הפטריארכיה הלטינית של ירושלים

הפטריארכיה הלטינית של ירושלים
Patriarchatus Latinus Hierosolymitanus
מידע כללי
סוג	פטריארכיה קתולית
כתובת	פינת רחוב הפטריארכיה הלטינית ורחוב סנט פטר
מיקום	הרובע הנוצרי
מדינה	ישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1099
תאריך פתיחה רשמי	1099
קואורדינטות	31°46′40″N 35°13′38″E / 31.77778°N 35.22709°E
	www.lpj.org
	(למפת ירושלים העתיקה רגילה) הפטריארכיה הלטינית של ירושלים

הפטריארכיה הלטינית היא מקום מושבו של הפטריארך הממונה מטעם האפיפיור על הקהילה הנוצרית-קתולית בישראל, ברשות הפלסטינית, בירדן ובקפריסין. הפטריארכיה שוכנת במבנה ענק ברובע הנוצרי בירושלים, הכולל משרדים וקתדרלה מפוארת. בקריפטה של הקתדרלה קבורים כל הפטריארכים הלטינים של ירושלים, למעט הפטריארך פיליפו קאמסיי, שמת ברומא.

אחד הויטראז'ים ובו נראה ישו קם לתחייה מהקבר הריק

תולדות הפטריארכיה הלטינית בארץ ישראל עריכה

פטריארכיה לטינית הייתה קיימת בירושלים בתקופת שלטונם של הצלבנים בארץ ישראל. הפטריארך הלטיני הראשון של ירושלים היה איטלקי בשם דגובארט (Dagobert), ששימש קודם לכן כבישוף של העיר פיזה שבאיטליה. במשך כל התקופה הצלבנית היה מעונו של הפטריארך סמוך לכנסיית הקבר. לאחר כיבושה מחדש של ירושלים בידי המוסלמים בשנת 1187 עברה הפטריארכיה לעכו. כשנכבשה גם עכו בידי המוסלמים בשנת 1291, בטלה הפטריארכיה הלטינית בארץ ישראל.

כיוון שהפטריארכיה הלטינית חדלה להתקיים, נמסרה בשנת 1342 השמירה והאחריות על האתרים הנוצריים בארץ ישראל לידי משמורת ארץ הקודש של המסדר הפרנציסקני על ידי האפיפיור קלמנס השישי. עקב כך, פועלים כיום, בארץ ישראל - שני גופים המהווים את נציגיו הישירים של הוותיקן בארץ - הפטריארכיה הלטינית ומשמורת ארץ הקודש של המסדר הפרנציסקני.

חידוש הפטריארכיה בירושלים עריכה

בשנת 1843 פתחה צרפת, שראתה את עצמה כמגינת הקתולים במזרח התיכון, קונסוליה בירושלים, וב-23 ביולי 1847 פרסם האפיפיור פיוס התשיעי את הבולה "Nulla celebrior" [אין פולחן כנחוג (בירושלים)], ובה כונן מחדש את הפטריארכיה הלטינית בירושלים, לאחר הפסקה של 556 שנה^[1]. האפיפיור פיוס התשיעי שלח לירושלים את מונסיניור ג'וזפה ולרגה לשמש כפטריארך הלטיני של ירושלים. ולארגה היה איטלקי וכך היו גם הפטריארכים הלטינים שבאו אחריו. הפטריארך הלטיני הראשון שאיננו ממוצא איטלקי היה מישל סבאח, שהוא ממוצא פלסטיני. הוא מונה לתפקידו בשנת 1987, ומינוי זה מסמל את תהליכי הפלסטיניזציה של הפטריארכיה הלטינית ומעבר מניהול על ידי כמרים איטלקים להנהגה וניהול של הפטריארכיה על ידי כמרים ערבים ממוצא פלסטיני. ההערכה היא שתחת הפטריארכיה הלטינית מאוגדים כשבעים אלף נוצרים בארבעת המחוזות שהוזכרו לעיל. הפטריארכיה מפעילה גם סמינר תאולוגי, הפועל בעיירה בית ג'אלא, דרומית לירושלים.

לפטריארכיה שייכת כנסיית גבירתנו של הבשורה בעמאן.

מבנה הפטריארכיה עריכה

את הקמת הבניין יזם הפטריארך הלטיני הראשון של ירושלים, ג'וזפה ולרגה. הוא רכש את חלקת האדמה עליה הוקמו מבני הפטריארכיה מהכנסייה היוונית אורתודוקסית בשנת 1860. בניית בניין הכנסייה החלה בשנת 1862 ונמשכה כעשר שנים, עד לשנת 1872. בראשית המאה ה-20, הבניין עוד לא כלל את הצריח, שיש לו כיום.

רעידת האדמה שפגעה בארץ ישראל ב-11 ביולי, 1927 גם פגעה קשות בבניין הכנסייה של הפטריארכיה והוא נזקק לשיפוצים. גם הקרבות סביב העיר העתיקה פגעו קשה בכנסייה והחלונות הצבעוניים של הכנסייה נהרסו. ב-1984 תכנן אדריכל גרמני בשם ארנולד וולף תוכנית שיפוץ הכנסייה לבקשת הפטריארך בלטריטי. הכנסייה עברה את השיפוץ המתוכנן בין השנים 1986–1987.

רשימת הפטריארכים הלטינים של ירושלים מאז שנת 1847 עריכה

ג'וזפה ולרגה - 1847–1872
וינסנט ברקו - 1872–1889
לואיג'י פיאבי - 1889–1905
פיליפו קאמסיי - 1907–1919
לואיג'י ברלסינה - 1920–1947
אלברטו גורי - 1949–1970
ג'יאקמו ג'וזפה בלטריטי - 1970–1987
מישל סבאח - 1987–2008
פואד טוואל - 2008–2016
ללא מינוי, פיירבטיסטה פיצבאלה ממלא מקום 2016–2020 [2]
פיירבטיסטה פיצבאלה - 2020 - עדיין מכהן^[3].

בין השנים 1905 עד 1907 ובין 1947 עד 1949 לא כיהן פטריארך.

ב 16 אוקטובר 2023, הציע הפטריארך הלטיני בירושלים, הקרדינל פיירבטיסטה פיצאבאלה, למסור את עצמו בתמורה להשבת החטופים הישראלים המוחזקים בעזה בידי חמאס^[4].