קים ג'ונג-און, כי דברי טראמפ הם הכרזת מלחמה[84].

ב-10 במאי 2018 הודיע טראמפ שייפגש עם קים ג'ונג-און בפסגת ארצות הברית-קוריאה הצפונית בסינגפור ב-12 ביוני, בניסיון להגיע להסכם לפירוז חצי האי קוריאה מנשק גרעיני. באותו יום, במהלך ביקורו של מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו במסגרת ההכנות לפגישת המנהיגים, שחררה צפון קוריאה שלושה אסירים אמריקנים כמחווה. בעקבות התבטאויות צפון-קוריאניות נגד סגן הנשיא מייק פנס הודיע טראמפ ב-24 במאי על ביטול הפגישה[85]. למרות נערכו מאמצים לקיום הפסגה כמתוכנן. ב-1 ביוני נפגש טראמפ עם הבכיר הצפון-קוריאני קים יונג צ'ול (אנ') בבית הלבן וקיבל ממנו מכתב מקים[86]. לאחר הפגישה הודיע טראמפ על חזרה בו מההחלטה על ביטול הפסגה[87]. הפגישה בין השניים נערכה כמתוכנן ב-12 ביוני בסינגפור. הם חתמו בטקס פומבי על מסמך הבנות שבו התחייבה צפון קוריאה לפרק את הנשק הגרעיני ברשותה[88].

קובהעריכה

ב-16 ביוני 2017, הודיע טראמפ כי הוא מבטל את עסקאות ממשל אובמה עם קובה[89][90]. ב-8 בנובמבר 2017, הידק ממשל טראמפ את כללי הסחר עם קובה, ובכך ביטל את הסרת ההגבלות של ממשל אובמה על מדינה זו. שינויים אלה נועדו "להרחיק פעילויות כלכליות מהצבא הקובני, המודיעין הקובני ושירותי הביטחון הקובניים".

אפגניסטןעריכה

תחת ממשל טראמפ, עלה מספר החיילים האמריקאים באפגניסטן מכ-8,500 לכ-14,000[91]. ב-29 בפברואר 2020 חתמו ארצות הברית והטליבאן על הסכם לסיום המלחמה באפגניסטן אחרי 18 שנה[92]. כחלק מההסכם, נפתחו שיחות שלום בין אפגניסטן לטליבאן[93].

ב-11 ביוני 2020 הוציא טראמפ צו נשיאותי המורה על הטלת עיצומים כלכליות על גורמים בבית הדין הפלילי הבינלאומי שחוקרים אם ארצות הברית ביצעה פשעי מלחמה באפגניסטן[94].

הבלקןעריכה

נחתם הסכם סרביה–קוסובו בתיווכו של טראמפ. ההסכם כולל נורמליזציה כלכלית בין המדינות ושיתוף פעולה ביניהן. כמו כן, בהסכם נקבע כי סרביה תעביר את שגרירותה לירושלים וגם נרמול היחסים בין ישראל וקוסובו הכולל הכרה הדדית, והגדרה של שתי המדינות החתומות על ההסכם בחזבאללה כארגון טרור.

מדניות פניםעריכה

עם הישגיו המרכזיים של טראמפ בתחום הפנים נמנים קיצוץ במיסים, הקלת הרגולציה על עסקים ומינוי שופטים שמרנים, תחומים שבהם עמד בהתחייבויותיו[95].

ב-31 בינואר 2017 הכריז על ניל גורסץ', שנחשב שמרן, כמועמדו למשרת שופט בבית המשפט העליון שימלא את הכיסא הפנוי שנותר עם פטירתו של השופט השמרן אנטונין סקאליה. המינוי אושר בסנאט.

ב-14 בפברואר התפטר מתפקידו היועץ לביטחון לאומי מייקל פלין, לאחר שנודע כי הסתיר מסגן הנשיא מייק פנס את העובדה שנפגש עם שגריר רוסיה. לאחר כשבוע מינה טראמפ במקומו את הרברט ריימונד מקמאסטר.

ב-28 בפברואר נשא טראמפ נאום ראשון בפני הקונגרס ובו פרש את עיקרי מדיניות הפנים שלו[96].

ב-9 במאי 2017 פיטר טראמפ את מנהל ה-FBI ג'יימס קומי. ביולי התפטר דובר הבית הלבן שון ספייסר, שהוחלף על ידי שרה האקבי סנדרס. באותו חודש פוטר ראש סגל הבית הלבן ריינס פריבס שהוחלף על ידי ג'ון קלי. באוגוסט הוא פיטר את יועצו סטיב באנון. ב-13 במרץ 2018 פיטר את מזכיר המדינה רקס טילרסון, ומינה את ראש הCIA מייק פומפאו להחליפו.

ב-22 במרץ 2018 התפטר היועץ לביטחון לאומי הרברט ריימונד מקמאסטר. ג'ון בולטון החליפו רשמית בתאריך 9 באפריל 2018, עד לפיטוריו בספטמבר 2019.

ב-9 ביולי 2018 הודיע טראמפ כי השופט ברט קוואנו הוא מועמדו לשופט בבית המשפט העליון. המינוי נתקל בקשיים לאחר שכריסטין בלייזי פורד העידה בסאנט כי קוואנו תקף אותה מינית כשהיו בתיכון, ולאחר טענות של שתי נשים נוספות כי המועמד ביצע עבירות מין בשנות ה-80. לאחר שטראמפ הורה ל-FBI לחקור את הטענות, הודיעה הבולשת כי אין ראיות שתומכות בעדויות המתלוננות ואין ראיות להתנהגות שאינה הולמת מצד קוואנו[97]. בעקבות זאת, ב-6 באוקטובר אושר המינוי בסנאט[98].

ביולי 2019 מונתה סטפני גרישם לדוברת הבית הלבן במקום שרה האקבי סנדרס, ולמנהלת התקשורת בבית הלבן.

כלכלה ומסחרעריכה

  ערך מורחב – מלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין
 
טראמפ מדבר עם עובדי רכב במישיגן, מרץ 2017

ההתרחבות הכלכלית שהחלה ביוני 2009 נמשכה גם בשנתיים הראשונות של כהונת טראמפ, הצמיחה השנתית של התמ"ג עלתה בשנת הכהונה השנייה שלו ל-2.9%. שיעור האבטלה המשיך לרדת, לפחות מ-4%, תוך אינפלציה מתונה בלבד. מדד הדאו ג'ונס עלה ב -25.9% במהלך שתי שנות כהונתו הראשונות של טראמפ, הביצועים הטובים ביותר בקרב כל הנשיאים מאז ג'רלד פורד[99][100][101][102][103].

ב-23 בינואר 2017 חתם טראמפ על צו ליציאת ארצות הברית מהסכם השותפות הטראנס-פסיפית והודיע כי בכוונתו לבחון יציאת ארצות הברית גם מהסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה. הוא חתם על צו האוסר על מימון ממשלתי לארגונים בינלאומיים התומכים בהפלות או מקדמים את ביצוען[104] וביטל איסור של קודמו בתפקיד לבניית שני צינורות נפט[105].

ב-2 בדצמבר 2017, הסנאט האמריקאי אישר את רפורמת המס של טראמפ, אשר כוללת את הורדת מס החברות מכ-35% לכ-21% בלבד והגבלת הקלת המס הפדרלי ממסי מדינה ורשות מקומית[106][107].

במרץ 2018, הטיל טראמפ מכסים של 25% על ייבוא פלדה ו-10% על ייבוא אלומיניום לארצות הברית, עם פטורים לקנדה, מקסיקו ומדינות אחרות[108]. ב-15 ביוני 2018, הטיל טראמפ מכסים של כ-25% על מוצרים בשווי של 50 מיליארד דולר המיובאים מהרפובליקה העממית של סין. בתגובה, משרד הסחר הסיני הודיע כי יטיל מכסים על מוצרים אמריקאים בשיעור זהה[109].

כמו כן הטיל טראמפ מכסים על מוצרים שונים המיובאים מהאיחוד האירופי, שבתגובה הטיל מכסים גם הוא. לאחר שטראמפ איים להטיל מכסים בגובה 20 אחוזים על ייבוא מכוניות, נפגשו טראמפ עם ז'אן-קלוד יונקר, נשיא הנציבות האירופית, והגיעו להסכם לפיו לא יוטלו עוד מכסים, ויבחנו מחדש המכסים שהוטלו. בתמורה התחייבה אירופה להיכנס למשא ומתן על מכסים קודמים, וכן לייבא יותר גז ופולי סויה מארצות הברית[110].

ב-27 באוגוסט 2018, ארצות הברית ומקסיקו חתמו על הסכם סחר חדש ביניהן[111]. בראשית אוקטובר, קנדה הצטרפה להסכם גם היא[112].

לאחר שהמשא ומתן בין ארצות הברית לסין לא הצליח לפתור את הסכסוך המסחרי, טראמפ איים במאי 2019 להטיל מכסים על עוד סחורות סיניות בשווי 200 מיליארד דולר[113]. ביוני 2019, החליטו הנשיא טראמפ ונשיא סין שי ג'ינפינג להמשיך במשא ומתן[114]. בינואר 2020 נחתם הסכם סחר חדש בין המדינות.

ב-2020 החלה מלחמת מחירי הנפט בין ערב הסעודית לרוסיה. הנשיא היה מעורב בגיבוש ההסכם שסיים את המלחמה[115]. במקביל החל משבר כלכלי עולמי.

הגירהעריכה

 
טראמפ חותם על צו מספר 13769 בפנטגון. מאחוריו מזכיר ההגנה ג'יימס מאטיס וסגן הנשיא מייק פנס. 27 בינואר 2017

כפי שהתחייב לאורך קמפיין הבחירות, הוציא טראמפ צווים שנועדו להקשיח את מדיניות האכיפה בתחום ההגירה הבלתי חוקית[116], בהם צו המקצץ במימון הפדרלי לערי מקלט למהגרים (Sanctuary Cities), וכן צו המונע כניסת אזרחים משבע מדינות מוסלמיות מעודדות טרור: איראן, סוריה, עיראק, תימן, סומליה, סודאן ולוב[117]. אך ימים ספורים לאחר חתימת הצו הקפיא בית משפט פדרלי לערעורים את תקפותו. לאחר כמה הליכים שבהם השעו בתי משפט את הצו, אישר בית המשפט העליון של ארצות הברית ביוני 2017 את מרבית חלקיו, וקבע כי הוא תקף עד לדיון שיתקיים באוקטובר 2017, ובו יוכרע מעמדו. בדצמבר של אותה השנה, אישר בית המשפט העליון, ברוב של שבעה מול שתיים, את צו ההגירה בגרסתו השלישית.

בעקבות משבר המהגרים הבלתי-חוקיים בארצות הברית, במהלכו הופרדו אלפי ילדים ממשפחותיהם[118], חתם טראמפ על צו המורה לשמור משפחות יחד ודורש מרשות ההגירה לדאוג להם למגורים[119].

אנרגיה ואקליםעריכה

מדיניות האנרגיה של טראמפ תומכת בתמיכה בתעשיות המקומיות, במטרה לרסן את ההסתמכות על הנפט מהמזרח התיכון, ואולי להפוך את ארצות הברית ליצואנית אנרגיה מובילה[120]. יועציו המיועדים מעדיפים שוק אנרגיה פחות מוסדר, ומכיוון שהם אינם רואים בשינויי אקלים איום, הם לא חושבים כי יש צורך בפעולה מיידית[121].

טראמפ דוחה את הקונצנזוס המדעי על שינוי האקלים[122][123]. בשנת 2012 הוא אמר כי ההתחממות הגלובלית היא מתיחה שהמציאו הסינים, אבל מאוחר יותר אמר שהוא התלוצץ[124][125]. הוא כינה את הסוכנות להגנת הסביבה (EPA) "חרפה" ואיים לקצץ בתקציבה[126]. טראמפ התחייב במהלך קמפיין הבחירות שלו לסגת מהסכם האקלים בפריז, הקורא להפחתת פליטת הפחמן ביותר מ-170 מדינות[127], וב-1 ביוני 2017 הוא אכן הודיע על כוונתו לפרוש מההסכם[128]. ב-4 בנובמבר 2019 הודיעה ארצות הברית באו"ם על כוונתה לפרוש מהסכם פריז. לפי ההסכם מדינה יכולה לפרוש מההסכם שנה לאחר מסירת הודעה רשמית על כוונתה לפרוש[129].

בריאותעריכה

במהלך מסע הבחירות שלו התחייב טראמפ שוב ושוב לבטל ולהחליף את האובמה-קר[130][131]. זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד הוא אכן דחק בקונגרס לבטל ולהחליף את האובמה-קר. במאי 2017, בית הנבחרים האמריקאי הצביע על ביטול התוכנית[132], ואולם, למרות מאמץ של כמה חודשים לא הצליח הסנאט להעביר את כל הצעת ביטול האובמה-קר[133]. בסוף יוני 2020, עתר ממשל טראמפ לעליון כדי לבטל את אובמה-קר[134].

בסוף 2019 התפרצה בסין מגפת הקורונה ובהמשך התפשטה משם לשאר העולם. ב-20 בינואר 2020 התגלה מקרה ההידבקות הראשון בארצות הברית. ב-31 בינואר הודיע טראמפ על סגירת טיסות מסין. בתחילה הפחית מחומרת הסכנה והתעלם מאזהרות מומחים בממשלו, והעדיף שיקולים כלכליים. ב-6 במרץ חתם טראמפ על העברת כ-8 מיליארד דולר כסיוע חירום למניעת התפשטות המחלה ולמחקר מדעי. ב-13 במרץ הכריז על מצב חירום לאומי. מאמצע מרץ החל טראמפ לקיים מסיבות עיתונאים יומיות, לצד מומחים רפואיים ופקידים בממשלו. למרות זאת, נכון לספטמבר 2020, מתו מהמגפה מעל 190 אלף אמריקניים, במקום ה-10 בין המדינות עם שיעורי המוות הגבוהים בעולם[135]. הדבר גרם לכעס גדול נגד הנשיא בפרט ונגד הממשל בכלל.

עניינים חברתייםעריכה

טראמפ מתנגד להפלות, למעט מקרים של אונס, גילוי עריות ובנסיבות המסכנות את בריאות האם[136]. טראמפ מתנגד ללגליזציה של סמים קלים, למעט קנאביס רפואי. הוא תומך בעונש מוות ובשיטות עינויים מסוימות[137][138].

השבתת הממשל (2018–2019)עריכה

בקמפיין הבחירות שלו לנשיאות, הבטיח טראמפ לבנות חומה בגבולה הדרומי של ארצות הברית עם מקסיקו, כדי לבלום את ההגירה הבלתי חוקית ממקסיקו לארצות הברית. ב-22 בדצמבר 2018 הממשל הפדרלי הושבת חלקית אחרי שדרישתו של טראמפ להקצאת 5.6 מיליארד דולר למימון החומה נדחתה על ידי הדמוקרטים ששולטים בבית הנבחרים[139]. טראמפ אמר כי הוא לא יחתום על שום הצעת חוק אשר לא תכלול את מימון החומה, והדמוקרטים, השולטים בבית הנבחרים הודיעו מצדם כי לא ייתמכו בשום הצעת חוק מטעמו. הרפובליקנים בסנאט אמרו כי לא יקדמו חקיקה שטראמפ לא יחתום עליה[140]. במשא ומתן מוקדם יותר עם מנהיגי הדמוקרטים, ננסי פלוסי וצ'אק שומר, אמר טראמפ כי הוא "גאה להשבית את הממשל עבור ביטחון הגבול"[141][142][143]. ב-12 בינואר 2019, הפכה ההשבתה לארוכה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית[144]. ב-25 בינואר 2019, הגיע להסכמה עם הדמוקרטים על הפסקה זמנית של ההשבתה עד ל-15 בפברואר[145].

פרשת דניאלס–טראמפעריכה

בינואר 2018 טענה שחקנית הפורנו סטורמי דניאלס כי קיימה רומן עם טראמפ בשנת 2006, בעודו נשוי למלאניה טראמפ[146]. לדבריה הוא שילם לה כ-130 אלף דולר כדמי שתיקה. טראמפ מנגד טוען שלא קיים עמה יחסי מין, אך הודה שהעביר לה את התשלום[147].

חקירות נגד טראמפ ואנשיועריכה

  ערכים מורחבים – ההתערבות הרוסית בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016, דו"ח מולר, פרשת טראמפ-אוקראינה

נגד טראמפ ואנשיו נפתחו במהלך הכהונה חקירות משפטיות רבות[148].

בשנת 2019 נטען כי טראמפ ואחרים בממשלו שידלו את ראש ממשלת אוקראינה לפתוח בחקירה נגד המועמד המוביל לנשיאות בפריימריז הדמוקרטיים, ג'ו ביידן. חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית, המהווים את רוב חברי הבית, פתחו בעקבות כך בהליך הדחה נגד טראמפ.

הליך הדחהעריכה

  ערך מורחב – הליך ההדחה של דונלד טראמפ
 
חברי בית הנבחרים מצביעים בעד הדחתו של טראמפ, 18 בדצמבר 2019

בספטמבר 2019 החליט הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים של ארצות הברית לפתוח בהליך הדחה של הנשיא טראמפ מתפקידו, וב-18 בדצמבר הצביע בית הנבחרים ברוב של 197–230 בעד הדחת הנשיא (כשההצבעה עוברת בבית הנבחרים, מקביל ההליך לכתב אישום) בגין ניצול סמכות לרעה ושיבוש עבודת הקונגרס[149]. ובכך היה טראמפ לנשיא השלישי בהיסטוריה האמריקאית העובר הליך זה, אחרי אנדרו ג'ונסון וביל קלינטון. לטענת אנשי המפלגה הדמוקרטית, בעקבות חקירה שנוהלה בראשות אדם שיף, עודד טראמפ התערבות זרה בבחירות לנשיאות 2020 במסגרת פרשת טראמפ–אוקראינה כדי לסייע למסע הבחירות שלו. לדבריהם, טראמפ התנה סיוע צבאי לאוקראינה ועיכב את הזמנתו לבית הלבן של נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי במטרה לגרום לממשלת אוקראינה להכריז על חקירה נגד יריבו הדמוקרטי המוביל, ג'ו ביידן, וכן שיבש מהלכי חקירה כשהורה לפקידי הממשל שלו להתעלם מזימונים להגשת מסמכים ולהעיד. אנשי המפלגה הרפובליקנית שללו את טענות הדמוקרטים ואמרו שלא הוצגה עדות ישרה לטענות שלהם.

בהצבעה בבית הנבחרים תמכו כמעט כל הדמוקרטים, והתנגדו לה כל הרפובליקנים ושניים מהדמוקרטים. ב-15 בינואר 2020 העבירה יו״ר בית הנבחרים ננסי פלוסי את ההליך לסנאט, שבו התנהל משפט ההדחה (הליך המקביל לבית המשפט). סיכויי המהלך היו נמוכים, משום שלרפובליקנים רוב ועל מנת להדיח נשיא דרוש רוב של שני שלישים מהסנאט. המשפט שנערך בסנאט הסתיים ב-5 בפברואר 2020 בזיכויו של טראמפ משני סעיפי האישום. עם זאת, באחד מהסעיפים הצביע נגדו סנטור רפובליקני, מיט רומני מיוטה. זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה מצביע חבר קונגרס מטעם מפלגת השלטון בעד הדחת נשיא.

פרופיל ציבוריעריכה

שיעורי תמיכהעריכה

לפי אתר שיקלול הסקרים FiveThirtyEight, נכון לאמצע ספטמבר 2020 היה שיעור התמיכה הממוצע של טראמפ הנמוך ביותר מבין כל נשיאי ארצות הברית מאז מלחמת העולם השנייה[150]. שיעור התמיכה בו נע בין 36% (בתום שנת כהונתו הראשונה) ל-48% (בימי כהונתו הראשונים). שיעורי התמיכה והדחייה בו היו יציבים באופן חריג מבחינה היסטורית[151][152].

מדיה חברתיתעריכה

נוכחותו של טראמפ ברשתות החברתיות משכה תשומת לב עולמית מאז הצטרף לטוויטר במרץ 2009. הוא פרסם ציוצים רבים במהלך מערכת הבחירות ב-2016 והמשיך להשתמש בערוץ זה במהלך נשיאותו. מאז הושבע לנשיאות גדלה תשומת הלב לפעילותו באופן משמעותי. טראמפ השתמש בטוויטר לעיתים קרובות כאמצעי תקשורת ישיר עם הציבור[153]. מאז תחילת נשיאותו, הציוצים שלו נחשבו כהצהרות רשמיות של נשיא ארצות הברית[154], ושימשו להכרזת שינויים במדיניות ובסגל הבית הלבן. במרץ 2018 פיטר טראמפ את שר החוץ שלו רקס טילרסון בציוץ בטוויטר[155].

רבות מהטענות שצייץ הוכחו כשגויות[156][157][158]. במאי 2020 החלה טוויטר לתייג כמה מציוציו של טראמפ עם אזהרות בדיקת עובדות[159][160][161] ותוויות בגין הפרות כללי האתר[162]. טראמפ הגיב באיום "להטיל רגולציה חזקה" או אפילו לסגור פלטפורמות מדיה חברתית[163].

טענות כוזבות ומטעותעריכה

כנשיא, טראמפ השמיע לעיתים קרובות הצהרות כוזבות בנאומים פומביים ובהתבטאויות אחרות[156][157][164]. המידע השגוי תועד על ידי בודקי עובדות; אקדמאים וכלי תקשורת תיארו בהרחבה את התופעה כחסרת תקדים בפוליטיקה האמריקאית.[165][166][167] דפוס דומה נצפה כשהיה מועמד לנשיאות[168][169]. כלי תקשורת רבים אף תיארו אמירת כזבים כחלק מובהק מזהותו הפוליטית[170].

על פי הניו יורק טיימס טראמפ השמיע "לפחות טענה כוזבת או מטעה אחת ביום ב-91 מתוך 99 הימים הראשונים שלו" בתפקיד,[156]. לפי ספירת מדור בדיקת העובדות של הוושינגטון פוסט, ב-9 ביולי 2020 עמד מניין הטענות הכוזבות או המטעות שספר העיתון על יותר מ־20,000[171].

למרות התדירות הגבוהה של הטענות הלא-נכונות של טראמפ, כלי התקשורת הבולטים כינו אותם כ"שקרים" רק לעיתים רחוקות[172][173]. המילה טוענת לניסיון להונות, ומכאן שניתן לפרש אותה כהעברת דעה לגבי הכוונה העומדת מאחורי ההצהרה. כלי תקשורת טענו שלמילה מלווה סכנה פוליטית ושנמנעו ממנה מתוך כבוד למשרת הנשיאות[174][175]. אף על פי כן, באוגוסט 2018 הוושינגטון פוסט הכריז לראשונה שחלק מההערות המוטעות של טראמפ – לגבי דמי השתיקה ששילם לסטורמי דניאלס ולקארן מקדוגל – היו "שקרים"[176]. שר החוץ לשעבר של ג'ורג' וו. בוש, קולין פאוול, שלדבריו מעולם לא השתמש במילה בהתייחס לאף נשיא קודם, אמר ביוני 2020 שטראמפ "משקר כל הזמן"[177].

קידום תיאוריות קונספירציהעריכה

לפני ובמהלך כהונתו, טראמפ קידם תיאוריות קונספירציה רבות, כולל birtherism (אנ') (התיאוריה שהנשיא הקודם, ברק אובמה, לא נולד בארצות הברית, ולכן לא יכל להיבחר לנשיאות), תיאוריות לפיהן כמה מיריביו הפוליטיים היו מעורבים ברציחות של יריביהם, ותיאוריות לפיהן אוקראינה התערבה בבחירות שלו לנשיאות כדי לחבל בסיכוייו[178][179][180][181][182][183].

מערכת יחסים עם התקשורתעריכה

האינטראקציות של טראמפ כנשיא עם העיתונות הפכו למה שמקורות מסוימים כינו "יחסי אהבה-שנאה"[184][185][186]. טראמפ החל לקדם את עצמו בעיתונות בשנות השבעים[187]. מגיש פוקס ניוז ברט בייר והרפובליקני דובר בית הנבחרים לשעבר פול ראיין תיארו את טראמפ כ"טרול" שמביע אמירות שנויות במחלוקת כדי לראות כיצד ראשים של אנשים "מתפוצצים"[188][189].

בקמפיין, טראמפ נהנה מכמות שיא של סיקור תקשורתי חינמי, שלכאורה העלה את מעמדו בפריימריז הרפובליקניים[190]. כלי תקשורת רבים הסבירו חלק מהמשיכה של טראמפ בדומיננטיות התקשורתית שלו, שלדבריהם מרתקת את הציבור. כתבת הניו יורק טיימס איימי צ'וזיק טענה כי כשטראמפ מספק לציבור ולתקשורת שערוריות חדשות "כל לילה", לסיקור התקשורתי עליו יש אופי של "אסור לפספס אף פרק", בדומה לתוכנית ריאליטי[191].

במהלך מסע הבחירות שלו לנשיאות ב-2016 ולאורך נשיאותו, האשים טראמפ שוב ושוב את התקשורת בפירוש מוטעה במזיד של דבריו ובהיותה מוטה פוליטית, וכינה אותה כ"פייק ניוז" ו"אויבי העם"[192][193]. מגישת 60 דקות לסלי סטהל סיפרה שלאחר ניצחונו בפריימריז, טראמפ אמר לה שהוא משפיל ומפקפק בתקשורת בכוונה, "כדי שכשתכתבו עלי סיפורים שליליים אף אחד לא יאמין לכם."[194]

טראמפ הרהר באופן פרטי ופומבי בביטול תעודות "עיתונאי הבית הלבן" (אנ') של עיתונאים ביקורתיים כלפיו – פעולה שהייתה מבטלת את הרשאתם להשתתף בתדרוכי הבית הלבן[195]. ממשלו ניסה לבטל את ההרשאות של שני כתבי הבית הלבן, אך אלו שוחזרו על ידי בתי המשפט[196]. ממשלו ערך כמאה תדרוכי עיתונאים רשמיים בשנת 2017, כמחצית מכך ב-2018 ו-2 בשנת 2019[196].

בתחילת 2020 תבע קמפיין טראמפ לנשיאות את הניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט ו-CNN באשמת לשון הרע[197][198].

הוכרהעריכה

בשנת 1983 קיבל טראמפ את פרס עץ החיים של קרן קיימת לישראל, לאחר שסייע במימון שני גני שעשועים, פארק ומאגר מים בישראל[199][200]. בשנת 1986 הוא קיבל את עיטור הכבוד של אליס איילנד כהוקרה על "פטריוטיות, סובלנות, אחווה ומגוון"[201], וב-1995 הוענק לו אות הנשיא מטעם קרן החירויות (אנ') על תמיכתו בתוכניות נוער[202]. הוענקו לו חמישה תוארי דוקטור לשם כבוד, אף שאחד מהם בוטל בשנת 2015 לאחר שטראמפ קרא ל"סגירה מוחלטת וגורפת של ארצות הברית בפני מוסלמים"[203].

בדצמבר 2016 נבחר כאיש השנה של המגזין טיים[204]. באותו חודש נבחר לאיש השנה של הפייננשל טיימס ודורג על ידי פורבס כאדם השני החזק ביותר בעולם, מיד אחרי נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. כנשיא, טראמפ קיבל ב-2017 את צווארון מסדר עבדול עזיז אל סעוד – הפרס בדרגה הגבוהה ביותר במסדר ושמוענק על ידי סעודיה לראשי מדינה לא-מוסלמים[205].

בשנת 2020 הופיע ברשימה השנתית של מגזין טיים, טיים 100.[206]

ספריו שתורגמו לעבריתעריכה

  • טראמפ: האמנות שלי - איך לעשות עסקים Trump: The Art of the Deal), 1988) יחד עם טוני שוורץ
  • טראמפ: להישרד בצמרת, 1991 (Surviving at the Top)
  • איך להתעשר, מאנגלית: אמה ברוורמן, הוצאת מטר, 2004 (How to Get Rich). (הספר בקטלוג ULI)
  • רוצים שתהיו עשירים: [שני אנשים - מסר אחד],2007 (Why We Want You to be Rich: Two Men– One Message). (הספר בקטלוג ULI)
  • לחשוב בגדול - להצליח בגדול: בעסקים ובחיים, 2009 (Think Big And Kick Ass in Business and Life)
  • תחשוב כמו מנצח, הוצאת סלע מאיר (הופיע באנגלית ב-2009 ובעברית ב-2017) (Think Like a Champion: An Informal Education in Business and Life). (הספר בקטלוג ULI)

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

רשמי
אחר
נאומיו

ביאוריםעריכה

  1. ^ בין יוזמותיו המפורסמות כמה ספרי עסקים שהוציא ומספר גורדי שחקים הנושאים את שמו, בהם "בניין טראמפ", "מגדל טראמפ" ו"מגדל טראמפ העולמי" במנהטן שבניו יורק.
  2. ^ ברוב הסקרים הובילה קלינטון במניין האלקטורים אף יותר משהובילה במניין הקולות הארצי, במהופך לתוצאות הבחירות.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רשמית: טראמפ מועמד המפלגה הרפובליקנית בבחירות לנשיאות, באתר ynet, 20 ביולי 2016
  2. ^ Fred C. Trump, Postwar Master Builder of Housing for Middle Class, Dies at 93, The New York Times
  3. ^ Kranish, Michael; Fisher, Marc (2017) [First published 2016]. Trump Revealed: The Definitive Biography of the 45th President. Simon & Schuster. ISBN 978-1-5011-5652-6. , p. 44
  4. ^ Why Penn Won’t Talk About Donald Trump, פוליטיקו, 6 בנובמבר 2016
  5. ^ Donald Trump Ignores Draft Deferment Questions After Criticizing McCain, Vietnam
  6. ^ Donald Trump 'never drank alcohol' due to brother Freddy's death, סקיי ניוז, 19 בנובמבר 2016
  7. ^ Kaitlan Collins, Maegan Vazquez, Kristen Holmes and Kevin Liptak CNN, Robert Trump, the younger brother of President Donald Trump, dead at age 71, CNN
  8. ^ איוונקה טראמפ חזק ביהדות, באתר וואלה! NEWS‏, 17 באוקטובר 2011
  9. ^ ביוגרפיה ב-IMDb
  10. ^ הבת הפרועה שנחשבת לכוכבת האמיתית של משפחת טראמפ, באתר גלובס, 3 בפברואר 2017
  11. ^ 1 2 Forbes
  12. ^ What's in Donald Trump's tax returns?,‏ 6 ביוני 2016
  13. ^ Donald Trump’s defenses of not paying taxes pretty much say it all
  14. ^ FBI releases files on Trump apartments' race discrimination probe in '70s, פוליטיקו, 15 בפברואר 2017
  15. ^ Yep, Donald Trump's companies have declared bankruptcy...more than four times, ‏.politifact.com,‏ 21 ביוני 2016
  16. ^ Donald Trump’s Less-Than-Artful Failure in Pro Football, הניו יורק טיימס, 19 בפברואר 2016
  17. ^ Trump moves to settle Trump University cases for $25 million, פוליטיקו, 18 בנובמבר 2016
  18. ^ דונלד טראמפ, באתר IMDb
  19. ^ Donald’s Trump Star on Hollywood Walk of Fame Is Smashed, הניו יורק טיימס, 26 באוקטובר 2016
  20. ^ אורלי אזולאי, טראמפ: "ישראל צריכה לשלם על הסיוע הצבאי כמו מדינות אחרות", באתר ynet, 21 במרץ 2016
  21. ^ טראמפ: אעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים nrg, מיכאל טוכפלד, 22 במרץ 2016
  22. ^ עו"ד שלומי אטש, טראמפ נגד המהגרים, באתר ynet, 21 ביוני 2019
  23. ^ רויטרס‏, במקום F-35: טראמפ לוקח עוד 4 מיליארד דולר עבור החומה בגבול מקסיקו, באתר וואלה! NEWS
  24. ^ טראמפ כנשיא נבחר מתראיין ל-"60 דקות", 13 בנובמבר 2016 (באנגלית)
  25. ^ ארה"ב: טראמפ פנה לביהמ"ש העליון כדי לבטל את רפורמת "אובמה-קר", באתר ynet, 26 ביוני 2020
  26. ^ טראמפ תרם לחבל שלום, עיתון 232, מס' 155, 1 בנובמבר 2016, עמ' 9 (הקישור אינו פעיל, 12 באוגוסט 2020)
  27. ^ Jewish National Fund Tree of Life Award Presentation to Donald J. Trump: Tuesday Evening March 1, 1983, Gala Dinner Dance, Grand Hyatt Hotel, New York
  28. ^ רן דגוני, ‏רוביו לטראמפ: אתה אנטי-ישראלי; טראמפ לרוביו: אתה מתמוסס, באתר גלובס, 26 בפברואר 2016
  29. ^ Donald Trump endorses Netanyahu for PM, Times of Israel, January 15, 2013
  30. ^ Donald Trump Pledges Loyalty to Israel, 1 July 2015
  31. ^ Algemeiner Journal Jewish 100 Gala Honors Donald Trump, Joan Rivers and Yuli Edelsterin,‏ 11 בפברואר 2015
  32. ^ אורלי אזולאי, וושינגטון, יחסי ישראל-ארה"ב: המסר הכפול של טראמפ, באתר ynet, 22 במרץ 2016
  33. ^   טראמפ: "המצע שלנו - הכי פרו-ישראלי אי פעם", באתר ynet, 14 ביולי 2016
  34. ^ תיבון, אמיר (11 בדצמבר 2019). "טראמפ יחתום על צו נשיאותי שמאמץ הגדרה רחבה ושנויה במחלוקת של אנטישמיות". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-11 בדצמבר 2019. 
  35. ^ It's true: Donald Trump once supported impeaching George W. Bush,‏ Politifact‏, 14 בפברואר 2016
  36. ^ נטשה מוזגוביההרפובליקאים מודאגים: דונלד טראמפ - מושיע או בדיחה?, באתר הארץ, 21 באפריל 2011
  37. ^ טראמפ מועמד לנשיאות: "אני ממש עשיר, זה מה שארה"ב צריכה", באתר וואלה! NEWS‏, 17 ביוני 2015
  38. ^ הימין האמריקאי מתנער מהתבטאויותיו של דונלד טראמפ נגד מהגרים ממקסיקו, באתר הארץ, 6 ביולי 2015
  39. ^ יצחק בן-חורין, טראמפ: "לאסור כניסת מוסלמים לארה"ב, באתר ynet, 8 בדצמבר 2015
  40. ^ האפיפיור נגד טראמפ: "אדם שמתכנן חומות בגבול הוא אינו נוצרי, באתר וואלה! NEWS‏, 18 בפברואר 2016
  41. ^ Donald Trump calls Pope Francis 'disgraceful' for questioning his faith, הגרדיאן, 18 בפברואר 2016
  42. ^ אורלי אזולאי, שורת ניצחונות לקלינטון וטראמפ ב"סופר טיוזדיי", באתר ynet, 2 במרץ 2016
  43. ^ סוכנויות הידיעות‏, ניצחונות לטראמפ ולסנדרס באינדיאנה; קרוז פרש מהמרוץ הרפובליקני, באתר וואלה! NEWS
  44. ^ אחרי קרוז, גם קייסיק פרש הלילה מהמירוץ הרפובליקאי, באתר הארץ, 4 במאי 2016
  45. ^ עדו בן פורת, זה סגנו של טראמפ, באתר ערוץ 7, 14 ביולי 2016
  46. ^ עדו בן פורת, טראמפ מציע: לסמן מוסלמים כמו בישראל, באתר ערוץ 7, 19 ביוני 2016
  47. ^ גיא כהן, אב של חייל מוסלמי לטראמפ: 'תתבייש', באתר ערוץ 7, 31 ביולי 2016
  48. ^ שירות כלכליסט, טראמפ ממשיך להסתבך: "כשאתה כוכב, אתה יכול לעשות לנשים הכל", באתר כלכליסט, 8 באוקטובר 2016
  49. ^ סרטון ההתנצלות של טראמפ, בדף הפייסבוק הרשמי שלו
  50. ^ Lewd Donald Trump Tape Is a Breaking Point for Many in the G.O.P., New York Times, October 8, 2016
  51. ^ Rosalind S. Helderman, Former 'Apprentice' contestant sues Trump for defamation for denying alleged groping, Washington Post (January 17, 2017): "During the campaign, Trump asserted that each of his accusers was lying and vowed to sue the women for making the claims. ... Trump has not yet filed suit against any of the women."
  52. ^ "Donald Trump’s Victory Is Met With Shock Across a Wide Political Divide". The New York Times. 9 בנובמבר 2016. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2016. 
  53. ^ Arkin, Daniel; Siemaszko, Corky (9 בנובמבר 2016). "2016 Election: Donald Trump Wins the White House in Upset". NBC News. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2016. 
  54. ^ ראו פירוט בערך האנגלי United States presidential elections in which the winner lost the popular vote
  55. ^ רויטרס‏, מתחיל במירוץ לכהונה שנייה: טראמפ מינה מנהל קמפיין בחירות חדש, באתר וואלה! NEWS‏, 27 בפברואר 2018
  56. ^ מסתבר שאמריקה שוב גדולה: טראמפ הציג את סיסמת הבחירות ל-2020, באתר מעריב, 11 במרץ 2018
  57. ^ רויטרס, ‏טראמפ השיק את קמפיין בחירות 2020: "הדמוקרטים רוצים להרוס את אמריקה", באתר מעריב אונליין, 19 ביוני 2019
  58. ^ "נשיב את הכוח לעם": טראמפ הושבע לנשיא ה-45 של ארה"ב (הקישור אינו פעיל, 12 באוגוסט 2020), באתר של "רשת 13", 20 בינואר 2017 (במקור, מאתר "nana10")
    אורלי אזולאי, טראמפ הושבע לנשיא: "נחסל את הטרור האיסלאמי", באתר ynet, 20 בינואר 2017
  59. ^ ביקור נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בישראל - חטיבת החדשות של תאגיד השידור הישראלי, 22 במאי 2017
  60. ^ טראמפ יישא נאום בפולין: "עתיד המערב בסכנה, וואלה!, 6 ביולי 2017
  61. ^ אורלי אזולאי, נתניהו על דרישת טראמפ לריסון בנייה בהתנחלויות: "נעשה מאמץ ונבחן זאת", באתר ynet, 16 בפברואר 2017
  62. ^ אורלי אזולאי, וושינגטון, טראמפ: "שתי מדינות או אחת? מה שהצדדים ירצו", באתר ynet, 15 בפברואר 2017
  63. ^ רועי שלו‏, ליברמן: קיבלנו מסר ישיר מארה"ב - החלת הריבונות ביו"ש תוביל למשבר, באתר וואלה! NEWS‏, 6 במרץ 2017
  64. ^ אטילה שומפלבי, טראמפ: "ירושלים בירת ישראל, נתחיל בהכנות להעברת השגרירות", באתר ynet, 6 בדצמבר 2017,
    כתבי חדשות 2, ‏טראמפ: "החלטתי להכיר בי-ם כבירה", באתר ‏מאקו‏‏, ‏6 בדצמבר 2017‏.
  65. ^ אורלי אזולאי, וושינגטון, טראמפ חתם על ההכרה ההיסטורית בריבונות ישראל בגולן | משדר מיוחד, באתר ynet, 25 במרץ 2019
  66. ^ אמיר תיבוןממשל טראמפ קיצץ את כל תקציבי הסיוע האזרחי לפלסטינים, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2018
  67. ^ היועץ לביטחון לאומי של טראמפ בתדריך ראשון: איראן באופן רשמי תחת אזהרה, הארץ, 2 בפברואר 2017
  68. ^ לראשונה בעידן טראמפ: סנקציות אמריקניות על איראן, ynet,‏ 2 בפברואר 2017
  69. ^ גל פרל פינקל, "הוא הרג חפים מפשע, הוא יהרוג עוד, אז עלינו לסיים אותו". ויש לזה מחיר, באתר "זמן ישראל", 4 בינואר 2020
  70. ^ ארה"ב החלה רשמית בהליך החזרת הסנקציות הבינלאומיות על איראן - וואלה! חדשות, וואלה!News, ‏2020-08-20
  71. ^ 13 מתוך 15 חברות מועצת הביטחון של האו"ם מתנגדות להשבת הסנקציות על איראן, Haaretz הארץ
  72. ^ N12 - פומפאו מזהיר: הסנקציות על אירן חודשו, מדינות שיפרו אותן..., N12, ‏2020-09-20
  73. ^ בירת דאעש על הכוונת: ארצות הברית הציבה חיילי מארינס וארטילריה בסוריה, ynet, 9 במרץ 2017
  74. ^ US Marines join local forces fighting in Raqqa, CNN, 9 במרץ 2017
  75. ^ בתגובה למתקפה הכימית: ארצות הברית שיגרה עשרות טילים נגד צבא אסד, וואלה!, 7 באפריל 2017
  76. ^ בתגובה למתקפה הכימית: טראמפ תקף בסוריה עם עשרות טילים, ynet, 7 באפריל 2017
  77. ^ רוסיה ואיראן: "טראמפ חצה קו אדום, נגיב על כל תוקפנות", מעריב, 9 באפריל 2017
  78. ^ עמרי נחמיאס, טל שלו וגיא אלסטר‏, ארה"ב הכריזה על תחילת החזרת כוחותיה מסוריה, באתר וואלה! NEWS‏, 20 בדצמבר 2018
  79. ^ Chappell, Bill; Neuman, Scott (7 באוקטובר 2019). "In Major Policy Shift, U.S. Will Stand Aside As Turkish Forces Extend Reach In Syria". NPR. בדיקה אחרונה ב-29 בנובמבר 2019. 
  80. ^ Baker, Peter; Edmondson, Catie (16 באוקטובר 2019). "Trump Lashes Out on Syria as Republicans Rebuke Him in House Vote". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-28 בנובמבר 2019. 
  81. ^ סוכנויות הידיעות, מבצע החיסול: על שם קיילה, שאל-בגדדי אנס בשבי, באתר ynet, 28 באוקטובר 2019
  82. ^ גיא אלסטר‏, דיווחים בארה"ב: מנהיג דאעש אל-בגדאדי חוסל במבצע בסוריה, באתר וואלה! NEWS‏, 27 באוקטובר 2019
  83. ^ סוכנויות הידיעות‏, פיונגיאנג על הגעת ספינות הטילים האמריקניות: "מצדיקה נשק גרעיני", באתר וואלה! NEWS‏, 11 באפריל 2017
  84. ^ סוכנויות הידיעות‏, קים ג'ונג און בהצהרה חריגה: "דברי טראמפ - הכרזת מלחמה", באתר וואלה! NEWS‏, 22 בספטמבר 2017
  85. ^ עמיחי שטיין, טראמפ ביטל את הפגישה עם קים: "הסנקציות וקמפיין הלחץ יימשכו", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 24 במאי 20187
  86. ^ רויטרס‏, עם מסר מקים: בכיר צפון קוריאני נפגש בבית הלבן עם טראמפ, באתר וואלה! NEWS‏, 1 ביוני 2018
  87. ^ Ynet, טראמפ קיבל מכתב והצהיר: אפגוש את קים ג'ונג און, באתר כלכליסט, 1 ביוני 2018
  88. ^ שירות כלכליסט, ההסכם: צפון קוריאה מתחייבת לפעול לפירוק מוחלט של הנשק הגרעיני, באתר כלכליסט, 12 ביוני 2018
  89. ^ Merica, Dan; Acosta, Jim. "Trump chips away at Obama's legacy on Cuba". CNN. בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2017. 
  90. ^ "Live stream: Trump announces policy changes on Cuba". USA Today. בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2017. 
  91. ^ Jaffe, Greg; Ryan, Missy (21 בינואר 2018). "Up to 1,000 more U.S. troops could be headed to Afghanistan this spring". The Washington Post. 
  92. ^ ארה"ב וטליבאן חתמו על הסכם לסיום המלחמה באפגניסטן אחרי 18 שנה, news.walla.co.il
  93. ^ נפתחו שיחות השלום בין אפגניסטן לטליבאן: "הסבל יגיע לקצו" - וואלה! חדשות, וואלה!News, ‏2020-09-12
  94. ^ רויטרס וטל שלו‏, טראמפ הטיל סנקציות על גורמים בהאג שחוקרים פשעי מלחמה באפגניסטן, באתר וואלה! NEWS‏, 11 ביוני 2020
  95. ^ דוד וינברג, ‏"תעודת שנה ב'", השילוח 13 בפברואר 2019
  96. ^ סרטון של הנאום המלא בקונגרס, יוטיוב
  97. ^ סוכנויות הידיעות, ‏דוח קוואנו: הרפובליקנים מברכים, הדמוקרטים תוקפים את ה-FBI, באתר מעריב אונליין, 4 באוקטובר 2018
  98. ^ חיים איסרוביץ, ‏ניצחון לטראמפ: ברט קוואנו מונה לשופט בבית המשפט העליון, באתר מעריב אונליין, 6 באוקטובר 2018
  99. ^ Harwood, John (28 בפברואר 2019). "Trump promised economic growth better than Obama's. It didn't happen". CNBC. בדיקה אחרונה ב-3 במאי 2019. 
  100. ^ Jackson, Brooks (11 באפריל 2019). "Trump's Numbers, April 2019 Update". FactCheck.org. בדיקה אחרונה ב-3 במאי 2019. 
  101. ^ Valverde, Miriam (7 באוגוסט 2018). "Donald Trump's promise of 4 percent economic growth a year did not happen in 2017". PolitiFact. בדיקה אחרונה ב-3 במאי 2019. 
  102. ^ Long, Heather (3 במאי 2019). "Is this economy too good to be true?". The Washington Post. בדיקה אחרונה ב-5 במאי 2019. 
  103. ^ "Stock Market Performance by President". Macrotrends. n.d. 
  104. ^ טראמפ השיב חוק מיושן נגד הפלות: "נשים יסבלו", באתר ynet, 24 בינואר 2017
  105. ^ עמרי נחמיאס‏, מורשת אובמה נמחקת: טראמפ אישר בניית צינורות נפט שנויים במחלוקת, באתר וואלה! NEWS‏, 24 בינואר 2017
  106. ^ עמרי נחמיאס‏, הישג לטראמפ: הסנאט אישר את רפורמת המס של הנשיא, באתר וואלה! NEWS‏, 2 בדצמבר 2017
  107. ^ וול סטריט ג'ורנל, ‏רפורמת המס של טראמפ: תחילתן של צרות חדשות, באתר גלובס, 21 בדצמבר 2017
  108. ^ "Trump tariffs: US President imposes levy on steel and aluminium". BBC News. 8 במרץ 2018. בדיקה אחרונה ב-9 במרץ 2018. 
  109. ^ סוכנויות הידיעות, מלחמת סחר: טראמפ הכריז על מכסים בגובה 25% על ייבוא מוצרים סיניים, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 15 ביוני 2018
  110. ^ מלחמת הסחר נגמרה? טראמפ הגיע להסכם עם האיחוד האירופי, גלובס, ‏26 ביולי 2018
  111. ^ סוכנויות הידיעותארה"ב ומקסיקו חתמו על הסכם סחר ראשוני - קנדה בינתיים בחוץ, באתר TheMarker‏, 27 באוגוסט 2018 (הקישור אינו פעיל, 26 בנובמבר 2018)
  112. ^ שירות כלכליסט, ארה"ב וקנדה הגיעו להסכם סחר חדש, באתר כלכליסט, 1 באוקטובר 2018
  113. ^ Rappeport, Alan; Swanson, Ana (10 במאי 2019). "Trump Renews Trade War as China Talks End Without a Deal". The New York Times. 
  114. ^ שירות גלובס, ‏הפסקת אש במלחמת הסחר? דונלד טראמפ ונשיא סין שי ג'ינפינג ימשיכו במו"מ; לא יוטלו מכסים נוספים, באתר גלובס, 29 ביוני 2019
  115. ^ רועי ברק, ההסכם נחתם: קיצוץ שיא היסטורי של תפוקה בשוק הנפט הגולמי, גלובס, ‏2020-04-12
  116. ^ עמרי נחמיאס‏, מיישם הבטחות: טראמפ מוציא לפועל שלושה צעדים למניעת הגירה לא חוקית, באתר וואלה! NEWS‏, 25 בינואר 2017
  117. ^ טראמפ הגביל כניסת מוסלמים לארצות הברית, באתר ‏מאקו‏‏, ‏28 בינואר 2017‏
  118. ^ עמרי נחמיאס‏, "לא רוצה שיגרשו את אבא": קולות ילדי המהגרים שהופרדו מהוריהם בארצות הברית, באתר וואלה! NEWS‏, 19 ביוני 2018
  119. ^ איתמר מרגלית, אחרי הביקורת: טראמפ חתם על צו להשארת ילדי המהגרים עם הוריהם, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 20 ביוני 2018
  120. ^ "An America first energy plan" (הודעה לעיתונות). 26 במאי 2016. אורכב מ-המקור ב-December 3, 2016. בדיקה אחרונה ב-3 בדצמבר 2016.  (הקישור אינו פעיל, 26 בנובמבר 2018)
  121. ^ Mufson, Steven (29 בנובמבר 2016). "Trump's energy policy team includes climate change skeptic, free-market advocate". The Washington Post. בדיקה אחרונה ב-3 בדצמבר 2016. 
  122. ^ Parker, Ashley; Davenport, Coral (26 במאי 2016). "Donald Trump's Energy Plan: More Fossil Fuels and Fewer Rules". The New York Times. 
  123. ^ Samenow, Jason (22 במרץ 2016). "Donald Trump's unsettling nonsense on weather and climate". The Washington Post. 
  124. ^ Ehrenfreund, Max (22 ביולי 2015). "Here's what Donald Trump really believes". The Washington Post. 
  125. ^ "What Donald Trump said about the Chinese inventing the 'hoax' of climate change". PolitiFact.com. בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2016. 
  126. ^ Schwartz, Nelson D. (21 במאי 2016). "Economic Promises a President Trump Could (and Couldn't) Keep". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2016. 
  127. ^ "In Their Own Words: 2016 Presidential Candidates on Climate Change" (PDF). אורכב מ-המקור ב-October 18, 2016. בדיקה אחרונה ב-12 ביולי 2016.  (הקישור אינו פעיל, 26 בנובמבר 2018)
  128. ^ Liptak, Kevin; Acosta, Jim (1 ביוני 2017). "Trump on Paris accord: 'We're getting out'". CNN. בדיקה אחרונה ב-1 ביוני 2017. 
  129. ^ שירות כלכליסט, ארה"ב הודיעה לאו"ם: פורשים מהסכם האקלים, באתר כלכליסט, 5 בנובמבר 2019
  130. ^ Kodjak, Alison (9 בנובמבר 2016). "Trump Can Kill Obamacare With Or Without Help From Congress". All Things Considered (NPR). בדיקה אחרונה ב-12 בינואר 2017. 
  131. ^ Walsh, Deirdre; Lee, MJ (10 בינואר 2017). "Trump wants Obamacare repeal 'quickly,' but Republicans aren't ready". CNN. בדיקה אחרונה ב-12 בינואר 2017. 
  132. ^ Sullivan, Peter (4 במאי 2017). "House passes Obamacare repeal". The Hill. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2017. 
  133. ^ "GOP Obamacare repeal bill fails in dramatic late-night vote". CNN. 28 ביולי 2017. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2017. 
  134. ^ בזמן המגיפה: ממשל טראמפ עתר לעליון כדי לבטל את אובמה-קר, news.walla.co.il
  135. ^ נתונים על מוות מקורונה ברחבי העולם, באתר Our World in Data
  136. ^ Wright, David (21 באפריל 2016). "Trump: I would change GOP platform on abortion". CNN. 
  137. ^ McCarthy, Tom. "Donald Trump: I'd bring back 'a hell of a lot worse than waterboarding'". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-8 בפברואר 2016. 
  138. ^ "Ted Cruz, Donald Trump Advocate Bringing Back Waterboarding". ABC News. 6 בפברואר 2016. בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2016. 
  139. ^ Davis, Julie Hirschfeld; Tackett, Michael (2 בינואר 2019). "Trump and Democrats Dig In After Talks to Reopen Government Go Nowhere". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2019. 
  140. ^ Paletta, Damian; Werner, Erica (2 בינואר 2019). "Trump falsely claims Mexico is paying for wall, demands taxpayer money for wall in meeting with Democrats". The Washington Post. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2019. 
  141. ^ Nakamura, David; Kim, Seung Min (9 בינואר 2019). "'He's a gut politician': Trump's go-to negotiating tactics aren't working in shutdown standoff". The Washington Post. בדיקה אחרונה ב-10 בינואר 2019. 
  142. ^ Pramuk, Jacob (4 בינואר 2019). "Democrats face off with Trump (again) over border wall as government shutdown enters 14th day". CNBC. בדיקה אחרונה ב-10 בינואר 2019. 
  143. ^ Everett, Burgess; Ferris, Sarah; Oprysko, Caitlin (11 בדצמבר 2018). "Trump says he's 'proud' to shut down government during fight with Pelosi and Schumer". Politico. בדיקה אחרונה ב-10 בינואר 2019. 
  144. ^ Seipel, Arnie (12 בינואר 2019). "It's Official: The Partial Government Shutdown Is The Longest In U.S. History". NPR. בדיקה אחרונה ב-12 בינואר 2019. 
  145. ^ סוכנויות הידיעות, טראמפ והקונגרס סיכמו: הפסקה זמנית בהשבתת הממשל, באתר ynet, 26 בינואר 2019
  146. ^ הניו יורק טיימסהרומן בין טראמפ לשחקנית הפורנו נמשך יותר משנה; הוצע לה להשתתף בתוכניתו, באתר הארץ, 18 בינואר 2018
  147. ^ שירות גלובס, ‏טראמפ מודה: שילמתי לשחקנית הפורנו 130 אלף דולר, באתר גלובס
  148. ^ הכירו את כל 17 החקירות שטראמפ ומקורביו מסובכים בהן - וכל האנשים שהואשמו עד כה, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2018
  149. ^ נתן גוטמן, הקונגרס בארצות הברית אישר את הדחת הנשיא טראמפ, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 19 בדצמבר 2019
  150. ^ שיעורי התמיכה והדחייה של טראמפ, FiveThirtyEight (באנגלית)
  151. ^ Skelley, Geoffrey (28 במרץ 2019). "Trump's Approval Rating Is Incredibly Steady. Is That Weird Or The New Normal?". FiveThirtyEight. בדיקה אחרונה ב-3 במרץ 2020. 
  152. ^ "Trump's approval rating steady despite impeachment: NBC News/Wall Street Journal polls". NBC News. 17 בדצמבר 2019. בדיקה אחרונה ב-3 במרץ 2020. 
  153. ^ Steeve, Dustin (23 בינואר 2017). "Donald Trump's Social Media Use Is Key To Sidelining The Press". The Federalist. בדיקה אחרונה ב-31 במאי 2017. 
  154. ^ Landers, Elizabeth (6 ביוני 2017). "Spicer: Tweets are Trump's official statements". CNN. 
  155. ^ Singletary, Michelle. "Trump dumped Secretary of State Rex Tillerson in a tweet. What's the worst way you've been fired?". The Washington Post. בדיקה אחרונה ב-18 במרץ 2018. 
  156. ^ 1 2 3 Qiu, Linda (27 באפריל 2017). "Fact-Checking President Trump Through His First 100 Days". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-25 ביוני 2017. 
  157. ^ 1 2 Kessler, Glenn; Lee, Michelle Ye Hee (1 במאי 2017). "Fact Checker Analysis – President Trump's first 100 days: The fact check tally". The Washington Post. בדיקה אחרונה ב-25 ביוני 2017. 
  158. ^ Drinkard, Jim; Woodward, Calvin (24 ביוני 2017). "Fact check: Trump's missions unaccomplished despite his claims". Chicago Tribune. בדיקה אחרונה ב-25 ביוני 2017. 
  159. ^ "Twitter tags Trump tweet with fact-checking warning". BBC News. 27 במאי 2020. בדיקה אחרונה ב-14 ביוני 2020. 
  160. ^ Conger, Kate; Alba, Davey (26 במאי 2020). "Twitter Refutes Inaccuracies in Trump's Tweets About Mail-In Voting". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-7 ביולי 2020. 
  161. ^ Dwoskin, Elizabeth (27 במאי 2020). "Twitter labels Trump's tweets with a fact check for the first time". The Washington Post. בדיקה אחרונה ב-7 ביולי 2020. 
  162. ^ Dwoskin, Elizabeth (30 במאי 2020). "Twitter's decision to label Trump's tweets was two years in the making". The Washington Post. בדיקה אחרונה ב-7 ביולי 2020. 
  163. ^ Dwoskin, Elizabeth (14 ביוני 2020). "Trump lashes out at social media companies after Twitter labels tweets with fact checks". The Washington Post. בדיקה אחרונה ב-28 במאי 2020. 
  164. ^ Qiu, Linda (22 ביוני 2017). "In One Rally, 12 Inaccurate Claims From Trump". The New York Times. 
  165. ^
  166. ^ Glasser, Susan (3 באוגוסט 2018). "It's True: Trump Is Lying More, and He's Doing It on Purpose". The New Yorker. בדיקה אחרונה ב-10 בינואר 2019. 
  167. ^ Konnikova, Maria (20 בינואר 2017). "Trump's Lies vs. Your Brain". Politico. בדיקה אחרונה ב-31 במרץ 2018. 
  168. ^ Finnegan, Michael. "Scope of Trump's falsehoods unprecedented for a modern presidential candidate". Los Angeles Times. בדיקה אחרונה ב-4 במרץ 2019. Never in modern presidential politics has a major candidate made false statements as routinely as Trump has. 
  169. ^ "The 'King of Whoppers': Donald Trump". FactCheck.org. 21 בדצמבר 2015. בדיקה אחרונה ב-4 במרץ 2019. In the 12 years of FactCheck.org's existence, we've never seen his match. 
  170. ^ Glasser, Susan, It's True: Trump Is Lying More, and He's Doing It on Purpose, הניו יורקר, ‏3 באוגוסט 2018 (באנגלית)
  171. ^ Kessler, Glenn; Rizzo, Salvador; Kelly, Meg (13 ביולי 2020). "President Trump has made more than 20,000 false or misleading claims". The Washington Post. 
  172. ^ Greenberg, David (28 בינואר 2017). "The Perils of Calling Trump a Liar". Politico. בדיקה אחרונה ב-13 ביוני 2020. 
  173. ^ Bouder, David (29 באוגוסט 2018). "News media hesitate to use 'lie' for Trump's misstatements". Associated Press News. בדיקה אחרונה ב-13 ביוני 2020. 
  174. ^ Greenberg, David, The Perils of Calling Trump a Liar, Politico, ‏28 בינואר 2017 (באנגלית)
  175. ^ Bouder, David, News media hesitate to use 'lie' for Trump's misstatements, Associated Press News, ‏29 באוגוסט 2018 (באנגלית)
  176. ^ Kessler, Glenn (23 באוגוסט 2018). "Not just misleading. Not merely false. A lie.". The Washington Post. בדיקה אחרונה ב-13 ביוני 2020. 
  177. ^ Becket, Stefan (7 ביוני 2020). "Colin Powell announces he'll vote for Biden, saying Trump "lies all the time"". CBS News. בדיקה אחרונה ב-13 ביוני 2020. 
  178. ^ Haberman, Maggie (29 בפברואר 2016). "Even as He Rises, Donald Trump Entertains Conspiracy Theories". The New York Times. 
  179. ^ Bump, Philip (26 בנובמבר 2019). "President Trump loves conspiracy theories. Has he ever been right?". The Washington Post. 
  180. ^ Reston, Maeve (2 ביולי 2020). "The Conspiracy-Theorist-in-Chief clears the way for fringe candidates to become mainstream". CNN. 
  181. ^ Baker, Peter; Astor, Maggie (26 במאי 2020). "Trump Pushes a Conspiracy Theory That Falsely Accuses a TV Host of Murder". The New York Times. 
  182. ^ Davis, Julie Hirschfeld; Haberman, Maggie (28 במאי 2018). "With 'Spygate,' Trump Shows How He Uses Conspiracy Theories to Erode Trust". The New York Times. 
  183. ^ Stracqualursi, Veronica (29 ביולי 2020). "Trump promotes a doctor who has claimed alien DNA was used in medical treatments". CNN. בדיקה אחרונה ב-28 באוגוסט 2020. 
  184. ^ Parnes, Amy (28 באפריל 2018). "Trump's love-hate relationship with the press". The Hill. בדיקה אחרונה ב-4 ביולי 2018. 
  185. ^ Ingram, Mathew (1 במרץ 2016). "Love and Hate: The Media's Co-Dependent Relationship With Donald Trump". Fortune. בדיקה אחרונה ב-4 ביולי 2018. 
  186. ^ Flanagan, Ben (24 בינואר 2017). "Trump's love-hate relationship with media intensifies". Arab News. בדיקה אחרונה ב-4 ביולי 2018. 
  187. ^ D'Antonio, Michael, Who is Donald Trump?, CNN, ‏10 ביולי 2016 (באנגלית)
  188. ^ Feldman, Josh (24 ביולי 2018). "Bret Baier: Trump Likes Trolling the Left to Watch 'Heads Explode', Even If He Contradicts Himself". 
  189. ^ Leibovich, Mark (7 באוגוסט 2018). "This Is the Way Paul Ryan's Speakership Ends". The New York Times. 
  190. ^ Cillizza, Chris (14 ביוני 2016). "This Harvard study is a powerful indictment of the media's role in Donald Trump's rise". The Washington Post. 
  191. ^ Chozick, Amy (29 בספטמבר 2018). "Why Trump Will Win a Second Term". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-22 בספטמבר 2019. 
  192. ^ Walsh, Kenneth T. (15 באוגוסט 2016). "Trump: Media Is 'Dishonest and Corrupt'". U.S. News & World Report. 'If the disgusting and corrupt media covered me honestly and didn't put false meaning into the words I say, I would be beating Hillary by twenty percent,' Trump also tweeted Sunday. 
  193. ^ Bondarenko, Veronika. "Trump keeps saying 'enemy of the people' – but the phrase has a very ugly history". Business Insider. בדיקה אחרונה ב-25 באוקטובר 2017. 
  194. ^ Thomsen, Jacqueline. "'60 Minutes' correspondent: Trump said he attacks the press so no one believes negative coverage". The Hill. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2018. 
  195. ^ Stelter, Brian; Collins, Kaitlan. "Trump's latest shot at the press corps: 'Take away credentials?'". CNN Money. בדיקה אחרונה ב-9 במאי 2018. 
  196. ^ 1 2 Grynbaum, Michael M. (30 בדצמבר 2019). "After Another Year of Trump Attacks, 'Ominous Signs' for the American Press". The New York Times. 
  197. ^ Folkenflik, David (3 במרץ 2020). "Trump 2020 Sues 'Washington Post,' Days After 'N.Y. Times' Defamation Suit". NPR. 
  198. ^ Flood, Brian; Singman, Brooke (6 במרץ 2020). "Trump campaign sues CNN over 'false and defamatory' statements, seeks millions in damages". Fox News. 
  199. ^ Maltz, Judy (9 במאי 2017). "Inside Donald Trump's History of Donations in Israel". Haaretz. בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2019. 
  200. ^ Maltz, Judy (4 במאי 2017). "Trump Once Helped Finance Resettlement of Israelis Evacuated From Sinai". Haaretz. 
  201. ^ Evon, Dan (5 בספטמבר 2016). "Did Donald Trump Receive an Ellis Island Award in 1986?". Snopes. 
  202. ^ "Trump to be honored for working with youths". The Philadelphia Inquirer. 25 במאי 1995. 
  203. ^ Borchers, Callum (14 במאי 2017). "Donald Trump has now been awarded five honorary doctorates – and stripped of one". The Washington Post. בדיקה אחרונה ב-5 ביוני 2020. 
  204. ^ Gibbs, Nancy (7 בדצמבר 2016). "Why Donald Trump is TIME's Person of the Year". Time. בדיקה אחרונה ב-7 בדצמבר 2016. 
  205. ^ Wilts, Alexandra (20 במאי 2017). "Donald Trump awarded with Saudi Arabia's highest civilian honour within hours of landing in the country". The Independent. בדיקה אחרונה ב-20 במאי 2017. 
  206. ^ Donald Trump: The 100 Most Influential People of 2020, Time