הרולד קלייטון יוריאנגלית: Harold Clayton Urey) ‏(29 באפריל 18935 בינואר 1981) היה כימאי אמריקני, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1934, "על גילוי המימן הכבד", כחלק ממחקר פורץ דרך על איזוטופים. מילא תפקיד מרכזי בפיתוח פצצת האטום האמריקאית ונחשב לאחד ממייסדי חקר ראשית החיים, בייחוד בשל הניסוי שערך בשיתוף עם סטנלי מילר הידוע בכינוי ניסוי מילר-יורי.

הרולד יורי
Harold Urey
הרולד יורי בשנת 1963
הרולד יורי בשנת 1963
הרולד יורי בשנת 1963
לידה 29 באפריל 1893
Walkerton, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 בינואר 1981 (בגיל 87)
לה חויה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כימיה
מקום מגורים ארצות הברית
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט גילברט ניוטון לואיס עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט סטנלי מילר, מילדרד כהן, Harmon Craig, ג'רלד ווסרבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
בן או בת זוג Frieda Urey (19261981) עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
גילוי המימן הכבד. ניסוי יורי-מילר
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

יורי נולד בוולקרטון, באינדיאנה שבארצות הברית. הוא סיים תואר ראשון בזואולוגיה באוניברסיטת מונטנה בשנת 1917 ולאחר מכן עבד במחקר כימי בתעשייה וכמדריך באוניברסיטה. במהלך השנים 19211923 למד לדוקטורט בכימיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. את עבודת הדוקטורט בחקר תרמודינמיקה, הכין תחת הנחייתו של גילברט לואיס. לאחר מכן יצא להשתלמות פוסט-דוקטורט על מבנה האטום, במכון לפיזיקה תאורטית בקופנהגן, בהנחיית נילס בוהר. יורי חזר לארצות הברית והחל לעבוד כמרצה וחוקר באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, ומשנת 1929 באוניברסיטת קולומביה. בשנת 1934 הוא מונה לפרופסור לכימיה. בתקופה זו כתב יורי, בשיתוף עם ארתור רוארק, את הספר "אטום, קוונטים ומולקולות", אחד מהטקסטים החלוצים על מכניקת הקוונטים.

התעניינותו של יורי במבנה האטום, הובילה אותו לחקר איזוטופים. הוא ביצע זיקוק חוזר ונשנה של מימן נוזלי ובכך היה הראשון לבודד דגימה של דאוטריום (איזוטופ כבד של מימן). בהסתמך על תגליתו זו הוא הוכיח את קיומם של מים כבדים, תגלית אשר בזכותה הוענק לו פרס נובל לכימיה בשנת 1934.

במהלך מלחמת העולם השנייה היה יורי אחראי על המחקר המלחמתי של פצצת האטום באוניברסיטת קולומביה ונטל חלק בפרויקט מנהטן, בו סייע בפיתוח שיטות להעשרת אורניום, ובייחוד שיטת הדיפוזיה הגזית.

לאחר המלחמה, עבר יורי לכהן כפרופסור במכון למחקר גרעיני באוניברסיטת שיקגו ובשנת 1958 התמנה לפרופסור באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, עד לפרישתו.

בשנותיו המאוחרות עסק יורי בחקר ראשית החיים וקוסמוכימיה, ענף מדעי חדש, אשר יורי נחשב לאדם שהעניק לו את שמו. בין מחקריו החשובים בתחום נמנים חקר השכיחות של איזוטופי חמצן ביקום וחקר התפתחות והאבולוציה של הכוכבים. עבודתו זו מסוכמת בספר "פלנטות: מוצאן והתפתחותן" מ-1952. בהמשך לעבודתו זו, העלה יורי את התאוריה כי האטמוספירה על כדור הארץ הקדמון הייתה אטמוספירה מחזרת, המורכבת ממתאן, אמוניה ומים, בדומה לאטמוספירה בענקי הגז, דוגמת צדק. השערה זו נתגלה כמוטעית מאוחר יותר וכיום מקובל כי האטמוספירה על כדור הארץ הקדמון הייתה אטמוספירה חצי-מחזרת. אולם, על סמך השערתו זו ביצע יורי יחד עם הסטודנט שלו, סטנלי מילר, ניסויים פורצי דרך, המדמים את הסביבה אשר על פי ההשערות באותה תקופה שררה על כדור הארץ הקדמון, במטרה לבחון האם חיים יכלו להיווצר באופן ספונטני בסביבה זו. בניסויים אלו מילר ויורי הדגימו היווצרות ספונטנית של תרכובות אורגניות מורכבות מחומרי מוצא פשוטים. מילר הראה כי חומצות אמינו, חומר המוצא לחלבונים, יכולות להיווצר מתערובת של מתאן, אמוניה, מים ומימן[1].

יורי נפטר בקליפורניה ונקבר באינדיאנה.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא הרולד יורי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ז. שמואלי, היוכל המדע ליצור חיים?, חרות, 9 באוגוסט 1956