ויליאם גוט
ויליאם הנרי אוורט גוט (באנגלית: William Henry Ewart Gott; 13 באוגוסט 1897 – 7 באוגוסט 1942) היה לוטננט גנרל בצבא בריטניה אשר פיקד על כוחות במערכה בצפון אפריקה במלחמת העולם השנייה, ונהרג כאשר מטוסו הופל בדרכו לקבל את הפיקוד על הארמייה השמינית.
 | |
| ויליאם גוט | |
| לידה |
13 באוגוסט 1897 סקרבורו, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| נהרג |
7 באוגוסט 1942 (בגיל 44) קהיר, ממלכת מצרים  |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
| כינוי | "Strafer" |
| השכלה |
בית הספר הארו |
| בן או בת זוג |
Pamela Frances Mary Kays (30 ביוני 1934–?) |
| צאצאים |
Diana Elizabeth Gott, Jennifer Faith Gott |
| השתייכות |
 הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות | 1915–1942 (כ־27 שנים) |
| דרגה |
 לוטננט גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית השריון ה-7 מפקד הקורפוס ה-13 מפקד הארמייה השמינית (בפועל לא פיקד עליה מעולם) | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
 מסדר האמבט (עמית) מסדר האימפריה הבריטית (מפקד) אות השירות המצוין הצלב הצבאי | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהתחילת דרכו
עריכהגוט נולד ב-13 באוגוסט 1897, ולמד בבית הספר הארו. הוא התגייס כלוטננט שני לקורפוס הקלעים המלכותי של צבא בריטניה ב-1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה. הוא לחם במלחמת העולם בחזית המערבית, שם העניקו לו חבריו את הכינוי "Strafer", משחק מילים על ססמת המלחמה של הגרמנים "Gott strafe England" ("אלוהים הענש את אנגליה"). בינואר 1921 הוא הועלה לדרגת קפטן, וב-1931 למד במכללת קימברלי לפיקוד ומטה. ביולי 1934 הועלה לדרגת מייג'ור, ושרת תקופה מסוימת בהודו הבריטית. ב-30 באוקטובר 1938 הועלה לדרגת לוטננט קולונל, והועבר לצפון אפריקה שם קיבל פיקוד על הגדוד ה-1 של קלעי המלך, אשר היה חלק מהדיוויזיה הניידת, שמאוחר יותר הפכה להיות דיוויזיית השריון ה-7 ("חולדות המדבר").
מלחמת העולם השנייה
עריכהב-1939 מונה לראש מטה דיוויזיית השריון ה-7, וב-31 בינואר 1940 מונה לממלא מקום מפקד קבוצת התמיכה ה-7. ב-16 בפברואר של אותה שנה הועלה לדרגת קולונל, ומיד לאחר מכן לדרגת בריגדיר, ומונה למפקד קבוע של קבוצת התמיכה ה-7. הוא השתתף עם הקבוצה שלו (שהייתה בגודל של בריגדה) בבלימת הפלישה האיטלקית למצרים כחלק מדיוויזיית השריון ה-7, ובדצמבר 1940 לחם עמה במבצע מצפן כנגד הארמייה האיטלקית העשירית. ב-8 באפריל 1941 הוא הועבר לפקד על קבוצת התמיכה ה-2, אולם כבר ב-16 באפריל הוחזר לקבוצה ה-7. ביוני של אותה שנה השתתף במבצע באטלקס כנגד קורפוס אפריקה הגרמני. המבצע נחל כישלון. ב-3 בספטמבר 1941 מונה למפקד דיוויזיית השריון ה-7, וב-6 בספטמבר הועלה לדרגת מייג'ור גנרל. בנובמבר של אותה שנה השתתפה הדיוויזיה שלו במבצע צלבן, כחלק מהקורפוס ה-13 אשר היה חלק מהארמייה השמינית. ב-9 בפברואר 1942 הועלה לדרגת לוטננט גנרל, ומונה למפקד הקורפוס ה-13. הקורפוס שלו השתתף בקרב גזאלה ולאחר מכן בקרב אל-עלמיין הראשון.
מותו
עריכהב-13 באוגוסט 1942 העביר וינסטון צ'רצ'יל את קלוד אוקינלק מהפיקוד על הארמייה השמינית. בהמלצתו של אנתוני אידן, מינה צ'רצ'יל את גוט כמפקד הארמייה, חרף הסתייגויותיהם של אוקינלק ואלן ברוק אשר העדיפו את ברנרד מונטגומרי. גוט נלקח מאזור הקרבות ונשלח במטוס לקהיר כדי לקבל שם את הפיקוד על הארמייה. המטוס, בריסטול בומביי של טייסת 216 של חיל האוויר המלכותי, הותקף בידי שני מטוסי מסרשמיט Bf 109 של כנף קרב 27 של הלופטוואפה. הטייס הצליח לבצע נחיתת אונס, אולם הגרמנים הפציצו את המטוס על הקרקע. גוט נהרג, וגופתו נקברה בבית הקברות הצבאי הבריטי באל עלמיין. מונטגומרי קיבל את הפיקוד על הארמייה השמינית במקומו.
קישורים חיצוניים
עריכה
- ויליאם גוט באתר הגנרלים של מלחמת העולם השנייה (באנגלית)