השיטה האדברסרית

השיטה האדברסרית (בעברית: השיטה היריבנית) היא שיטת משפט המקובלת במיוחד בארצות בהן נהוג המשפט המקובל (לרוב ארצות חבר העמים הבריטי ומדינות שקיבלו את שיטת המשפט הבריטית, ובהן, במידה מסוימת מדינת ישראל), בה משמש שופט (או חבר מושבעים) כמכריע פאסיבי על פי עובדות וטיעונים המובאים בפניו על ידי בעלי הדין, ואינו לוקח חלק אקטיבי בחיפוש העובדות והכללים המשפטיים שיש להחיל במקרה הבא לדיון. אל מול שיטת המשפט האדברסרית עומדת השיטה האינקוויזיטורית, המקובלת בארצות בהן נהוג המשפט הקונטיננטלי המכונה גם "המשפט האזרחי". מקור המילה "אדברסרי" מהמילה "Adversary" שפירושה יריב, בעוד המילה "אינקוויזיטורי" באה מהשורש בשפות האירופיות שמשמעותו "לחקור". ואכן, בשיטה אינקוויזיטורית השופט נוטל חלק פעיל בחקירה, ויכול למצוא עובדות שבעלי הדין בחרו שלא להביא בפניו.

מאפייני השיטה האדברסרית

אדברסרי משמעו "לעומתי", כלומר הצדדים מתעמתים ביניהם ואילו השופט יכול רק להכריע ביניהם מבלי ליטול חלק פעיל בוויכוח. השופט בשיטה האדברסרית מתעניין יותר בהבטחת "הליך נאות" (due process). השופט יחליט, אם יידרש לכך על ידי בעל דין, בשאלת קבילותן של ראיות. כך התפתחו דיני הראיות כתוצאה ממחלוקות בין הצדדים היריבים בשאלה איזה ראיות עלולות להשפיע לרעה על "קובע העובדות" (שופט מקצועי או חבר מושבעים הדיוטות). לשופט בשיטה האדברסרית היכולת לקבוע אם ראיה קבילה או שאינה כזו, רלוונטית או בלתי רלוונטית, אך אינו מסוגל לחפש בעצמו אחר ראיות שאינן מובאות בפניו על ידי בעלי הדין.

פיטר מרפי, בספרו "מדריך מעשי לדיני הראיות", מצטט שופט אנגלי מתוסכל ששאל את אחד מעורכי הדין, לאחר שחקירתו הנגדית של עד הביאה לגרסאות סותרות: "האם לעולם לא אשמע את האמת?". "לא, אדוני", ענה לו עורך הדין, "רק את הראיות".

מהמינוח "אדברסרי" לעומת "אינקוויזיטורי" משתמע שרק בשיטת משפט זו ישנם צדדים יריבים, התביעה אל מול ההגנה. למעשה גם בשיטות משפט אינקוויזיטוריות מתקדמות מופרד התובע מן השופט, ולנאשם יש זכות להגנה משפטית. ואכן, האמנה האירופית לזכויות האדם בסעיף 6, דורשת כי שיטות המשפט של המדינות החתומות על האמנה יכללו מרכיבים אלו.

אחד ההבדלים המשמעותיים בין השיטה האדברסרית והשיטה האינקוויזיטורית מתרחש כאשר נאשם מודה בפשעו. בשיטה האדברסרית אין עוד מחלוקת, והמשפט ימשיך למתן גזר דין (בשיטות מסוימות, כשיטת המשפט הישראלית, אין די בהודאה במשטרה, ונדרשת הודאה פורמלית בבית המשפט). בשיטה האינקוויזיטורית, הודאת הנאשם היא אך עובדה אחת נוספת שיש לקחת אותה בחשבון, ואינה מפחיתה מן הדרישה כי התובע יביא בפני בית המשפט מערכת עובדות שלמה ממנה נובעת אשמת הנאשם. מכאן שמרכיב בסיסי בשיטה האדברסרית, עסקת טיעון, הוא בלתי אפשרי בשיטה האינקוויזיטורית.

שוני נוסף נמצא בדיני הראיות. השיטה האדברסרית דורשת שהראיות יוצגו בפני חבר מושבעים המורכב מהדיוטות ולא משופטים מקצועיים, ולכן דיני הראיות נוקשים יותר (המדובר בשיטה האדברסרית הטהורה. על אף ששיטת המשפט בישראל נחשבת אדברסרית, אין בשיטה זו משפט בפני מושבעים). החוקים לגבי עדות שמיעה נוקשים יותר בשיטה האדברסרית מאשר בשיטה האינקוויזיטורית. גם בעניין זה יש גמישות מסוימת. בהליכים שבהם יש לשמור על אינטרס של צד שלישי (במיוחד בהליכים בפני בית המשפט למשפחה, בהם יש לשמור על "טובת הילד") ובהליכים בפני בית המשפט לתביעות קטנות בהם הצדדים אינם מיוצגים בדרך כלל על ידי עורך דין, מאפשר המשפט (גם המשפט הישראלי) גמישות בדיני הראיות והבאת ראיות שיכולות להיפסל על ידי בית משפט אחר כעדות שמיעה או עדות סברה.

היסטוריה של ההליך האדברסרי

כמה חוקרים משייכים את ההליך האדברסרי למנהג מימי הביניים של הכרעה בדו-קרב, כאשר מתדיינים מסוימים, לרוב נשים, הורשו להיות מיוצגים על ידי לוחמים מיומנים. ברור שהשימוש במושבעים הוא שהוליד את השיטה האדברסרית^{[דרוש מקור]}. יש רבים המאמינים גם כיום כי זו נותרה הדרך הטובה ביותר לקביעה שיפוטית של עובדות. עם זאת, גם בשיטת המשפט האנגלית קיימים כיום הליכים הנותנים לשופט יתר שליטה בהליך מאשר לצדדים.

אלמנטים בסיסיים של השיטה האדברסרית

הנאשם במשפט פלילי המתנהל בהליך אדברסרי אינו חייב להעיד, אלא אם כן יבחר בכך מרצונו. אם יחליט להעיד, יהיה חשוף לחקירה נגדית של התובע, ועלול להיות מואשם בעדות שקר. הבחירה בזכות השתיקה היא החלטה של הנאשם ושל עורך דינו באשר לשאלה איזה ראיות יהיו בפני בית המשפט כאשר ייתן את פסק הדין, וככזו היא דרך למניפולציה של האמת, במקום דרך להגיע לחקר האמת.

בניגוד לכך, ניתן לחייב את הנאשמים ברוב מערכות המשפט הקונטיננטליות לתת את גרסתם, אך גרסה זו אינה ניתנת בשבועה ואינה חשופה לחקירה נגדית. זה מאפשר לנאשם להסביר את הצד שלו לאירועים מבלי להסתכן בחקירה נגדית על ידי תובע מיומן.

התפקיד הפאסיבי של השופט בשיטה האדברסרית מאפשר עריכת עסקת טיעון, שבה הנאשם מודה באשמה בתמורה להקלה בגזר הדין, או להגיע להסדר של פשרה במשפט אזרחי. בפועל, רוב המשפטים בארצות הברית מסתיימים בצורה זו. השיטה האינקוויזיטורית אינה מאפשרת עסקת טיעון, שכן לא קיים בה המושג של "טיעון", וכל ניסיון של התביעה ושל ההגנה להגיע להסדר ללא מעורבות השופט נחשב ללא-אתי.

בכמה שיטות משפט אדברסריות (ושיטת המשפט הישראלית ביניהן) השופט יכול להסיק מסקנות מסירובו של נאשם להעיד. בשנת 1994, תוקן החוק בבריטניה, כך שאיפשר בפעם הראשונה בתולדות המשפט הבריטי, לשופטים הבריטים להסיק מסקנות מסירוב מעין זה. משפטנים בריטים, הרגילים לשיטה האדברסרית בטהרתה, קראו לחוק זה "סוף לזכות השתיקה", אף על פי שעדיין עומדת לנאשמים בבריטניה הזכות שלא להעיד.

השוואות עם השיטה האינקוויזיטורית

יש משפטנים הסבורים כי ההבדלים בין השיטות הם בעיקרם פורמליים, וכי לא יהיה הבדל של ממש בתוצאות בין משפט המתנהל לפי כל אחת משתי השיטות. לא קיימת סטטיסטיקה המראה ששתי שיטות אלו אינן מגיעות לאותן התוצאות. למרות זאת ההחזקה בגישה אחת ולא בשנייה היא לרוב עניין של גאווה לאומית, ויש דעות שונות בקרב משפטנים באשר למעלות ולחסרונות של כל גישה.

תומכי השיטה האדברסרית טוענים כי השיטה היא יותר הוגנת ופחות נתונה לשימוש לרעה מאשר השיטה האינקוויזיטורית, מכיוון שהיא אינה מעודדת נטאי של המדינה כנגד הנאשם. היא גם מאפשרת לסיים תיקים אזרחיים בדרך של פשרה באמצעות מנגנונים של גילוי מסמכים ופלוגתאות מוסכמות, המצמצמים את מסכת הראיות שתובאנה בפני השופט.

בנוסף לכך תומכי השיטה האדברסרית טוענים כי בתי המשפט הנוקטים בשיטה האינקוויזיטורית נוטים להיות ביורוקרטיים מדי, ונוטים לרעת האזרח הממוצע. לעורך הדין בשיטות המשפט המקובל יש הזדמנות לחשוף את האמת במעבדה הראייתית הקרויה "בית המשפט". רוב המקרים המגיעים לשלב ההוכחות במשפט מוכנים בדקדקנות קודם למשפט באמצעות הליכי גילוי מסמכים העוזרים בהערכת העדויות והראיות לפני שמגישים אותם אל השופט או אל המושבעים. כך יש לעורכי הדין הבנה מראש של היקף ההסכמה או אי ההסכמה בנוגע לפלוגתאות שיש להציגן במשפט, בדומה לראייה הרחבה שיש ל"שופט החוקר" בשיטה האינקוויזיטורית. תומכי השיטה טוענים גם שמשפט בפני חבר מושבעים הוגן יותר ממשפט בפני שופט חוקר המקבל את משכורתו מן המדינה. בארצות הברית זכות זו מוגנת על ידי החוקה. כאמור, על אף ששיטת המשפט הישראלית היא אדברסרית, זהו אלמנט בולט בו היא נוטה לצד האינקוויזיטורי. המשפט מתנהל בישראל בפני שופט מקצועי (או מושב המורכב משלושה שופטים מקצועיים או יותר), והמוסד של "חבר המושבעים" מעולם לא נקלט בה.

תומכי השיטה האינקוויזיטורית חולקים על נקודת מבט זו. לטענתם העובדה כי רוב המשפטים בשיטה האדברסרית מסתיימים בעסקאות טיעון ואינם מגיעים כלל לשלב ההוכחות מראה על עיוות מובנה בשיטה, ועל אי עשיית צדק. בחלק מן המקרים הנאשם המותש מההליך המשפטי, או עורך הדין הבלתי מיומן, יגיעו לעסקה למרות שאם היה המשפט נמשך היה הנאשם מזוכה. בחלק נוסף מן המקרים תגיש התביעה כתב אישום ובו אישומים מופרזים, על מנת "לרכך" אותם במסגרת עסקת הטיעון. כן נטען כי כוחו של השופט המקצועי מוגבל על ידי חבר המושבעים ההדיוטות שיושב לצידו, וכי יש יתרון רב בשיפוט על ידי גורם מקצועי.

ישנן מדינות המערבות את שתי השיטות, ומשתמשות בהליך הכולל חבר מושבעים במקרים מסוימים. במדינות אלו, כגון יפן יכול הנאשם לבקש מרצונו משפט בפני מושבעים. התוצאה היא כי נאשם המבקש משפט בפני מושבעים נחשב לנאשם שאינו יכול להוכיח את חפותו בפני שופט מקצועי, ולרוב מורשע על ידי חבר המושבעים מסיבה זו.

ראו גם

• השיטה האינקוויזיטורית

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.

קישורים חיצוניים

• השיטה האדברסרית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)