הנסיך המאושר ואגדות אחרות

ספר מאת אוסקר ויילד

הנסיך המאושר ואגדות אחרות (The Happy Prince and Other Tales) הוא אוסף סיפורי ילדים מאת אוסקר ויילד שפורסמו לראשונה במאי 1888. הקובץ שאויר בידי וולטר קריין וג'ייקוב הוד, מכיל חמישה סיפורים, "הנסיך המאושר", "הזמיר והשושנה", הענק וגנו, "הידיד המסור", "הזיקוקית שאין כמותה". .

הנסיך המאושר ואגדות אחרות
The Happy Prince and Other Tales
כריכת הספר במהדורה השנייה בעברית הציור "הנער בכחול" מאת תומאס גיינסבורו (1770 בקירוב)
כריכת הספר במהדורה השנייה בעברית
הציור "הנער בכחול" מאת תומאס גיינסבורו (1770 בקירוב)
The Happy Prince
The Devoted Friend
הענק וגנו
The Nightingale and the Rose
The Remarkable Rocket עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע כללי
מאת אוסקר ויילד
שפת המקור אנגלית
סוגה סיפורי ילדים
הוצאה
תאריך הוצאה 1888
מספר עמודים 32 (מהדורה ראשונה)
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת אל המעיין (מהדורה ראשונה)
תאריך 1949 (מהדורה ראשונה)
תרגום שלמה סקולסקי (מהדורה ראשונה)
מהדורות נוספות
תאריך מהדורות נוספות ראה תרגומים
סדרה
הספר הבא A House of Pomegranates עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 002625227, 001047518, 001834944, 003892825, 001016884, 001834945
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
איור הנסיך המאושר של המאייר וולטר קריין מהמהדורה הראשונה של הספר

הספר וסיפוריו תורגמו ועובדו לעברית פעמים רבות. עם מתרגמיו ומעבדיו של הספר המלא נמנים סיגל אדלר, אהרון בר, רפאל אלגד, שלמה סקולסקי. עם מאיירי הגרסאות העבריות נמנים ליאת בנימיני-אריאל, זהבית כרמל, צ'ארלס מוזלי, וצבי מלבנצ'יק.

הנסיך המאושרעריכה

במרכז הסיפור סנונית המגיעה אל פסלו של "הנסיך המאושר", בתוך הפסל שוכנת נשמתו של הנסיך המקורי, שנפטר בלי שהספיק לחוות צער אמיתי. מעל כנו הגבוה רואה הפסל את סבלם של תושבי העיר העניים, והוא מבקש מן הסנונית, שנשארה לחרוף בעיר אחרי שלהקתה נדדה אל מצרים החמה, לעקור את האבנים היקרות ואת ציפוי הזהב שעליו ולחלק אותם לעניים. עם בוא החורף, מתה הסנונית מקור ואת הפסל העלוב למראה מפרקים אנשי העיר בצו ראש העיר, שפסלו יחליף את זה של הנסיך המאושר. שרידי הפסל וגופת הסנונית נזרקים לאשפה, משם אוסף אותם מלאך, הרואה בהם את הדברים היקרים ביותר בעיר, ומעלה אותם השמיימה.

הזמיר והשושנהעריכה

ציפור זמיר שומעת סטודנט המתלונן כי בתו של הפרופסור שלו מסרבת לרקוד איתו, מכיוון שהוא אינו יכול להעניק לה ורד אדום. הציפור מבקרת את כל העצים בגן הוורדים, ואחד מהוורדים אומר לה שיש דרך לייצר ורד אדום, אבל רק אם היא מוכנה לשיר שיר מתוק במשך כל הלילה כשאל ליבה לחוץ קוץ ובכך להקריב את חייה. לאחר שהזמיר רואה את דמעותיו של הסטודנט ומעריכה את חיי האדם שלו מעל לחיי הציפור שלה, היא מבצעת את הטקס. היא תוקעת בליבה קוץ מענפי הורד כך שהדם של ליבה מכתים אותו. לאחר מכן, הסטודנט לוקח את הורד לבתו של הפרופסור, אך היא דוחה את חיזוריו מכיוון שגבר אחר שלח לה תכשיטים, ואומרת לו כי כולם יודעים שתכשיטים עולים יותר מפרחים. הסטודנט משליך את הפרח בכעס לביוב וחוזר ללימודי המטפיזיקה ומחליט לא להאמין יותר באהבת אמת.

הענק וגנועריכה

  ערך מורחב – הענק וגנו

במרכז הסיפור ענק ולו גן יפיפה שילדי הסביבה נוהגים לפקוד אותו ולשחק בו. לאחר שהוא חוזר משהות ארוכה של שבע שנים מחוץ לביתו, הוא מגלה את הילדים ומגרשם מן הגן. הגן מפסיק ללבלב, והאביב מאחר להגיע, אך יום אחד הילדים מצליחים להיכנס לגן דרך פתח בחומה, והעצים מלבלבים למעט עץ אחד ולידו ילד קטן שאינו מצליח לטפס עליו, הענק יוצא ומרים את הילד אל העץ שמתחיל ללבלב, וכך הילדים מגלים כי הוא אינו רשע וחוזרים לשחק בגן וליהנות מפרותיו.

הידיד המסורעריכה

האנְס הגנן הוא חברו המסור של טוחן עשיר. על סמך ידידותם החבר העשיר מרשה לעצמו לקחת פרחים מגינתו של האנס, ומבטיח לו בתמורה לתת לו מריצה ישנה ושבורה שתחליף את זו שהאנס נאלץ למכור כדי שיוכל לקנות בכספה אוכל. עבור ההבטחה מחייב אותו הטוחן לסדרה של סידורים מפרכים. בערב סערה הטוחן מבקש מהאנס לקרוא לרופא עבור בנו החולה, בשובו מהרופא האנס הולך לאיבוד בביצות וטובע בברכה. לאחר הלוויתו של האנס רגשות הצער של הטוחן נובעים רק מאי יכולתו להפטר מהמריצה הישנה.

הסיפור מסופר על ידי חוחית לחולדה אינטלקטואלית הסבורה כי היא מבקרת ספרותית, אך היא אוהדת את הטוחן ולא את האנס ועוזבת את השיחה בכעס כאשר החוחית מידעת אותה שיש לסיפור מוסר השכל.

הזיקוקית שאין כמותהעריכה

הסיפור עוסק בזיקוקית אחת מני רבים שיועדה להידלק בחתונתם של נסיך ונסיכה. הזיקוקית מלאה בתחושת חשיבות עצמית ומשמיצה את שאר זיקוקין הדי-נור, ולבסוף פורצת בבכי בו היא מפגינה את רגשותיה. בשל הבכי היא נרטבת ולא מצליחה להדלק ולמחרת היא נזרקת לתעלה. היא עדיין מאמינה שהיא מיועדת לפעילות ציבורית חשובה ומתייחסת בבוז לצפרדע, שפירית וברווז שהיא פוגשת בדרכה. שני נערים מוצאים אותה ומשתמשים בה כדלק למדורתם. לבסוף היא מאירה ומתפוצצת, אך איש לא מביט בה והאפקט היחידי שהיא מייצרת הוא הפחדתו של אווז על ידי פתילה שנופל מהשמיים לאחר שהודלקה.

תרגומיםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה