ויליאם בואינג
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: משלב לשוני, סימני פיסוק ובכלל ניסוח וכתיבה. | |
ויליאם אדוארד בואינג (באנגלית: William E. (Boeing; 1 באוקטובר 1881 – 28 בספטמבר 1956 היה חלוץ תעופה אמריקאי אשר הקים את חברת התעופה בואינג. החברה מייצרת מטוסים ומסוקים, אזרחיים וצבאיים.
 | |
| לידה |
1 באוקטובר 1881 דטרויט, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
28 בספטמבר 1956 (בגיל 74) מפרץ פיוג'ט, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום מגורים |
William E. Boeing House |
| השכלה |
|
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהויליאם בואינג נולד בדטרויט, מישיגן[1], למארי מ. אורטמן מווינה, אוסטריה, ולוילהלם בואינג(1846–1890) מהוהנלימבורג[2] (אנ'), גרמניה. וילהלם היגר לארצות הברית ב-1868 ועבד בתחילה כפועל, בניגוד לרצון אביו ולכן לא זכה לתמיכה כספית. בהמשך, הוא צבר הון מעסקי עץ ב North Woods(אנ') ומזכויות מינרלים בעפרות ברזל ברכס Mesabi (אנ') במינסוטה, צפונית לאגם סופיריור.
בשנת 1890, כשוויליאם היה בן שמונה, נפטר אביו משפעת ואמו עברה במהרה לאירופה. מארי רשמה את ויליאם ואחותו לבתי ספר בשווייץ. הוא למד בבית ספר בווה Vevey שבשוויץ, ולאחר מכן חזר לארצות הברית לשנת מכינה בבית הספר סנט פול בקונקורד בירת ניו המפשייר. ב-1898, אמו של ויליאם נישאה בשנית ועברה לווירג'יניה. באותה שנה, הוא נרשם לאוניברסיטת ייל בניו הייבן, קונטיקט, ולמד במחלקה להנדסה של בית הספר המדעי שפילד (אנ'), אך נשר בשנת 1903 כדי להיכנס לעסקי העץ.
בואינג עבר להוקוואם (אנ'), בוושינגטון, שבצפון מערב ארצות הברית. הוא רכש שטחי עצים נרחבים סביב נמל גרייז (אנ') בחצי האי אולימפיה (אנ') ונכנס לעסקי העץ. בזכות תנופת הבנייה הארצית, העסק שגשג. הוא הצליח במיזם, בין היתר, באמצעות משלוח עצים לחוף המזרחי דרך תעלת פנמה שרק נפתחה באותה תקופה, וישקיע את הרווחים בעסק שונה מאוד בעתיד.
כאשר היה נשיא חברת גרינווד טימבר (Greenwood Timber Company), בואינג, שהתנסה בעיצוב סירות, נסע לסיאטל. במהלך תערוכת אלסקה-יוקון-פסיפיק (אנ') בשנת 1909, הוא ראה לראשונה "מכונה מעופפת" והתאהב במטוסים. בשנת 1910, ב"מפגש המעופף של דומינגז" (אנ'), בואינג פנה לכל טייס מקומי ובינלאומי וביקש לטוס איתם, אך נדחה שוב ושוב, למעט על ידי הטייס הצרפתי לואי פאולהאן (אנ') . למרות שבואינג חיכה, פאולהאן סיים את המפגש ועזב מבלי לקחת אותו לטיסה.
בואינג לקח שיעורי טיסה בבית הספר לטיסה של גלן ל. מרטין (אנ') בלוס אנג'לס ורכש אחד מהמטוסים של מרטין[3]. הטייס של מרטין, ג'יימס פלויד סמית (אנ'), נסע לסיאטל כדי להרכיב את מטוס הימי החדש של בואינג, מדגם Martin TA, ולהמשיך ללמד את בעליו לטוס. חלקי המטוס הגיעו ברכבת וסמית' הרכיב את המטוס באוהל שהוקם על חוף אגם יוניון (אנ') בסיאטל . טייס המבחן של בואינג, Herb Munter, הסב במהרה נזק למטוס.
כאשר מרטין הודיע לבואינג שחלקי חילוף לא יהיו זמינים במשך חודשים, אמר בואינג לחברו, קומנדר ג'ורג' קונרד ווסטרוולט (אנ') מהצי האמריקני: "אנחנו יכולים לבנות מטוס טוב יותר בעצמנו ובמהירות רבה יותר." ווסטרוולט הסכים. הם בנו והטיסו במהרה את מטוס ה-B & W Seaplane (אנ'), מטוס דו-כנפי אמפיבי בעל ביצועים מרשימים. בואינג החליט להיכנס לעסקי המטוסים, כשהוא משתמש במפעל ישן לבניית סירות על נהר דוואמיש (אנ') ליד סיאטל כבית חרושת שלו.
ייסוד חברת המטוסים בואינג
עריכהבשנת 1916, הקים בואינג עם ווסטרוולט שותפות עסקית תחת השם "B & W" וייסד את חברת Pacific Aero Products Co (אנ'). החברה הייתה ממוקמת במספנת Heath הישנה. המטוס הראשון של החברה היה "בואינג דגם 1" (B & W Seaplane). כאשר אמריקה נכנסה למלחמת העולם הראשונה ב-8 באפריל 1917, שינה בואינג את שם החברה ל-Boeing Airplane Company וקיבל הזמנות מהצי האמריקני ל-50 מטוסים. בסוף המלחמה, בואינג התרכז במטוסים מסחריים כדי לשרת חוזי דואר אוויר.
ב-3 במרץ 1919, בואינג חבר לאדי האבארד (Eddie Hubbard) לביצוע משלוח הדואר האווירי הבינלאומי הראשון לארצות הברית. הם טסו במטוס ימי מדגם Boeing C-700 (אנ') בטיסת הדגמה מוונקובר, קנדה, לאגם יוניון בסיאטל, כשהם נושאים שק עם 60 מכתבים מדואר קנדה למשלוח בארצות הברית.[4]
פיצול חברת בואינג ופרישה
עריכהבשנת 1929 הצטרף בואינג לפרידריך רונטשולר (אנ') מ-Pratt & Whitney כדי להקים את United Aircraft and Transport Corporation (אנ'), שהוקמה כחברת אחזקות. הקבוצה החדשה הייתה חברת אינטגרציה אנכית עם אינטרסים בכל תחומי התעופה, ובמטרה לשרת את כל שוקי התעופה. בתוך זמן קצר היא רכשה קבוצה של חברות תעופה קטנות, ואיחדה אותן עם חברת התעופה החלוצית של בואינג תחת חברת אחזקות אחת, יונייטד איירלינס.
בשנת 1934 האשימה ממשלת ארצות הברית את בואינג בהפרת ההגבלים העסקיים. באותה שנה, חוק הדואר האווירי(אנ') אילץ חברות תעופה להפריד בין פעילויות ההטסה לפיתוח וייצור. בואינג ויתר על בעלותו כאשר חברת האחיזה שלו התפצלה לשלוש ישויות נפרדות:
- יונייטד איירקראפט – שעסקה בפיתוח רכיבי מטוסים במזרח ארצות הברית (מאוחר יותר United Technologies Corporation)
- Boeing Airplane Company, שעסקה בפיתוח רכיבי מטוסים במערב ארצות הברית, שנקראה מאוחר יותר פשוט בואינג
- יונייטד איירלינס לפעילות טיסה
משנת 1937 הוא החל להשקיע את רוב זמנו בסוסים אשר היו ברכושו.
חברת Boeing Airplane Company, למרות שהייתה יצרנית מובילה בתעשייה, לא הצליחה מסחרית עד תחילת מלחמת העולם השנייה.
חיים פרטיים
עריכהבשנת 1921 התחתן בואינג עם ברטה מארי פוטר פסקל (1891–1977). ברטה בואינג הייתה בתם של הווארד קרנסטון פוטר ואליס קרשו פוטר. דרך אביה, היא הייתה צאצאית של מייסדי חברת הבנקאות המסחרית "אלכס בראון ובניו" (אנ').
לפני כן ברטה הייתה נשואה לנתנאל פסקל, מתווך נדל"ן, ממנו נולדו לה שני בנים, נתנאל "נאט" פסקל ג'וניור וקראנסטון פסקל. לזוג נולד בן משותף, ויליאם א. בואינג ג'וניור (1922–2015)(אנ'). שני הבנים של מרתה פנו לתחום תעשיית התעופה בקריירה שלהם. נאט פסקל היה מנהל מכירות בחברת התעופה המתחרה דוגלאס, שבהמשך הפכה למקדונל דוגלס. ביל ג'וניור הפך לטייס פרטי ויזם נדל"ן תעשייתי.
בין השנים 1935 ל-1944, בואינג ברטה הקצו שטח אדמה גדול מצפון לגבולות העיר סיאטל לצורך חלוקה ובניית עיירות שבהמשך נקראו
Richmond Beach, Richmond Heights, Innis Arden, Blue Ridge, and Shoreview. בואינג העביר את שארית חייו בפיתוח נדל"ן ובגידול סוסי מרוץ משובחים. מתוך חשש מפני קרבות אפשריים במלחמת העולם השנייה באוקיינוס השקט, רכש חווה של 650 דונם באזור הכפרי מזרחית לסיאטל, אותה כינה "Aldarra.". האחוזה נשארה בידי המשפחה עד שרוב האדמות פותחו לקהילה מגורים עם מגרשי גולף בשנת 2001.[5] עם זאת, כמה דונמים נותרו בידי המשפחה, כולל האחוזה של בני הזוג בואינג ושני בתים קטנים יותר. י במשך רוב חייו של בואינג מקום מגוריו העיקר היה אחוזה בקהילת "ההיילנדס" (אנ') ליד סיאטל; אחוזת בואינג נרשמה מאוחר יותר במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.[6]נחל הזורם ליד הבית נקרא כיום על שמו(אנ').
ב-14 במאי 1954, חזרו ויליאם בואינג ואשתו ברטה לחברת התעופה בואינג כדי להשתתף בטקס ההשקה של אב-טיפוס ה-Boeing 367-80 (אנ') .
ויליאם בואינג נפטר ב-28 בספטמבר 1956, בגיל 74. אפרו פוזר מול חופי קולומביה הבריטית, שם בילה חלק ניכר מזמנו בשיט. הוא הוכנס לאחר מותו להיכל התהילה הלאומי לתעופה בדייטון, אוהיו, בשנת 1966[7].
בשנת 1984 הוכנס בואינג להיכל התהילה הבינלאומי לתעופה וחלל במוזיאון התעופה והחלל סן דייגו (אנ'). מוזיאון התעופה בסיאטל מחזיק במסמכי ויליאם א. בואינג וכן באוסף ארכיוני של חומרים טקסטואליים וצילומים של בואינג.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- עמנואל בן-גוריון, תולדות התעופה בעולם, מסדה, 1972
- הביוגרפיה של בוינג באתר חברת בוינג
קישורים חיצוניים
עריכה
- הביוגרפיה של ויליאם בואינג באתר NNDB
- ההיסטוריה של הטיסה
- ויליאם בואינג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- שולמית קיסרי, בואינג, באתר ynet, 5 באוקטובר 2000
הערות שוליים
עריכה- ^ ביוגרפיה של בואינג
- ^ Boeing, William Edward (1881-1956), www.historylink.org
- ^ r2WPadmin, William Edward Boeing, Immigrant Entrepreneurship (באנגלית אמריקאית)
- ^ William Boeing and Eddie Hubbard make first U.S. delivery of internat, www.historylink.org
- ^ חלוקת אחוזת בואינג
- ^ William E. Boeing House (U.S. National Park Service), www.nps.gov (באנגלית)
- ^ Jetpack, William Edward Boeing | National Aviation Hall of Fame (באנגלית)