המשטר הישן (שווייץ)
המשטר הישן היא תקופה בהיסטוריה של שווייץ שהתחילה בקבלת עצמאותה המדינית לאחר שלום וסטפאליה ב-1648, ונמשכה עד לפלישת צרפת ב-1798 בעקבות המהפכה הצרפתית. שמה של התקופה נטבע לאחר תקופת נפוליון.[1]
היסטוריה
עריכהרקע: מלחמת שלושים השנים ושלום וסטפאליה
עריכהבמהלך מלחמת שלושים השנים הייתה שווייץ "אי של שלום ושלווה" באירופה שסועת המלחמה; אם בשל העובדה שהקנטונים הבינו כי אם יילחמו ביניהם עתידים הם לאבד את עצמאותם, ואם בשל כך שהצדדים הלוחמים נסמכו על שכירי חרב במידה כזו שכיבושה של שווייץ על ידי אחד הצדדים היה עשוי להכריע את המלחמה לטובתו.
זירת מלחמה משנית הייתה בוולטלינה, עמק פורה שהיה בשליטת קנטון גראובינדן, שלא היה אז קנטון, אלא "בעלת ברית נצחית" של הקונפדרציה השווייצרית. העמק היה בעל חשיבות אסטרטגית מהמעלה הראשונה, שכן הוא חיבר בין המעצמות הקתוליות ספרד ששלטה במילאנו ואוסטריה ששלטה בחבל טירול.
ב-1624 פלשו הצרפתים לוולטלינה, ונתקלו בהתנגדות התושבים שהונהגו על ידי כומר פרוטסטנטי שהפך לאיל מלחמה, ירג ינאטש. הסכם בין ספרד וצרפת ב-1626 הותיר את ולטלינה בידי ספרד. במשך שנים לאחר מכן לחם ינאטש להחזיר את ולטלינה לידי גראובינדן, עד שנרצח בשנת 1639. המאבק על ולטלינה בין ספרד, צרפת ובית הבסבורג חידד את זהותם הלאומית של השווייצרים, על אף שתוצאתו הייתה כי ספרד החזיקה בעמק עד לסוף המאה ה-18. סיום מלחמת שלושים השנים בשלום וסטפאליה ב-1648, הביא לבסוף להכרת המעצמות האירופיות בשווייץ כישות עצמאית ונפרדת מהאימפריה הרומית הקדושה.[2]
שיא
עריכהבתקופה זו התרכז הכוח הפוליטי בשלושה עשר הקנטונים שהקימו את הקונפדרציה הישנה (ברן, ציריך, צוג, אורי, שוויץ, אונטרוולדן, פריבור, זולותורן, בזל, לוצרן, שפהאוזן ואפנצל). משפחות האצולה הגדולות קטנו במספרן, אך השפעתן גדלה. משפחות אלו באו מהנהגת הגילדות או קבוצות המסחר בערים, או מעיסוק כמנהיג של שכירי חרב. מסורת הרפורמציה שהייתה בעלת רוח דמוקרטית, התנגשה עם הנטייה לאוטוריטריזם שרווחה במשפחות הגדולות. באזורים רבים לא יכלו משפחות אלו להפסיק את מנהג אסיפות העם, אך הן מצאו דרכים אחרות לשלוט בהן.
תקופה זו, שהתאפיינה בעיקר בשלווה, הוציאה את שמה של שווייץ באירופה כמקום מקלט ומפלט. תעשיית השעונים התפתחה, והאווירה הביאה להתפתחותם של אנשי שם בתחומי הרוח והמדע כפילוסוף המדיני והמחנך ז'אן-ז'אק רוסו, משפחת המתמטיקאים ברנולי, שהוציאה מתוכה את דניאל ברנולי, יוהאן ברנולי ויאקוב ברנולי, המתמטיקאי לאונרד אוילר, המנהיג המהפכני ז'אן-פול מארה, ורבים אחרים.
מרד האיכרים והתפרצות המתחים הבין דתיים
עריכהב-1653 פרץ מרד איכרים בלוצרן, ברן, זולותורן ובזל בשל הפחתת שער המטבע.[3] על אף שהניצחון הסופי היה לרשויות, הביא המרד לרפורמה במיסים, ובטווח הארוך מנע התפתחות של משטר אבסולוטי שהיה נהוג אז באירופה. המתחים הבין דתיים שבו ופרצו מעת לעת, כגון בקרב וילמרגן הראשון ב-1656 וקרב וילמרגן השני ב-1712. ב-1712 ברן וציריך ניצלו ויכוח בין סנט גאלן ונתיניו הפרוטסטנטים של הקנטון, בעיר טוגנבורג. המלחמה שפרצה, שכונתה "מלחמת טוגנבורג" או "קרב וילמרגן השני", מכיוון שהקרב המכריע בה ניטש ליד וילמרגן, הביאה לניצחונם של הפרוטסטנטים, ששם קץ להגמוניה הקתולית בשווייץ, לפחות עד לשנת 1847, בה פרצה "מלחמת הזונדרבונד", שהייתה אף היא, בחלקה, על רקע דתי.
חלוקה מנהלית
עריכההמשטר הישן הורכב מ-13 קנטונים:[4]
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ Marc H. Lerner, "The Helvetic Republic: An Ambivalent Reception of French Revolutionary Liberty," French History, March 2004, Vol. 18 Issue 1, pp 50-75
- ^ אורן נהרי, אטלס היסטורי של העולם, הוצאת מפה 2004, עמוד 144, "הרחבה: 1648 > אירופה > פתאום שלום".
- ^ האנציקלופדיה העברית, חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, ירושלים-תל אביב תשל"ט, כרך ל"א, הערך "שויץ", פסקת "היסטוריה", עמוד 599.
- ^ Im Hof, U.. Geschichte der Schweiz, 7th ed., Stuttgart: W. Kohlhammer, 1974/2001. ISBN 3-17-017051-1. (German)