הסכם לונדון (1840)
הסכם לונדון משנת 1840 (באנגלית: Convention for the Pacification of the Levant) הוא הסכם בינלאומי אשר שמו הרשמי "הסכם להשכנת שלום בלבנט" ואשר נחתם ב-15 ביולי 1840 בין המעצמות האירופיות בריטניה, אוסטריה, פרוסיה, ורוסיה מצד אחד, והאימפריה העות'מאנית מן הצד השני.
| נושא | הסכם להשכנת שלום בלבנט |
|---|---|
| מקום יצירה |
לונדון  |
| תאריך יצירה |
15 ביולי 1840 |
  | |
הסכם זה מתמצת הסכמים קודמים הנוגעים לאימפריה העות'מאנית ומלחמתה במצרים בראשות מוחמד עלי ואשר היו יוזמת המעצמות האירופיות מחשש שמא התמוטטות האימפריה העות'מאנית תגרום לחוסר יציבות באירופה.
החתומות על ההסכם הבטיחו למוחמד עלי וליורשיו שלטון קבוע במצרים ובסנג'ק עכו (מחוז עכו), בתנאי שאזורים אלה יוותרו חלק מן האימפריה העות'מאנית. תחומי "מחוז עכו" כפי שהובטח לו נרחבים מאוד, והם כוללים את רוב ארץ ישראל המערבית. ההסכם מפרט במדויק את תחומי השטח שהוצעו לו, והם (בתרגום חופשי): "מראש הנקרה יוצא קו לעבר שפך נהר חצבאני, משם לאורך החוף המערבי של הכנרת, לאורך הגדה של נהר הירדן, לאורך החוף המערבי של ים המלח, משם לקצה הצפוני של מפרץ עקבה (=מפרץ אילת), ואז לאורך החוף המערבי של מפרץ עקבה והחוף המזרחי של מפרץ סואץ, עד סואץ".
בתמורה היה על מוחמד עלי לסגת בתוך עשרה ימים משאר אזורי סוריה ולהשיבם לשלטונו של אבדילמג'יט הראשון, כמו גם את ספינות הצי העות'מאני אשר ערקו לנמל אלכסנדריה. מוחמד עלי אף היה צריך להסיג באופן מיידי את כוחותיו מחצי האי ערב, מן הערים הקדושות לאסלאם, כרתים, מחוז אדנה וכל שאר שטחי האימפריה העות'מאנית. מוחמד עלי היה צריך לכבד את ההתחייבויות שקיבלה בריטניה בהסכם באלטה לימאן ובמיוחד את סעיף 6 המציין במפורש את מצרים.
המעצמות האירופיות התחייבו לעשות כל מאמץ אפשרי ליישם את תנאי ההסכם בדרכי שכנוע, אולם מוחמד עלי, בתמיכתה של צרפת, סירב לקבל את תנאי ההסכם. עמדתו של מוחמד עלי הובילה לקונפליקט צבאי בשנת 1840 במזרח התיכון שבמהלכו התקיפו כוחות בריטים ואוסטרים את העיר עכו והביסו את כוחותיו של מוחמד עלי. תבוסה זו הייתה תחילתה של ירידת כוחו של מוחמד עלי במזרח התיכון אשר לוותה בהתקוממויות מקומיות בשטחים שבהם שלט.
לבסוף, בהיותו בעמדת מגננה, הסכים מוחמד עלי לקבל את תנאי הסכם לונדון והפירמנים שהסולטאן קבע לאחריו. הסכמתו קבעה את שלטונו על מצרים וסודאן. הוא נסוג מסוריה ומכרתים ושלח אל הסולטאן את הצי העות'מאני. הסכם לונדון והפירמנים שנוספו לו היוו את הבסיס החוקי למעמדה של מצרים כפרובינציה בעלת זכויות יתר במסגרת האימפריה העות'מאנית. במאה ה-20 הזכירו חברי תנועת הלאומיות המצרית את הסכם לונדון בתמיכה לטענתם כי לבריטניה אין זכות להחזיק במצרים.
קישורים חיצוניים
עריכה- נוסח הסכם לונדון משנת 1840 (באנגלית)