המפתח של שרה
המפתח של שרה (בצרפתית: Elle s'appelait Sarah) הוא סרט דרמה צרפתי משנת 2010, המבוסס על ספרה של טטיאנה דה רונֶה הנושא את אותו השם (אנ'). הסרט מספר את סיפור חייה של שרה, ילדה יהודייה כבת 10 המגורשת עם משפחתה מביתה על ידי המשטרה הצרפתית בתקופת משטר וישי, במה שכונה בשם "מצוד ולודרום ד'איבר". לצד סיפור העלילה מתנהלת לסירוגין עלילה נוספת של סיפור מסעה של עיתונאית אמריקאית אשר עורכת תחקיר מקיף אודות גירוש היהודים מפריז.
![]() | |
עטיפת הסרט בהוצאה הישראלית | |
בימוי |
ג'יל פקה ברנר ![]() |
---|---|
הופק בידי | סטפן מרסיל |
תסריט |
ג'יל פקה ברנר, טטיאנה דה רונה, סרג' יונכור ![]() |
עריכה | הרב שניד |
שחקנים ראשיים |
קריסטין סקוט תומאס איידן קווין מלוזיין מנס נילס ארסטרופ |
מוזיקה | מקס ריכטר |
צילום | פסקל רידאו |
מדינה |
צרפת ![]() |
חברת הפקה |
TF1, TPS Star, Canal+, France 2, הטלוויזיה הצרפתית ![]() |
חברה מפיצה |
Anchor Bay Entertainment, נטפליקס ![]() |
שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה ![]() |
הקרנת בכורה | 16 בספטמבר 2010 |
משך הקרנה | 111 דקות |
שפת הסרט |
אנגלית צרפתית |
סוגה |
סרט דרמה, סרט מלחמה, סרט המבוסס על יצירה ספרותית ![]() |
תקציב | 10,000,000 אירו |
הכנסות באתר מוג'ו | sarahskey |
דף הסרט ב־IMDb | |
![]() ![]() |
עלילהעריכה
ביולי 1942 פשטה משטרת צרפת על בתיהם של היהודים ברבעים המרכזיים של פריז וריכזה אותם בוולודרום הישן שבעיר לקראת גירושם למחנה ההשמדה אושוויץ. בעת פשיטת המשטרה על בית משפחת סטרז'ינסקי ניסתה שרה להציל את מישל, אחיה הקטן ונעלה אותו בארון הקיר שבחדרם וביקשה ממנו לשמור על דממה עד שהיא תבוא לחלצו. המשפחה עם שאר יהודי העיר נכלאו באצטדיון בתנאי דוחק קשים, ללא מזון ומים וללא תנאים סניטריים כלשהם. בחלוף מספר ימים כשהם מורעבים ותשושים, הועברו היהודים במשאיות למחנה הריכוז דראנסי, שם הופרדו זה מזה באכזריות ושוכנו בצריפים. כשהיא לבדה, קודחת מחום ומורעבת, שמרה שרה בקנאות על מפתח הארון שבו נעלה את אחיה. לאחר תקופת מה במחנה, כשהיא חשה כל העת צורך דחוף לצאת ולחלץ את אחיה הכלוא בארון, הצליחה שרה לברוח מתחת לגדר התיל שהקיפה את המחנה ומצאה מסתור בביתם של זוג חקלאים נוצרים בכפר סמוך. בעזרתם חזרה לדירתה בפריז שהייתה כבר מאוכלסת על ידי משפחה אחרת. שרה התפרצה לדירה ופתחה את הארון הנעול במפתח שנשאה כל העת על גופה, וגילתה לחרדתה את גופת אחיה המרקיבה.
שרה חזרה לכפר וגודלה על ידי זוג האיכרים ששילבו אותה בעבודות המשק השוטפות. בנערותה נותרה שרה מופנמת ועצובה. יום אחד הותירה מכתב להוריה המאמצים ועזבה לארצות הברית. שם נישאה וילדה בן.
במקביל לסיפור העלילה מסופר סיפורה של ג'וליה (שמגלמת קריסטין סקוט-תומאס), עיתונאית אמריקאית שחיה בצרפת, המנהלת תחקיר מקיף על גירוש יהודי צרפת לאושוויץ. ג'וליה מגלה להפתעתה שהדירה באחד הרבעים המרכזיים של פריז שנמסרת לה ולבעלה על ידי הורי בעלה היא דירה שבה חיו בעבר יהודים (היו אלה משפחת סטרז'ינסקי). משפחתו עברה לדירה מיד לאחר גירוש היהודים. גילוי זה עורר אצל ג'וליה סערת רגשות והיא החלה חוקרת בעניין את סיפורה הטראגי של משפחת סטרז'ינסקי ואת קורותיה של שרה. לאחר מסע ממושך גילתה ג'וליה ששרה התאבדה בשנת 1966 לאחר תקופות דיכאון שחוותה, ואיתרה את בעלה הקשיש של שרה ואת בנה כבן חמישים שחי באיטליה. במהלך פגישתם גילה שאימו היא יהודיה ניצולת השואה.
קישורים חיצונייםעריכה
- אתר הסרט (באנגלית)
- "המפתח של שרה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "המפתח של שרה", באתר נטפליקס
- "המפתח של שרה", באתר AllMovie (באנגלית)
- "המפתח של שרה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "המפתח של שרה", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- "המפתח של שרה", באתר Metacritic (באנגלית)
- "המפתח של שרה", באתר אידיבי
- "המפתח של שרה", במסד הנתונים הקולנועיים Kinopoisk.ru (ברוסית)
- לירון סיני, "המפתח של שרה": שרה שרה שיר עצוב, באתר ynet, 29 באוגוסט 2011