הסתערות הבריגדה הקלה
הסתערות הבריגדה הקלה הייתה מתקפת חיל פרשים שהונהגה באופן כושל במהלך מלחמת קרים.
 | ||||||||||
| הסתערות הבריגדה הקלה, איור מאת ריצ'רד קטון וודויל | ||||||||||
| מערכה: קרב בלקלאווה | ||||||||||
| מלחמה: מלחמת קרים | ||||||||||
| תאריכים | 25 באוקטובר 1854 | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום |
בלקלאווה  | |||||||||
| קואורדינטות | 44°32′16″N 33°37′27″E / 44.53777778°N 33.62416667°E | |||||||||
| תוצאה | ניצחון רוסי | |||||||||
| ||||||||||
  | ||||||||||
.svg)
ההסתערות הייתה במסגרת קרב בלקלאווה ב־25 באוקטובר 1854. בקרב זה יצאו פרשי החטיבה הרכובה הקלה הבריטית, תחת פיקודו של הלורד קרדיגן, להסתערות על הצבא הרוסי. בסיום ההסתערות, שנמשכה כ-20 דקות, רק 195 פרשים (מתוך 673) נותרו על סוסיהם, נספרו 118 הרוגים ו-127 פצועים.
ההסתערות הפכה לשם דבר בעיקר בשל אופן סיקור המלחמה - במלחמת קרים השתמשו לראשונה בטלגרף, ובה לראשונה לתקשורת הייתה חשיבות רבה. כתב הטיימס הלונדוני, ויליאם הווארד ראסל, הביא את סיפור המלחמה מן השטח לאנגליה.
רקע
עריכהמלחמת קרים (1856-1853) נקראה כך משום שרובה התנהלה בחצי-האי קרים (בחוף הצפוני של הים השחור, בדרומה של אוקראינה), בין האימפריה הרוסית מצד אחד ובין האימפריה העות'מאנית, האימפריה הבריטית, האימפריה הצרפתית וממלכת סרדיניה מצד שני. במלחמה זו עמדו מגיניה הרוסיים של סבסטופול (עיר נמל מבוצרת ובסיס צבאי-ימי הנמצאת בקצה הדרומי-מערבי) במשך 11 חודשים במצור, שהטילו עליה הצבאות היריבים, עד שנכבשה.
בריגדה היא יחידה צבאית המקבילה בגודלה לחטיבה בצה"ל. ההבדל בין בריגדה קלה לכבדה הוא בסוג החימוש והסוסים - לכבדה יש חרבות כבדות יותר וסוסים גדולים יותר. בשל כך, החיילים בכבדה חזקים יותר אולם איטיים יותר.
ההסתערות הרת האסון נערכה במלחמה, אותה תיאר פילדמרשל ברנרד לו מונטגומרי מנקודת מבט היסטורית, כ"דוגמה למלחמה מיותרת, אשר נוהלה בחוסר כישרון מרבי".
ההסתערות
עריכההכוח הבריטי הורכב מיחידות הדְּרָגוּנים הקלים הרביעית וה-13, רגימנט נושאי הרומח השבע-עשרה ויחידות ההוסרים השמינית והאחת-עשרה, בפיקודו של מייג'ור גנרל רוזן קרדיגן. יחד עם הבריגדה הכבדה (משמר הדרגונים המלכותי והסקוט גרי) הם היוו את עיקר כוח הפרשים בקרב. מפקד דיוויזיית הפרשים היה הדוכס מִלוקן (קרדיגן ולוקן היו גיסים, ותיעבו זה את זה במידה רבה).
לוקן העביר את פקודתו של מפקד הצבא, פילדמרשל רגלן, האומרת כי "הלורד רגלן רוצה שהפרשים יתקדמו במהרה לפנים וימנעו מהאויב להעביר את התותחים. הארטילריה הרכובה יכולה להתלוות לפרשים. הפרשים הצרפתים לשמאלכם. מיידי". את ההודעה ניסח בריגדיר איירי והעביר קפטן לואיס אדוארד נולן, שהרג בהסתערות, והועלתה השערה שהוא נתן פקודות נוספות בעל פה, אולם לא ניתן לאמת זאת.
בעקבות הפקודה קרדיגן הוביל 673 פרשים אל עמק בין רמות פדיוחין ורמות קוזווי (Causeway). הכוחות הרוסים, בפיקודו של פאבל ליפרנדי, התמקמו על שתי הרמות ובקצה העמק ומנו יותר מ-50 תותחים ו-20 גדודי חיל רגלים. ייתכן שהפקודה פורשה לא נכון, בעוד שרגלן התכוון לכוח על הרמה שלשמאלם של הפרשים, נראה כי פקודתו פורשה כמכוונת לריכוז הכוחות בקצה העמק, במרחק כמייל מהפרשים. בעוד שרגלן ראה היטב את הכוחות הרוסיים על הרמה, הם היו מוסתרים מהבריגדה שנמצאה בעמק.
הבריגדה הגיעה לקצה העמק ומנעה מהכוחות הרוסיים מלסגת אולם ספגה אבדות כבדות ונאלצה לסגת בעצמה. לוקן לא סיפק כל עזרה לקרדיגן, אולי בשל טינה אישית. פרשי הבריגדה הכבדה נכנסו לעמק אך לא התקדמו. הפרשים הצרפתיים, Chasseurs d'Afrique, היו יותר מועילים. הם שברו את קו ההגנה הרוסי ברמות פודקין וחיפו על שיירי הבריגדה הקלה בנסיגתם.
ההסתערות נמשכה עשרים דקות, ולאחריה רק 195 מפרשי הבריגדה נותרו על סוסיהם. תוצאת ההסתערות הייתה 118 הרוגים, 127 פצועים וכ-60 שבויים. בנוסף, נקטלו 335 סוסים. הטיפשות שבהסתערות והאומץ שבה הביאו את המרשל פייר בוקוסט לומר: "C'est magnifique, mais ce n'est pas la guerre, C'est de la folie" - "זה מופלא, אך זו לא מלחמה, זהו טירוף". המפקדים הרוסים היו סבורים בתחילה כי הפרשים המסתערים למולם הם שיכורים. עם זאת, ההסתערות תרמה למוניטין של הפרשים הבריטים עד לסוף המלחמה[1].
רגלן האשים את לוקן בתבוסה ובאחריות לאבדות. לוקן נקרא חזרה לאנגליה במרץ 1855. דרישתו של לוקן למשפט צבאי נדחתה והוא הגן על עצמו בנאום בבית הלורדים ב-19 במרץ. הוא האשים את רגלן ואת קצין המטה המנוח נולן. האשמה לא דבקה בלוקן - הוא קיבל תואר אבירות ביולי של אותה השנה. אף על פי שלא פיקד יותר הוא התקדם בשירות הצבאי והגיע לדרגת גנרל וב-1865 מונה לפילדמרשל.
ספרים שניתחו את ההסתערות מציעים אבחנות לגבי ההיסטוריה הצבאית הבריטית ועל ההשלכות האפשריות של אומץ המלווה בחוסר אבחנה. כך למשל, הפסיכולוג נורמן פ' דיקסון ניתח את המקרה בספרו הפסיכולוגיה של היעדר-כשירות צבאית, כדוגמה לכישלון שנגרם כתוצאה מאישיותו של מפקד שהיה בלתי מתאים לתפקידו: הוא ממהר לשאת חן בעיני הממונים עליו, הוא מפחד מכישלון, הוא לא טיפש, וסביר להניח שאף ניחן באומץ לב בשדה הקרב, אבל הוא חסר אומץ מוסרי.
שירו של טניסון
עריכהההסתערות הייתה נושא שירו של לורד אלפרד טניסון, שסייע להפכה למטבע לשון המתאר אווילות צבאית.
להלן השיר (בתרגום חופשי):
חצי ליגה, חצי ליגה, | חיש שלפו חרבם, |
אזכורים נוספים
עריכהב-1881, 27 שנים לאחר הקרב, כתב רודיארד קיפלינג את השיר "אחרוני הבריגדה הקלה". השיר ביקר את יחסה של החברה הבריטית לשורדים.
בחלקו הראשון של הספר אל המגדלור משנת 1927 מצטטת הסופרת וירג'יניה וולף מספר פעמים שורות מן השיר.
נעשו שני סרטים על ההסתערות, הראשון ב-1936 והשני ב-1968.
ב-1968 הוציאה להקת הפולק האמריקאית Pearls Before Swine את האלבום האנטי-מלחמתי Balaklava, הרצועה הראשונה באלבום היא הקלטה מקורית של מרטין לאנפריד, אחד החצוצרנים ששרדו את הקרב.
בשנת 1983 פרסמה להקת הרוק הכבד האנגלית איירון מיידן את שירה המפורסם "The Trooper" על ההסתערות.
קישורים חיצוניים
עריכה
- הסתערות הבריגדה הקלה מאת טניסון (במקור באנגלית)
- עופרה עופר אורן, סיפורו של השיר "הסתערות חיל הפרשים": למי אסור לדרוש תשובה, בבלוג "סופרת ספרים", 15 בפברואר 2018
הערות שוליים
עריכה- ^ גל פרל, "זה מרהיב, אך זו אינה מלחמה. זה טירוף", הבלוג על הכוונת, 4 בינואר 2013.