הסכם גואדלופה אידלגו
הסכם גואדלופה אידלגו (באנגלית: Treaty of Guadalupe Hidalgo, בספרדית: Tratado de Guadalupe Hidalgo) היה הסכם שלום שנחתם בין ארצות הברית למקסיקו ב-2 בפברואר 1848, לאחר ניצחונה של ארצות הברית במלחמת ארצות הברית–מקסיקו.
 | |
| מקום יצירה |
Villa de Guadalupe Hidalgo  |
|---|---|
| תאריך יצירה |
2 בפברואר 1848 |
| שפות |
ספרדית, אנגלית |
  | |
בהסכם ויתרה מקסיקו על שטחה הצפוני, כ-1.36 מיליון קמ"ר, שהיווה מעל שליש משטחה עד אותו זמן, תמורת פיצוי שהעבירה אליה ארצות הברית בגובה של כ-18 מיליון דולר. ארצות הברית סיפחה שטחים שכללו (לפי הגבולות של היום) את המדינות קליפורניה, נבדה, יוטה, וחלקים מאריזונה, ויומינג, קולורדו, וניו מקסיקו.
בהסכם נקבע בנוסף, שנהר הריו גראנדה יהיה נתיב הגבול שבין טקסס שבארצות הברית למקסיקו, הובטחה הגנה לתושבים ולרכוש המקסיקני בשטחים שעברו לשליטת ארצות הברית, הגנה משטרתית אמריקנית לאורך כל אזור הגבול, ובוררות חובה בכל סכסוך גבול עתידי בין שתי המדינות.
ההסכם נחתם בעיר גואדלופה אידלגו (צפונית למקסיקו סיטי), אליה נמלטה הממשלה המקסיקנית בעקבות התבוסות בשדה הקרב. ניקולס טריסט, מזכיר במחלקת המדינה האמריקאית שהיה נציגו הדיפלומטי האישי של הנשיא ג'יימס פולק ונלווה לגנרל וינפילד סקוט, ניסה פעמיים להגיע לחתימת ההסכם עם הנשיא המקסיקני אנטוניו לופס דה סנטה אנה, אך ללא הצלחה. כתוצאה, החליטו סקוט וטריסט לכפות משא ומתן, כצבא מנצח וכובש, על נציגי הממשלה המקסיקנית המובסת. בסופו של דבר נוהל משא ומתן, וההסכם נחתם על ידי ניקולס טריסט מצד ארצות הברית, ומהצד המקסיקני על ידי ועדה שייצגה את הממשלה המקסיקנית המובסת וכללה את דון ברנרדו קואוטו, דון מיגל אטריסטיין, ודון לואיס גונזגה קואבאס. ההסכם אושר בסנאט האמריקאי ב-10 במרץ 1848. מיד לאחר האישור בסנאט יצאו הכוחות האמריקאים מהבירה מקסיקו סיטי, ויושמו שאר סעיפי ההסכם.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- הסכם גואדלופה אידלגו וקישורים נוספים מספריית הקונגרס
- נוסח ההסכם
- הסכם גואדלופה אידלגו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
