המועצה הלאומית המייעצת (ירדן)
המועצה הלאומית המייעצת (ערבית: المجلس الوطني الاستشاري, תעתיק מדויק: אלמג'לס אלוטני אלאסתשארי) הייתה מוסד פוליטי בירדן בשנים 1978–1984. המועצה החליפה את הפרלמנט של ירדן, שפוזר בעקבות ועידת רבאט, כרשות המחוקקת של הממלכה. היא חדלה להתקיים בראשית 1984 כאשר המלך חוסיין השיב את הפרלמנט לפעילות.
רקע
עריכהבעקבות סיפוח יהודה ושומרון לירדן באפריל 1950 בידי המלך עבדאללה הוקנו לתושבים הפלסטינים זכויות פוליטיות מלאות. במסגרת זאת ניתנו ליהודה ושומרון מחצית מן המושבים בבית הנבחרים. בחירת נציגי יהודה ושומרון הפסיקה להיות אפשרית לאחר מלחמת ששת הימים, שבה כבשה ישראל את יהודה ושומרון מידי ירדן. הפרלמנט הירדני שנבחר באפריל 1967, ערב המלחמה, המשיך בתפקידו באין אפשרות לקיים בחירות נוספות. אולם, בעקבות ועידת רבאט באוקטובר 1974 החליטה הליגה הערבית כי הייצוג של הפלסטינים יינתן לאש"ף ולא לירדן. במצב זה המלך חוסיין לא יכול היה לקיים בחירות חדשות במתכונתן הנוכחית, כי פירושן היה ייצוג כפול של תושבי יהודה ושומרון (באש"ף ובירדן). מצד שני, חוסיין גם לא היה יכול לשנות את חוקי הבחירות כך שיהיו תקפים רק בגדה המזרחית של הירדן, כיוון שצעד זה היה מתפרש כניתוק סופי של ירדן מיהודה ושומרון. לפיכך החליט חוסיין לדחות מספר פעמים את הבחירות לפרלמנט, ובסופו של דבר בכינוס הפרלמנט בראשית 1976 הוחלט על דחיית הבחירות לזמן בלתי מוגבל[1].
באין רשות מחוקקת פעילה, הממשלה הירדנית תפקדה למן נובמבר 1974 גם בתור הרשות המחוקקת, זאת במסגרת של חוקים זמניים. כך תפקדה ממשלתו של זיד א-ריפאעי, וכן ממשלתו של מודר בדראן שהחלה לכהן ביולי 1976. בעקבות מבצע ליטני שהחל במרץ 1978 גברה האופוזיציה האנטי-מערבית בירדן, ובהפגנות שהתקיימו בעמאן ובריכוזים פלסטיניים נשמעו דרישות להפסקת ההגבלה על החופש האזרחי[2]. כדי לשוות מראית עין של דמוקרטיזציה, ולבטל את המצב שבו הממשלה שימשה גם כרשות המחוקקת באופן מוחלט, המלך חוסיין החליט להקים גוף פוליטי שיהווה חלופה לפרלמנט המושעה ויעמוד לצד הממשלה בתחום החקיקה[1].
הקמת המועצה ופעילותה
עריכההמועצה הלאומית המייעצת הוקמה מתוקף חוק זמני שחוקקה הממשלה באפריל 1978. חוסיין לא רצה שקיום המועצה יהווה ביטול מוחלט של הפרלמנט, ולכן תפקידיה של המועצה הוגבלו לייעוץ והמלצה בלבד. המועצה שימשה כיועצת לממשלה, אך לא הייתה יכולה לאשרר חוקים ולכן אלו עדיין נותרו בתוקף של חוקים זמניים. חברי המועצה מונו בידי המלך ולא נבחרו במערכת בחירות, ולכן מלכתחילה נמנעה פעילות של האופוזיציה במסגרת המועצה[3]. אף שסמכותה הייתה פחותה, מבחינה פרלמנטרית המועצה שימשה תחליף חשוב לפרלמנט. מתוך המועצה יצאו קולות אופוזיציה כנגד הממשלה שדרשו ביטול הצנזורה על העיתונות, ליברליזציה וחופש פוליטי, וכן חזרה של המערכת הפרלמנטרית הרב-מפלגתית[4].
המועצה הלאומית הראשונה קמה באפריל 1978 לכהונה קצובה של שנתיים. היו חברים בה 60 נציגים, 13 מהם פלסטינים, ולנשיא המועצה התמנה ראש הממשלה לשעבר אחמד א-לווזי. המועצה השנייה החליפה את הראשונה באפריל 1980. מועצה זו הקימה מחדש את המשרד לענייני השטחים הכבושים שפעילותו הופסקה לאחר ועידת רבאט[5]. המועצה השלישית, שקמה באפריל 1982, הורחבה ל-75 נציגים כדי לאפשר מעורבות גדולה יותר בקבלת ההחלטות[6]. חברי המועצה מתחו ביקורת על ראש הממשלה מודר בדראן בעקבות המשבר הכלכלי שפקד את ירדן, דבר שהביא בסופו של דבר להתפטרותו בינואר 1984[7].
במועצה הלאומית הראשונה היו חברות שלוש נשים, ובשתי המועצות הבאות היו חברות ארבע נשים. אחת מאלו הייתה לילא שרף, אשתו של עבד אלחמיד שרף ולימים שרת ההסברה של ירדן[8].
פיזור המועצה והשבת הפרלמנט
עריכההמועצה הלאומית המייעצת השלישית פוזרה בינואר 1984, כנראה בגלל ניסיונות פשרה של חוסיין עם אש"ף. המלך כינס את הפרלמנט (לראשונה מאז 1976) והעביר שינוי בחוקה שאפשר עריכת בחירות רק במחצית מן הממלכה. בחירות אלו התקיימו במרץ 1984, והפרלמנט שב לפעילות בתור הרשות המחוקקת של ירדן. הקריאות לליברליזציה ולזכויות אזרחיות שהנצו בתקופה המועצה עברו לאחר מכן לפרלמנט[9].
ראו גם
עריכה| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
לקריאה נוספת
עריכה- יוסף נבו, ירדן: החיפוש אחר זהות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ה, עמודים 182–260.