המלחמה הגרמנית-פולנית (1028–1031)
המלחמה הגרמנית-פולנית (בפולנית: wojna polsko-niemiecka) הייתה סכסוך שהתרחש בין השנים 1028 ל-1031. המלחמה הייתה בין האימפריה הרומית הקדושה בראשות קונרד השני, דוכסות בוהמיה בראשות ברטיסלב הראשון, רוס של קייב בראשות ירוסלב החכם ומשנת 1031, ממלכת הונגריה בראשות אישטוואן הראשון, נגד ממלכת פולין בראשות מיישקו השני למברט ועד 1031, ממלכת הונגריה בראשות אישטוואן הראשון. המלחמה החלה בהתקפות פולניות על סקסוניה בתוך האימפריה הרומית הקדושה. לאחר מכן, האימפריה ורוס של קייב תקפו את פולין וניצחו במלחמה ב-1031. בעקבות הניצחון הגרמני, מיישקו השני למברט נאלץ להתפטר, איבד את התואר מלך פולין, וארצו הפכה לדוכסות פולין, עם בזפרים כדוכס.
| תאריכי הסכסוך | 1028–1031 (כ־3 שנים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | לוסאטיה, מוראביה, סקסוניה, פולין, רותניה האדומה | |||||||||
| תוצאה |
| |||||||||
| ||||||||||
  | ||||||||||
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
המלחמה עריכה
בשנת 1026, קונרד השני, מלך גרמניה נסע לאיטליה לצורך הכתרתו כקיסר האימפריה הרומית הקדושה. היעדרותו הגבירה את פעילות האופוזיציה באימפריה הרומית הקדושה שבמרכזה הדוכסים ארנסט השני משוואביה ופרידריך השני מלורן עילית. מתנגדיו של קונרד השני קשרו קשר לרכוש את תמיכתו של מיישקו. עדות היסטורית למאמצים אלו נמצאת בספר התפילה שנשלח למיישקו על ידי אשתו של פרידריך, מטילדה משוואביה, בסביבות 1027. הכרך נקרא: officiorum Liber quem ordinem Romanum apellant. בו, מיניאטורה הראתה את הדוכסית מציגה את הספר למיישקו השני כשהיא יושבת על כס המלכות. המתנה לוותה במכתב, שבו מטילדה כינתה אותו מלך מכובד ומופת להפצת הנצרות. נכתבו גם שבחים ליתרונותיו של מיישקו השני בבניית כנסיות חדשות, כמו גם הידע שלו בלטינית, חריג מאוד באותם זמנים שבהם היוונית הייתה בשימוש נרחב יותר. בספר זה נמצאים הרישומים המוקדמים ביותר של ממלכת פולין: נוימים בשולי הרצף Ad célèbres rex celica. המתנה גרמה להשפעה הצפויה, ומיישקו השני הבטיח לנקוט בפעולה צבאית. ההכנות למלחמה החלו בסתיו 1027. באמצע אותה שנה חזר קונרד השני לגרמניה והחל להילחם במורדים. עד מהרה, הוא ניצח את הדוכס ארנסט השני, והחרים ממנו את אדמותיו. רק כשהמורדים כמעט הובסו, הגיע מיישקו השני לעזרתם. בשנת 1028 פלשו כוחות פולנים לסקסוניה ולקחו מספר שבויים. ההרס היה כה גדול שלפי מקורות סקסוניים, "היכן שחייליו של מיישקו השני שמו את רגליהם העשב מעולם לא צמח משם". הקיסר האשים את השליט הפולני בהכתרה בלתי חוקית כמלך והכריז עליו כגזלן. פלישה זו כללה את אדמות שבט לוטיצ'י. באוקטובר 1028, הגיעה ההזדמנות של הקיסר כאשר מחוז לוטיצ'י בפהלדה ביקש מהקיסר להתגונן מפני התקפותיו של מיישקו השני, והבטיח תמיכה במאבק נגד השליט הפולני.[1] למרות ההסכם שהבטיח שלום בין פולין לגרמניה, חימש הקיסר במהרה משלחת תגמול נגד מיישקו השני. צבאו של קונרד השני הגיע ללוסאטיה בסתיו 1029 והחל במצור על באוצן, אך החיילים הגרמנים לא קיבלו את התמיכה המובטחת של שבט לוטיצ'י והמשלחת נכשלה. מאוים על ידי ההונגרים, הקיסר נאלץ לסגת.[1]
כנראה באותה שנה, בנו של אולדז'יץ', ברטיסלאב הראשון, תקף וכבש את מוראביה.
בשנת 1030, מיישקו השני כרת ברית עם הונגריה ופלש שוב לסקסוניה. בינתיים, בעל בריתו הדרומי תקף את בוואריה וכבש זמנית את וינה.[1]
בתגובה, ארגן הקיסר משלחת נוספת נגד המלך הפולני, הפעם על ידי ארגון קואליציה נגד מיישקו השני. כבר בשנת 1030 החל ירוסלב הראשון החכם במתקפה וכבש את רותניה האדומה וכמה טירות בבלז.[1]
בשנת 1031 חתם הקיסר שלום עם ממלכת הונגריה. ככל הנראה בתמורה לתמיכתו של אישטוואן הראשון, קונרד השני הסגיר להונגריה את השטחים שבין נהרות ליתה לפישה. כעת, כשהקיסר היה מודאג פחות מהתקפה מדרום, בסתיו 1031, הוא יצא למתקפה נגד פולין וצר על מילסקו. המתקפה הסתיימה בהצלחה מוחלטת, ומיישקו השני נאלץ לוותר על כמה אדמות. כתוצאה מכך איבד המלך הפולני חלקים מהאדמות שכבש אביו, שנלחם לעיתים קרובות נגד הקיסר היינריך השני.[1]
כאשר מיישקו השני היה עסוק בהגנה על לוסטיה מפני חייליו של קונרד השני, הגיעה משלחת מרוס של קייב ממזרח עם ירוסלב הראשון החכם כמנהיג. בשנת 1031 פלשה המשלחת לפולין ולאחר מכן הושיבה את בזפרים על כס המלכות. מיישקו השני ומשפחתו נאלצו לברוח מהארץ. המלכה רישזה וילדיה מצאו מקלט בגרמניה. המלך לא יכול היה להימלט להונגריה מכיוון שבמהלך מסעו הוא נעצר על ידי חיילי רוס. אישטוואן הראשון, מלך הונגריה לא חש נוח לקבלו בארצו. ללא חלופות, מיישקו השני ברח לבוהמיה. הדוכס אולדז'יץ' כלא אותו שוב. הפעם, המלך לא יכול היה לסמוך על תמיכה אימפריאלית. מיישקו השני לא רק נכלא אלא גם סורס, מה שהיה אמור להיות עונש לבולסלאב הראשון האמיץ, שעיוור את הדוכס בולסלאב השלישי האדום (אחיו של אולדז'יץ') שלושים שנה קודם לכן. מיישקו השני ואשתו לא התאחדו שוב; לפי כמה מקורות, הם היו גרושים רשמית, או רק נפרדו.[1]