שרלוטה בורשובה
שרלוטה בורשובה (בצ'כית: Charlotta Burešová; 1904, פראג - 1983, פראג) הייתה אמנית צ'כית יהודיה, ניצולת השואה.
 | |
| לידה |
4 בנובמבר 1904 פראג  |
|---|---|
| פטירה |
1983 (בגיל 78 בערך) פראג, צ'כוסלובקיה |
| צאצאים |
Radim Bureš |
  | |
חייה
עריכהבורשובה נולדה בפראג. אביה היה חייט.[1] היא למדה בבית הספר לאמנות תעשייתית ובאקדמיה לאמנות יפה בפראג (אנ'). היא נישאה לראדים בורש, שהיה עורך דין ונוצרי. ב-1927 נולד בנם, שאף שמו היה ראדים.
ב-1941 החרימו הנאצים את ביתה של בורשובה, והיא אולצה לעזוב אותו. כמו כן, אולצה להפסיק לצייר. היא התגרשה מבעלה, ככל הרנאה כדי להגן על רכוש המשפחה, שהיה מוחרם אם היה בבעלותה, אך נשאר בבעלותו.[2]
ב-1942 גורשה לגטו טרזין. היא שובצה לעבודות כפייה בציור גלויות ברכה. לאחר מכן הועברה לסדנת האמנים. בסדנה זו יצרה העתקים של יצירות קלאסיות. אחת מהן מצאה חן בעיני אחד הממונים הנאצים, והוא מנע את גירושה למחנות ההשמדה במזרח. בורשובה ציירה בחשאי ציורים המתארים את הגטו, פורטרטים של ילדים, רקדניות וטבע חי.
לקראת ביקור הצלב האדום בטרזין, ביוני 1944, פנתה בורשובה לקתרינה פרנק כזו שזו תהיה דוגמנית עבור ציור למשרד במנהלת הגטו. היא ציירה את הציור הפלמנקו האחרון ואת דיוקן בנה של פרנק. כשביקר אייכמן בגטו, זיהה את קתרינה בציור "מאדאם בטרפליי", שעיטר את משרדי מפקד המחנה והכירה ממפגש קודם עמה. הוא הורה לשפר את תנאיה, וכך השתפרו סיכויי ההישרדות שלה ושל בנה התינוק.[3]
לאחר שחרור גטו טרזין באביב 1945 שבה בורשובה לפראג. היא שבה ונישאה לבעלה מלפני המלחמה,[2] והמשיכה לצייר.
הנצחה
עריכהיד ושם מציג ציורים של בורשובה בהם הפלמנקו האחרון, בתערוכת הקבע במוזיאון לאמנות בקמפוס יד ושם.[4]
קישורים חיצוניים
עריכה- על יצירתה של בורשובה בכתב העת "בשביל הזיכרון" באתר יד ושם, גיליון 41, ע' 40 ואילך.