הרולד מור

הרולד גרגורי "האל" מור ג'וניור (באנגלית: Harold Gregory "Hal" Moore, Jr; ‏13 בפברואר 1922 – 10 בפברואר 2017) היה לוטננט גנרל בצבא ארצות הברית. מור היה אחד ממקבלי עיטור צלב השירות המצוין (Distinguished Service Cross), שהוא העיטור השני בחשיבותו בצבא האמריקאי. מור התפרסם בזכות פיקודו על הכוחות האמריקאיים בקרב יה דראנג, ב-14 בנובמבר 1965.

הרולד מור
Harold Moore

גנרל הרולד מור, 2010
לידה	13 בפברואר 1922 בארדסטון, קנטקי
פטירה	10 בפברואר 2017 (בגיל 94) אובורן, ארצות הברית
מקום קבורה	Fort Moore Main Post Cemetery
מדינה	ארצות הברית
השכלה	מכללת המלחמה של הצי האקדמיה הצבאית של ארצות הברית אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון אוניברסיטת הרווארד
בן או בת זוג	ג'וליה קומפטון מור (1949–2004)
השתייכות	צבא ארצות הברית
תקופת הפעילות	1945–1977 (כ־32 שנים)
דרגה	לוטננט גנרל
תפקידים בשירות
מפקד הגדוד ה-1 ברגימנט החי"ר ה-7 של דיוויזיית הפרשים הראשונה מפקד החטיבה ה-3 בדיוויזיית הפרשים הראשונה מפקד דיוויזיית החי"ר ה-7 מפקד בסיס פורט אורד
פעולות ומבצעים
מלחמת קוריאה מלחמת וייטנאם: קרב יה דראנג
עיטורים
צלב השירות המצוין   כוכב הכסף   כוכב הארד (4)   מדליית השירות המצוין לגיון ההצטיינות (3)   לב הארגמן

ביוגרפיה

מור נולד בבארדסטון שבקנטקי. בנעוריו עבר מור להתגורר בוושינגטון, שם סיים את לימודיו בתיכון. לאחר מכן, המשיך לאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. אחרי שנתיים באוניברסיטה נסע לג'ורג'יה שם עבד עבור חבר בית הנבחרים.

ב-1945 סיים מור את לימודיו באקדמיה הצבאית בווסט פוינט כקצין חיל רגלים ואחר כך סיים תואר שני ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת הרווארד. בשנים 1945 עד 1948 הוצב ביפן כמפקד מחלקה ברגימנט החי"ר המוצנח ה-187. ב-1948 הוצב בדיוויזיה המוטסת ה-82 שבסיסה בפורט בראג, ושירת ביחידת ניסויים של מצנחים. במלחמת קוריאה פיקד על פלוגת חיל רגלים ומרגמות כבדות. ב-1954 חזר לווסט פוינט ושירת כמדריך ללוחמה טקטית במשך שלוש שנים. לאחר מכן שירת כמפקד הגדוד ה-1 ברגימנט החי"ר ה-7 בדיוויזיית הפרשים הראשונה, אשר לחם בקרב יה דראנג, במלחמת וייטנאם. מור פיקד על הגדוד בלחימה כנגד כוחות אויב עדיפים ובתנאים קשים. על האופן בו פיקד על הגדוד עוטר בצלב השירות המצוין.

לאחר הקרב קודם מור ומונה למפקד חטיבת החי"ר המוטסת ה-3 בדיוויזיית הפרשים הראשונה ופיקד עליה במבצעים מוטסים בגזרת בונג סון. בתפקידו הבא שימש מור כמפקד דיוויזיית החי"ר ה-7 ולאחריו מונה לפקד על בסיס פורט אורד שבקליפורניה. מור תיאר את חוויותיו מן הלחימה בקרב יה דראנג בספרו "חיילים היינו וצעירים!" (1992). הספר, שהפך לסרט בשנת 2002 ("חיילים היינו"), מוגדר כקריאת חובה לקציני החי"ר בצבא ארצות הברית.

מור היה נשוי לג'ולי (ממנה התאלמן) ואב לחמישה ילדים. שניים מילדיו משרתים כקציני קבע בצבא ארצות הברית, ועוד בן שפרש מהצבא בדרגת לוטננט קולונל.

במאי 2023 שונה באופן רשמי שמו של מחנה פורט בנינג ל-"פורט מור" על שמם של האל ואישתו ג'ולי כהוקרה על פועלם במלחמת וייטנאם (האל בשדה הקרב וג'ולי בתמיכה במשפחות השכולות). שינוי זה הוא חלק משינוי נרחב שבו צבא ארה"ב מתנער מדמויות שהיו מזוהות עם הקונפדרציה במלחמת האזרחים האמריקאית ובראשם הנרי בנינג שעל שמו המחנה היה קרוי עד עתה.

עיטורים עיקריים

• צלב השירות המצוין
• אות לגיון ההצטיינות
• כוכב הארד (3 פעמים, פעמיים בשל הפגנת גבורה בשדה הקרב)
• תג הצנחן המומחה (Master Parachutist Badge)
• לב הארגמן

ספריו

• הארולד ג' מור וג'וסף ל' גאלוויי, "חיילים היינו וצעירים!", הוצאת צה"ל/ פו"ם – המכון לחקר הטקטיקה והפעלת הכוח, 2006 (עובד לסרט "חיילים היינו" בשנת 2002)
• "חיילים אנחנו עדיין", 2008

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הרולד מור בוויקישיתוף

• האל מור נואם על מנהיגות, סרטון באתר יוטיוב
• ריאיון עם האל מור על סיפור "חיילים היינו וצעירים!"
• סא"ל שי קלפר, מנהיגות המג"ד בשדה הקרב בעבר, בהווה ובעתיד, מערכות 434, דצמבר 2010, עמ' 26–37.
• הרולד מור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)