המודל של טיילר

המודל של טיילר, הידוע כ-Tyler Rationale, הוא מסגרת תאורטית בפילוסופיה של החינוך, לפיתוח תוכנית לימודים בגישה מדעית-שיטתית. המודל פותח על ידי ראלף טיילר , שנחשב לאבי תורת המדידה והערכה בחינוך פורמלי, בשנות ה-40 של המאה ה-20.

היסטוריה של המודל

טיילר התמחה בפיתוח תוכניות לימודים, ובשיטות הערכה של תוצרי לימוד. בשנת 1949 סיכם את רעיונותיו בספר Basic Principles of Curriculum and Instruction (עקרונות בסיסיים של תוכניות לימודים), שהפך לרב-מכר והודפס מאז ועד היום (2016) ב-36 מהדורות. הספר השפיע על בנייה של תוכניות לימודים בכל מקצוע בכל העולם. המודל שימש את טיילר בקריירה ארוכה של ייעוץ לבכירי מערכת החינוך האמריקנית. בשנת 1952 ייעץ לנשיא הארי טרומן ברפורמה לתוכניות הלימודים, ותחת הנשיא דווייט אייזנהאואר היה יושב ראש ועידת הנשיא לילדים ולנוער. הוא שימש כיועץ מרכזי גם בממשל ג'ונסון.

טיילר ייעץ בנושא תוכניות לימודים למשרד החינוך הישראלי. מאז, המודל של טיילר מקובל כמסגרת לתוכניות הלימודים במערכת החינוך הישראלית.

עקרונות המודל

המודל ידוע בפשטותו. הוא נועד בראש ובראשונה לענות על ארבע שאלות בסיסיות:

1. הגדרת מטרות: מהן מטרותיו של המוסד החינוכי הספציפי שאותו נועדה התוכנית לשרת?
2. אמצעים חינוכיים: אילו חוויות חינוכיות יכולות להועיל בהשגת המטרות?
3. ארגון: כיצד ניתן לארגן את החוויות כדי ליצור לימוד יעיל ומשמעותי?
4. הערכה: כיצד ניתן להעריך את יעילותה של הלמידה, בהשגת המטרות?

טיילר מתבסס בספרו על גישה מודרנית-רציונליסטית, הרואה את פעולותיו של התלמיד כגורם האפקטיבי ביותר בתהליך הלימוד. "התלמיד לומד את מה שהוא עושה, לא את מה שהמורה עושה." וזאת בהתאמה להגדרה של טיילר למהותו של החינוך: "חינוך הוא שינוי מכוון בהתנהגות הלומד, בתנאים של חוסר כפייה."

סכמה של המודל של טיילר

על פי הסכמה המקובלת לתיאור המודל של טיילר, המטרות של בית הספר או המוסד המחנך מושגות כשלב אחרון, שהשלבים המובילים אליו הם: שילוב של צורכי החברה (אילו מקצועות ופונקציות נדרשים), צורכי הלומד, ומבנה המקצוע הנלמד - ואלה משמשים להגדרה של מטרות זמניות וניתנות למדידה או להערכה; ואלה בשילוב עם פילוסופיה חינוכית כוללת, ובהתאם לידע שנצבר באשר לפסיכולוגיה של הלומדים, מובילים להשגת המטרות. בתכנון הלימודים, טיילר גורס שיש לקחת בחשבון את גרעין החומר, כנושא המרכזי של תחום הידע, הנבנה על בסיס היסודות המארגנים שלו. טיילר גם הדגיש את הצורך הקריטי בהתחשבות של תהליך הלימוד בגורם ההתרחשות בכיתה; בכך שינה טיילר במידה רבה תפיסה קודמת, שבמסגרתה הייתה התעלמות במידה רבה מהסביבה החברתית שבה נעשה הלימוד. התחשבות כזאת מחייבת תכנון מתפתח ומשתנה, תוך כדי הפעלת תוכנית הלימודים, ובתגובה לתנאים המשתנים.

לקריאה נוספת

• טיילר, ראלף וינפרד. עקרונות יסוד לתכנון הלימודים וההוראה, ירושלים: משרד החינוך והתרבות.

• Tyler, R.W. (1949) Basic Principles of Curriculum and Instruction. University of Chicago Press. pp 43-62.
• Ornstein, A. C., & Hunkins, F. P. (1998). Curriculum foundations, principles, and issues. Needham Heights, MA: Allyn & Bacon.

קישורים חיצוניים

• The Tyler Rationale, מאמר מאת הרברט קליבארד, בתוך Curriculum and Evaluation, הרברט קליבארד וארנו בלאק (עורכים), 1977
• הרצאה על המודל של טיילר, סרטון באתר יוטיוב (באנגלית, ללא כתוביות)
• Tyler Rationale, סרטון באתר יוטיוב
• The Tyler Rationale and Tyler's 1970s Revision: A Historical Reconstruction מאמר מאת Angel F. Stanley
• תקציר של המודל, בבלוג: Educational Research Techniques
• "אחריותיות היא בריחה מאחריות" מאת יורם הרפז, ראיון עם פרופ' דוד נבו על תכנון לימודים ועל הערכת תוצרי לימוד. הד החינוך, יוני 2007