הנס הובה
הנס-ולנטין הוּבֶּה (בגרמנית: Hans-Valentin Hube; 29 בדצמבר 1890 – 21 באפריל 1944), היה מפקד שריון בכיר בוורמאכט במלחמת העולם השנייה. נהרג בתאונת מטוס.
 | |
| הנס הובה | |
| לידה |
29 באוקטובר 1890 נוימבורג, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
21 באפריל 1944 (בגיל 53) זלצבורג, גרמניה הנאצית  |
| מקום קבורה |
בית הקברות אינבליד  |
| מדינה |
גרמניה הנאצית |
| השתייכות |
הקיסרות הגרמנית  רפובליקת ויימאר גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1909–1944 (כ־35 שנים) |
| דרגה |
 גנרל-אוברסט |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-16 מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-16 מפקד קורפוס הפאנצר ה-14 מפקד ארמיית הפאנצר הראשונה | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהקריירה מוקדמת
עריכההובה נולד בנוימבורג ב-29 באוקטובר 1890, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. בשנת 1909 התגייס לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט הרגלים ה-26 (לאופולד, נסיך אנהלט-דסאו), ולחם בשורותיו במלחמת העולם הראשונה בחזית המערבית. ב-20 בספטמבר 1914 נפצע קשה וזרועו השמאלית נקטעה. לאחר שנת החלמה, נשלח שוב לחזית וב-10 באפריל 1918 נפגע קשות מהרעלת גזים ואושפז למשך שנה בבית חולים.
לאחר החלמתו הצטרף הובה לרייכסווהר ועסק בתפקידי הדרכה בבית הספר לקצינים ונשלח ללימודים בארצות הברית. הוא כתב ספר הדרכה לחיל הרגלים ועלה בסולם הדרגות.
מלחמת העולם השנייה
עריכהבפרוץ מלחמת העולם השנייה, היה הובה מפקד הגדוד ה-3 של רגימנט הרגלים ה-3, ולחם עמו במהלך הפלישה לפולין. ב-19 באוקטובר 1939 מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-3, ופיקד עליו בפלישה לארצות השפלה וצרפת.
ב-1 ביוני 1940, במהלך המערכה על צרפת מונה למפקד הדיוויזיה ה-16, וב-20 ביוני קיבל את כניעתו של הקורפוס ה-21 הצרפתי. ב-1 בנובמבר 1940 פוצלה הדיוויזיה לדיוויזיה הממונעת ה-16, ולדיוויזיית הפאנצר ה-16, והובה מונה למפקד דיוויזיית הפאנצר. במבצע ברברוסה לחמה הדיוויזיה שבפיקודו כחלק מקורפוס הפאנצר ה-48 במסגרת ארמיית הפאנצר הראשונה, ופרצה את קו סטלין.
הובה היה נערץ על ידי חייליו שכינוהו בשם החיבה "פפה הובה". הוא הותיר רושם רב בפניו החסונים והמוצקים ובזרועו התותבת השחורה. היטלר העריץ אותו.
ב-1 ביולי 1941 הדף התקפת נגד רוסית וזכה לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל. ב-16 בינואר 1942 קיבל את עיטור הצלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון על הצטיינותו בקרבות ליד קייב וניקולייב.
במהלך המערכה על סטלינגרד קיבל פיקוד על קורפוס הפאנצר ה-14 במקום גוסטב אנטון פון ויטרסהיים שהודח עקב הצעתו לנסיגה, ופעל תחת פיקודו של פרידריך פאולוס, מפקד הארמייה השישית.
עם תחילת התקפת הנגד הרוסית (מבצע אורנוס) שבסיומה כותרה הארמייה השישית, ניסה פון פאולוס לשכנע את היטלר להרשות לו לסגת מסטלינגרד ולפרוץ את הכיתור אך היטלר סירב. פאולוס ידע שהיטלר מחבב את הובה וכאשר היטלר ביקש להעלות את הובה בדרגה ולהעניק לו עיטור במו ידיו ביקש פון פאולוס מהובה לעדכן את היטלר במצב החמור ולשכנעו לסגת מסטלינגרד. הוא צייד אותו במסמכים החל בשיעורי הדלק שנותר וכלה במחסור בציוד רפואי.
הובה הוטס למאורת הזאבים ברסטנבורג שם העניק לו היטלר ב-21 בדצמבר 1942 את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון וחרבות. הובה ניסה לשכנע את היטלר להורות על נסיגה אבל ללא תועלת.
הובה חזר לכיס הנצור בסטלינגרד אבל היטלר שכבר לא תמך בגנרלים התבוסתנים שלו וכבר חשב לשקם את הצבא עם מפקדים נאמנים כמו הובה, ציווה על הובה לעזוב את הכיס הנצור למרות מחאותיו. הובה הוטס מהכיס ב-18 בינואר 1943 והועלה לדרגת גנרל חיל השריון, ובמקומו מונה למפקד הקורפוס הלמוט שלמר.
ב-1 בפברואר 1943 מיד לאחר כניעת הארמייה השישית אמר היטלר בישיבה עם מפקדי הצבא: "הובה - הוא גבר. מובן שכל אחד היה אומר כי מוטב להשאיר את הובה שם ולהוציא את האחרים, אך מאחר שערכם של בני אדם אינו עניין של מה בכך ומאחר שאנו זקוקים לבני אדם בכל המלחמה כולה, אני איתן בדעתי שמן הנכון היה להוציא את הובה".
הובה קבל תפקיד לבנות מחדש את קורפוס הפאנצר ה-14 מאפס לאחר שקודמו נפל בשבי הרוסים. לאחר מכן נשלח לארגן את הכוח הגרמני-איטלקי בסיציליה. ב-10 ביולי 1943 החלה פלישת בעלות הברית לסיציליה. הובה ארגן קו הגנה ליד הר האטנה שכונה "קו האטנה" ובסדרת קרבות מוצלחים הצליח לסגת עם כל הכוח לאיטליה וסיכל את כוונתו של פטון להפוך את הפלישה לסיציליה לקרב כיתור והשמדה. לאחר מכן השתתף הובה בקרבות נגד נחיתת בנות הברית בסאלרנו.
ב-23 באוקטובר 1943 קבל הובה את הפיקוד על ארמיית הפאנצר הראשונה. בתחילת 1944 השתתף תחת פיקודו של אריך פון מאנשטיין בקרבות בלימה באזור חרסון ובקרבות מ-27 במרץ 1944 עד 15 באפריל 1944 הצליח לחלץ את כוחותיו מכיתור באזור קמיניץ פודולסק בהשמידו 350 טנקים ו-40 תותחים רוסיים.
ב-20 באפריל 1944 ביום הולדתו של היטלר, הוזמן הובה למעונו של היטלר בברגהוף שם העניק לו היטלר עיטור צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון חרבות ויהלומים והעלה אותו לדרגת גנרל-אוברסט. היטלר ראה בו מועמד אפשרי לתפקיד ראש המטה הכללי.
ב-21 באפריל 1944 הוטס הובה מזלצבורג לברלין. בעת ההמראה התנגש המטוס בעץ, אחת מכנפיו נתלשה והובה נהרג.
מותו של הובה היה להיטלר מהלומה כבדה והוא אף הסתכן בטיסה לברלין כדי להשתתף שם בלוויה ממלכתית שנערכה להובה.
לקריאה נוספת
עריכה- אנטוני ביוור: סטלינגרד, הצאת "יבנה", 2000
- איאן קרשו: היטלר, הוצאת עם עובד, 2005
- אלן קלארק: מבצע ברברוסה, הוצאת מערכות, 1970
קישורים חיצוניים
עריכה
- Hans-Valentin Hube לקסיקון הוורמאכט