פתיחת התפריט הראשי

הצלת יהודי דנמרק

סירה ששימשה להברחת יהודים מדנמרק לשוודיה בזמן השואה. (התמונה מתוך מוזיאון יד ושם)
סירה ששימשה להברחת יהודים מדנמרק לשוודיה
כיכר דניה בבית הכרם בירושלים נקראת ע"ש מבצע ההצלה, ובה אנדרטה בצורת סירה

הצלת יהודי דנמרק היה מבצע הצלה בימי השואה שבמסגרתו הוברחו אלפי יהודי דנמרק, מתחת לאפם של הנאצים, בסירות דיג אל החוף המזרחי של המדינה, לעבר שוודיה הנייטרלית.

תיאור המבצעעריכה

ב-9 באפריל 1940 פלשו לדנמרק כוחות גרמניה הנאצית (מבצע וזר - Weserübung), אף על פי שהכריזה על עצמה מדינה נייטרלית. דנמרק נכנעה לאחר שעות ספורות של קרבות. בהסכם הכניעה אפשרו הנאצים לדנים לשמור על מוסדות השלטון – המלך כריסטיאן העשירי נותר בראש המדינה, והפרלמנט והממשלה הדנית תפקדו לכאורה כרגיל. למעשה, היה מעמדה של דנמרק דומה יותר למדינה גרורה של גרמניה מאשר למדינה כבושה. היא אף חתמה על הסכם אנטי-קומינטרן וניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם בעלות הברית, אך לא השתתפה בלחימה לצד מדינות הציר.

מצבה המיוחד של דנמרק איפשר לה, בין היתר, גם להתנגד ליישום המדיניות הגזענית הנאצית כלפי היהודים, והם לא סבלו שום אפליה לרעה. בשנת 1943 התגברו גילויי ההתנגדות של הדנים נגד הגרמנים. סבלנותם של הנאצים פקעה וב-29 באוגוסט הם פיזרו את הממשלה הדנית והכריזו על ממשל צבאי. או אז היו השלטונות הנאצים יכולים לבצע את תוכנית "הפתרון הסופי" של יהודי דנמרק ללא התנגדות הממשלה.

ב-28 בספטמבר 1943 הדליף דיפלומט גרמני, גאורג פרדיננד דוקוויץ, את התוכנית לגירוש יהודי דנמרק להנס הדטופט, יו"ר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הדנית, וזה העביר את הידיעה למחתרת הדנית ולראשי הקהילה היהודית. היהודים ירדו למחתרת והתחבאו אצל ידידים דנים. כ-1500-2000 יהודים הוסתרו בבית החולים ביספביירג.

בארגונה של המחתרת הדנית הוסעו היהודים, מתחת לאפם של הגרמנים, אל החוף המזרחי של המדינה, ובתוך מספר ימים הוברחו אלפי היהודים בסירות דיג אל שוודיה הנייטרלית.

כ-7,200 מיהודי דנמרק (שהם 90% מיהודי דנמרק דאז) הוברחו לשוודיה. 492 יהודים נתפסו על ידי הגרמנים ונשלחו למחנה טרזיינשטט שבצ'כוסלובקיה. גם לאחר מעצרם המשיכה ממשלת דנמרק לעקוב אחר מצבם ושלחה להם חבילות תרופות ומזון.[דרושה הבהרה] אף על פי כן, כ-150 איש מיהודי דנמרק שנתפסו נרצחו בשואה.

היסטוריונים וחוקרים ניסו לתת הסברים שונים להתגייסות העם הדני למען יהודי דנמרק. ישנם שני הסברים נפוצים לתופעה זו:

  • ההסבר הראשון הוא לוגיסטי לחלוטין. הוא מסביר את ההתגייסות בכך שלטובת הדנים עמדו התנאים הגאוגרפיים הנוחים ביותר: קהילה קטנה יחסית של יהודים (ההערכות לאותה תקופה מדברות על כ-8,000 יהודים) וקרבה של מדינה נייטרלית. שוודיה הייתה במרחק הפלגה קצר יחסית (אך מסוכן אמנם) מקופנהגן, שם שכנה עיקר יהדות דנמרק.
  • הסבר נוסף הוא צורת הלאומיות הדנית. החל מאמצע המאה ה-19 החלה מתפתחת בדנמרק צורת לאומיות המתבססת יותר על קהילתיות, דהיינו על היותה קהילה קטנה ותומכת. זאת לאחר שהדנים נכשלו בביסוס עצמם כמעצמה באותה תקופה. לאומיות זו עוצבה באופן משמעותי על ידי תנועת בתי החינוך העממיים ואותה הלאומיות היא שראתה בתמיכה בקבוצת מיעוט בעם כסימן וחיזוק לאותה גאווה לאומית.

על מנת לחלוק כבוד למבצע ההצלה יוצא הדופן, החליט יד ושם לטעת בשדרת חסידי אומות העולם עץ לכבודה של המחתרת הדנית. לא הייתה זו הענקת אות חסיד אומות העולם שמוענק ליחידים ולא לקבוצות, אך הדבר נעשה ברוח בקשתם של חברים במחתרת הדנית שביקשו מיד ושם שלא להכיר במצילים דנים בודדים. יחד עם זאת מספר דנים, שמעשי ההצלה שלהם היו יוצאי דופן, זכו גם באופן אישי בתואר חסידי אומות העולם.[1]

הנצחהעריכה

 
הפסל "המיית הימים" של הפסל דן רייזנר בחוף דדו בחיפה

המשורר נתן אלתרמן כתב על המבצע את שירו "הלשון השוודית" שפורסם באוקטובר 1943 בטור השביעי בעיתון "דבר".[2]

בינואר 1962 נקראה הכיכר המרכזית של שכונת בית הכרם בירושלים "כיכר דניה" על שמה של דנמרק.

בשנת 1970 נקרא בית ספר בירושלים בשם דנמרק כהוקרה לעם הדני על הצלת יהודי המדינה בתקופת השואה.

בחודש אוקטובר 1973 הנפיק השרות הבולאי בול ומעטפה של יום ההוצאה, לזכר הצלת יהודי דנמרק.[3]

בחודש יוני 2013 נחנך בחיפה, בחוף דדו שליד תחנת חוף הכרמל, הפסל "המיית הימים" (The Murmur of the Seas) של הפסל והאמן דן רייזנר (Dan Reisner) העוסק בהצלת יהודי דנמרק באוקטובר 1943.[4] שם הכיכר הפך ל"כיכר דנמרק". הפסל נחנך במעמד השר הדני לענייני מדע, חדשנות והשכלה גבוהה, מורטאן אוסטרגארד, שגרירת דנמרק ליסלוטה פלסנר וראש העיר חיפה יונה יהב. שגרירת דנמרק פנתה אל הקהל בעברית ואמרה שבזכות דן רייזנר העיר חיפה יפה עוד יותר. גודל הסיפור הזה בכך, לפי פרשנותו של רייזנר, שזו הייתה הצלת אנשים על ידי אנשים. בניגוד לאנדרטאות אחרות העוסקות בטרגדיה ביקש רייזנר דווקא לציין את הסוף הטוב של הסיפור - ביצירה שהיא צבעונית, שמחה, וקינטית כשהמשוטים זזים בתגובה לבריזה הבאה מהים, ובכך "משיטים" את הסירה לחוף מבטחים.

 
העץ שניטע ביד ושם לכבוד העם הדני

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • אגה ברטלסן, אוקטובר 43, ירושלים: מ. ניומן, 1955.
  • נחום פונדק, בדנמרק זה לא יכול לקרות: מבצע הברחת יהודי דנמרק לשוודיה באוקטובר 1943, תל אביב: זמורה-ביתן, 1996.
  • לני יחיל, הצלת היהודים בדניה: דמוקרטיה שעמדה במבחן, ירושלים: מאגנס ויד ושם, תשכ"ז.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה