הפלמנקו האחרון
הפלמנקו האחרון הוא ציור מעשה ידי שרלוטה בורשובה. את הציור ציירה בורשובה בגטו טרזינשטט.[1] בתמונה מצוירת קתרינה פרנק (ואן דן ברג), יהודיה הולנדית שגורשה ממחנה וסטרבורק לטרזינשטט עם בנה. בורשובה שציירה בגטו, הציעה לפרנק לדגמן עבורה לאחר שהבחינה בה מטיילת עם בנה ברחובו הראשי של הגטו.[2]
קתרינה פרנק
עריכהפרנק אחות במקצועה ונשואה טרייה גורשה למחנה הריכוז וסטרבורק, כשהיא בהיריון עם בנה הבכור. את בנה קלירנס ילדה ב-3 במאי 1943. בעלה ז'אן פרנק ראה את בנו פעם אחת לפני שגורש לסוביבור. פרנק אם לתינוק הופרדה מבעלה. היא צוותה לעבודה בלהקת הבידור של המחנה. המליצו עליה מכרים מרוטרדם שידעו כי בעברה הייתה רקדנית, והיא הוצגה בפני וילי רוזן ואריך ציגלר, שני מוזיקאים יהודים גרמנים, שהיו אחראים על צוות הבידור בווסטרבורק. רוזן וציגלר העלו סדרת הופעות ומערכונים קצרים שהוצגו בפני קציני אס אס ואסירי המחנה. באחת ההופעות צפה בה אדולף אייכמן. לאחר ההופעה ביקש אייכמן לפגוש את פרנק, הרקדנית. הוא האזין לסיפורה והבטיח לה כי תישלח לטרזיינשטט ותשהה שם עד סוף המלחמה. היא ובנה נשלחו לטרזינשטט באביב 1943. ברשותה היה מעיל פרווה שנתן לה אביה ובו הסתירה מטבעות זהב. פרנק ובנה שוכנו באחד מהאולמות בו שהו אסירים. פרנק טיילה עם בנה בגטו ורבים מהאסירים היו ניגשים לראותו.[2]
הפלמנקו האחרון
עריכההאמנית שרלוטה בורשובה ניגשה לפרנק בעת שטיילה עם בנה, סיפרה לפרנק כי היא עובדת על סדרת איורים של רקדניות וריקודים ושאלה את פרנק אם תסכים לדגמן עבורה. בסטודיו שאלה בורשובה את פרנק אם היא יודעת לרקוד פלמנקו. בטרזיינשטט רקדה פרנק את ריקוד הפלמנקו האחרון. בורשובה ביקשה מפרנק לדגמן עבורה שוב, שכן הציור הבא צויר בשביל מפקד המחנה. פרנק דגמנה עבורה את מאדאם באטרפליי. את הציור ואת דיוקן קלירנס שציירה בורשובה תרמה פרנק ליד ושם בעת ביקורה היחיד בארץ. באחד מביקוריו של אייכמן בטרזיינשטט, הוא נתקל בציור וזיהה את פרנק. היא זומנה למשרדו של מפקד המחנה ושוב נפגשה עם אייכמן. היא הופתעה שאייכמן זכר אותה. הוא ביקש לעזור לה ופרנק ובנה הועברו לחדר פרטי. היא הייתה לאם בית האחראית לקבוצת יהודים דנים מתנועת החלוץ. ממשלת דנמרק תמכה ביהודים שנשלחו לטרזינשטט ושלחה סלי מזון. פרנק ובנה ניצלו גם הודות לכך.[1][2]
לאחר המלחמה
עריכהעם שחרור טרזינשטט החלימה פרנק ממחלת הטיפוס שלקתה בה בשבועות האחרונים בהם למאסרה במחנה. חיילים אמריקנים, העסיקו אותה כמתורגמנית, והיא הוטסה חזרה להולנד1952 בשנת 1953 נישאה פרנק שנית. בעלה השני, אב וסב לבנות ולנכדות.[2]
בורשובה חזרה לפראג שם חיה עד מותה בשנת 1983.[1]
ביוגרפיה
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- על יצירתה של בורשובה בכתב העת "בשביל הזיכרון" באתר יד ושם, גיליון 41, ע' 40 ואילך.
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 Art: Lotka Burešová and her Terezín Friends, Leo Baeck Institute (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 3 4 הפלמנקו האחרון, באתר www.yadvashem.org