התבדלות
| ערך מחפש מקורות | |
התבדלות (בלועזית: איסוֹלַציוניזם) היא גישה של קבוצה חברתית (שבט, קבוצה אתנית, דת או מדינה) המעדיפה להסתגר או לסגור את שעריה (להגירה) כדי לשמר את תרבותה משינויים תרבותיים או דמוגרפיים. מטבעה, ההתבדלות מצמצמת את הפתיחות ושיתוף הפעולה עם גורמים שונים בסביבתה.
לפעמים משתמשים במונח בדלנות או בדלנות מדינית לתיאור גישה זו, אבל המונח "בדלנות" מתייחס לגישה אחרת (בלועזית: סֶפָּרָטיזם).
התבדלות בינלאומית
עריכהבמישור היחסים הבינלאומיים, התבדלות היא מדיניות הדוגלת באי-מעורבות של מדינה בבריתות עם מדינות אחרות. רוב המדינות חסרות את הכוח להתמיד במדיניות כזו לאורך זמן.
שני המקרים הידועים ביותר של התבדלות הם שווייץ, שבמשך מאות שנים ועד לימינו אלה נוקטת מדיניות בדלנית, וארצות הברית, שעד מלחמת העולם השנייה החזיקה רשמית בעמדה זו למעלה ממאה שנים קודם לכן, כאשר הנשיא מונרו הכריז על כל יבשת אמריקה כמחוץ לתחום לכל מעצמה אירופית.
הפילוסוף עודד בלבן מאוניברסיטת חיפה הציע בספרו Politics and Ideology מטא-תאוריה פוליטית (המכונה "בלבניזם") המחלקת את הפוליטיקאים למתבדלים ומשתלבים.
התבדלות בארצות הברית
עריכהמאז מלחמת העצמאות האמריקאית, השפיעו הזרמים הבדלניים מאוד על הדיפלומטיה האמריקאית. אך הביטוי של מדיניות זו החל בשנת 1823, אז הכריז הנשיא ג'יימס מונרו על דוקטרינת מונרו. מונרו קבע כי "במלחמתן של המעצמות האירופאיות, בעניינים הנוגעים להן עצמן, לעולם לא נשתתף, ואין זה תואם את מדיניותנו לעשות כך. רק כאשר זכויותינו מופרות או נתונות בסכנה חמורה, רק אז נתכונן להגנתנו".
ואכן, במהלך רוב המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20 הצליחה ארצות הברית לשמור על מדיניות זו ולא להתערב במלחמות פנים-אירופאיות. מעטות המדינות שהצליחו לשמור על התבדלות לאורך תקופה כה ארוכה. היסטוריונים מצביעים על מיקומה הגאוגרפי של ארצות הברית כגורם שאיפשר לה להצליח בכך.
השאלה מתי בדיוק חדלה הדוקטרינה מלהתקיים שנויה במחלוקת. יש שיציינו את מלחמתה של ארצות-הברית עם ספרד ב-1898, כתוצאה משאיפות אימפריאליסטיות לכיבוש הפיליפינים, כציון-דרך. אחרים מציינים את מלחמת העולם הראשונה, בה אוימה מדיניות הבדלנות על ידי מלחמת הצוללות חסרת האבחנה של גרמניה (ראו: מברק צימרמן). עובדה זו עזרה לנשיא וודרו וילסון לשכנע את עמו להיכנס בסוף למלחמה, ועקב כך שלחה ארצות הברית חיל משלוח גדול לאירופה, התערבות שהיטתה את מאזני הלחימה כנגד מעצמות המרכז ותרמה לניצחון מדינות ההסכמה במלחמה. בתום המלחמה הכריז וילסון על החלפתה של דוקטרינת מונרו בדוקטרינת וילסון, התומכת במעורבות פעילה של ארצות הברית במערכת הבינלאומית ובחבר הלאומים, אך מבחינה מעשית חזרה ארצות הברית לעמדתה הבדלנית וברוח זו הקונגרס אף מנע את כניסתה של ארצות הברית לארגון חבר הלאומים שאותו הגה הנשיא.
רק המתקפה היפנית בפרל הארבור בשנת 1941, שהביאה להצטרפות ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, ניפצה סופית את מדיניות ההתבדלות של ארצות הברית, שהחלה להיקרע בתקופת האמנה האטלנטית, ולאחר מעורבותה במלחמה זו המשיכה להיות מעורבת כמעצמה במערכת הדיפלומטית העולמית על פי העקרונות שנוסחו בידי הנשיא טרומן.
מאז מלחמת העולם השנייה ארצות הברית הייתה שחקנית מרכזית בשני קונפליקטים בין-לאומיים רחבי היקף, המלחמה הקרה מסוף מלחמת העולם עד 1991 והמלחמה בטרור מ-2001 עד היום.
כיום קיימים כוחות פוליטיים אמריקאיים מכל רחבי הקשת הפוליטית הקוראים לחזרה למדיניות של התבדלות: מפרוגרסיביים (ראלף ניידר) ועד שמרנים (פט ביוקנן). המפלגה הבולטת ביותר בתחום זה היא המפלגה הליברטריאנית.
קישורים חיצוניים
עריכה- התבדלות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)