הנרי סואל
הנרי סואל (באנגלית: Henry Sewell; 7 בספטמבר 1807 – 14 במאי 1879) היה מדינאי ניו זילנדי, מהבולטים במאה ה-19. הוא היה ממובילי המערכה למען הממשל העצמי של ניו זילנד, ומקובל להתייחס אליו כאל ראש ממשלת ניו זילנד הראשון.
 | |||||
| לידה |
7 בספטמבר 1807 ניופורט, אי וייט, אנגליה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
14 במאי 1879 (בגיל 71) קיימברידג', אנגליה | ||||
| מדינה |
 ניו זילנד | ||||
| מפלגה | ללא שיוך פוליטי | ||||
| בת זוג |
לוסינדה נידהם (1844-1834) אליזבת קיטאו (1879-1850) | ||||
| |||||
| חתימה |
  | ||||
  | |||||
ראשית חייו עריכה
סואל נולד בעיירה ניופורט שבאי וייט, אנגליה. משפחתו הייתה אמידה וסואל זכה לחינוך טוב. בסופו של דבר הוא הוסמך כעורך דין. ב-1840 הפסיד אביו סכום ניכר של כסף עקב קריסת בנק וזמן קצר לאחר מכן הוא מת, כשהוא משאיר את משפחתו במצוקה כלכלית. מצב זה השפיע קשות על סואל. ב-1844 מתה בטרם עת אשתו לוסינדה, שאותה הוא נשא לאישה ב-1834 ואתה הוא הביא לעולם שישה ילדים. הוא הפקיד את אחותו כאחראית על ילדיו ועל אמו ועבר ללונדון כדי לשפר את מזלו.[1] ב-1850 נישא סואל בשנית ויחד עם אשתו השנייה, אליזבת קיטאו, הוא החל לתכנן את הגירתו לניו זילנד, בתקווה להצלחה כלכלית במושבה. קשריו עם ניו זילנד החלו באמצעות "אגודת קנטרברי", ארגון בריטי שהקדיש עצמו ליישוב האזור בניו זילנד שידוע בשם קנטרברי. את ההכרות עם האגודה עשה לסואל ככל הנראה סר ג'ון סימאון. עד לנסיעתו לניו זילנד שימש סואל כסגן מנהל האגודה הוא לקח חלק משמעותי בפעולותיה. תוכנית ההתיישבות של האגודה נתקלה בכמה קשיים והיא נכנסה לחובות לא קטנים. סואל היה יעיל מאוד בפתרון הבעיות הללו. הוא עצמו הגיע לליטלטון, נמלה של קרייסטצ'רץ', היישוב העיקרי בקנטרברי, ב-2 בפברואר 1853 בתקווה לפתור את הבעיות שנותרו. בהדרגה, ולמרות החיכוכים עם פקיד המחוז, ג'יימס פיצג'רלד, הצליח סואל להחזיר את העניינים במושבה למסלול תקין. אחיו של ג'ון סימאון, צ'ארלס סימאון, ואשתו התגוררו בקנטרברי כבר החל מאוקטובר 1851 והם היו היחידים שאליזבת והנרי סואל התחברו איתם.
קריירה פוליטית עריכה
הפרלמנט הראשון עריכה
יומנו של סואל, שפורסם ב-1980 בשני כרכים, נותן תמונה מיוחדת על חייו במושבה. עורך היומן, ההיסטוריון דייוויד מקנטייר, מכנה אותו "כתב היד הפרטי המרתק והמלא ביותר הנוגע לניו זילנד בשנות החמישים של המאה ה-19". בסוף יולי 1853 החליט סואל להציג את מועמדותו כחבר הפרלמנט בבחירות הכלליות שנערכו באותה שנה. השאלה הייתה אם הוא יציג את מועמדותו כנציג מחוז הבחירה של העיר קרייסטצ'רץ' או כנציג מחוז הבחירה של האזור הכפרי שסובב את העיר. מטעם מחוז הבחירה של העיר היה מושב אחד פנוי ומטעם מחוז הבחירה הכפרי היו שני מושבים פנויים. סואל ביקש את עצתם של חברים שיעצו לו לרוץ במחוז הכפרי, אך הוא לא רצה להתמודד מול גיז בריטאן שכבר הכריז על מועמדותו. בעוד שבריטאן היה לא אהוד במיוחד במחוז, סואל דווקא היה סבור שהוא יביא תועלת בחברותו בפרלמנט. הבעיה עם מחוז הבחירה של העיר קרייסטצ'רץ' הייתה שצ'ארלס וואטס-ראסל כבר קיבל את תמיכתם של רוב הבוחרים במחוז, אך נפוצו שמועות שהוא לא יעמיד עצמו לבחירה. סואל שוחח עם בריטאן, שהעניק לו את תמיכתו המלאה להתמודדות במחוז העירוני. ב-30 ביולי פרסם סואל את מועמדותו בעיתון של ליטלטון.
הבחירות התקיימו ב-20 באוגוסט ובסופו של דבר נבחר סואל לפרלמנט.[2] ניסיונו וכישוריו של סואל בתחומי המשפט והכלכלה היו לתועלת בפרלמנט, למרות שנשמעו ביקורות כלפיו על היותו מתנשא ומרוחק. במושגי הקשת הפוליטית של אז, שנעו בין "צנטרליסטים" ל"פרובינציאליסטים", בחר סואל בגישת הביניים, למרות שמאוחר יותר הוא נעשה יותר ויותר צנטרליסט. בנוגע לשאלת השלטון העצמי של ניו זילנד, הנושא העיקרי שעמד אז על הפרק, היה סואל מתומכיו הראשיים. כאשר מינה מושל ניו זילנד בפועל, רוברט ויניארד, את סואל וכמה פוליטיקאים נוספים כחברים "בלתי רשמיים" של המועצה המנהלת, האמין סואל שרעיון הממשל העצמי יקרום עד מהרה עור וגידים. כאשר התברר שויניארד התייחס למינויים אלו כאל זמניים, ושהוא לא האמין שהפרלמנט יוכל לקחת אחריות על השלטון מבלי לקבל הסכמה מלכותית, התפטרו סואל וחבריו.
הפרלמנט השני וראשות הממשלה עריכה
המושל החדש, תומאס גור בראון, הכריז בסופו של דבר שהממשל העצמי יחל עם כינוסו של הפרלמנט השני. סואל הציג שוב את מועמדותו והצליח להיבחר. הוא התבקש על ידי המושל להרכיב ממשלה. הוא מונה להיות חבר במועצה המנהלת ב-18 באפריל 1856 וכמזכיר הקולוניאלי ב-7 במאי. דילון בל מונה להיות שר האוצר, פרדריק ויאטקר כתובע הכללי, והנרי טאנקרד כשר בלי תיק.
אך ממשלתו של סואל הייתה קצרת ימים עקב נטיותיה הצנטריאליסטיות. מנהיג הסיעה הפרובינציאליסטית, ויליאם פוקס, הביס ב-20 במאי את ממשלתו של סואל בהצבעה בפרלמנט. פוקס עצמו לא הצליח להחזיק במשרת ראש הממשלה לאורך זמן והובס על ידי אדוארד סטפורד, שהיה מהמתונים שבין חברי הפרלמנט. סטפורד הזמין את סואל להיות שר האוצר בממשלתו החדשה. בתפקידו זה היה סואל מועיל מאוד ביצירת פשרה בין הגישות הצנטרליסטית והפרובינציאליות.
בסוף שנת 1856 פינה סואל את מקומו כשר האוצר והתפטר מחברותו בפרלמנט כדי לשוב לאנגליה. שם הוא ניהל משא ומתן בכמה נושאים עבור ניו זילנד. בהיעדרו שימש ויליאם ריצ'מונד כשר האוצר. ב-1859, כאשר שב סואל לניו זילנד, הוא מונה מחדש להיות שר האוצר, אך לאחר חודש פינה שוב את מקומו עבור ריצ'מונד. בבחירות הביניים שהתקיימו בינואר 1860 התמודד סואל על מושב מטעם מחוז הבחירה של קרייסטצ'רץ' ונבחר בהצלחה. בסוף 1860 הוא התפטר כדי להתמנות לתפקד האחראי על רישום הקרקעות.
תפקידים נוספים עריכה
ב-1861 מונה סואל על ידי פוקס להיות חבר במועצה המחוקקת (הבית העליון של הפרלמנט שהיה קיים אז), תפקיד אותו מילא עד 1865.
ב-1860, כאשר פרצה לחימה עם המאורים על רקע סכסוכי קרקעות, ניסה סואל להגיע לפתרון באמצעות משא ומתן ופשרות. סואל, שהיה פציפיסט בהשקפתו, האמין שהסכסוך עם המאורים יוכל להיפתר כראוי באמצעות הנהגת שיטה הגונה של רכישת קרקעות. בשלב זה הוא הציע את הקמתם של מוסדות ממשל שינוהלו על ידי המאורים ושיפקחו על כל עסקאות הקרקעות, אך הצעותיו אלו לא התקבלו. מאוחר יותר התפטר סואל מתפקידו כתובע הכללי על רקע מדיניות הפקעת הקרקעות של הממשלה. זמן קצר לאחר מכן הוא פרסם קונטרס בשם "מרד הילידים של ניו זילנד", שבו הוא הסביר את השקפותיו בנוגע לפתרון הסכסוך עם המאורים.
בשלב מאוחר יותר של הקריירה הפוליטית שלו, מילא סואל את תפקידי התובע הכללי, שר המשפטים והמזכיר הקולוניאלי (תפקיד שאז כבר הופרד מתפקידו של ראש הממשלה).
ב-1873 פרש סואל מהחיים הפוליטיים ושב לאנגליה זמן קצר לאחר מכן. הנרי סואל הלך לעולמו בקיימברידג' ב-14 במאי 1879.
קישורים חיצוניים עריכה
- הנרי סואל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הנרי סואל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה