המרגל האבוד והשמלה הירוקה
המרגל האבוד והשמלה הירוקה הוא ספר בלשים מסוג סיפורת, שנכתב על ידי אלכס פז-גולדמן, סופר לילדים ונוער. הוא יצא לאור על ידי הוצאת כנרת זמורה-ביתן בשנת 2011. הכריכה אוירה ועוצבה על ידי מישל קישקה ואמרי זרטל. הספר הוא ספר נוער על חברות בין בלשים בני 12 המנסים לפענח תעלומה הקשורה במרגל מסתורי.
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אלכס פז-גולדמן  |
| שפת המקור |
עברית |
| סוגה |
ספרות נוער, ספרות בלשית |
| מקום התרחשות |
רמת גן |
| תקופת התרחשות |
שנות ה-40 של המאה ה-20 |
| הוצאה | |
| הוצאה |
כנרת זמורה-ביתן דביר |
| תאריך הוצאה |
2011 |
  | |
הספר זכה לביקורות חיובית בזכות היכולת שלו להעביר את סיפורי השואה באופן המתאים לילדים. מעבר לכך כישרון הכתיבה של אלכס פז-גולדמן ותשומת ליבו לפרטים זכו גם הן לתשבחות.[1][2]
תקציר העלילה עריכה
העלילה מתרחשת בשכונת רמת עמידר ברמת-גן לאחר מלחמת העולם השנייה. מרדכי בן ה-12 וחברו הטוב ביותר ראובן מדברים, והוא מסביר לו על הסבירות הגבוהה של הימצאות מרגלים בשכונתם. ראובן ומרדכי עוקבים אחר איש חשוד במחשבה שהוא מרגל נאצי וככל שהסיפור מתקדם כך גם חשדותיהם לגבי האיש המסתורי עולים. מרדכי וראובן פורצים לדירה של האדם שהם בטוחים שהוא מרגל, אך לא מוצאים דבר. גם אחותו של ראובן מצטרפת לחבורתם, ומטרתם היא לחשוף את זהותו.
מרדכי חושב שאמו עובדת עם המרגל ומרגלת בשביל הנאצים. חשדותיו מתגברים כאשר המרגל הנאצי מגיע לפתח דלת ביתו של מרדכי כשהוא מחופש לאישה זקנה. ראובן תוקף את הזקנה ומגלה גבר קשיש בתוך התחפושת. לבסוף התברר שה"מרגל" הוא בסך הכל ניצול שואה קשיש ועני, אשר התחפש לזקנה כדי לבקש אוכל וכסף ולזכות באמפתיה. בעקבות הגילוי, משפחתו של מרדכי מאמצת אותו לחיקם.
הדמויות עריכה
- מרדכי - תלמיד, בן להורים ניצולי שואה. צנום במראהו. מרדכי מתואר כאמיץ, חבר טוב ובלש מצוין. בעזרתו ובעזרת חברו ראובן הם הצליחו לפצח את התעלומה של האיש המסתורי.
- ראובן - תלמיד, בעל שיער מקורזל שחור ועיניים שחורות, הוריו עלו מעיראק. חכם, טוב במתמטיקה, חבר טוב, בעל עמוד שדרה, לקח לו זמן לסלוח למרדכי כשסיפר על רגשותיו של ראובן לילדה מכיתתו.
- אביבה - אחותו הגדולה של ראובן, מתוארת כיפה מאוד, חכמה וחדת חושים. במהלך העלילה מצטרפת ל"חבורה" של מרדכי וראובן ועוזרת להם לפתור את התעלומה על המרגל.
- אמו של מוטי - ניצולת שואה, הייתה שנתיים באושוויץ, חוץ ממנה כל משפחתה נספתה בשואה, סגורה מאוד, מדברת יידיש. לא נפתחת לבנה על זמנה בשואה, באופן כללי מדברת רק כשצריך.
- אביו של מוטי - ניצול שואה, הוא ואחיו התאום היחידים ששרדו. צנום, חלוש וכפוף לרצון אמו של מוטי. היה בבית חולים פסיכיאטרי כשישה חודשים.