המפתח של שרה

סרט משנת 2010

המפתח של שרהצרפתית: Elle s'appelait Sarah) הוא סרט דרמה צרפתי משנת 2010, המבוסס על ספרה של טטיאנה דה רונֶה הנושא את אותו השם (אנ'). הסרט מספר את סיפור חייה של שרה, ילדה יהודייה כבת 10 המגורשת עם משפחתה מביתה על ידי המשטרה הצרפתית בתקופת משטר וישי, במה שכונה בשם "מצוד ולודרום ד'היבר". לצד סיפור העלילה מתנהלת לסירוגין עלילה נוספת של סיפור מסעה של עיתונאית אמריקאית העורכת תחקיר מקיף אודות גירוש היהודים מפריז.

המפתח של שרה
Elle s'appelait Sarah
עטיפת הסרט בהוצאה הישראלית
עטיפת הסרט בהוצאה הישראלית
מבוסס על המפתח של שרה עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי ג'יל פקה ברנר עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי סטפן מרסיל
תסריט ג'יל פקה ברנר, טטיאנה דה רונה, סרג' יונכור עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה הרב שניד
שחקנים ראשיים קריסטין סקוט תומאס
איידן קווין
מלוזיין מנס
נילס ארסטרופ
מוזיקה מקס ריכטר
צילום פסקל רידאו
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה TF1, TPS Star, Canal+, France 2, הטלוויזיה הצרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה Anchor Bay Entertainment, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 16 בספטמבר 2010
משך הקרנה 111 דקות
שפת הסרט אנגלית
צרפתית
סוגה סרט דרמה, סרט מלחמה, סרט המבוסס על יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 10,000,000 אירו
הכנסות באתר מוג'ו sarahskey
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עלילה עריכה

ביולי 1942 פשטה משטרת צרפת על בתיהם של היהודים ברבעים המרכזיים של פריז וריכזה אותם בוולודרום הישן שבעיר לקראת גירושם למחנה ההשמדה אושוויץ. בעת פשיטת המשטרה על בית משפחת סטרז'ינסקי ניסתה שרה הילדה להציל את מישל, אחיה הקטן ונעלה אותו בארון הקיר שבחדרם וביקשה ממנו לשמור על דממה עד שהיא תבוא לחלצו. המשפחה עם שאר יהודי העיר נכלאו באצטדיון בתנאי דוחק קשים, ללא מזון ומים וללא תנאים סניטריים כלשהם. בחלוף מספר ימים כשהם מורעבים ותשושים, הועברו היהודים במשאיות למחנה הריכוז דראנסי, שם הופרדו זה מזה באכזריות ושוכנו בצריפים. כשהיא לבדה, קודחת מחום ומורעבת, שמרה שרה על מפתח הארון שבו נעלה את אחיה. לאחר תקופת מה במחנה, מוטרדת כל העת מחובתה לחלץ את אחיה הכלוא בארון, הצליחה שרה לברוח מתחת לגדר התיל שהקיפה את המחנה. היא מצאה מסתור בביתם של בני הזוג דופורס, חקלאים בכפר סמוך, ובעזרתם חזרה לדירת הוריה בפריז שהייתה כבר מאוכלסת בידי משפחה אחרת. שרה פרצה לדירה ופתחה את הארון הנעול במפתח שנשאה עמה כל העת, וגילתה לחרדתה את גופת אחיה המרקיבה. לאחר המלחמה המשיכה שרה להתגורר בביתם של זוג האיכרים לצד שני נכדיהם, שולבה כבת משפחה בעבודות המשק, אך נותרה מדוכאת ומופנמת. בהגיעה לגיל 18 הותירה להם שרה מכתב, כדי להודיעם שעברה לארצות הברית, בתקווה להשתחרר מזכרונות עברה. בהמשך ניתקה עמם את הקשר, נישאה שם וילדה את בנה וויליאם. בהגיע בנה לגיל 9, עדיין רדופת רגשי אשם על נסיבות מות אחיה, סטתה שרה עם מכוניתה והתנגשה במשאית שנסעה במסלול הנגדי.

במקביל לסיפור העלילה מסופר סיפורה של ג'וליה (שמגלמת קריסטין סקוט-תומאס), כתבת עיתון אמריקאית שחיה בצרפת, המנהלת תחקיר מקיף על גירוש יהודי צרפת. ג'וליה מגלה להפתעתה שהדירה באחד הרבעים של פריז שנמסרת לה ולבעלה על ידי הוריו, היא אותה דירה שבה חיו בעבר בני משפחת סטרז'ינסקי, ושעברה למשפחת בעלה לאחר גירוש דייריה היהודים. גילוי זה עורר אצל ג'וליה סערת רגשות והיא החלה חוקרת בעניין את סיפורה הטראגי של משפחת סטרז'ינסקי ואת קורותיה של שרה. לאחר מסע גילתה ג'וליה ששרה התאבדה בשנת 1966 בתאונת הדרכים, ככל הנראה מבויימת, לאחר תקופות דיכאון חוזרות שמהן לא החלימה, ג'וליה איתרה את האיכר הקשיש שבביתו מצאה שרה מקלט, את בעלה שהתכחש או לא היה מודע לעברה, ואת בנה כבן חמישים שחי באיטליה, ורק במהלך פגישתם גילה שאימו היתה יהודיה ניצולת השואה.

קישורים חיצוניים עריכה