הלשון השוודית

הלשון השוודית (במקור: הַלָּשׁוֹן הַשְּׁוֶדִית) הוא שיר של המשורר נתן אלתרמן שפורסם במסגרת "הטור השביעי" בעיתון "דבר" בתאריך ט' בתשרי התש"ד, 8 באוקטובר 1943. באמצעות השיר משבח אלתרמן ומודה לאומה השוודית על כך שהיא מקבלת את היהודים הזקוקים למקלט מדיני בזמן השואה (ראו הרחבה: שוודיה והשואה).

זהו אחד משיריו של אלתרמן העוסקים בשואת יהודי אירופה, הכוללים, בין היתר, את "מכל העמים" מ-1942 ואת "מכתבו של מנחם מנדל" מ-1945.

ניתוח השיר

בית ראשון

"מעטים הם יודעי הלשון השודית..."
"...כי ארצם בהרים ובפיורדים אובדת,
וקטן ומוצנע העם."

הבית הראשון הוא מעין הקדמה לשיר, והוא כביכול מסביר ומתאר את בידודה של האומה השוודית ואת "דלות" שפתה: "כי ארצם בהרים ובפיורדים אובדת".

הבית השני

"ועת שודיה אמרה: "הנני מקבלת
מגבול דניה את כל היהודים הגולים"...

השיר נכתב בעקבות המבצע להצלת יהודי דנמרק מידי הנאצים, שאירע ימים מעטים קודם לפרסום השיר. בבית זה אנו רואים זאת בבירור, באמצעות השורה: "ועת שודיה אמרה: "הנני מקבלת מגבול דניה את כל היהודים הגולים".

הבית השלישי

בבית זה, עושה אלתרמן אנלוגיה בין פשטות השפה השוודית, כביכול, לבין פשטותה ונדיבותה של האומה עצמה. לדבריו, בשפות של "עמי החלד" ישנן מילים כגון: "אינפילטרציה", "קווטה", ו"ויזה", אך בלשון השוודית מקבלים אורחים בזרועות פתוחות ובלי דרישות ואישורים:

"היא כותבת פשוט: "הכניסה מותרת","
"ויסלח לה האל על דלות הסגנון."

הבית הרביעי

המשורר ממשיך להלל את מדיניותם האנושית של השוודים.

הבית החמישי, השישי והשביעי

בבתים האלה חלה תפנית קלה בשיר. אלתרמן מפנה אצבע מאשימה לכיוון המדינות שלא קיבלו את פליטי המלחמה היהודים, ומוכיח אותן על קור ליבן.

הבית השמיני והתשיעי

בבתי הסיום, עובר אלתרמן לעולמות עליונים, ומדגיש את גודל המעשה ("הולידו דמעה בעיני מרום") עד כדי כך שגרם לאל לדמוע.

קישורים חיצוניים

• נתן אלתרמן, הלשון השוודית, דבר, 8 באוקטובר 1943