אנרי אבולקר
אנרי אבולקר (בצרפתית: Henri Aboulker; 18 ביוני 1876 – 19 בספטמבר 1957) היה פרופסור לרפואה ופוליטיקאי יהודי-אלג'יראי. כיהן כנשיא השלוחה האלג'יראית של "המפלגה הרדיקלית" הצרפתית, כסגן ראש עיריית אלג'יר ועמד בראש "הפדרציה הציונית של אלג'יריה" במשך כשלושה עשורים. קיבל את מדליית ההתנגדות על פעילותו במהלך מלחמת העולם השנייה.
 | |
| לידה |
18 ביוני 1876 אלג'יר, אלג'יריה הצרפתית  |
|---|---|
| פטירה |
19 בספטמבר 1957 (בגיל 81) |
  | |
קורות חיים עריכה
אנרי אבולקר נולד באלג'יר בשנת 1876, למשפחה יהודית-אלג'יראית מיוחסת. סבו היה ר' שמואל אבולקר[1], רב ודיין, שילדיו היו מהיהודים האלג'יראים הראשונים שלמדו רפואה בצרפת. ר' שמואל אבולקר עלה לארץ ישראל בשנת 1890 ונפטר לאחר מספר שנים[2], בעוד אנרי המשיך במסורת הוריו ונסע ללימודי רפואה בפריז. הוא השלים את הדיסרטציה שלו ברפואה בשנת 1899.[3] מאוחר יותר, בשנת 1927, הוא ביקר בארץ ישראל ואיתר את קבר סבו בהר הזיתים (שנהרס מאוחר יותר על ידי הירדנים)[2].
בשנת 1908 נישא לברת בנישו, סופרת ומשוררת, מראשונות הסופרות שפרסמו את יצירותיהן באלג'יריה. לבני הזוג היו שלושה ילדים: קולט[4], מרסל וז'וזה אבולקר. בת רביעית נפטרה בילדות.
בזמן מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא צרפת כרופא ואף נפצע בקרב, פציעה שליוותה אותו בהמשך חייו. על תפקודו במלחמה קיבל את אות לגיון הכבוד. בשנת 1915 היה ממייסדי "הוועד האלג'יראי למחקרים חברתיים" (Comité Algérien d'Études Sociales; 1915-1921), שנועד לחקור את הסיבות לאנטישמיות באלג'יריה הצרפתית וכיצד ניתן להילחם בה. הארגון הדגיש את נאמנותם של היהודים לצרפת והתרומה של היהודים למאבק המלחמתי במלחמת העולם הראשונה וכך ניסה לשלול את התעמולה האנטישמית שהציגה את היהודים בתור גורם לא-נאמן. אחד ההישגים של הארגון היה לשכנע את הסתדרות הסטודנטים האלג'יראית הכללית לבטל את האיסור על הצטרפות חברים יהודים.
מבחינה פוליטית אבולקר היה חבר במפלגה הרדיקלית, מפלגת מרכז ליברלית צרפתית ותיקה, וכיהן לתקופה כנשיא השלוחה המקומית שלה.
אבולקר היה הנציג האלג'יראי של העיתון הציוני ל'אווניר אילוסטרה שיצא לאור בקזבלנקה, והיה האחראי להפצתו באלג'יריה[5] ופעל במישורים ציבוריים נוספים למען הציונות וגיוס כספים לקרן היסוד. הוא היה היושב ראש של "הפדרציה הציונית של אלג'יריה" למשך למעלה משלושה עשורים (1925-1957), עד פטירתו.
לצד פעילותו הציבורית, אבולקר זכה למוניטין רב כרופא וכמנתח, וכיהן כראש המחלקה לרפואת אף אוזן גרון בבית החולים מוסטפא באלג'יר ובמקביל כפרופסור בפקולטה לרפואה באוניברסיטת אלג'יר ופרסם ספרים ומאמרים בתחום.
בשנת 1936 היה מעורב בהקמה מחדש של "הוועד היהודי-אלג'יראי למחקרים חברתיים" (Le Comité Juif Algérien d’Etudes Sociales) וכיהן כנשיאו. כמו קודמו, הוועד פעל כדי להאבק באנטישמיות באלג'יריה הצרפתית, שהקצינה בשנים שהובילו למלחמת העולם השנייה. המאורעות שדחפו להקמה מחדש של הוועד היו פרעות קונסטנטין של שנת 1934, בהן נרצחו עשרות יהודים על ידי המון מוסלמי לאחר שיהודי הואשם בהעלבת האסלאם. בין יתר הישגיו של הוועד בתקופה זו, הוא הצליח למסד את הזכות של יהודים לבעלות על אדמה חקלאית, להקנות לסוחרים יהודים הגנה בבתי המשפט המסחריים הצרפתיים, ולהחזיר ליהודים בקהילת סידי בל-עבאס את זכות ההצבעה שלהם לבחירות המוניציפליות, לאחר ששמותיהם נמחקו מרשימת הבוחרים על ידי ראש העיר האנטישמי.
בשנות מלחמת העולם השנייה, כאשר אלג'יריה הצרפתית הייתה נתונה לשליטתו של משטר וישי, פרופ' אבולקר פוטר ממשרתו באוניברסיטת אלג'יר בעקבות חוקי הגזע שהונהגו על ידי משטר וישי. הוא השמיע קול פומבי נגד הפגיעה ההולכת והגוברת בזכויותיהם של היהודים באלג'יריה, שהתבטאה בשלילת אזרחותם הצרפתית והטלת סנקציות עליהם בכל תחומי החיים, ובמקביל היה מעורב גם בפעילות המחתרתית נגד משטר וישי שהונהגה על ידי בנו, ז'וזה אבולקר. ביתו של פרופ' אבולקר הפך למפקדה הראשית של ארגון המחתרת באלג'יר, וממנו הדיפלומט האמריקאי רוברט מרפי העביר מסרים חשאיים לבעלות הברית ערב הפלישה של כוחות הברית לאלג'יריה במבצע לפיד. בעזרת המחתרת שהונהגה על ידי ז'וזה אבולקר הצליחו הכוחות האמריקאים לכבוש את אלג'יר ללא התנגדות. עם זאת, האמריקאים הותירו בפועל את ניהול אלג'יר בידי אנשי משטר וישי, ובדצמבר 1942, לאחר ההתנקשות באדמירל ז'אן פרנסואה דרלאן, פרופ' אנרי אבולקר נעצר ונכלא במחנה מעצר בלאגוואט ביחד עם רבים מאנשי המחתרת היהודית. הוא היה כלוא במחנה למעלה מחודשיים, על אף גילו המבוגר והפציעה שליוותה אותו מאז מלחמת העולם הראשונה (בגינה נאלץ להיעזר במקל הליכה). רק לאחר שהפרשיה קיבלה הד בתקשורת האמריקאית והבריטית נציגי בעלות הברית התערבו כדי לשחררו מהמחנה[6]. מספר חודשים לאחר מכן, בשנת 1943, הוא חזר לפעילות ציבורית ומונה לנשיא "הוועד לעזרה וסיוע" (Comité d’Aide et d’Assistance) - ארגון שעבד בשיתוף עם הג'וינט העולמי לסייע לאלפי הפליטים היהודים מאירופה שנמלטו לאלג'יריה מפני השואה.
על פועלו בזמן מלחמת העולם השנייה קיבל את אות "מדליית ההתנגדות" (Medaille de la Résistance (אנ')) מממשלת צרפת. גם בנו ז'וזה ובתו קולט (שלימים עלתה לישראל) קיבלו אותות כבוד על פועלם במלחמה. בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה פרופ' אבולקר המשיך בפעילות ציבורית, וחזר לכהן כחבר במועצה המונציפלית של אלג'יר, תפקיד שבו כיהן לפני המלחמה. כמו כן הוא המשיך בפעילות ציונית למען מדינת ישראל הצעירה כראש הפדרציה הציונית באלג'יריה בשאיפה לקרב את יהדות אלג'יריה לישראל ולרכך את העוינות לישראל בקרב האוכלוסייה המוסלמית. לצד נאמנות מוחלטת לצרפת, הוא הרבה להדגיש את תרומתם של היהודים באלג'יריה הצרפתית למאבק על זכויותיה הלגיטימיות של האוכלוסייה המוסלמית.
פרופ' אבולקר נפטר בשנת 1957, שנים אחדות לפני נסיגת צרפת מאלג'יריה ובריחת שארית הקהילה היהודית העתיקה מהמדינה.
מפרסומיו עריכה
רפואה עריכה
- Clinique et iconographie médico-chirurgicales des maladies de la face et cu cou, Paris : Maloine, 1924.
- Contribution à l'étude des tumeurs malignes du naso-pharynx, Paris : J.-B. Baillière et fils, 1912.
- A propos du traitement des sténoses et des spasmes laryngés chez l'enfant, Paris : J.-B. Baillière et fils, 1913.
- Pathogénie et Traitement chirurgical du vertige de Ménière, Paris : Masson et Cie, 1927.
- Traitement de certaines formes ou vertige de Ménière par la trépanation décompressive, Paris : Plon-Nourrit, 1919
כללי עריכה
- Henri Aboulker, Les Relations Judéo-Musulmanes en L'Algérie, Information Juive, May. 15, 1952.
- Préface du Prof. Henri Aboulker - Michel Ansky, Les juifs d'Algérie du décret Crémieux à la libération., Paris, Éditions du Centre, 1950.
לקריאה נוספת עריכה
- דוד כהן, "הוועד היהודי האלג'יראי למחקרים חברתיים" מול האנטישמיות באלג'יריה (1936-1939), פעמים 91 (תשס"ב), עמ' 79-104.
- Marcel Aboulker, Alger et ses complots (Paris: Les Documents Nuit et Jour, 1945).
- David Cohen, “Les circonstances de la fondation du Comité d’Etudes Sociales ou la prise de conscience d’une élite intellectuelle juive face au phénomène antisémite en Algérie (1915–1921),” Revue des Études Juives 161, nos. 1–2 (2002): 179–225.
קישורים חיצוניים עריכה
- Henri Aboulker באתר WorldCat Identities
- מסמכים הקשורים לפרופ' אנרי אבולקר בארכיון המקוון של "מרכז תיעוד יהדות צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה", מכון בן צבי
- David Cohen. "Aboulker, Henri." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2014.
- Les Belles figures du Judaisme Nord-Africain: Le Professeur Henri Aboulker, Information Juive, Nov. 15, 1955.
- Andre Narboni, Les Judaisme Algerien en Deuil: Le Professeur Henri Aboulker, Information Juive, Oct. 15, 1957.
הערות שוליים עריכה
- ^ "Samuel Aboulker (Abulher) rabbin, juge du tribunal rabbinique et chohet (abatteur rituel) (Alger 1814 - Jérusalem vers 1895)", Revue Européenne des Études Hébraïques (2008), pp. 195-198.
- ^ 1 2 Samuel Aboulker memoire d'afrique du nord.
- ^ Henri Aboulker, Contribution à l'étude clinique des tumeurs non cancéreuses de l'anse ileo coecale, Diss., Paris, 1899.
- ^ Yossef Charvit. "Aboulker-Muscat (Mouscat), Colette." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2014.
- ^ L'Avenir en Algerie: une appreciation, L'Avenir Illustré, Dec. 05, 1929.
מאוזכר בצורה אגבית גם בכתבה מל'אווניר אילוסטרה מנובמבר 1932. - ^ Robert Satloff, the Righteous: Lost Stories from the Holocaust's Long Reach Into Arab Lands, PublicAffairs, 2007, pp. 40-42.