פתיחת התפריט הראשי
הקונגרס הלאומי הסורי, דמשק. על מדרגות בניין המועדון הערבי, 1920.

הקונגרס הלאומי הסורי (מכונה גם הקונגרס הפאן-סורי או הוועידה הכל-סורית; בערבית: المؤتمر السوري العام, תעתיק: אל-מואתמר א-סורי אל-עאם) התקיים בחודש מאי 1919 בדמשקסוריה, לאחר סילוק האימפריה העות'מאנית מן האזור. משימת הקונגרס הייתה לדון על עתיד "סוריה", כפי משמעותה על פי האוטופיה הפאן-ערבית אודות "סוריה הגדולה". הקונגרס גם נועד להציג את השקפות הערבים לועדת קינג-קריין האמריקאית. הקונגרס נחשב לפרלמנט הלאומי הראשון בהיסטוריה המודרנית של סוריה.

הקונגרס שנתכנס ביולי 1919 נערך בבית "המועדון הערבי" ("א-נאדי אל-ערבי"), ארגון שהוקם שנה קודם לכן בדמשק על ידי פלסטינים במטרה להתנגד לציונות ולאחד את פלסטין עם סוריה, והפך לארגון הלאומי הראשי בסוריה. מזכיר "המועדון הערבי", עזת דרוזה משכם, היה גם מזכיר הקונגרס.[1] בראש הקונגרס עמד האשם אל-אתאסי והשתתפו בו נציגים מכל חלקי סוריה הגדולה, ובהם גם מארץ ישראל. ככל הנראה, השתתף בו גם נציג יהודי אחד, יוסף לניאדו.[2] הנציגים הערבים מארץ ישראל היו בעיקר נכבדים שנבחרו על ידי האגודות המוסלמיות-נוצריות.[3] בין הצירים היה גם ראע'ב נשאשיבי.[4] מלבד הנציגים שנשלחו מארץ ישראל, השתתפו בוועידה גם מספר פלסטינים צעירים שכבר ישבו בדמשק באותה תקופה. צעירים אלה המשיכו לפעול בדמשק והשתתפו גם בקונגרס הכלל-סורי השני.[3]

מספר משתתפים הביעו את תמיכתם בדרישות המלך פייסל, אולם אחרים החלו לפקפק בו בשל מוכנותו להסכים לויתורים לקבוצות פרו-ציוניות. בדו"ח הסופי שלו, הקונגרס הצהיר כי "לא תהיה הפרדה של חלקה הדרומי של סוריה, הידוע כפלסטין, וגם לא של אזור החוף המערבי, הכולל את לבנון, מהארץ הסורית". בתגובה, ועדת קינג-קריין המליצה כי "אחדותה של סוריה תישמר".

הקונגרס השניעריכה

במרץ 1920 נערך הקונגרס הכלל-סורי השני.[3] הקונגרס הכריז על הממלכה הערבית של סוריה ב-8 במרץ 1920. המדינה החדשה התיימרה לכלול את סוריה, ארץ ישראל, לבנון וחלקים מצפון מסופוטמיה. המלך פייסל הוכרז כראש המדינה. באותו הזמן, הנסיך זייד, אחיו של פייסל, הוכרז כעוצר מסופוטמיה. האשם אל-אתאסי הוכרז כראש הממשלה ויוסוף אל-עט'מה (يوسف العظمة) (אנ') הפך לשר המלחמה וראש המטה הכללי.

הקונגרס נמשך לאורך חייה הקצרים של הממלכה עד 17 ביולי 1920, כאשר הצרפתים הציבו לפייסל אולטימטום להיכנע או להילחם, ופייסל נכנע והביא לסופה של הממלכה ולפירוק מוסדותיה.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1918–1929, עמ' 62.
  2. ^ יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1918–1929, עמ' 48.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1918–1929, עמ' 71.
  4. ^ יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1918–1929, עמ' 79.