בישראל, "השוק האפור" הוא כינוי למערכת מימון הפועלת מחוץ למערכת הפיננסית הממוסדת (שעיקרה בנקים, וכן פועלים בה גופים נוספים של שוק ההון כגון חברות ביטוח ונותני שירותי מטבע).

מוסדות מימון חוץ בנקאיים עוסקים במגוון פעילויות בתחום זה בדומה לבנקים כגון: קבלת פיקדונות, הענקת הלוואות בריבית, נכיון צ'קים, המרות ורכישות של מטבע חוץ, העברה וקבלה של מטבע חוץ וכדומה והם נקראים נש"מים (נותני שירותי מטבע).

בדרך כלל מתקשר המושג "אפור" עם מתן הלוואות בריבית הנלקחות על ידי לקוחות אשר המערכת הפיננסית הממוסדת מסרבת לבקשתם לקבלת מימון (או מסרבת לתת להם הלוואות נוספות על אלה שכבר קיבלו), משום שעקב מצבם הפיננסי הם נחשבים לסיכון גבוה מדי. הסיכון הגבוה יותר גורם לכך שהריבית בשוק האפור גבוהה במידה ניכרת מזו שבמערכת הבנקאית, וגם אמצעי הגבייה, במקרה שהלווה אינו עומד בהחזר ההלוואה, נוקשים יותר.

השוק האפור מעולם לא הוסדר אך כדרך להתמודדות בריכוזיות של המערכת הבנקאית והגברת התחרותיות בין הבנקים נחקק חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993 שתוקן מספר פעמים במרוצת השנים. בחוק זה נדרש המלווה לתת מידע מלא על הריבית הנדרשת וכל תוספת אחרת שנדרש הלווה לשלם, ונקבעו בו גבולות לעלותה של ההלוואה - לא יותר מפי 2.25 מהריבית הממוצעת לאשראי לא צמוד בפרסומי בנק ישראל. חוקים נוספים המשמשים גם למטרה זו הם חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982, חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, וחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961.[1]

לעתים מזומנות מעורבים גורמי פשע מאורגן בשוק האפור. מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת ציין בנוגע לשוק ההלוואות בריבית החוץ-בנקאיות כי: "לצד הגורמים הלגיטימיים פועלים בו גורמים עברייניים שעוסקים בין השאר במתן הלוואות בתנאים בלתי סבירים, בגבייה באמצעות סחיטה ואיומים ובהלבנת הון".

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אליצפן רוזנברג, 276% - זו הריבית על הלוואה בשוק האפור, באתר ynet, 24 בדצמבר 2014