המלחמה הצפונית הקטנה
המלחמה הצפונית הקטנה (בשוודית: Andra nordiska Kriget, בפולנית: II wojna północna; נודעה גם בשם המלחמה הצפונית השנייה) הוא כינוי למלחמה שהתחוללה בין 1655 ל-1660 בין שוודיה מצד אחד לבין האיחוד הפולני-ליטאי, רוסיה הצארית וממלכת דנמרק-נורווגיה מצד שני. המלחמה נסתיימה באפריל 1660, עם חתימתו של הסכם קופנהגן. שוודיה הצליחה לזכות בתום המלחמה בשטחים שבהם החזיקה דנמרק-נורווגיה קודם למלחמה. שוודיה נלחמה שוב מול המדינות הללו מספר עשורים מאוחר יותר, במה שנודע כמלחמה הצפונית הגדולה, ונחלה מולן הפסד.
 | ||||||||||
| משמאל לימין: מבחר אירועים מהמלחמה | ||||||||||
| תאריכים | יוני 1655 – 23 באפריל 1660 (כ־4 שנים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | דנמרק-נורווגיה, שוודיה, האיחוד הפולני-ליטאי, שוודיה החדשה | |||||||||
| תוצאה | ניצחון שוודי, חתימת הסכם קופנהגן | |||||||||
| שינויים בטריטוריות |
| |||||||||
| ||||||||||
בשנת 1655, פלש קרל העשירי גוסטב, מלך שוודיה, לפולין-ליטא וכבש את מערבה. רוסיה כבר שלטה בחלק המזרחי אחרי מלחמת רוסיה-פולין. התקדמותם המהירה של השוודים זכתה לכינוי "המבול השוודי". במהרה, הדוכסות הגדולה של ליטא הפכה למדינת חסות שוודית, הצבאות הסדירים של פולין-ליטא נכנעו והמלך הפולני יאן השני קז'ימייז' נמלט אל בית הבסבורג. פרידריך וילהלם, הנסיך הבוחר מברנדנבורג ודוכס פרוסיה, תמך תחילה באצילים הפולנים בפרוסיה המלכותית, אך לאחר מכן כרת ברית עם שוודיה בתמורה לקבלת דוכסות פרוסיה כנחלה שוודית. יאן השני קז'ימייז' ניצל את הפגיעה ברגשות הדתיים של האוכלוסייה הקתולית תחת שלטון פרוטסטנטי וארגן מפקדים צבאיים פולנים-ליטאיים במסגרת "הברית הטישובצית". בזכות מהלכים אלו הצליח להחזיר לעצמו שטחים באותה השנה. רוסיה ניצלה את הקשיים של שוודיה, הכריזה עליה מלחמה(אנ') ופלשה לליטא ולליבוניה השוודית (אנ').
בתמורה לסיוע צבאי, קרל העשירי גוסטב, העניק לפרידריך וילהלם עצמאות מלאה בדוכסות פרוסיה (אנ'). בחוזה ראדנוט שנחתם בדצמבר 1656, הוא כרת ברית עם ג'רג' ראקוצי השני, נסיך טרנסילבניה, שפלש לפולין-ליטא מדרום-מזרח. יאן השני קז'ימייז' מצא בעל ברית בלאופולד הראשון מבית הבסבורג, שצבאותיו חצו את הגבול לפולין-ליטא מדרום-מערב. מהלך זה דרבן את פלישתו של פרדריק השלישי, מלך דנמרק, אל שוודיה בתחילת 1657. הוא ניצל את עסוקיה של שוודיה בחזיתות אחרות כדי לנסות ולחסל חשבונות ישנים שמקורם במלחמת תורסטנסון. בשעה שפולין העניקה לפרידריך וילהלם עצמאות מלאה בדוכסות פרוסיה בחוזי ווהלאו וברומברג (Treaty of Bromberg), ברנדנבורג נטש את הברית עם שוודיה.
מלך דנמרק, פרדריק השלישי, הכריז מלחמה על שוודיה. הכרזת המלחמה דרשה מהמלך השוודי, קרל העשירי גוסטב, לנטוש את המערכה נגד פולין וללחום בדנמרק. בחורף של 1657-1658, הצליח צבאו של קרל העשירי לחצות את האזור הקפוא בין האיים הדניים (אזור יוטלנד וסקונה) להפתיע את דנמרק. על אף שהכריז על מלחמה, צבאו של פרדריק השלישי לא היה מוכן והוא היה חייב להיכנע. במסגרת הסכם רוסקילדה (Treaty of Roskilde), דנמרק נאלצה לוותר על כל האזורים הדניים שכיום נמצאים כיום בשטחה של שוודיה. בינתיים, בעלי בריתיה של דנמרק הצליחו לנטרל את צבא טרנסילבניה, והצבא הפולני פשט על אזור פומרניה השוודית.
בשנת 1658, מלך שוודיה, החליט כי במקום לשוב ולכבוש מחדש את המעוזים השוודים שנותרו בשטחי פולין-ליטא, יעדיף לתקוף פעם נוספת את דנמרק ולחזק את מעמדו. הפעם, דנמרק ובנות בריתה הצליחו לעמוד בפני ההתקפה, והסיגו את קרל העשירי גוסטב עד יוטלנד ופומרניה השוודית. במהלך 1659, שוודיה עמדה על המשמר, מגנה על מבצריה בדנמרק ובחופי הים הבלטי הדרומי, בעוד שהברית השיגה הישגים מועטים בלבד, והצדדים החלו במשא ומתן לשלום.
עם מותו הפתאומי של מלך שוודיה, קרל העשירי גוסטב, בפברואר 1660, יורשו הסתפק בחתימה על הסכם אוליבה (אנ') עם פולין-ליטא, ועם בית הבסבורג ובראנדנבורג בחודש אפריל, ועל הסכם קופנהגן עם דנמרק בחודש מאי. על פי ההסכמים הללו, שוודיה שמרה על רוב השטחים שכבשה, ואילו דוכסות פרוסיה הפכה למדינה עצמאית. שאר הצדדים חזרו, באופן כללי, למצב שקדם למלחמה. כבר בשנת, בשנת 1658, שוודיה הסכימה לשביתת נשק עם רוסיה, שהובילה לחתימה על הסכם קארדיס (Treaty of Cardis) בשנת 1661.
היישובים היהודיים ברחבי האיחוד-הפולני ליטאי נפגעו במהלך מלחמה זו.[1]
קישורים חיצוניים
עריכה
- event/First-Northern-War המלחמה הצפונית הקטנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ וילה אורבך ואברהם ויין, פנקס הקהילות, פולין, כרך שביעי, יד ושם, 1999, עמ' 19; לקריאה באנגלית: Lublin, באתר JewishGen