הקרב על סן-לו
הקרב על סן-לו הוא אחד משלושת קרבות המשוכות, שהתרחש בין 7 ל-19 ביולי 1944, רגע לפני מבצע קוברה. סן-לו נפלה לידי גרמניה ב-1940, ולאחר הפלישה לנורמנדי, האמריקאים תקפו את העיר, שכן היא שימשה כצומת דרכים אסטרטגית. הפצצות אמריקאיות גרמו לנזק כבד (עד 95% מהעיר הושמדו) ומספר גבוה של נפגעים, מה שהביא לכך שהעיר כונתה "בירת ההריסות", כינוי שזכה לפופולריות בדו"ח של סמואל בקט.
מערכה: המערכה בנורמנדי | ||||||||||||||||||
מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
תאריכים | 7 ביולי 1944 – 19 ביולי 1944 (13 ימים) | |||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מקום | סן-לו, צרפת | |||||||||||||||||
קואורדינטות |
49°07′N 1°05′W / 49.12°N 1.09°W | |||||||||||||||||
תוצאה | ניצחון לבעלות הברית | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
רקע
עריכהצרפת נפלה בידי הגרמנים ב-1940 ודיוויזיית הפאנצר ה-7, בפיקודו של ארווין רומל, נכנסה לנורמנדי, במטרה לכבוש את נמל שרבור. סן-לו נפלה בשליטה גרמנית בליל 17 ביוני 1940. במהלך הכיבוש, הפסל של "לה Laitière normande" (החלבנית הנורמנית), שיצר ארתור לה דוק פורק והותך כדי לייצר תותחים, למרות התנגדות של פוליטיקאים מקומיים.
בשנת 1943 החלו הגרמנים לחפור בית חולים תת-קרקעי, שנותר עד היום, תוך שימוש בעבודת העבדים של ה-STO.
חייל גרמני נורה בינואר 1944, ורבים מתושבי סן-לו נעצרו. בית הקולנוע, התיאטרון והברים נסגרו, מכשירי רדיו הוחרמו והעוצר הוזז לשעה 20:00.[1]
הפצצה אמריקאית
עריכהבשל חשיבותה האסטרטגית כצומת דרכים, החלה הפצצה של האמריקאים, שהתמקדה בתחנת הרכבת ובתחנת הכוח,[2] בליל 6 ביוני, ונמשכה עד הבוקר של 7 ביוני. המטרה הייתה לנתק את התגבורת הגרמנית בברטאן מהחזית.
עלוני אזהרה נשמטו יום קודם לכן, אך רוחות עזות פיזרו אותם ליישובים שכנים, ולא הצליחו להזעיק את התושבים המקומיים. למעלה ממאתיים אסירים נהרגו בכלא המקומי, כולל 76 פטריוטים צרפתים כלואים (כל מה שנשאר היום מהכלא הוא השער).
-
Saint-Lô לאחר הפצצת ארצות הברית, יולי 1944
-
הריסות תחנת הרכבת סן-לו
-
שער הכלא הישן
בירת ההריסות
עריכההמשימה להשתלט על סן-לו הופקדה בידי הקורפוס ה-19 שהיה חלק מהארמייה הראשונה, תחת פיקודו של צ'ארלס ה. קורלט. החל מ-15 ביולי 1944 כלל הקורפוס:
- דיוויזיית הרגלים ה-29, ממוקמת על כביש בייה מ-La Luzerne ל-Saint-André-de-l'Épine ונעה דרום-מערבה לתוך העיר. תחת פיקודו של מייג'ור גנרל צ'ארלס גרהארט.
- דיוויזיית הרגלים ה-30, ממוקמת על הכביש ל-Périers ממערב לסן-לו, ליד לה מסניל-דוראן, בפיקודו של מייג'ור גנרל לילנד ס. הובס.
- דיוויזיית הרגלים ה-35, ממוקמת על כביש איזיני ונלחמת דרומה לסן-לו בקו המשתרע מ-Pont-Hébert ועד לקרבת גבעה 122, בפיקודו של מייג'ור גנרל פול וו. באדה.
מולם, לצבא הגרמני היו שתי דיוויזיות שהגנו על חזית סן-לו:
- דיוויזיית הרגלים ה-352, בפיקודו של דיטריך קרייס.
- דיוויזיית הצנחנים ה-3 של קורפוס הצנחנים ה-2, בפיקודו של אויגן מיינדל.
דיוויזיית הרגלים ה-29 נכנסת לעיר
עריכהדיוויזיית הרגלים ה-29 תקפה דרך המשוכות מצפון מזרח לסן-לו, ליד רובע מדלן, וספגה אבדות כבדות. ב-15 ביולי, הגדוד ה-1 של רגימנט הרגלים ה-116, בראשותו של מייג'ור סידני בינגהאם (המכונה "הגדוד האבוד"), התקדם מבלי משים לפני גורמים אחרים מהדיוויזיה ומצא את עצמו מבודד 1,000 מטרים מזרחית לסן-לו למשך יום שלם ללא תחמושת ועם מעט אוכל. היו להם 25 פצועים, עם שלושה חובשים בלבד, והם כותרו על ידי כוחות גרמנים. מטוסים הוזעקו להצניח להם פלזמה. גבעת מרטינוויל הופגזה ללא הרף על ידי ארטילריה גרמנית. ב-17 ביולי, הגדוד ה-3, רגימנט הרגלים ה-116, בפיקודו של מייג'ור תומאס ד. האווי, הצטרף ל"גדוד האבוד" בסביבות השעה 4:30 לפנות בוקר. מוסתר בצמחייה צפופה, לגדוד ה-3 ניתנו פקודות לא להשיב אש לעבר האויב, ולהשתמש רק בכידונים שלהם. המשימה הצליחה, אך האווי נפצע אנושות מפיצוץ פצצת מרגמה. עמדתם הותקפה אז בכבדות, מה שמנע כל תנועה נוספת באותו יום.
ב-17 ביולי, קפטן ויליאם פונטני, קצין המבצעים של מייג'ור האווי, ביקש סיוע ארטילרי ואווירי כדי לפזר את הכוחות הגרמנים. חסרי אמצעי לחימה, עדיין בצומת הדרכים של מדלן, הם מצאו את עצמם במחסן מוקשים, שננטש על ידי הגרמנים. בינתיים, רגימנט הרגלים ה-115 עבר בלה לוצרן, ונפרס בתחתית עמק דולי. ב-18 ביולי, פלוגה מהרגימנט ה-116 תפסה עמדה לאורך המדלן והגרמנים נסוגו מערבה לרמפאן. קבוצת מבצעים הוצבה בניהולו של הגנרל נורמן קוטה כדי להקים כוח משימה C. בסביבות השעה 3:00 אחר הצהריים, הצטרפו לוחמים אל הטנקים שנעו לאורך הכביש לאיזיני. הם נלחמו על מחוז באסקולה של סן-לו, ליד כנסיית סן-קרואה (הצלב הקדוש).
כאשר מייג'ור האווי מת מפצעיו, היה צורך בחדר באמבולנס לפצועים החיים, וגופתו הונחה על מכסה המנוע של הג'יפ המוביל, מה שהפך אותו באופן סמלי לחייל האמריקני הראשון שנכנס לעיר. לאחר מכן, גופתו הונחה על הריסות ונעטפה בדגל, בתמונה שהופצה בהרחבה. אנדי רוני, שהיה עד לאירוע ככתב "כוכבים ופסים", כינה זאת "אחת הסצנות מחממות הלב והרגשיות באמת של מלחמה איומה ומפחידה".
הנצחה
עריכהלזכר הקרב הזה שונה שמה של נושאת הליווי של צי ארצות הברית Midway ל-(CVE-63) USS St. Lo ב-10 באוקטובר 1944. הספינה הוטבעה ב-25 באוקטובר 1944, במהלך קרב מפרץ לייטה, על ידי התקפת קמיקזה.
ב-1946, סמואל בקט כתב כתבת דיווח בשם "בירת ההריסות", שבה התייחס לעיר ככזו ש"הופצצה מקיומה בלילה אחד". ב-2 ביוני 1948, העיר עוטרה הן בלגיון הכבוד והן בצלב המלחמה.[3]
בעיר הוקמה אנדרטה למייג'ור האווי, ה"מייג'ור מסן-לו", (ראה תמונה סמוכה), ליד בית הקברות.
-
USS St. Lo
-
אנדרטת הזיכרון של מייג'ור האווי
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ Source: Monsieur Mignon Jean, Saint-Lô
- ^ "Normandie-1944, L'été de la Liberté - La Campagne 7 juin/25 août - La Bataille de Saint-Lô". ארכיון מ-2015-11-19. נבדק ב-2015-11-17.
- ^ "Communes décorées de la croix de guerre 1939-1945" [Communes decorated with the Croix de Guerre 1939–1945] (PDF). Mémorial Dormans (בצרפתית). ארכיון (PDF) מ-2016-03-04. נבדק ב-11 בדצמבר 2015.
{{cite web}}
: (עזרה)