הקבוצה הכחולה (ברידג')

הקבוצה הכחולה (באיטלקית: Squadra azzurra) הייתה קבוצת ברידג' שייצגה את איטליה בתחרויות בינלאומיות מאמצע שנות ה-50 ועד אמצע שנות ה-70 של המאה העשרים. עד לעת האחרונה, נחשבה הקבוצה לדעת רבים לקבוצה הטובה ביותר בכל הזמנים,

אך בשנים האחרונות צצו נגדה טענות ועדויות רבות על מהלכים לא סבירים ולא עקביים שביצעו חבריה המעידים על רמאות, כך למשל ספרו התיעודי של אבון ווילסמור "מתחת לשולחן" ( UNDER THE TABLE ).

בשנים 1957 עד 1975 הקבוצה זכתה שש עשרה פעמים באליפות העולם בברידג' לנבחרות לאומיות.

בשנים 1964 עד 1969 ובשנת 1972 ייצגו אותה הזוגות: ג'ורג'ו בלאדונה - ולטר אווארלי, פייטרו פורקה - בניטו גארוצו ו מאסימו ד'אלליו - קמילו פאביס טיצ'י.

אאוג'ניו קיאראדיה וגוליילמו סיניסקלקו שיחקו בקבוצה בשנים הראשונות. דאנו דה-פאלקו, ארתורו פרנקו וויטו פיטאלה שיחקו בשנים האחרונות ואחרי שנת 1972.

היסטוריה

ב-1951 זכתה איטליה בפעם הראשונה באליפות אירופה והפסידה בגמר אליפות העולם לקבוצות (Bermuda Bowl) בנאפולי לנבחרת ארצות הברית שנחשבה לקבוצה הטובה ביותר בעולם. בקבוצה האיטלקית שיחקו: פייטרו פורקה, קמילו פאביס טיצ'י ואאוג'ניו קיאראדיה.

פריצת הדרך של הקבוצה הכחולה הייתה באליפות אירופה בסטוקהולם ב-1956 בה ניצחה הקבוצה הכחולה את אלופת העולם נבחרת צרפת ובזכייה באליפות העולם ב-1957 בניו יורק אחרי ניצחון על נבחרת ארצות הברית. השחקנים בקבוצה זו היו: בלאדונה, אווארלי, קיאראדיה, ד'אלליו, פורקה וסיניסקלקו. עד 1966, זכתה הקבוצה בכל אליפויות העולם והאולימפיאדות למעט האולימפיאדה בשנת 1960 בה סיימה במקום החמישי.

חלק מההצלחה של הקבוצה הכחולה יוחס לשיטות הכרזה חדשות שפיתחו. שיטות אלה לא היו מוכרות למתחרים בכלל והיו שונות מהותית מהשיטות הנהוגות בארצות הברית. בלאדונה שהתגורר ברומא שיחק בשיטה הקרויה קלאב רומאי או קלאב קצר. הנפוליטנים קיאראדיה ופורקה פיתוח שיטה שנקראה קלאב חזק או קלאב נאפוליטני. גארוצו, הצעיר יותר, פיתח מאוחר יותר את שיטת הקלאב הכחול על בסיס שיטת הקלאב החזק. שתי השיטות האחרונות כללו סגנון הכרזה הנקרא canapé בו מכריזים קודם סדרה ארוכה פחות ורק אחרי זה סדרה ארוכה יותר.

לאחר זכייתה באליפות העולם בשנת 1969 הכריזו חברי הקבוצה הכחולה על פרישתם. ב-1970 וב-1971 זכתה קבוצה מארצות הברית באליפות העולם. בשנת 1972 נבנתה הקבוצה מחדש וזכתה באולימפיאדה ובאליפויות העולם בשנים 1973, 1974 ו-1975.

זכיות באליפויות עולם ואולימפיאדות

אליפויות עולם (Bermuda Bowls)

• 1957, ניו יורק, ארצות הברית
• 1958, קומו, איטליה
• 1959, ניו יורק, ארצות הברית
• 1961, בואנוס איירס, ארגנטינה
• 1962, ניו יורק, ארצות הברית
• 1963, סנט וינסנט, איטליה
• 1965, בואנוס איירס, ארגנטינה
• 1966, סנט וינסנט, איטליה
• 1967, מיאמי ביץ', ארצות הברית
• 1969, ריו דה ז'ניירו, ברזיל
• 1973, גוארוג'ה, ברזיל
• 1974, ונציה, איטליה
• 1975, סאות'המפטון, ברמודה

אולימפיאדות

• 1964, ניו יורק, ארצות הברית
• 1968, דוויל, צרפת
• 1972, מיאמי ביץ', ארצות הברית

בשנים המתחלקות ב-4 כגון: 1960, 1964 לא מתקיימת תחרות Bermuda Bowls והאולימפיאדה נחשבת לאליפות העולם לקבוצות.

ראו גם

• ג'ורג'ו בלאדונה
• פייטרו פורקה
• בניטו גארוצו
• Bermuda Bowl

לקריאה נוספת

• Pietro Forquet & Benito Garozzo, The Italian Blue Team Bridge Book, Cassell, 1970
• Pietro Forquet, Bridge with the Blue Team, Gollanz,1997, ISBN 0-575-06391-2

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הקבוצה הכחולה בוויקישיתוף

• "WBF: World Team Championships(הקישור אינו פעיל)
• "European Team Championships(הקישור אינו פעיל)

• אורן לידור, הטור של אורן לידור - הגנה קטלנית, האקדמיה לברידג