ויליאם קניון

ויליאם קניון
William S. Kenyon
לידה	10 ביוני 1869; אליריה, אוהיו, ארצות הברית
פטירה	9 בספטמבר 1933 (בגיל 64); סבסקו אסטייטס, מיין, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	Oakland Cemetery
השכלה	בית הספר למשפטים של אוניברסיטת איווה
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
	31 בינואר 1922 – 9 בספטמבר 1933; (11 שנים)
	31 בינואר 1922 – 9 בספטמבר 1933; (11 שנים)
	12 באפריל 1911 – 24 בפברואר 1922; (10 שנים)
	→ לאפייט יאנג צ'ארלס רוסון ←
חתימה

ויליאם סקוויר קניון (באנגלית: William Squire Kenyon‏; 10 ביוני 1869 – 9 בספטמבר 1933) היה חבר הסנאט של ארצות הברית מאיווה, ושופט בבית המשפט הפדרלי השמיני לערעורים של ארצות הברית.

ביוגרפיה

השכלה וקריירה

קניון נולד ב-10 ביוני 1869 באליריה, מחוז לוריין, אוהיו,^[1] למד בגרינל קולג' ובאוניברסיטת איווה, ולאחר מכן למד משפטים ב-1891.^[1] הוא התקבל ללשכת עורכי הדין ונכנס למשרד פרטי בפורט דודג', איווה, מ-1891 עד 1911.^[1] הוא היה תובע במחוז ובסטר באיווה בין השנים 1892 ל-1896.^[1] הוא חזר למשרד פרטי במחוז ובסטר מ-1897 עד 1900, ומ-1902 עד 1904.^[1] הוא היה שופט של בית המשפט המחוזי של איווה עבור המחוז השיפוטי ה-11 בין השנים 1900 עד 1902,^[1] לפני שעזב כדי לקבל תפקיד עם חותנו, ג'. פ. דאנקומב, שהיה יועץ לענייני איווה עבור חברת הרכבת "Illinois Central Railroad". קניון ירש את חמיו בתור היועץ באיווה של החברה עם מותו של דאנקומב ב-1904. בשנת 1908, קניון קודם ושימש כיועץ המשפטי הכללי של החברה לכל הקווים מצפון לנהר אוהיו. הוא כיהן כעוזר התובע הכללי של ארצות הברית מ-1910 עד 1911.^[1]

כהונה בסנאט של ארצות הברית

קניון, שלא היה מוכר מאוד בחוגים פוליטיים, הכריז ב-1911 על מועמדותו לבחירה לסנאט של ארצות הברית. הבחירות נערכו על ידי חברי האספה הכללית של איווה (הרשות המחוקקת של המדינה). על אף שהאספה נשלטה על ידי הרפובליקנים, בפניה עמדו מספר רב של מועמדים רפובליקנים, ועד ההצבעה ה-67 אף מועמד לא הצליח לקבל את הרוב הדרוש לבחירה. עד ההצבעה ה-23, יריבו המרכזי של קניון, שנחשב ל"שמרן עם נטיות פרוגרסיביות", היה לאפייט יאנג, רפובליקני שמונה כסנאטור על ידי המושל, בעקבות מותו של הסנאטור ג'ונתן פ. דוליבר. ב-12 באפריל 1911, נבחר קניון בהצבעה ה-67. הוא נבחר מחדש לסנאט על ידי האספה הכללית בינואר 1913. בנובמבר 1918 הוא נבחר שוב, הפעם בבחירות עממיות ישירות, לאחר אשרור התיקון ה-17 לחוקת ארצות הברית. בבחירות אלה הוא הביס את הדמוקרט צ'ארלס רולין קיז, גאולוג ידוע.

בסנאט, קניון נחשב לפרוגרסיבי מוביל והיה אחד מיוזמי חוק ההגבלים העסקיים של קלייטון, חוק ועדת הסחר הפדרלית וחוק עבודת ילדים. בשנת 1921, הוא הקים את "גוש החווה" הדו-מפלגתי בסנאט, מה שהוביל לחקיקת כמה הצעות חוק הקשורות לחקלאות, כגון חוק שעסק בבתי אריזה למוצרי בשר, חוק שעסק בהסדרת חוזים עתידיים על תבואה והמסחר בחוזים אלה, וחוק פורדני–מקיומבר, שהילה את המכס על מוצרים חקלאיים ותעשייתיים שונים. כתומך בחוק היובש, הוא היה שותף לכתיבת חוק וב-קניון, שנועד לחזק את יכולתן של מדינות לאכוף את חוקי היבש שלהן (לפני אימוץ חוק וולסטיד).

ערב כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה, קניון היה אחד מקבוצה של שנים עשר סנאטורים שחסמו את הצעת "חוק הנייטרליות החמושה" של הנשיא וודרו וילסון, שהיה נותן לווילסון את הסמכות לחמש כלי שיט אמריקאיים. עם זאת, חודש לאחר מכן ביקש וילסון מהקונגרס להכריז מלחמה, וקניון הצביע בעד ההכרזה. בעקבות שביתת הנשק, כאשר וילסון לחץ על הסנאט לתמוך בחברות של ארצות הברית בחבר הלאומים, קניון הפך לחבר בפלג המתון המכונה "המסויגים המתונים", שחתרו לפשרה הסכימו לחברות של ארצות הברית בארגון הבין-לאומי, בתנאי שתתוקן האמנה באופן שמתייחס לרשימה מוגדרת של הסתייגויות של חברי הפלג. וילסון סירב להתפשר, וקניון המשיך להתנגד לחברות של ארצות הברית.

קניון כיהן כיו"ר הוועדה להוצאות במחלקת המדינה בקונגרס ה-62, יו"ר הוועדה להוצאות במחלקת המלחמה (גם בקונגרס ה-62), יו"ר ועדת התקנים, המשקולות ומידות (בקונגרס ה-65), יו"ר הוועדה לחינוך ועבודה (בקונגרס ה-66 ובקונגרס ה-67) ויו"ר ועדת הפיליפינים (בקונגרס ה-66).^[2] קניון התפטר מהסנאט ב-24 בפברואר 1922 כדי להתמנות כשופט פדרלי.

כהונה כשופט פדרלי

ב-31 בינואר 1922 בחר הנשיא וורן הרדינג בקניון כמועמדו לשופט בבית המשפט הפדרלי השמיני לערעורים במקום השופט ולטר אי. סמית'.^[1] מינויו אושר על ידי הסנאט של ארצות הברית באותו יום.^[1] הוא כיהן כשופט עד מותו.^[1]

תיק בולט

בשנת 1926 כתב קניון את פסק הדין של בית המשפט השמיני לערעורים בתביעה האזרחית העיקרית שנבעה משערוריית טיפוט דום. הפסיקה הפכה את פסיקתו של בית משפט הפדרלי המחוזי בוויומינג והורתה לבית המשפט קמא לבטל את חוזי החכירה של חברת Mammoth Oil Co., לדרוש עריכת דין וחשבון של הנפט שנלקח מטיפוט דום. בנוסף, החברה נצטוותה לסגת מרכוש ממשלת ארצות הברית.

הצעות פוליטיות

בעודו שופט פדרלי מכהן, קניון היה נושא להצעות רבות לתפקיד מינוי ובחירה. בינואר 1923, לפני מותו של הנשיא הרדינג, העיתונים העלו השערות שהשופט קניון יהיה יריבו המוביל של הרדינג במרוץ לנשיאות ב-1924. בוועידה הלאומית הרפובליקנית של 1924, הוא הוכרז כמועמד פוטנציאלי לסגן הנשיא עם קלווין קולידג', והוא קיבל 172 קולות בהצבעה הראשונה. למרות שהנשיא קולידג' ציין שקניון יהיה מקובל עליו, הוועידה בחרה במקום זאת בצ'ארלס דוז, שלא הסתדר עם קולידג' ורבים אחרים. קולידג' הציע לקניון את תפקיד מזכיר הצי, אך קניון סירב לקבל זאת. בהיותו שופט, הוא גם שימש כחבר פעיל ב"וועדה הלאומית לשמירת חוק ואכיפת חוק", הידועה יותר בשם "ועדת ויקרשאם", שמונתה על ידי הנשיא הרברט הובר להעריך את הלקחים שנלמדו בין היתר מתקופת היובש.

מועמדות לבית המשפט העליון

בשנת 1930, לאחר מותו של שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית אדוארד טרי סנפורד, קניון נחשב בעיני אחדים כמועדף לרשת אותו, אך הנשיא הובר במקום זאת מינה את ג'ון ג'. פרקר (שלא הצליח לזכות באישור הסנאט) ולאחר מכן את אוון רוברטס (שאושר). בינואר 1932, כאשר השופט אוליבר ונדל הולמס פרש, שמו של קניון שוב נכלל ברשימות קצרות של יורשים פוטנציאליים, אך הפעם בחר הובר את שופט בית המשפט לערעורים בניו יורק בנג'מין קרדוזו.