אגף שכר והסכמי עבודה

אגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר הוא גוף המטה של ממשלת ישראל לקביעת מדיניות השכר ויחסי עבודה במגזר הציבורי, תוך יישום המדיניות הכלכלית של הממשלה. בראש האגף עומד הממונה על השכר.

במסגרת פעילותו השוטפת, מסייע האגף בידי הנהלות שירות המדינה והגופים הציבוריים בניהול משאים ומתנים בשני תחומים עיקרים: הטמעת רפורמות מבניות ומתן מענה לתביעות שכר מצד העובדים. וזאת תוך ראייה משקית רוחבית של מסגרת אילוצי התקציב והשלכות הסכמי השכר על קבוצות עובדים אחרות (דומות) במשק.

מאז שקובי בר-נתן סיים את תפקידו בינואר 2023, מכהן אפי מלכין כממלא-מקום הממונה על השכר[1].

מבנה האגףעריכה

באגף השכר מועסקים כ-100 עובדים בתשעה צוותים, הצוותים באגף השכר כוללים ארבעה צוותי משא ומתן וחמישה צוותים רוחביים.

צוותי משא ומתן:

צוותים רוחביים:

  • צוות תכנון ואסטרטגיה – מחקר, אנליטיקה, ניהול ידע ואסטרטגיה.
  • לשכה משפטית – ייעוץ משפטי לכלל האגף.
  • צוות אכיפה – ביצוע ביקורות והשבה של כספי ציבור ששולמו כשכר שלא כחוק.
  • צוות חקירות – איתור מאשרי חריגות שכר והעמדתם לדין משמעתי.
  • צוות תגמול ותמרוץ – הטמעת מודלים של תגמול ותמרוץ העובדים בשירות המדינה.

סמכויות האגף ותפקידיועריכה

סמכויותעריכה

סעיף 29 לחוק יסודות התקציב העניק לממונה על השכר סמכויות הנוגעות לשכר של כלל עובדי המגזר הציבורי – כ-730 אלף עובדים[2]. במסגרת סמכויות אלו הממונה על השכר מופקד על קביעת מדיניות השכר בשירות המדינה ובגופי הביטחון, ובין היתר על ניהול משא ומתן וחתימה על הסכמים קיבוציים החלים על העובדים בשירות המדינה. בנוסף, מופקד הממונה על השכר על פיקוח ואישור של שכר ותנאי העסקה בגופים מתוקצבים ובגופים נתמכים. גופים אלו, המונים כ-409 אלף עובדים מחויבים לקבל את אישורו של הממונה על השכר, בטרם יעניקו לעובדיהם הטבות שכר, תנאי פרישה ותנאי עבודה מעבר לנהוג במדינה או מעבר לתנאים שאושרו.

תפקידיםעריכה

  • קביעת מדיניות שכר ויחסי עבודה מותאמת לצורכי המגזר הציבורי, תוך שמירה על מסגרת תקציבית בתחום השכר, הפנסיה ותנאי העבודה במגזר הציבורי.
  • ניהול משא ומתן בנושאי שכר ותנאי העסקה בשירות הציבורי בתיאום עם הגורמים הרלוונטיים בממשלה ומחוץ לה.
  • פיקוח ובקרה על גופים ציבוריים: איתור חריגות שכר, השבת כספים ששולמו, חקירת מאשרי חריגות שכר.
  • מתן הכוונה והדרכה למשרדים ממשלתיים וגופים ציבוריים בתחומי אחריות שונים.
  • גיבוש רפורמות ושינויים מבניים בנושאי כוח אדם ושכר במגזר הציבורי ויישומן.
  • גיבוש וביצוע תכנון אסטרטגי לקידום מדיניות ההון האנושי במגזר הציבורי, הצעת חלופות וניתוחי עלות תועלת לחלופות אלו.
  • ייזום עבודת מטה והובלתה מול אגפי משרד האוצר, בנק ישראל, הכנסת, משרדי ממשלה וגופים נוספים במגזר הציבורי.
  • יישום מערכות לתגמול עובדים במשרדי הממשלה וגופי הסמך ותמרוצם.

פרסומים ודוחותעריכה

על פי סעיף 33 לחוק יסודות התקציב נדרש אגף שכר והסכמי עבודה לפרסם דו"ח שנתי על פעילותו. את הדיווח מבצע האגף דרך שלושה פרסומים מרכזיים.

  • דין וחשבון על הוצאות השכר בשירות המדינה וגופי הביטחון[3].
  • דין וחשבון על הוצאות השכר בגופים הציבוריים[4].
  • דין וחשבון על חריגות שכר לכאורה בגופים המתוקצבים והנתמכים[5].

היסטוריהעריכה

הסכמים מרכזיים ורפורמות מרכזיות שאגף השכר הובילעריכה

הסכם התו הסגול – מאי 2020: מגפת הקורונה הביאה להחלת הגבלות על מקומות עבודה במשק בכלל ובפרט. לאור מגבלות אלו, למען שמירה על רציפות השירות הציבורי נחתם הסכם התו הסגול. ההסכם מאפשר גמישות גבוהה למעסיק הציבורי, במסגרתה הוא רשאי לנייד עובדים, לשנות את אופי התפקיד, להגמיש את שבוע העבודה, לעבור למתכונת העסקה חלקית ולהטמיע טכנולוגיות.

הסכם המורים – מרץ 2018: הסכם קיבוצי בין ארגון המורים לשלטון המקומי אשר התמקד בשלושה תחומים עיקריים: הגדלת השכר למורים מתחילים, חיזוק שדרת הניהול, ושיפור תהליך החניכה והפיתוח המקצועי של המורים.

הסכם אופק חדש – ספטמבר 2016 ומרץ 2017: סדרת הסכמים עם הסתדרות המורים אשר עיקריה הם: צמצום פערי שכר בין מורים מתחילים למורים ותיקים, שיפורים במסלול התקדמות הדרגות של המורים וגמולי תפקיד חדשים.

הסכם חברת החשמל –מאי 2018: הסכם זה הסדיר את השלכות השינויים הארגוניים והמבניים מרחיקי הלכת בחברת החשמל, אשר משפיעים מהותית על משק החשמל כולו. בהסכם מוסדרת הקטנת חלקה של חברת החשמל בייצור החשמל הכולל, והוא מעגן בתוכו מהלך התייעלות רחב.

הסכם מצילים – ספטמבר 2016: ההסכם הסדיר רפורמה בתנאי ההעסקה ובמתכונת העבודה של מצילי הים ברשויות המקומיות, שהביאה לשיפור וייעול השירותים הניתנים לתושבים ולמתרחצים.

הסכם הרופאים – אוגוסט 2011: ההסכם הסדיר שקט תעשייתי של 10 שנים. ההסכם כלל תוספות שכר משמעותיות לרופאים לצד שינויים מבניים רבים לשיפור הרפואה הציבורית הנוגעים בין היתר לשיפור השירותים בפריפריה, שינוי מתכונת העבודה הנוספת, מסלול הקריירה של הרופאים ותחומי ההתמחות שלהם.

ממוני השכר והסכמי עבודהעריכה

ממונה תקופה כהונה
אפרים ירמנס אפריל 1970 – יולי 1977
אברהם (רמי) פרידמן ספטמבר 1977 – ינואר 1980
הלל דודאי אפריל 1982 – אוקטובר 1986
יעקב דנון יולי 1987 – ינואר 1999
שלום גרניט ינואר 1999 – יולי 1999
יוסי קוצ'יק אוגוסט 1994 – אפריל 1999
יובל רכלבסקי מרץ 1999 – יולי 2005
עוזר ברקוביץ ינואר 2006 – מאי 2006
אלי כהן אוגוסט 2006 – יולי 2008
אילן לוין אוגוסט 2008 – מאי 2012
קובי אמסלם מאי 2012 – מאי 2013
ערן יעקב פברואר 2017 – מרץ 2018
קובי בר-נתן[6] מרץ 2018 – ינואר 2023[7]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שלמה טייטלבאום, סמוטריץ' החליט: אפי מלכין יכהן כממלא מקום הממונה על השכר, באתר כלכליסט, 29 בינואר 2023
  2. ^ משרד האוצר - אגף השכר והסכמי עבודה, דין וחשבון על הוצאות השכר לשירות המדינה וגופי הביטחון 2019, באתר אתר דוח אגף השכר והסכמי עבודה, ‏פברואר 2021
  3. ^ דין וחשבון על הוצאות השכר בשירות המדינה וגופי הביטחון, באתר אתר השירותים והמידע הממשלתי
  4. ^ דין וחשבון על הוצאות השכר בגופים הציבוריים, באתר אתר השירותים והמידע הממשלתי
  5. ^ דין וחשבון על חריגות שכר לכאורה בגופים המתוקצבים והנתמכים, באתר אתר השירותים והמידע הממשלתי
  6. ^ אורן דורי, ‏הממונה על השכר מסכם קדנציה: "משרד האוצר מגיע למו"מ על השכר מעמדת נחיתות", באתר גלובס, 5 בפברואר 2023
  7. ^ הממונה על השכר במשרד האוצר קובי בר-נתן יסיים את תפקידו, באתר וואלה!‏, 13 בנובמבר 2022