המותניים הצרים של ישראל

כינוי לשטח ישראל בשרון בשנים 1949-1967

המותניים הצרים של ישראל הוא הכינוי שניתן לשטח מדינת ישראל מחדרה ועד לאזור שמצפון לתל אביב בשנים 1949–1967.[1] שטח זה היה תחום על ידי חוף הים התיכון ממערב לבין הגבול בין ישראל לבין השומרון שהיה מוחזק על ידי ירדן ממזרח. רוחבו של השטח לא עלה על 20 קילומטר ובאזור שמול קלקיליה הצטמצם ל-16 קילומטר. ממדים צרים אלו בהשוואה למרחק בין גבולותיה של ישראל ממזרח למערב בחלקים אחרים של המדינה[2] היקנו לאזור את כינויו.

מפת קווי שביתת הנשק בסיומה של מלחמת העצמאות. במסגרת הסכם שביתת הנשק ביניהן מסרה ירדן לישראל את השטחים המסומנים במפה בתכלת ממערב לשומרון

רוחבו הקטן של השטח המתואר נחשב כסיכון אסטרטגי לישראל, שכן הוא העמיד אותה מול אפשרות שכוח צבאי עוין הממוקם בשומרון יפרוץ לרוחב המותניים הצרים, יגיע במהירות אל חוף הים ועל ידי כך ינתק את הקשר היבשתי בין צפונה של ישראל לבין מרכזה ודרומה. בנוסף, באזור זה התקיים מרחק קטן בין הגבול לבין ריכוזי האוכלוסייה הישראלית באזור המרכז והשרון.

רוחב השטח שבידי שבין חדרה לתל אביב בין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים נקבע בהשפעת ההישגים הצבאיים של ישראל באזור זה במהלך מלחמת העצמאות ותוצאות הסכם שביתת הנשק בינה לבין ירדן. בפועל לא הספיק כוחה הצבאי של ישראל לדחוק את צבאות ירדן ועיראק במהלך המלחמה ממאחזיהם במערב השומרון. רוחב הרצועה שהייתה בידי ישראל מחדרה ועד תל אביב ערב הסכם שביתת הנשק בינה לבין ירדן היה אף צר יותר. עם זאת, במסגרת ההסכם מסרה ירדן בידי ישראל שטחים שהיו בשליטתה ובשליטת צבא עיראק מצפון לכביש ואדי עארה ועד לכפר קאסם בדרום, ובכך גדל רוחב השטח שבידי ישראל באזור זה.

ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים הומחש עד כמה צרים המותניים, כאשר תותחים ירדנים שהוצבו בקלקיליה הפגיזו את תל אביב.[3]

בביטוי "המותניים הצרים" נעשה שימוש בישראל לאחר מלחמת ששת הימים גם בהקשר של התנגדות להסכם קבע בין ישראל לפלסטינים שבו תפנה ישראל את שטח השומרון.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כל עוד לא החילה ישראל את המשפט שלה על השומרון או חלק ממנו מוסיף גבולה לעבור בתוואי זה עד היום.
  2. ^ המרחק המקסימלי בין הגבולות ממערב למזרח הגיע לכ-100 קילומטר בין גבול רצועת עזה לבין חלקו הדרומי של ים המלח.
  3. ^ דנה ירקצי‏, כשתל אביב הופגזה, באתר וואלה!‏, 28 במאי 2017