ויליאם הראשון, מלך אנגליה

מלך אנגליה

ויליאם הראשון, הידוע כוויליאם הכובש או ויליאם הממזר (לטינית: Willelmus או Willielmus,[1] אנגלית עתיקה: Willelm, אנגלית מודרנית: William the Conqueror, צרפתית: Guillaume ("גיום"),‏ 1027? – 9 בספטמבר 1087) היה דוכס נורמנדיה משנת 1035 ומלך אנגליה לאחר ניצחונו על הרולד גודווינסון בקרב הייסטינגס ב-1066. ויליאם היה הראשון בשושלת המלכים הנורמנים שמשלה באנגליה עד 1154. תקופת שלטונו סימנה את קץ התקופה האנגלו-סקסונית, ופתחה עידן חדש בתולדות הארץ.

ויליאם הראשון, מלך אנגליה
Willelm
לידה 1028
ממלכת צרפת פאלז (אנ'), דוכסות נורמנדיה
פטירה 9 בספטמבר 1087 (בגיל 59 בערך)
ממלכת צרפת רואן, דוכסות נורמנדיה
שם לידה Guillaume עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת אנגליהממלכת אנגליה ממלכת אנגליה
ממלכת צרפת ממלכת צרפת
מקום קבורה צרפתצרפת מנזר הגברים, קן
בת זוג מתילדה מפלנדריה
שושלת המלכים הנורמנים
תואר מלך אנגליה ודוכס נורמנדיה
כינוי ויליאם הכובש
אב רוברט הראשון, דוכס נורמנדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
אם הרלבה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים רובר השני, דוכס נורמנדיה
ססיליה מנורמנדי (אנ')
ריצ'רד מנורמנדי (אנ')
ויליאם השני, מלך אנגליה
קונסטנס מנורמנדי, רוזנת ברטאן (אנ')
אדלה מנורמנדי, רוזנת בלואה (אנ')
הנרי הראשון, מלך אנגליה
יורש העצר רוברטהשני, דוכס נורמנדיה
ויליאם השני, מלך אנגליה
מלך אנגליה
25 בדצמבר 10669 בספטמבר 1087
(20 שנה)
דוכס נורמנדיה
3 ביולי 10359 בספטמבר 1087
(52 שנים)
מונרך בתקופה אנרי הראשון, מלך צרפת
פיליפ הראשון, מלך צרפת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו

עריכה

ראשית חייו

עריכה

ויליאם נולד בטירת פָאלֶז הסמוכה לקלבדוס שבנורמנדי כבנו הלא-חוקי של רובר, דוכס נורמנדיה, ושל הרלבה (Herleva), בתו של בורסקאי; הוא היה מצאצאיו של רולו מנורמנדי.

ויליאם נאלץ להיאבק על קבלת התואר דוכס נורמנדי, גם בגלל היותו ממזר וגם בגלל מוצאה הנחות של אמו. ב-1034 עלה אביו לרגל לירושלים ולפני יציאתו קבע שבנו ויליאם יירש אותו, במקרה שימות בדרך; בחזרתו הוא אכן מת ממחלה, וב-1035 ירש ויליאם את כיסא אביו והוכתר כדוכס בעודו נער. הוא הותקף מיד על ידי הווסאלים שלו, ונאלץ להיעזר באנרי הראשון, מלך צרפת כדי להביסם. המאבק נמשך שנים, ורק ב-1047 השיג את מלוא השליטה על נורמנדי, כשהביס את הברונים המורדים בקרב ואל-אס-דון סמוך לעיר קן.

ויליאם נשא את מתילדה מפלנדריה ב-1050 או 1051, בקתדרלת נוטרדאם של העיר אה (אנ') שבנורמנדי, כשהוא בן 23 והיא בת 21. נישואיהם הניבו ארבעה בנים ושש בנות (ראו רשימה להלן). אף על פי שאלה היו נישואים פוליטיים שנועדו להכניס טריז בין אויבי נורמנדי העיקריים (צרפת, אנז'ו ופלנדריה), האהבה שררה בין בני הזוג ונראה ששמרו אמונים זה לזה במשך כל חייהם.

מלך אנגליה

עריכה

לאחר מות אחיין סבו, המלך אדוארד המְוַדֶה מאנגליה (ינואר 1066), טען ויליאם לכתר אנגליה, בטענה כי אדוארד חשוך הילדים נקב בשמו כיורש בזמן שהוא ביקר באנגליה (ככל הנראה ב-1052). אדוארד המאמין היה סקסוני במוצאו, והיה שייך לבית וסקס עתיק היומין, ששלט בממלכת אנגליה תוך מלחמות תמידיות עם הוויקינגים, הדנים והנורווגים במשך שנים רבות.

טוען נוסף לכתר האנגלי היה הרולד גודווינסון, אציל אנגלי, גיסו של אדוארד המאמין. ויליאם טען שהרולד נשבע בפניו שיוותר על דרישתו לרשת את כס מלך אנגליה. אין כל הוכחה היסטורית לשבועה זו אך המסורת מספרת שהרולד הפליג בתעלה האנגלית בספינתו ועמד לטבוע, כשוויליאם הציל אותו. כתמורה להצלתו נדרש הרולד להישבע על ויתורו על כס המלכות. ללא ידיעתו של הרולד החביא ויליאם מתחת לשולחן שרידי גופתו של קדוש נוצרי, דבר שמונע מהנשבע להפר את שבועתו.

מכל מקום, עם מותו של אדוארד, נאספה קבוצת אצילים אנגלים שהכריזה על הרולד כמלך אנגליה. טקס ההכתרה התקיים ב-5 בינואר 1066, והוא הפך בכך למלך הרולד השני. מנגד, על מנת לחזק את זכותו לכתר האנגלי, השיג ויליאם את תמיכת האפיפיור בטענה שהרולד הפר שבועה על שרידי קדוש נוצרי.

 
ויליאם ושני אחיו בשטיח באייה. ויליאם (באמצע), אודו (משמאל) ורוברט (מימין)

ב-28 בספטמבר נחת ויליאם על החוף האנגלי בראש כוח של כ-7,000 לוחמים ב-600 כלי שיט, ויצא לקראת הרולד. באותו זמן הרולד נאלץ להפנות את צבאו כנגד טוען נוסף לכתר אנגליה – האראלד הארדראדה (Hardrada), מלך נורווגיה ולוחם ויקינגי מפורסם, שפלש לצפון אנגליה וכבש את העיר יורק. דבר זה איפשר לוויליאם להנחית את חייליו על חוף אנגליה ולהקים שם ראש גשר. לאחר שניצח את המלך הנורווגי הפנה הרולד את צבאו לכיוון ויליאם. בקרב הייסטינגס ב-14 באוקטובר 1066 הובסו הכוחות הסקסוניים, כשהרולד עצמו נהרג מחץ שפגע בעינו. היה זה הרגע המכונן שקרוי כיום הכיבוש הנורמני של אנגליה. ניצחון זה מונצח בשטיח באייה, שטיח קיר היסטורי מפורסם, בו רקומות למעלה משבעים תמונות המראות את שלבי כיבוש אנגליה על ידי ויליאם.

לאחר היסוס קל, התאספו אצילי ובישופי אנגליה והחליטו להכתיר את ויליאם כמלך אנגליה ב-25 בדצמבר 1066, במנזר וסטמינסטר.

ב-1067 חזר ויליאם לנורמנדי והשאיר שם את אחיו למחצה, אודו מבאייה, כשליט. מרידות שפרצו בכל חלקי אנגליה נגדו אילצו את ויליאם לשוב, ובמשך ארבע שנים לחם כנגד המורדים השונים עד שהכריע את כולם. ויליאם הנהיג עונש של ביזת רכושם ואדמותיהם של המורדים ותומכיהם וניכוס רכוש זה על ידי אנשיו הנורמנים. בהדרגה הודחה כמעט כל האצולה האנגלית, והארץ נשלטה, למעשה, על ידי אצולה נורמנית דוברת צרפתית.

ויליאם הנהיג רפורמות רבות וגדולות, בהן שינוי מערכת החוק האנגלו-סקסונית, אותה הוא מיזג עם החוק הנורמני (1085). כדי לבדוק את מידת שליטתו בממלכה, הזמין את חיבור "ספר יום הדין", הדומה למפקד אוכלוסין מודרני, בו נרשם כל אנגלי בעל רכוש, עם פירוט רכושו. גם בכנסייה ביצע שינוי גדול כשהחליט להעביר בהדרגה את כל משרות הבישופים לידי אנשי כנסייה נורמנים. כך הועברה השליטה על רכושה הרב של הכנסייה לידי אנשיו.

ויליאם נחשב למלך חזק, בעל כוח אבסולוטי, לעיתים קרובות אכזר וחסר רחמים כלפי כל ניסיון למרוד בו. שמעו כלוחם אמיץ ומנצח יצא למרחקים, ובתקופתו לא נעשו עוד ניסיונות פלישה של ויקינגים מסקנדינביה לאנגליה. כך הפכה אנגליה למקום בטוח, הנשלט לחלוטין על ידי אנשיו, ומקור הכנסה כספית גדול ממדים לארמון המלוכה. ברם, ויליאם היה בו-זמנית גם דוכס נורמנדי, ושם הצרות לא פחתו. אויביו משכבר הימים - צרפת, פלנדריה ואנז'ו - יצאו נגדו בכל הזדמנות ואף גייסו לצידם את רוברט, בנו הבכור של ויליאם. מלחמות אלו נמשכו לסירוגין בשנים 10711084. כעבור זמן הוא שב לאנגליה, שם המשיך בהחרמת רכוש אנגלי והעברתו לאנשיו.

ויליאם הורה גם על בניית מספר רב של טירות להבטחת שליטתו ברחבי הממלכה, בהן מגדל לונדון.

 
ויליאם הראשון, מלך אנגליה

ב-1087 נאלץ לחזור לנורמנדי ולהילחם במלך צרפת, שניסה לכבוש שטח מדוכסותו. מלך צרפת נוצח, אך ויליאם נפצע באותו קרב.

מותו

עריכה
 
הסכם וינצ'סטר, חתום בידי ויליאם הראשון ואשתו

לאחר הקרב בצרפת נפטר ויליאם ב-9 בספטמבר 1087 עקב מחלה או מפציעה שספג בקרב. הוא נקבר בכנסיית סטפאן הקדוש בעיר קן שבנורמנדי. הידע על האירועים שקדמו למותו מבולבל מכיוון שיש כמה תיאורים שונים. ויליאם הוריש את נורמנדי לרוברט, והמשמורת על אנגליה ניתנה לבנו השני, שנקרא גם הוא ויליאם, בהנחה שיהפוך למלך. הבן הצעיר, הנרי, קיבל כסף. לאחר שהפקיד את אנגליה בידי בנו השני, שלח ויליאם הבכור את ויליאם הצעיר בחזרה לאנגליה ב-7 או 8 בספטמבר, כשהוא נושא מכתב ללנפרנק המורה לארכיבישוף לסייע למלך החדש. עזבונות אחרים כללו מתנות לכנסייה וכסף שחולק לעניים. ויליאם גם הורה לשחרר את כל אסיריו, כולל אחיו למחצה אודו.

כאוס בא עם מותו של ויליאם; בני ביתו השאירו את הגופה ברואן ומיהרו לעסוק בענייניהם. בסופו של דבר החליטו אנשי הדת של רואן לשלוח את הגופה לקאן, שם ביקש ויליאם להיקבר. ההלוויה, בה השתתפו הבישופים ואבות המנזר של נורמנדי וכן בנו הנרי, עוררה את טענתו של אזרח קאן על כך שמשפחתו נושלה באופן בלתי חוקי מהאדמה עליה נבנתה הכנסייה. לאחר התייעצויות נמהרות, הוכח שהטענה נכונה והאיש פוצה. עלבון נוסף התרחש כאשר הגופה הונמכה לתוך הקבר. הגופה הייתה בתהליכי ריקבון ונצבר בה גז, לכן הייתה גדולה מדי עבור חלל הסרקופג וכשהמלווים ניסו לדחוס את הגופה לתוך הקבר היא התפוצצה והפיצה סרחון בלתי נסבל שתקף את כל הנוכחים בטקס הקבורה.

בימינו מסומן קברו של ויליאם על ידי לוח שיש עם כתובת לטינית מתחילת המאה ה-19. הקבר נפתח מספר פעמים מאז 1087, הפעם הראשונה בשנת 1522 כאשר הקבר נפתח בהוראת האפיפיור. הגופה נחנטה והוחזרה לקבר באותה תקופה, אך בשנת 1562, במהלך מלחמות הדת בצרפת, נפתח הקבר מחדש והעצמות התפזרו ואבדו, למעט עצם ירך אחת. שריד בודד זה נקבר מחדש בשנת 1642 עם סמן חדש, שהוחלף 100 שנים מאוחר יותר במצבה מפוארת יותר. קבר זה נהרס שוב במהלך המהפכה הצרפתית אך בסופו של דבר הוחלף באבן הנוכחית.

כאמור, את כתר אנגליה הוריש ויליאם לבנו השלישי, ויליאם רופוס, ואת תוארו כדוכס נורמנדי הוריש לבנו הבכור, רובר השני, דוכס נורמנדיה, על אף שזה מרד בו קודם לכן. בנו הצעיר, הנרי ביוקלרק, נעשה אף הוא מלך אנגליה מאוחר יותר, לאחר מותו של ויליאם השני, שלא הותיר יורשים.

אישיותו ומראהו

עריכה

לא נמצא דיוקן אותנטי של ויליאם; התיאורים העכשוויים שלו על שטיח באיה על חותמותיו ומטבעותיו הם ייצוגים קונבנציונליים שנועדו לבסס את סמכותו. ישנם כמה תיאורים כתובים של היותו חסון וחזק (הוא ירה בקשתות שאחרים לא היו מסוגלים לדרוך) וקול גרוני. הוא נהנה מבריאות מצוינת עד גיל מבוגר, אם כי השמין לעת זקנה. ג'פרי מרטל תיאר אותו כלוחם וכפרש שאין שני לו. בדיקה של עצם הירך של ויליאם, העצם היחידה ששרדה כששאר שרידיו הושמדו, הראתה שגובהו היה כ-5 רגל ו-10 זרתות (1.78 מ'). ישנם תיעודים של שני מורים לוויליאם בסוף שנות ה-1030 ותחילת שנות ה-40, אך היקף השכלתו אינו ידוע. הוא לא היה ידוע כפטרון של משכילים, ויש מעט עדויות לכך שפרש חסותו על אינטלקטואלים. מתועד שוויליאם ניסה ללמוד לקרוא אנגלית עתיקה בשלב מאוחר בחייו, אך לא התמיד בכך. נראה שהתחביב העיקרי של ויליאם היה ציד. נראה כי הוא רחש חיבה לאשתו מתילדה, ואין סימנים לכך שהוא לא היה נאמן לה - תופעה שכיחה בקרב מלכים בימי הביניים. סופרים מימי הביניים מתחו ביקורת על ויליאם על תאוות הבצע והאכזריות שלו, אך אדיקותו האישית זכתה לשבחים על ידי בני זמנו.

ילדיהם של ויליאם הכובש ומתילדה מפלנדריה

עריכה

ישנו ויכוח לגבי מספר הבנות של ויליאם ואשתו, מתילדה מפלנדריה; הרשימה כוללת כמה שמות המוטלים בספק:

לקריאה נוספת

עריכה
  • David Bates, William the Conqueror
  • The lives of the Kings & Queens of England, Antonia Fraser Ed., University of California press, 1998

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Nicholas Harris Nicolas, The Chronology of History, Green, & Longman and John Taylor, 1838. עמ' 364.