תנועת ההתנגדות הצרפתית

(הופנה מהדף הרזיסטאנס)
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לקוי.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

תנועת ההתנגדות הצרפתיתצרפתית: La Résistance intérieure français) או בפשטות הרזיסטאנס היא שם כולל לתנועות ההתנגדות בזמן מלחמת העולם השנייה, שנלחמו בכיבוש הגרמני בצרפת ובמשטר וישי הפרו-נאצי לאחר כניעת ממשלת צרפת וצבאה ב-22 ביוני 1940. תנועות ההתנגדות כללו קבוצות קטנות של נשים וגברים חמושים, של מוציאים לאור של עיתונות מחתרתית ואף של קולנוענים. תנועות ההתנגדות פעלו יחד עם הכוחות החשאיים של בעלות הברית, במיוחד במסירת מודיעין על החומה האטלנטית, בשיתוף פעולה בפעולות חבלה ובפעולות אחרות שתרמו להצלחת מבצע אוברלורד (הפלישה לנורמנדי). הקבוצות מנו כ-35 אלף אנשים. בראשית תקופת המחתרת עמד בראשה שארל דה גול אך שליטתו בה הייתה רופפת והקבוצות בה פעלו בנפרד אחת מהשנייה. מ-1944 הוקמה מועצה משותפת בראשות ז'ורז' בידו.

צלב לורן על רקע הטריקולור הצרפתי - הצלב נבחר לשמש את ההתנגדות הצרפתית על ידי שארל דה גול

תנועת ההתנגדות הצרפתית החלה לפעול בצרפת לאחר הנאום של שארל דה גול ב-BBC בצרפתית בו קרא: "כי לא אבדה צרפת. אין היא עומדת לבדה, ואימפריה עצומה עומדת מאחוריה. והיא יכולה להתאחד עם האימפריה הבריטית ולהמשיך בהאבקות."

נשים רבות פעלו במחתרות במגוון תפקידים, בהם: העברת מידע, לחימה, הברחת נפשות, ציוד, כסף ותחמושת.

במלחמת העולם השנייה פעלו נגד הנאצים בוישי ובצרפת הכבושה במגוון דרכים. ביניהן הפצת עלוני תעמולה, פיצוץ מסילות רכבת, ירי בשומרים נאצים, הברחת ילדים יהודים ופיצוץ מבנים. ילדים יהודים רבים הוברחו לספרד ולשווייץ. הם נהנו מתמיכה מורלית בחזית הדיפלומטית מהאנגלים ששיבחו אותם ברדיו ובנאומים של צ'רצ'יל בפני העם האנגלי ובתמיכה צבאית מהאמריקאים.

הצבא היהודיעריכה

  ערך מורחב – הצבא היהודי

הצבא היהודי היה שמה של קבוצת מחתרת יהודית ציונית בצרפת הכבושה במהלך מלחמת העולם השנייה שעזרה להציל יהודים רבים, מהחשובות שפעלו בקרב התנועה.

ירי בחיילים נאציםעריכה

בתחילה ירי בחיילים נאצים היה פעילות משמעותית בפעולות הרזיסאנס, אך לאחר שהנאצים החלו במדיניות של הריגת עשרה צרפתים ממקום היישוב הקרוב על כול גרמני הרוג פחתו פעולות אלו. בין היתר נעשה שימוש באקדחי הדיליבריטור, אקדחים שהאמריקאים החדירו לצרפת. אקדחים אלו היו קטנים וכך היה אפשר להסתירם בכל מקום. חיילי המחתרת הצרפתים תכננו להתגנב מאחורי שומרים נאצים, לירות בהם לקחת את נשקם. כך יוכלו גם לפגוע בגרמנים וגם להשיג נשק טוב יותר.

במהלך הפלישה לנורמנדיעריכה

במהלך הפלישה לנורמנדי פעלו המחתרות הצרפתיות בשיתוף פעולה עם בעלות הברית. הם ניתקו את קווי-תקשורת גרמנים מהלך שגרם לגרמנים לעבור לתשדורת אלחוטית כך שבעולת הברית יכול לירט ולפצח. כמו כן הם יצרו פעולות הסחה נגד הגרמנים ועזרו לשחרר את צרפת מידי הגרמנים מיד לאחר הפלישה.

כמה הייתה משמעותית הרזיסטאנסעריכה

לעיתים קרובות מתייחסים להערכתו של אייזנהאואר, שהעריך את תרומת ההתנגדות במדינות הכבושות לכוחות בעלות הברית לשווה ערך לחמש עשרה דיוויזיות. ההיסטוריונים נותנים הערכה הרבה יותר נמוכה. הבעיה היא איך אמדים לכמה חטיבות שווה תנועת התנגדות/פעילות קמנדו? הביטויים הצבאיים הלא ישירים של ההתנגדות, למשל, הפקת עיתונות מחתרתית, צריכים להילקח בחשבון רק אם הם בעלי אופי לנקז כוחות לקראת סיוע יעיל לכוחות בעלות הברית. יתרה מכך, פעולות כמו הצלת היהודים, שמביסות חלקית את תוכניות הג'נוסייד של הנאצים, אינן נכנסות להיגיון צבאי. לדברי ז'אן-פרנסואה מוראציולה (מומחה להתנגדות): "ללא עזרת ההתנגדות, בעלות הברית ללא ספק היו משחררות את צרפת על ידי כיבוד לוח זמנים כמעט שונה". עם זאת, הערכה זו חייבת להיות מוסמכת מאוד. לדוגמה, לאחר נחיתות פרובנס, הרובע הדרום-מזרחי של צרפת שוחרר כמעט שלושה חודשים לפני התחזיות הראשוניות (83 ימים), בין היתר הודות לפעולה שלכוחות הפנים הצרפתיים (FFI) נוצרו רשמית בתאריך 1 בפברואר 1944 המאגד את כל מבני ההתנגדות הפנימית, ומוצב בפיקודו של הגנרל קניג. בנוסף, הנחיתות בנורמנדי היו מדממות הרבה יותר, אלמלא המודיעין והעיכוב של פעולות ההתנגדות.

שחרור צרפת מהגרמניםעריכה

צרפת שוחררה מהגרמנים גם בעזרת המחתרות הצרפתיות שמילאו תפקיד חשוב בקרב. הם היו מיומנים בירי ובשימוש בנשק יותר מן החיילים האמריקאים והבריטים באותה התקופה[דרוש מקור]. נוסף על כך, הם היו תוספת כוח לצבא בעלות הברית במערב אירופה באותה התקופה. חוץ מזה הם ידעו רבות על הגרמנים, שיטותיהם והם הכירו את השטח בצורה טובה יותר משאר החיילים.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • רזיסטאנס: זכרונות מאירופה הכבושה / יומנה של לוחמת בנאצים, (אומבר, אניס, 1894-1963; בלאן, ז'וליאן; ארבל, מנשה מתרגם)

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.