הלנה אליאס טות
הלנה אליאס טות (בהונגרית: Elias Ilona Tóth; 1913 – 27 בדצמבר 1987) הייתה הונגריה חסידת אומות העולם, שהצילה יהודים במלחמת העולם השנייה וקשרה את גורלה עם מדינת ישראל.
 | |
| לידה |
1913 הונגריה |
|---|---|
| פטירה |
27 בדצמבר 1987 (בגיל 74 בערך) ישראל |
| מקום קבורה | גבעת ברנר |
| עיסוק | בעלת בית קפה |
| בן זוג | בנימין טות |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| מקום ההצלה |
 יוגוסלביה |
| תאריך הכרה | 19 בבפרואר 1976 |
| מקום ההכרה | ביד ושם |
| אופן הנצחה | נטיעת עץ |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | הלנה אליאס טות |
  | |
אליאס היא בת לאב שהיה ברון (אציל) הונגרי. סמוך למלחמת העולם השנייה, בעת ביקור ביוגוסלביה, פגשה בבנימין טות, יהודי שהיה בעל טחנת קמח, ונישאה לו. נישואיה של הלנה ליהודי היו למורת רוחה של משפחתה.[1]
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים עריכה
הלנה ובעלה התגוררו באזור ביוגוסלביה שסופח להונגריה בשנת 1941. הלנה עזרה ליהודים שהגיעו מאוסטריה וגרמניה. היא גם סייעה ליהודים להימלט מיוגוסלביה להונגריה ולהסתתר. בשנת 1939 כאשר הגיעו פליטים יהודים מאוסטריה, חלק מהם מצאו את דרכם לטחנת הקמח של בנימין אליאס בכפר וליקה ונצפה (Velike Venzpa) והלנה עזרה ליהודים אלה בביגוד ובמזון. בשנת 1941 באו ההונגרים ועצרו את כל היהודים, כולל בעלה בנימין, אבל הוא שוחרר כעבור כמה ימים כיוון שהיו זקוקים לו לניהול טחנת הקמח.[1]
אחד היהודים שהצילה, אלמר נוימן, העיד מאוחר יותר כי הלנה אליאס סייעה למצוא לו מקום מסתור כשנמלט מבלגרד לנובי סאד מאוחר יותר הבריחה אותו הלנה לבקסטופוליה / באצ'ה טופולה (היום סרביה) בדרום הונגריה, וגם שם סידרה לו מקום מסתור. כמו כן סייעה לנמלטים יהודים אחרים למצוא עבודה, או במתן מזון וביגוד. לאחר הפלישה הגרמנית נעצרו רבים מהיהודים באזור, כולל בעלה של הלנה. הם נלקחו למחנה ריכוז בניהול גרמני בבקסטופוליה, שהיה המחנה שממנו הועברו ראשוני יהודי הונגריה לאושוויץ ברכבת ב-28 באפריל 1944. הלנה הביאה מזון וביגוד לא רק לבעלה, אלא גם לאסירים יהודים אחרים. מדי כמה שבועות בחרו הגרמנים יהודים במחנה לגירוש. באחת הפעמים בעלה של הלנה נבחר לגירוש. הלנה ניסתה לשחררו, אך הוכתה על ידי השומרים. היא הלכה בעקבות רכבת הגירוש עד שהגיעה לעיר באצ'קה טופולה, שם הוכנסו האסירים היהודים למחנה לפני הגירוש. על ידי מתן שוחד לקצין, היא הצליחה לשחרר את בעלה, יחד עם חמישה יהודים נוספים. כדי להסתיר את מעשיו, אמר הקצין שהם לא יהודים, אלא אסירים פוליטיים. כל ששת היהודים ניצלו.[2]
בין השנים 1941–1944 המשיכה הלנה לעזור ליהודים במציאת מקומות עבודה ומזון. אחת הניצולות, הגברת אלמייר נוימארק ילידת יוגוסלביה, הסתתרה בנובי-סאד אצל משפחה נוצרית עניה. כשנודע הדבר להלנה, היא הגיעה אליה ועזרה לה במצרכי מזון, בלבוש ובדברים אחרים. הניצולה העידה שלאחר אחת האקציות הגיעה הגברת אליאס שוב, תוך סיכון חייה, והעבירה אותה לבאצ'קה טופולי, שם הוסתרה במשך ימים מספר. לאחר- מכן סיפקה לה הלנה ביגוד וכסף לנסיעה ובעזרתה נסעה לווליקה- ונצפה, שם היו לה קרובי משפחה."[2]
לאחר המלחמה עריכה
לאחר המלחמה הלנה ובעלה עלו לישראל והתיישבו בתל-גיבורים. היא ניהלה בית קפה בבית רומנו, המשיכה להתנדב ולעזור במגן דוד אדום, ארגון העולים, ארגון הנשים, בצבא הגנה לישראל ובארגונים רבים נוספים. היא התפרסמה הודות לפעילותה בקרב החיילים הפצועים ואף זכתה לכינוי "דודה הלנה". תייר שזיהה אותה בעת ביקור בארץ, שהצילה אותו, רצה לקנות לה מכונית לאות תודה. הלנה סירבה לקבל כל תמורה עבור מעשיה, והסתפקה בהכרה.[1]
הכרה והנצחה עריכה
הלנה נפטרה בגיל 75 ונקברה בבית הקברות בקיבוץ גבעת ברנר. בקשתה היחידה לפני מותה הייתה שבעלה בנימין יקבר לידה. קברה אותר באמצעות מיזם חסד אחרון (מיזם משותף ל"יד ושם" ושב"כ שנערך במהלך 2021, ובמסגרתו אותרו קבריהם של חסידי אומות העולם שגרו ונקברו בישראל ונאסף אודותם מידע רב).[3]
הלנה הוכרה כחסידת אומות העולם על ידי יד ושם עוד בחייה. ב-19 בפברואר 1976, התקיים לכבודה טקס ביד ושם ונשתל עץ הנושא את שמה בגן חסידי אומות העולם ביד ושם ירושלים.[2]
לקריאה נוספת עריכה
תיק מספר M.31.2/1029 המחלקה לחסידי אומות העולם, יד ושם.
קישורים חיצוניים עריכה
- הלנה אליאס טות, באתר יד ושם (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 מרדכי פלדיאל, חסידי אומות עולם המתגוררים בישראל, ילקוט מורשת, 1987, עמ' 15
- ^ 1 2 3 הלנה אליאס טות, באתר יד ושם (באנגלית)
- ^ אור הלר, "חסד אחרון": המבצע של שב"כ ויד ושם להנצחת חסידי אומות העולם, באתר חדשות 13, 7 באפריל 2021
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "הלנה אליאס טות".