פתיחת התפריט הראשי

הנס יוטנרגרמנית: Hans Jüttner;‏ 2 במרץ 1894 - 24 במאי 1965) היה גנרל באס אס ופושע מלחמה נאצי. שירת כראש המשרד הראשי להנהגת האס אס וכגנרל בוואפן אס אס.

הנס יוטנר
Hans Jüttner
Bundesarchiv Bild 183-J28010, Hans Jüttner.jpg
לידה 2 במרץ 1894
שמיגל, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 במאי 1965 (בגיל 71)
באד טלץ, גרמניה המערבית גרמניה המערביתגרמניה המערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות אס אס עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה אובר-גרופנפיהרר (אס אס) אובר-גרופנפיהרר
מלחמות וקרבות
עיטורים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

יוטנר נולד בעיר שמיגל (אז בפרוסיה, כיום בפולין). עם סיום לימודיו בגימנסיה התנדב לשירות צבאי והשתתף במלחמת העולם הראשונה. בשנת 1915 קודם לדרגת סגן משנה, ובשנת 1920 שוחרר מהצבא בדרגת סגן. לאחר השחרור עבד כסוכן מכירות, ומשנת 1928 עבד כסוכן מכירות עצמאי.

בשנת 1933 החל לעבוד כמורה לספורט באוניברסיטת ורוצלב. באותה שנה הצטרף לאס אה, ובשנת 1934 מונה לראש יחידת האימון של הארגון במינכן. במאי 1935 עבר לשרת ביחידה הקרבית של האס אס (SS-VT), שהתפתחה בהמשך לוואפן אס אס. ב-1 בספטמבר 1936 קודם לדרגת שטורמבאנפיהרר (רב-סרן) והוצב במחלקת הביקורת של היחידה בברלין. בשנת 1939 מונה למבקר כוחות המילואים של היחידה, ובתחילת 1940 מונה לראש משרד הפיקוד של היחידה.

במלחמת העולם השנייהעריכה

בקיץ 1940 מונה לראש המטה של המשרד הראשי להנהגת האס אס, שהיה אחראי על הוואפן אס אס. בתפקיד זה הצליח להעביר את השליטה ביחידות הצבאיות של יחידות גולגולת המת מפיקוד מחנות הריכוז לוואפן אס אס. ביוני 1942 קודם לדרגת אובר-גרופנפיהרר (גנרל) באס אס וגנרל בוואפן אס אס. ב-30 בינואר 1943 מונה בידי מפקד האס אס היינריך הימלר לראש המשרד הראשי להנהגת האס אס, מפקד כוחות המילואים של הארגון ואחראי על החימוש. למעשה שימש סגנו של הימלר בנושאים אלה. בין השאר, היה אחראי לבניית מחנות שבויים ומחנות ריכוז[1].

לאחר מלחמת העולם השנייהעריכה

ב-17 במאי 1945 נשבה בידי כוח בריטי, ובשנת 1948 נשפט בנירנברג. ב-30 באפריל 1948 העיד לטובתו ישראל קסטנר, לאחר שהגיע מיוזמתו עם קורט בכר (היה ראש המחלקה הכלכלית של האס אס בהונגריה) למטרה זו. קסטנר העיד כי יוטנר ששהה בבודפשט התנגד בתקיפות לצעדת המוות שנכפתה על יהודי הונגריה בסתיו 1944, והביא להפסקתה. עדות זו סייעה להקלה בגזר דינו של יוטנר, והוא נידון לעשר שנות מאסר בלבד (במשפט קסטנר הוכח כי הצעדה הופסקה מסיבה אחרת - הכבישים עליהם צעדו המגורשים נחסמו בידי הכוחות הגרמנים הנסוגים). בהליכי ערעור בשנת 1949 קוצר עונש המאסר לארבע שנים.

לאחר השחרור גר בבאד טולץ שבבוואריה, שם היה בבעלותו בית הבראה. בשנת 1961 כתב תצהיר בנוגע לצעדת המוות במסגרת משפט אייכמן, לבקשתו של אב בית הדין משה לנדוי.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא הנס יוטנר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראו: שמואל תמיר, בן הארץ הזאת, הוצאת זמורה ביתן, כרך שני, עמ' 1109–1110. וכן אזכורים נוספים