הכתרת מלכי בריטניה

הכתרת מלכי בריטניה הוא טקס מעבר, דתי במהותו, שבו מלך בריטניה וממלכות חבר העמים הבריטי מוכתר באופן רשמי ומולבש בבגדי מלכות. טקסי הכתרה דומים היו נהוגים בעבר גם במדינות אחרות באירופה שבהן מלכו מלכים. אולם, כל שאר המדינות – כולל הוותיקן הרומי במדינת הוותיקן – הפסיקו את מסורת טקסי ההכתרה והחליפו אותם בטקסי מינוי צנועים יותר. טקס ההכתרה מתקיים בדרך כלל מספר חודשים לאחר מות המלך הקודם, זאת כיוון שהטקס נחשב לאירוע משמח שאיננו מתאים לתקופת האבל (פער הזמנים מאפשר גם להשלים את ארגון הטקס). המלכה אליזבת השנייה, לדוגמה, הוכתרה ב-2 ביוני 1953, אף על פי שעלתה לכס המלכות ב-6 בפברואר 1952, ביום שבו נפטר אביה.

טקס הכתרת ג'ורג' החמישי ומרי מטק (Coronation of George V and Mary) (1911), טקס ההכתרה הבריטי הראשון שתועד במצלמה
כנסיית וסטמינסטר בה נערכים טקסי ההכתרה של מלכי בריטניה

את הטקס מבצע הארכיבישוף מקנטרברי, שהוא איש הכמורה הבכיר בכנסייה האנגליקנית. בטקס משתתפים גם ראשי השלטון בבריטניה, ראשי מדינות זרות ואורחים רבים אחרים.

היסטוריה עריכה

מלכה הנורמני הראשון של בריטניה, ויליאם הראשון, הוכתר ביום שבו הפך למלך – 25 בדצמבר 1066. רוב ממשיכי דרכו הוכתרו בתוך שבועות, או אפילו ימים, מעת שעלו לשלטון. אדוארד הראשון היה בעיצומו של מסע הצלב התשיעי כאשר עלה לשלטון בשנת 1272. טקס הכתרתו נערך בשנת 1274, זמן קצר לאחר ששב ממסעו. הכתרתו של אדוארד השני נדחתה אף היא בנסיבות דומות, היות שהיה בעיצומה של מערכה בסקוטלנד, בשנת 1307. הנרי השישי היה עדיין תינוק בן חודשים ספורים כאשר ירש את הכתר בשנת 1422, הוא הוכתר בשנת 1429, אבל לא תפס את מושכות השלטון אלא כאשר הוחלט כי הגיע לגיל בגרות מתאים, בשנת 1437. תחת מלכי בית הנובר בסוף המאה השמונה-עשרה והתשע-עשרה, היה מקובל להאריך את תקופת האבל למשך חודשים מספר. בנוסף, מתוך תקווה למזג אוויר נוח להכתרה, למצעד המלווה אותה ולשאר החגיגות, הטקס תוכנן כמעט תמיד לעונת האביב או הקיץ. מאז הכתרת המלך ג'ורג' הרביעי, חלפה לפחות שנה מיום שהמלך עלה לכס המלכות ועד לטקס ההכתרה הרשמי. זאת, ביוצא דופן אחד והוא הכתרת המלך ג'ורג' השישי, אשר קודמו לא נפטר אלא ויתר על כיסאו בטרם נערך הטקס וכך הוכתר ג'ורג' השישי במועד הטקס שתוכנן במקור לקודמו בתפקיד.

כיוון שנהוג לחכות תקופת מה בין העלייה לכס המלכות ובין טקס ההכתרה עצמו, מספר מלכים בהיסטוריה של הממלכה המאוחדת מעולם לא הוכתרו. אדוארד החמישי וג'יין גריי הודחו שניהם מן המלכות עוד בטרם הוכתרו בטקס רשמי, זאת בשנים 1483 ו-1553 בהתאמה. גם אדוארד השמיני לא זכה להיות מוכתר בטקס רשמי כיוון שוויתר על מלכותו בשנת 1936, בטרם תמה שנת האבל.

המלכים האנגלו-סקסים קבעו מקומות שונים לטקסי הכתרתם, כולל הערים באת', קינגסטון-על-התמזה (Kingston-upon-Thames), לונדון, אוקספורד ווינצ'סטר. המלך האנגלו-סקסי האחרון, הרולד השני, הוכתר בכנסיית וסטמינסטר בשנת 1066 ומאז מלכי בריטניה מוכתרים רק בה. בשנת 1216, כאשר לונדון הייתה בשליטה צרפתית, הנרי השלישי בחר את גלוסטר לטקס הכתרתו, אולם הוא ערך טקס הכתרה שני בשנת 1220 בכנסיית וסטמינסטר. מאתיים שנה מאוחר יותר, הנרי השישי ערך שני טקסי הכתרה, הראשון, כמלך אנגליה בלונדון בשנת 1429 ושני, כמלך צרפת בפריז בשנת 1431.

לאחר מלחמת האזרחים האנגלית אוליבר קרומוול סירב להיות מוכתר למלך אבל ערך בשנת 1653 טקס הכתרה לכל דבר ועניין (להוציא את שם הטקס והעובדה שהוא לא חבש כתר) שבו הוכרז כלורד המגן (Lord Protector).

טקס ההכתרה של המלכה אליזבת השנייה שודר בטלוויזיה בשנת 1953 על ידי רשות השידור הבריטית, ה-BBC. הייתה זו הפעם הראשונה בה הורשו מצלמות לתעד את ההכתרה. עד לאותה עת נאסרה נוכחותן בטענה כי מצלמות יפגעו ברוח הרצינית של הטקס. אולם, המלכה בכבודה ובעצמה התערבה כדי לאפשר את שידור הטקס, אשר תועד כולו להוציא את טקס משיחת המלכה בשמן המשחה הקדוש, שהוא הרגע המקודש ביותר בטקס ההכתרה. באותם רגעים הופנו המצלמות מן המלכה. על פי הערכות צפו בטקס עשרים מיליון איש בממלכה המאוחדת, קהל צופים חסר תקדים עד לאותה עת בהיסטוריה של הטלוויזיה. הטקס העלה במידה רבה את מודעות הציבור למכשיר הטלוויזיה.

טקס הכתרתה של המלכה אליזבת השנייה היה אף הטקס הראשון שבו הוכתר המלך למספר ריבונויות בעת ובעונה אחת. המלכה נשאלה: ”האם את מבטיחה בהן צדק ונשבעת למלוך על אזרחי הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד, קנדה, אוסטרליה, ניו-זילנד, האיחוד של דרום אפריקה, פקיסטן וצילון וכל נחלותייך וכל הטריטוריות האחרות השייכות לך, בהתאם לחוקיהן המיוחדים ומנהגיהם?” והמלכה השיבה: ”אני מבטיחה בהן צדק לעשות זאת.”

משתתפי הטקס עריכה

אנשי כמורה עריכה

 
הארכיבישוף מקנטרברי והארכיבישוף מיורק בטקס הכתרת ג'ורג' החמישי ומרי מטק (Coronation of George V and Mary) (1911)

הארכיבישוף מקנטרברי, הראשון בסדר העדיפות מבין כל אנשי הכמורה האחרים ואנשי הציבור, להוציא את משפחת בית המלוכה, הוא אשר מנחה באופן מסורתי את טקסי ההכתרה. בעת העדרו, עשוי בישוף אחר לתפוס את מקומו. החלפתו של הארכיבישוף מקנטרברי בבישוף אחר נעשה במספר טקסים בעבר: ויליאם הראשון הומלך על ידי הארכיבישוף מיורק, זאת כיוון שהארכיבישוף של קנטרברי הוצא מחוץ לכנסייה על ידי האפיפיור. אדוארד השני הומלך על ידי הבישוף של וינצ'סטר כיוון שהארכיבישוף מקנטרברי לא היה באנגליה באותה עת. מרי הראשונה, שהייתה קתולית, סירבה להכתרתה בידי הארכיבישוף הפרוטסטנטי מקנטרברי והטקס נוהל על ידי הבישוף מווינצ'סטר. כאשר אליזבת הראשונה הוכתרה, הייתה משרת הארכיבישוף מקנטרברי פנויה והבישוף של קרלייל ביצע את הטקס. לבסוף, כאשר ג'יימס השני הודח והוחלף בשלטונם המשותף של ויליאם השלישי ומרי השנייה, הארכיבישוף מקנטרברי סירב להכיר בריבונים החדשים והחליף אותו בטקס הבישוף של לונדון. מכאן שכמעט בכל המקרים שבהם הארכיבישוף מקנטרברי לא השתתף בטקס, מילא את מקומו איש כמורה בכיר אחר. בסדר החשיבות הכנסייתי, הארכיבישוף מיורק הוא השני לאחר הארכיבישוף מקנטרברי, אחריו לפי הסדר באים, הבישוף של לונדון, הבישוף של דרהאם והבישוף של וינצ'סטר. אליזבת' הראשונה הוכתרה על ידי הבישוף של קרלייל, שאיננו בעל חשיבות מיוחדת בהיררכיה הכנסייתית באנגליה, זאת כיוון שאנשי הכמורה הקתוליים הבכירים במדינה התנגדו לביצוע טקס דתי למלכה פרוטסטנטית אשר הנהיגה רפורמות דתיות.

פקידי שלטון רמי מעלה עריכה

פקידי שלטון רמי מעלה משתתפים אף הם בטקס ההכתרה. מאז המאות ה-15 וה-16 אין איש ממלא את תפקידי הלורד היי סטיוארד (Lord High Steward) והלורד היי קונסטבל (Lord High Constable), אולם לקראת טקסי ההכתרה התפקיד מתמלא בתוכן. הלורד צ'מברלין הגדול (The Lord Great Chamberlain) מלביש את הריבון במלבושי ההכתרה וזאת בעזרת שני בעלי תפקיד נוספים: המטפח את הגלימות (Groom of the Robes) והאחראי (במקרה של מלך) או אחראית (במקרה של מלכה) על הגלימות (Master/Mistress of the Robes).

הברון של חמשת הנמלים (Baron of the Cinque Ports) אף הם נהגו להשתתף בטקס. הברונים היו חברים בבית הנבחרים (שהוא חלק מן הפרלמנט של בריטניה). בעקבות רפורמות במאה התשע-עשרה שולבו חמשת הנמלים במחוזות הבחירה הכלליים הקיימים במדינה. בטקסי הכתרה מאוחרים יותר, מונה ברון חמשת הנמלים במיוחד מבין חברי מועצת העיר לצורך טקס ההכתרה. בימים עברו תפקיד הברונים היה להחזיק בחופה מיוחדת מעל הריבון. תפקיד שאותו ביצעו לאחרונה בטקס הכתרתו של המלך ג'ורג' הרביעי בשנת 1821. הברונים לא היו נוכחים בטקסי ההכתרה של ויליאם הרביעי וויקטוריה ובטקסים שנערכו מאז נכחו הברונים בטקס, אולם לא נשאו את החופה.

משתתפים אחרים בטקס עריכה

בטקס ההכתרה לצד אנשי האצולה משתתפים אף מגוון אנשים פוליטיים, כולל כל חברי הקבינט של הממלכה המאוחדת, ראש הממשלה, כל ראשי הממשלה והמושלים הכלליים של מדינות חבר העמים, כל המושלים של מושבות הכתר הבריטיות, כמו גם ראשי מדינות עצמאיות בחבר העמים. נהוג גם להזמין מכובדים ונציגים ממדינות אחרות.

טוענים נוספים לנוכחות בטקס ההכתרה עריכה

בעלי אדמות ואנשים אחרים מחזיקים באופן היסטורי בזכויות ובחובות לביצוע חלקים בטקס. זכויות כאלה מוכרעות בבית משפט מיוחד לתביעות (Court of Claims), שבו יושב ראש הלורד היי סטיוארד (אף על פי שבשנת 1952 ביצע את התפקיד הלורד נשיא המועצה). התיעוד הראשון של בית המשפט של תביעות קיים משנת 1377 לקראת טקס ההכתרה של ריצ'רד השני. בתקופת בית טיודור, משרתו של הלורד היי סטיוארד, העוברת בירושה, מוזגה עם הכתר וכך החל המלך הנרי השביעי את המסורת המודרנית של מינוי לורד היי סטיוארד לרגל טקס ההכתרה בלבד, עם חברי מועצה נפרדים היושבים כשופטים בבית המשפט.

לדוגמה, בשנת 1952, בית המשפט קיבל את תביעתו של הדיקן של וסטמינסטר להתמנות ליועץ למלכה על ההליך הנכון בעת הטקס (במשך כמעט אלף שנה הדיקן וקודמיו בתפקיד, ניהלו "ספר אדום" מיוחד, אשר מעולם לא פורסם, ובו מפורט ההליך הנכון לטקס). בית המשפט קיבל את תביעות הלורד בישוף של דרהאם והלורד של באת' וויילס ללכת לצידה של המלכה בעת שנכנסה אל הכנסייה. נתקבלה תביעתו של הרוזן משרוסברי, בתוקף תפקידו כלורד היי סטיוארד של אירלנד, לשאת מטה לבן בטקס, נתקבלה אף תביעתם של "מלומדי המלכה מבית הספר של וסטמינסטר" להיות הראשונים שיכריזו על מלכותה בשם בני העם (צעקותיהם “Vivat! Vivat Regina!” בלטינית "תחי! תחי המלכה!" שולבו להמנון).

כיוון שלאנשים רבים זכויות היסטוריות לתפקידים בטקס, הקצאת התפקידים השונים בטקס ההכתרה הבא בבריטניה עשוי לעורר עניין ולהיות נושא לדיון בין ממשלת בריטניה לבין אנשי הארמון. לאור הדגש המושם בטקס ההכתרה על תפקידו החוקתי של המלך, ייתכן שיהיו כאלה שיטענו כי אין זה נכון לתת תפקידים בטקס לבעלי זכויות היסטוריות, אשר במערכת השלטונית הנהוגה היום בבריטניה הם חסרי כל זכויות-יתר או חובה שלטונית. מצד שני, יהיה צורך בחוק שיחוקק הפרלמנט הבריטי כדי לנשל את אותן זכויות מיוחדות מידי המחזיקים בהן והכתר עצמו תלוי בהמשך קיומן של זכויות אלה.

בגדי ואביזרי ההכתרה עריכה

 
אליזבת השנייה לבושה באדרת שנתפרה להכתרתה, עם כתר האימפריה הממלכתי לראשה, שרביט השלטון ביד ימין וגלובוס הריבון ביד שמאל
 
כס אדוארד הקדוש, כתר אדוארד הקדוש, כתר מרי ממודנה, כתר האימפריה הממלכתי, חרבות ואביזרי הכתרה נוספים

הריבון לובש שלל בגדי מלכות במהלכו של טקס ההכתרה:

  • אדרת ארגמן – זהו הלבוש של המלך ברוב זמן הטקס, הוא נלבש מתחת לכל הגלימות האחרות. בשנת 1953 המלכה אליזבת' השנייה עטתה גלימה שנתפרה במיוחד עבורה, במקום אדרת הארגמן.
  • גלימת המדינה מקטיפת ארגמן או גלימת הפרלמנט – הגלימה הראשונה שבה נעשה שימוש בטקס, עוטים אותה עם הכניסה לתוך הכנסייה וכן בטקס פתיחת הפרלמנט. לגלימה כובע עשוי מפרוות הרמין ושובל קטיפת ארגמן ארוכה שבטנתה עשויה אף היא מפרוות הרמין ואשר מעוטרת בפסי זהב.
  • גלימת המשיחה למלכות – גלימה פשוטה וצנועה שאותה לובשים בעת המשיחה למלכות. הגלימה לבנה ואיננה מעוטרת כלל, היא מכופתרת מאחור.
  • קולוביום סינדוניס (Shroud Tunic) תכריך – זוהי הגלימה הראשונה שבה הריבון מקבל את המלכות. זהו לבוש תחתון רפוי עשוי כותנה עדינה ששוליה רקומים. היא פתוחה מן הצדדים, חסרת שרוולים וללא צווארון. היא מסמלת את העובדה כי הסמכות המלכותית באה מן העם ומייצגת את טוהר המלכות והיפרדות מדברים גשמיים.
  • סופרטוניקה – הגלימה השנייה שבה מוכתר הריבון. זהו מעיל ארוך, העשוי ממשי זהוב המגיע עד לקרסוליים ולו שרוולים רחבים ומשתפלים. ביטנת המעיל היא ממשי אדום-ורד, ששוליה פסי זהב ועליה רקומים סמלים לאומיים. על הגלימה עונדים חגורת חרב. מקורה של הגלימה במדיו של קונסול באימפריה הביזנטית.
  • גלימת מלכות או Pallium Regale – הגלימה העיקרית הנלבשת בעת הטקס והמלך עוטה אותה בעת ההכתרה. הגלימה מרובעת, בעלת ביטנת משי ארגמן ומעוטרת בכתרי כסף ובנשרים מלכותיים בארבע פינותיה. זוהי גלימה בעלת אופי חילוני ולא דתי.
  • Stole Royal או armilla – צעיף ממשי זהב הנלבש יחד עם גלימה המלכותית, עם רקמה צפופה של זהב וכסף ומשובצים בו אבנים יקרות. שולי הצעיף, משי אדום-ורד וזהב.
  • אדרת סגולה – האדרת השנייה לאחר אדרת הארגמן, המלך עוטה אותה בעת חלקו האחרון של הטקס.
  • הגלימה המלכותית של קטיפה סגולה – הגלימה מולבשת בעת סיום הטקס, בעת היציאה מן הכנסייה. לגלימה כובע מפרוות הרמין ושובל מקטיפה סגולה ששוליה פרוות סמור קנדי ובטנתה משי טהור. הצבע הסגול הוא מאזכר את צבע המלכות של מלכי רומא.

בניגוד לשאר אביזרי המלכות, קיימת מסורת כי הגלימות שאותן עוטה המלך נתפרות במיוחד לכל מלך. יוצאי הדופן היחידים הן הסופרטוניקה והגלימה המלכותית, שתיהן נתפרו להכתרת המלך ג'ורג' הרביעי בשנת 1821 (אף על פי שלא לבש את הסופרטוניקה). שני בגדים אלה נשמרים במצודת לונדון.

לבוש רשמי עריכה

 
מדיו של הדוכס מקלרנס בעת הכתרת המלך ג'ורג' הרביעי ניתן לראות את השובל הארוך של גלימתו והמשרת הנושא אותו

מספר משתתפים בטקס לובשים מדים מיוחדים או גלימות מיוחדות. גלימות העמיתים מורכבות ממעיל ארגמן באורך שלם ועליו כובע מפרוות הרמין (Mustela erminea). פסי נקודות של עור כלב ים על הכובע מסמלים את דרגתו של העמית. על כובעי דוכסים ארבעה פסים, על כובעי מרקיזים שלושה וחצי פסים, על כובעי רוזנים שלושה פסים, על כובעי ויסקונטים שניים וחצי פסים, על כובעי ברונים וחברי בית הלורדים שני פסים. לדוכסים מלכותיים שש שורות של פסים, פרוות סמור על חזית הכובע ושובל ארוך שאותו נושאים משרתים. דרגות בני זוגם של בעלי תוארי האצילות אינה מסומנת בשורות עיגולי עור כלב-ים אלא באורך השובל של גלימותיהן וברוחב של שולי הפרוות הרמין על גלימה. לדוכסיות, אורך השובל הוא שני יארד, לרוזנות יארד ושלושת רבעי היארד, לקונטסות יארד וחצי, לוויסקונטיות יארד ורבע ולברוניות ולבירות יארד אחד. שולי פרוות ההרמין נעים בטווח שבין חמישה אינץ' לדוכסית לשני אינץ' לוויסקונטית ברוניות וגבירות. גלימות אלה נמצאות בשימוש אך ורק בטקסי הכתרה.

כתרים וכתרים קטנים עריכה

חברי האצולה, כמו גם בני משפחת המלוכה, חובשים כתרים ועליהם סמלי האצולה המבוססים על דרגתם או קרבתם למלכות.

הכרה ושבועה עריכה

הריבון נכנס לכנסיית וסטמינסטר כשהוא עוטה אדרת ארגמן וגלימת המדינה מקטיפת ארגמן. מעת שהריבון מתיישב בכס השלטון, עוברים הארכיבישוף מקנטרברי ועימו אצילים נוספים בארבע הרוחות באולם. בכל אחת מהפינות, הארכיבישוף קורא להכרה בריבון, במילים: "רבותי, אני מציג לכם בזאת את... מלככם ללא עוררין. על כן תביעו היום הזה את נאמנותכם וכבודכם, התעשו כן?" לאחר שהציבור מכיר במלך בכל צד של הכנסייה, הארכיבישוף משביע את הריבון.

נוסח השבועה של המלך השתנה במהלך השנים. בהכתרתה של המלכה אליזבת השנייה נערכה השבעה בנוסח הבא:

הארכיבישוף של קנטרברי: "האם את מבטיחה בהן צדק ונשבעת למלוך על עמי הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, האיחוד של דרום אפריקה, פקיסטן וצילון וכל נחלותייך וכל הטריטוריות האחרות השייכות לך, בהתאם לחוקיהם ומנהגיהם?"

המלכה: "הנני מבטיחה בהן צדק לעשות כן."

הארכיבישוף של קנטרברי: "האם, ככל יכולתך, תעשי משפט בחוק, חסד ורחמים?"

המלכה: "כן אעשה"

הארכיבישוף של קנטרברי: "התשמרי, בכל מאודך, על חוקי האלוהים ועל אמונת האמת של הבשורה? התקיימי בממלכה המאוחדת, בכל כוחך, את הדת הפרוטסטנטית המתוקנת המוסדרת בחוק? התקיימי ותשמרי ללא פגע את הסדר כנסיית אנגליה, ואת התורות, הפולחן, הסדר והממשל הקבועים בו, כפי שהוסדרו בחוק באנגליה? והתשמרי לבישופים ולכמורה, ולכנסיות הנתונות להם, את כל הזכויות וזכויות-היתר המיוחסות להם או לחלקם על פי חוק?"

המלכה: "כל זאת מבטיחה אני לעשות. כל אשר הבטחתי, אקיים ואנצור. כה יעזור לי אלוהים."

נוסח השבועה בהכתרתה של המלכה אליזבת השנייה

בנוסף נשבע הריבון אף לשמור על כנסיית סקוטלנד. שבועה זו נעשית בטרם ההכתרה.

מיד לאחר השבועה מציג איש כמורה את הברית החדשה והישנה לפני הריבון ואומר: "הנה החוכמה. זהו החוק המלכותי. אלה הם נביאי האל." בהכתרת המלכה אליזבת השנייה הוצג הספר על ידי המנחה של המועצה הכללית של הכנסייה של סקוטלנד. מיד לאחר הצגת הספר, נעשה טקס הלחם והמים בחלקו.

משיחה והכתרה עריכה

 
אלכסנדר השלישי, מלך סקוטלנד מוכתר בגיל שמונה באבן סקון

לאחר טקס הלחם והמים הריבון מוריד את גלימת הארגמן, עוטה את גלימת המשיחה והולך לכיסאו של המלך אדוארד, הניצב במקום הגבוה ביותר באולם. בבסיס כיסא זה, שנבנה בימי הביניים, קיים שקע אליו מוכנסת אבן סקון (הידועה גם בשם "אבן הגורל" ובשם "אבן ההכתרה" בגלל תפקידה) למשך הטקס. אבן זו שימשה בטקסי הכתרה סקוטיים עתיקים עד שהובאה לאנגליה על ידי המלך אדוארד הראשון. מאז השתמשו בה בכל טקס הכתרה בכנסיית וסטמינסטר. עד לשנת 1996 נשמרה האבן בכיסא, בכנסיית וסטמינסטר, בתקופה שבין טקסי ההכתרה. באותה שנה היא הוחזרה לסקוטלנד, שם תישאר בתצוגה בטירת אדינבורו, עד למועד טקס ההכתרה הבא.

מעת שהתיישב בכיסא זה, מורמת חופה מעל לראשו של המלך בזמן טקס המשיחה. בטקסי ההכתרה במאה השנים האחרונות, אחזו בחופה ארבעה אבירים ממסדר הבירית. חלק זה של הטקס לא שודר בטלוויזיה בשנת 1953 מפאת קדושתו.

בטקס ההכתרה של המלך צ'ארלס ה-III, הוסתר טקס המשיחה באמצעות פרגוד מיוחד שהובא לאולם והוחזק על ידי נציגי הכוחות המזויינים.[1]

הדיקן של וסטמינסטר מוזג את השמן הקדוש לתוך כף ואז הארכיבישוף מקנטרברי מושח בשמן את המלך על ידיו, על חזהו ועל ראשו. מכל השמן דמוי הנשר והכף שבה הוא משתמש, הם כלי המלכות היחידים ששרדו מימי הביניים. טקס המשיחה מסתיים בברכה של הארכיבישוף. עם תום טקס המשיחה מולבש המלך בתכריך colobium sindonis ומעליו בסופרטוניקה.

 
הצלב בראש גלובוס הריבון מסמל את שלטון ישו על העולם

הלורד גרייט צ'מברלין מציג בפני המלך את הדורבנות, המסמלים אבירות. הארכיבישוף של קנטרברי, כשהוא נעזר בבישופים, מביא למלך את חרב המדינה. אז נעטף המלך בגלימה נוספת, הפעם זוהי הגלימה המלכותית והכובע המלווה אותה, זאת מעל הסופרטוניקה. לאחר מכן מביא הארכיבישוף למלך מתכשיטי המלכות. ראשית הוא מביא את גלובוס המלוכה, כדור זהב חלול שעליו אבנים יקרות וחצי-יקרות. על ראש הגלובוס יש צלב והוא מסמל את שלטונו של ישו על העולם (ראו תמונת אליזבת הראשונה בהכתרתה). הגלובוס חוזר אל המזבח מיד לאחר שהוצג למלך. בשלב הבא המלך מקבל טבעת המייצגת את ה"נישואים" שבינו לבין האומה. אחר מובאים למלך השרביטים, ראשית "שרביט היושר והרחמים" (המאופיין בכך שבראשו פסלון יונה המייצג את רוח הקודש) ו"שרביט אדוארד הקדוש" (שבתוכו משובץ יהלום קולינן I, היהלום המלוטש הגדול בעולם). בעת שהמלך אוחז בשני השרביטים, הארכיבישוף מקנטרברי מניח על ראשו של המלך את כתר אדוארד הקדוש. כל הציבור קורא "אל נצור המלך (או המלכה)", והאצילים מניחים על ראשם את כתריהם. בשלב זה נורים מטחי תותחים ממצודת לונדון ומבשרים על ההכתרה.

סוף הטקס עריכה

ריבון חדש בא אל הכתר. הארכיבישופים והבישופים נשבעים אמונים למלך באומרם: "אני (שם הנשבע) ארכיבישוף (או בישוף) מ (מקום הכהונה) אהיה נאמן ונכון ואמונה ואמת יהיו עליך, ריבוננו האדון (או הגבירה), מלך (מלכת) הממלכה הזו ומגן האמונה וכן יורשיך וממשיכי דרכך בהתאם לחוקינו. יהי האל בעזרי." מיד אחר כך מביעים האצילים את נאמנותם: "אני (שם) הדוכס (או תואר אחר) מ (מקום) הופכים בזאת לנאמניך בחיי ובגופי ובכפיפותי. אמונה ואמת ילווך, בחיים ובמוות כנגד כל העמים. יהי האל בעזרי." בעבר היה כל אציל מביע את נאמנותו באופן נפרד, אבל המלך אדוארד השביעי קיצר את הטקס. היום מביעים כל אנשי הכמורה את נאמנותם יחד. אחריהם מביע כל אחד מאנשי משפחת המלוכה את נאמנותו בנפרד ולאחריהם כל האצילים מביעים נאמנותם יחד.

אם המלך נשוי, אזי אשתו תוכתר למלכה בטקס פשוט מאוד, זאת בטרם ישבעו אמונים אנשי חצר המלוכה. אם מלכה היא הריבון, אזי בעלה (אם קיים) לא יוכתר בנפרד. טקס הלחם והמים אשר הופסק באמצעו, יושלם בשלב זה.

עם תום התפילה יוצא המלך מאולם ההכתרה ונכנס לכנסיית אדוארד הסמוכה, כאשר לפניו הולכים משרתיו הנושאים את חרב המדינה, חרב הצדק הרוחני, חרב הצדק עלי אדמות וחרב הרחמים (לאחרונה יש חוד קהה). הכתר והשרביטים אשר נישאו על ידי המלך וכן כל מלבושי המלכות שעטה עליו בעת הטקס, מונחים לפני המזבח. המלך מסיר מעליו את הגלימה המלכותית והכובע וכן את אדרת הארגמן ועוטה אדרת סגולה ועליה גלימה אימפריאלית עשויה קטיפה סגולה. אחר כך הוא שם על ראשו את כתר האימפריה הממלכתי ונוטל לידו את השרביט עם הצלב ואת הגלובוס ועליו הצלב ועוזב את אולם הכנסייה בעוד הנוכחים שרים כולם את ההמנון הלאומי.

מוזיקה עריכה

המוזיקה המנוגנת בטקסי ההכתרה היא מוזיקה קלאסית בעיקרה עם השראה דתית. היצירה שנוגנה לעיתים קרובות ביותר בטקסים אלה היא "צדוק הכהן", יצירה דתית של גאורג פרידריך הנדל, המבוססת על פסוקים מספר מלכים א'. היצירה הוזמנה על ידי המלך ג'ורג' השני לטקס הכתרתו בשנת 1727 ומאז נוגנה בכל טקס הכתרה, יותר מכל יצירה אחרת. יצירתו של הוברט פרי "הייתי מאושר" הולחנה כדי ללוות את כניסתו של המלך אדוארד השביעי לאולם הכנסייה בעת הכתרתו, במהלך היצירה קיים קטע מעבר שבמהלכו יכולים מלומדי המלך מבית הספר של וסטמינסטר לממש את זכותם להיות ראשוני בני העם להכריז על הריבון בצעקותיהם "יחי" בעת כניסת המלך לאולם. יצירה זו וכן יצירתו של צ'ארלס וילרס סטנפורד Gloria in Excelsis נוגנו אף הן באופן קבוע בטקסי ההכתרה האחרונים, כמו גם ההמנון הלאומי "אל נצור המלך/המלכה". יצירות אחרות שנוגנו בהכתרתה של אליזבת' השנייה היו מאת סר ג'ורג' דייסון, גורדון ג'ייקוב, סר ויליאם הנרי האריס, הרברט האוולס, סר ויליאם וולטון, סמואל סבסטיאן וולזלי, רייף וון ויליאמס והמלחין יליד אנגליה ותושב קנדה הילי וילאן. הייתה זו בקשתה המפורשת של המלכה אליזבת' כי תהיה השתתפות גדולה יותר של המשתתפים בטקס מאשר בטקסים קודמים, בקשה שעולה בקנה אחד עם החלטתה לשדר את הטקס בשידור חי בטלוויזיה. בהתאם לבקשה זו תוזמרה מחדש יצירתו של רייף וון ויליאמס, משנת 1928, המבוססת על מזמור תהילים ק', לצורך השתתפות הקהל, יחד עם אורגן ותזמורת, יצירה שמאז נעשה בה שימוש דומה באירועים משמחים אחרים בתרבות האנגלית.

משתה ההכתרה עריכה

באופן מסורתי, מיד לאחר תום טקס ההכתרה היה מתחיל משתה שהתקיים באולם וסטמינסטר בארמון וסטמינסטר (הידוע בשם בנייני הפרלמנט הבריטי). אלופו של המלך (משרה שבה מחזיקה משפחת דימוק שבאחוזת סקיבלסבי) רוכב לתוך האולם על סוסו, כשהוא לבוש בשריון המלך ולצידו רוכבים שני אצילים נוספים. בעת כניסתם מכריז הכרוז:

אם יש אדם, תהא דרגתו אשר תהא, גבוהה או נמוכה, המכחיש או חולק על הריבון אדוננו... מלך הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, מגן האמונה, בנו ויורשו של האדון הריבון המלך שנפטר, כי הוא היורש הנכון לכתר האימפריאלי של ממלכה זו של בריטניה הגדולה ואירלנד, או שאין הוא זכאי ליהנות מזכות זו; הנה אלופו, אשר מכריז כי הוא שקרן, והוא בוגד, ומוכן להילחם עימו ולסכן את חייו נגדו, בכל יום ובכל שעה שיחפוץ.

בשלב זה היה אלופו של המלך זורק את כפפתו; הטקס הזה חוזר על עצמו באמצע האולם ולפני שולחן המלך. אחר כך שותה המלך לחיי אלופו מגביע זהב שאותו מושיטים לאלוף. הבישופים והאצילים פצחו בשלב זה בקריאות עידוד למלך ואז פותחים בסעודה שבה מוגשות מנות רבות. בני משפחות אנשי החצר לא השתתפו בסעודה, אלא צפו במחזה מגזוזטראות בשולי האולם. בסעודה זו היה תפקיד אף למשרת הראשי של אנגליה, הקצב הגדול של אנגליה והקצב הראשי של סקוטלנד.

משתה הכתרה לא נערך מאז הכתרתו של ג'ורג' הרביעי בשנת 1821. הכתרתו של ג'ורג' הרביעי הייתה הטקס המורכב ביותר בהיסטוריה. אחיו, ויליאם הרביעי, אשר מלך אחריו, ביקש להפחית בהוצאות האדירות של המשתה וביטל אותו, דבר שהפך למנהג מאז. בשנת 1902 נשקל קיום משתה לכבוד הכתרת אדוארד השביעי, אבל נפילתו למשכב ביטלה את התוכניות. אף על פי שאין עורכים עוד משתה הכתרה, המאכל Coronation Chicken (תרנגולת ההכתרה), אשר הוגש בארוחה הבלתי רשמית לכבוד הכתרת המלכה אליזבת השנייה, הפך למתכון פופולרי ביותר באנגליה ומחוצה לה.

מועדי טקסי הכתרה בעת האחרונה עריכה

שם עליה לכתר הכתרה הערות
ג'ורג' השלישי 25 באוקטובר 1760 22 בספטמבר 1761 ראו גם הכתרת ג'ורג' השלישי ושרלוט
ג'ורג' הרביעי 29 בינואר 1820 19 ביולי 1821 ראו גם הכתרת ג'ורג' הרביעי
ויליאם הרביעי 26 ביוני 1830 9 בספטמבר 1831 ראו גם הכתרת ויליאם הרביעי ואדלייד
ויקטוריה 20 ביוני 1837 28 ביוני 1838 ראו גם הכתרת המלכה ויקטוריה
אדוארד השביעי 22 בינואר 1901 9 באוגוסט 1902 במקור תוכנן הטקס ליום 26 ביוני, אך נדחה עקב מחלת המלך
ג'ורג' החמישי 6 במאי 1910 22 ביוני 1911
אדוארד השמיני 20 בינואר 1936 לא הוכתר
ג'ורג' השישי 11 בדצמבר 1936 12 במאי 1937
אליזבת השנייה 6 בפברואר 1952 2 ביוני 1953 ראו גם הכתרת אליזבת השנייה
צ'ארלס השלישי 8 בספטמבר 2022 6 במאי 2023 ראו גם הכתרת צ'ארלס השלישי וקמילה

הכתרה כקיסר עריכה

הודו הייתה מושבה בריטית החל מן המחצית השנייה של המאה השמונה עשר ועד לשנת 1947, אז הכריזה הודו על עצמאותה. אולם התואר קיסר הודו ניתן לראשונה רק למלכה ויקטוריה.

ויקטוריה קיבלה את התואר קיסרית הודו בשנת 1877 מבלי שנכחה בטקס הכתרה רשמי. אף הבא אחריה, אדוארד השביעי, לא הוכתר בטקס רשמי בתואר הזה. ג'ורג' החמישי, לעומתם, ביקר בהודו לרגל הכתרתו יחד עם אשתו בשנת 1911. חצר המלכות, או ה"דורבאר", לא התקיימה בכלכותה (בירת הודו נכון לאותה עת), אלא בדלהי, זאת מסיבות פוליטיות. כדי שלא לקיים טקס משיחה וטקס הכתרה, שהם טקסים דתיים נוצריים במהותם, בלב אומה הינדית, נכנס המלך ג'ורג' החמישי לחצר כאשר על ראשו כתר המלכות. כיוון שהחוק בבריטניה אוסר על הוצאת תכשיטי המלכות מתוך המדינה, היה צורך ליצור כתר מיוחד לכבוד הטקס, הידוע מאז בשם הכתר הקיסרי של הודו. לאחר שהוכרז על כניסתו של הקיסר לתפקידו, נשבעו לו אמונים כל נסיכי הודו. מאז הוכרזו החלטות מדיניות מסוימות בדורבאר (חצר המלך), כגון ההחלטה להעביר את הבירה מכלכותה לדלהי. הסיבה האמיתית לקיום הדורבאר הייתה כדי להכריז על שינויים מדיניים ולהפגין את כוחו של הקיסר ולא כדי להכתיר את הקיסר. טקס דומה לא התקיים מאז והתואר הקיסרי ננטש על ידי ג'ורג' השישי בשנת 1948 (שנה לאחר הכרזת עצמאותה של הודו).

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ קלסי מולבי, The Royal Family Shares Rare Details About the Coronation's Anointing Screen, באתר House Beautiful,‏ 6 במאי 2023