פתיחת התפריט הראשי

הפרעה דיספורית קדם וסתיתאנגלית: Premenstrual dysphoric disorder; ראשי תיבות: PMDD) היא מצב חמור של תסמונת קדם-וסתית.

הפרעת מצב רוח המופיעה בעקביות ובמועדים צפויים. הימים הבעייתיים הם אלה שלאחר הביוץ, בדרך כלל בשבוע שלפני קבלת הווסת. המנגנון הפיזיולוגי העומד מאחורי ההפרעה אינו ברור לחלוטין. מחקרים מראים כי אצל נשים הלוקות בהפרעה קיימת כנראה רגישות יתר לתנודות הטבעיות בהורמוני המין הנשיים דוגמת פרוגסטרון ואסטרוגן, תנודות התורמות בין השאר לתהליך הביוץ, להתעבות רירית הרחם ולקליטת הביצית המופרית. המדע עודו מגשש באפלה בשאלה מדוע נוצרת תגובת יתר זו, ומרבית ההערכות גורסות שהרקע לה הוא גנטי.

בדרך-כלל מורגשים תסמיני התסמונת הקדם-וסתית אצל נשים בגילאי ה-20 וה-30, אולם כל הנשים שמקבלות מחזור רגישות לתסמונת קדם-וסתית. אצל מרבית הנשים גורמים התסמינים רק לאי-נוחות או לקשיים קלים עד מתונים, אולם במקרים מסוימים עלולה התסמונת הקדם-וסתית להיות חריפה. מצב זה מכונה הפרעה דיספורית קדם-וסתית (PMDD).

תוכן עניינים

תסמיני PMDDעריכה

אין בדיקות אובייקטיביות המאפשרות לאבחן PMS או PMDD. האבחנה מתבססת על תיאור התסמינים ודפוס הופעתם. התסמינים של תסמונת קדם-וסתית הם לרוב ספציפיים, ממוקמים היטב וחוזרים. על-מנת לסייע בקביעת האבחנה, נהוג להנחות את המטופלת לרשום בפירוט את התסמינים ועיתוי הופעתם במשך שני מחזורים חודשיים לפחות. לרוב, התסמינים מופיעים בשלב הלוטיאלי של המחזור החודשי (לאחר הביוץ), ונעלמים למשך 7 ימים לפחות במהלך המחצית הראשונה של המחזור החודשי. נהוג לקבוע את האבחנה של PMS כאשר דפוס זה של הופעת התסמינים והיעלמותם חוזר בשני מחזורים חודשיים עוקבים, לפחות.

האבחנה של PMDD מחייבת, בנוסף למפורט לעיל, הופעת עצבנות, מתח נפשי, דיספוריה או שינויי מצב רוח (תסמין אחד לפחות), וכן לפחות 5 מ-11 התסמינים הבאים:

  • מצב רוח ירוד/עצבות/יאוש
  • חרדה
  • שינויי מצב רוח תכופים/רגשנות מופרזת והתקפי בכי
  • עצבנות/וכחנות/התקפי זעם
  • ירידה בעניין בפעילויות היומיום
  • הפרעה בריכוז
  • חוסר אנרגיה
  • שינויים בתיאבון
  • הפרעות שינה
  • תחושת מיאוס
  • תסמינים גופניים (רגישות בשדיים, נפיחות של הבטן וכדומה).

חשוב לזכור, שישנם מצבי מחלה אחרים, כמו מחלה של בלוטת התריס ואנמיה, אשר עלולים לגרום להופעת תסמינים דומים. חשוב לשלול מצבים אלו לפני שקובעים את האבחנה של PMS או PMDD. חשוב גם לשלול גורמים גופניים לתסמינים, אשר מקורם באיברי הרבייה, דרכי השתן או דרכי העיכול.

חשוב להבדיל את התסמונת מהפרעות נפשיות, כמו דיכאון, אשר לרוב מגיב לתרופות נגד-דיכאון ולטיפול בשיחות.

רוב הנשים בגיל הפוריות סובלות מתסמינים נפשיים וגופניים לפני הופעת הווסת, וזו תופעה טבעית שאיננה דורשת טיפול. תסמינים אלו הופכים ל"הפרעה נפשית" רק כאשר הם מופיעים בעקביות במרבית המחזורים ובעצמה גבוהה שגורמת סבל גדול לאשה ונזק ממשי לאיכות חייה, איכות קשריה ויכולת תפקודה. לדוגמה, ישנן נשים המדווחות שההפרעה מפריעה להן לזוגיות יציבה; נשים אחרות מספרות על פגיעה בתפקוד בעבודה – התפרצויות כעס שמוציאות להן "שם רע" ומונעות את קידומן; אחרות משתפות בקושי שההפרעה יוצרת עם המשפחה, כאשר במשך שבוע בכל חודש הן מבקשות להסתגר ולהימנע מכל אינטראקציה.

טיפולעריכה

הטיפול ב-PMS או ב-PMDD תלוי בחומרת התסמינים. אצל חלק מהנשים, שינויים תזונתיים, כמו הפחתה בצריכת הקפאין, האלכוהול, הטבק והשוקולד, ואכילת ארוחות קטנות ותכופות, עשירות בפחמימות מורכבות, עשויים להפחית את התסמינים באופן משמעותי. הפחתה בצריכת המלח עשויה להקל על בצקות. גם טיפולים שמטרתם נטרול מתחים, טיפולים פסיכולוגיים התנהגותיים ופעילות גופנית אירובית נמצאו יעילים בהפחתת התסמינים.

הטיפולים הקיימים כיום להפרעה מוגבלים יחסית; תרופות נוגדות דיכאון הן לרוב הבחירה הראשונה, אך לא כל הנשים מעוניינות ליטול אותן בשל תופעות הלוואי שלהן (כגון פגיעה בתפקוד המיני או השמנה) וכן מכיוון שיש לקחתן בדרך כלל על פני כל החודש. אופציה נוספת היא נטילת גלולות, אך באופן לא ברור, על אף שהן מבטלות את הביוץ וממסכות את מרבית התנודתיות ההורמונלית, הן לא תמיד מביאות להקלה מלאה בתסמינים. בנוסף, לשימוש ארוך טווח בגלולות סכנות ותופעות לוואי. בסופו של דבר, ל-40%-30% מהנשים הטיפולים המוצעים לא מצליחים לסייע.

טיפול תרופתיעריכה

בעבר היה נהוג להמליץ על גלולות למניעת הריון כטיפול בבעיה, מאחר שהן מדכאות את הביוץ. עם זאת, מחקרים הראו שאין הבדל משמעותי בין נשים שטופלו בגלולות לבין נשים ללא גלולות, ולכן כיום גלולות למניעת הריון אינן מומלצות כטיפול בתסמונת קדם-וסתית או בהפרעה דיספורית קדם-וסתית.

מגוון תכשירים ותרופות הוזכרו כטיפול בתסמינים של PMS ו-PMDD, חלקם אף ללא תופעות לוואי משמעותיות או סיבוכים משמעותיים. סידן קרבונט (1-1.2 גרם/יום) יכול לסייע להפחית את התחושות של נפיחות בבטן, תשוקה למזונות מסוימים וכאבים; מגנזיום (200-360 מ"ג/יום) עוזר להפחית את צבירת הנוזלים; התרופה ספירונולקטון יכולה להפחית בצקות שמופיעות באופן מחזורי; התרופה ברומוקריפטין מסייעת להפחית את הרגישות בשדיים. תכשירים צמחיים שעשויים לסייע בהפחתת דיכאון הם St. John's Wart, בעל ההשפעה דמוית SSRI; וכן הפרי ה-Chaste Berry (Vitex agnus-castus) במינון 20 מ"ג/יום. תכשירים ותרופות נוספים שהוזכרו כטיפול ב-PMS ו-PMDD הם ויטמין B6 (שימוש ממושך עלול לגרום לנזק עצבי), ויטמין E, ותרופות אנטי-דלקתיות לא-סטרואידליות (NSAID).

לטיפול בתסמינים קשים ניתן להיעזר בתרופות ממשפחת ה-SSRI, ב-Desipramine (תרופה נגד דיכאון ממשפחת התרופות הטרי-ציקליות) וב-L-tryptophan (חומצת אמינו שמסייעת להעלות את רמת הסרוטונין במוח). תרופות ממשפחת ה-SSRI הן תרופות בטוחות יחסית לשימוש, אשר יעילות ב-60% מהמטופלות לפחות. מומלץ להתחיל את הטיפול 14 יום לפני הופעת הוסת, ולהמשיך עד סוף המחזור. גם תרופות נוגדות חרדה, כמו אלפרזולם (Xanax) ובוספירון (Sorbon), נמצאו יעילות בטיפול בתסמינים הנפשיים, אך יש להן יותר תופעות לוואי והן עלולות לגרום לתלות. גם טיפולים הורמונליים יעילים בהפחתת התסמינים. תרופות שמעודדות הפרשת ההורמון GnRH (אגוניסטים) גורמות ל"הפסקת וסת תרופתית" זמנית ולהקלה בתסמינים. מנגד, תרופות אלו גורמות למצב של ירידה בהפרשת האסטרוגן ולסיכון מוגבר לאוסטיאופורוזיס; עם זאת, טיפול במקביל באסטרוגן ופרוגסטרון פותר בעיה זו. התרופה דנאזול (Danol) עשויה להקל על הרגישות בשדיים. הטיפול הניתוחי היעיל ביותר הוא כריתה דו-צדדית של השחלות, ולאחריה טיפול באסטרוגן.

הכרהעריכה

קבלת ה-PMDD ל-DSM-5 דוחקת באנשי המקצוע להכיר בקיומם של שינויים הורמונליים היוצרים הסתמנות נפשית חדשה. וכיום ניתן לומר רשמית – אנשי מקצוע שאינם שואלים אשה לגבי השינויים במצב רוחה בימים המסוימים במהלך המחזור החודשי עושים לה עוול, שכן הם עלולים לפספס אבחנה שניתן לטפל בה. אולי כיום אין זה תקין פוליטית להתייחס להבדלים בין נשים לגברים, אך מתברר שזה מחויב המציאות (והביולוגיה). במיוחד כאשר לוקחים בחשבון שנשים הלוקות ב-PMDD נמצאות בסיכון להפרעות נפשיות חמורות דוגמת דיכאון לאחר לידה ודיכאון בגיל המעבר. גם בהפרעות אלה, ההערכה המרכזית גורסת שהתנודות ההורמונליות הטבעיות עלולות ליצור תגובת יתר נפשית ופיזית.

קישורים חיצונייםעריכה