וינפילד סקוט הנקוק

וינפילד סקוט הנקוק (באנגלית: Winfield Scott Hancock;‏ 14 בפברואר 1824 – 9 בפברואר 1886), היה קצין בצבא ארצות הברית ומועמדה של המפלגה הדמוקרטית לתפקיד נשיא ארצות הברית ב-1880. הוא שירת בצבא במשך ארבעים שנה, ושירת במהלך מלחמת ארצות הברית–מקסיקו, וכגנרל בצבא האיחוד במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית. הוא כונה "הנקוק המצוין" בקרב חבריו לצבא, והיה ידוע בשל פיקודו על קרב גטיסברג ב-1863. היסטוריון צבאי כתב שאף גנרל לא יכול היה לשלוט על החיילים במהלך הקרב בעזרת נוכחותו בלבד טוב יותר מהנקוק. אחר טען שכישוריו הטקטיים גרמו לו להיות אהוד בקרב חבריו לצבא, שבגללם כונה "הרעם של ארמיית הפוטומק". הוא המשיך בשירותו הצבאי לאחר מלחמת האזרחים, והשתתף בשיקום הצבאי של דרום ארצות הברית ובפעולות שיטור בגבול המערבי.

וינפילד סקוט הנקוק
General Winfield Scott Hancock

לידה	14 בפברואר 1824 מונטגומריוויל, פנסילבניה
פטירה	9 בפברואר 1886 (בגיל 61) גברנרז איילנד, ניו יורק
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות מונטגומרי, פנסילבניה
השכלה	האקדמיה הצבאית של ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
בת זוג	אלמיירה רוסל
חתימה

המוניטין של הנקוק כגיבור קרב גטיסבורג, יחד עם תמיכתו בזכויות המדינות ונאמנותו לאיחוד, גרמה לו להיחשב למועמד נשיאותי אפשרי. יושרו עמד בניגוד לשחיתות של אותה התקופה, והנשיא רתרפורד הייז שיבח אותו על כך. כשהדמוקרטים בחרו בו להיות מועמדם ב-1880, הוא ניהל מסע בחירות תקיף, אולם נוצח במירוץ צמוד בידי המועמד הרפובליקני, ג'יימס גרפילד.

נעוריו ומשפחתו

וינפילד סקוט הנקוק ואחיו התאום הילרי בייקר הנקוק, נולדו ב-14 בפברואר 1824, בכיכר מונטגומרי, פנסילבניה, כפר קטן שהיה צפון מערבית לפילדלפיה. התאומים היו בניהם של בנג'מין פרנקלין הנקוק ושל אליזבת' הוקסוורת' הנקוק. וינפילד נקרא על שם וינפילד סקוט, גנרל בולט במהלך מלחמת 1812.

המשפחה חיה כמה דורות באזור, והיו ממוצא אנגלי, סקוטי וולשי. בנג'מין היה מורה כשבניו נולדו. כמה שנים לאחר לידתם, הוא העביר את המשפחה לנוריסטאון, בירת המחוז, והחל ללמוד משפטים. בנג'מין היה גם דיקון בכנסייה הבפטיסטית והשתתף במועצה המקומית כנציג של המפלגה הדמוקרטית.

הנקוק למד באקדמיה של נוריסטאון, אבל עבר אל בית ספר ציבורי כשזה נפתח בסוף שנות השלושים. ב-1840, חבר הקונגרס ג'וזף פלורנס החליט להכניס אותו לאקדמיה הצבאית של ארצות הברית שבוסט פוינט. הנקוק לא התבלט יותר די באקדמיה, וסופח אל חיל הרגלים.

תחילת הקריירה הצבאית

מלחמת מקסיקו

הנקוק היה סגן שני במלחמה והיה בגדוד השישי, שהוצב בטריטוריה האינדיאנית שבעמק הנהר האדום. האזור היה שקט רוב הזמן, וכך שירותו של הנקוק עבר בשקט. עם פריצת המלחמה עם מקסיקו ב-1846, עבד הנקוק כדי להבטיח לעצמו מקום בחזית. בתחילה הוא היה אחראי על הגיוס בקנטקי, והצטיין בעבודתו עד כדי כך שסירבו לשחררו ממנה. ביולי 1847, הורשה לו להצטרף לגדוד שלו בפואבלה, מקסיקו, שם היה בצבא שהובל בידי וינפילד סקוט, שעל שמו נקרא.

צבאו של סקוט המשיך לזוז אל תוך מקסיקו ללא התנגדות, ותקף את מקסיקו סיטי מהדרום. במהלך הפעולות ב-1847, נכח סקוט בשני קרבות. הוא מונה לדרגת סגן בשל שירותו המצוין. הנקוק נפצע בברכו בקרב ופיתח חום. למרות שהצליח להצטרף אל הגדוד שלו בקרב במולינו דל ריי, החום מנע ממנו להשתתף בפריצה למקסיקו סיטי, דבר שהתחרט עליו לשארית חייו. לאחר הניצחון האחרון, נשאר הנקוק במקסיקו עם הגדוד עד שהסכם השלום נחתם ב-1848.

נישואין ושלום

הנקוק שירת בתפקידים רבים בצבא, כולל אחראי על האספקה וכשליש, בעיקר במינסוטה ובסנט לואיס שבמיזורי. בסנט לואיס פגש את אלמיירה רוסל, איתה התחתן ב-24 בינואר 1850. נולדו להם שני ילדים, רוסל ב-1850, ואדה ב-1857, אולם שניהם מתו לפני הוריהם. הנקוק קודם לדרגת סרן ב-1855 ועבר לפלורידה. משפחתו ליוותה אותו, במקום בו אשתו הייתה האישה היחידה באזור.

במהלך שירותו של הנקוק בפלורידה, הסתיימה המלחמה עם השבטים האינדיאנים באזור. הוא היה אחראי בעיקר על האספקה במהלך הקרבות. כשהמצב בפלורידה החל להירגע, הועבר הנקוק לקנזס. הוא שירת במערב במהלך העימותים שכונו "קנזס המדממת", ובטריטוריית יוטה. לאחר שפתר את העימותים עם המורמונים ביוטה, הוא הוצב בדרום קליפורניה בנובמבר 1858. הוא נשאר שם עד לפרוץ מלחמת האזרחים ב-1861, בתור סרן ואחראי על האספקה תחת פיקודו של אלברט סידני ג'ונסטון, גנרל מצבא הקונפדרציה לעתיד. הנקוק התחבר עם כמה קצינים דרומיים בקליפורניה. כשהמלחמה פרצה, הדרומיים עזבו את האזור והצטרפו לצבא הקונפדרציה, כשהנקוק נשאר לשרת את ארצות הברית.

מלחמת האזרחים

הצטרפות לארמיית הפוטומאק

General Winfield Scott Hancock

הנקוק חזר מזרחה כדי לקבל תפקיד בצבא האיחוד החדש, וקודם במהירות לתפקיד בריגדיר גנרל ב-23 בספטמבר 1861, כשניתנה לו בריגדה לפקד עליה, ארמיית הפוטומאק. במהלך מערכת חצי האי ב-1862, הרוויח את כינויו "המצוין", כשהוביל מתקפת נגד בוויליאמסבורג. המפקד ג'ורג' מקללן שלח לוושינגטון מברק בו טען "הנקוק היה מצוין היום", והכינוי תפס. מקללן לא הצליח לנצל את הצלחתו של הנקוק, וכוחות הקונפדרציה הצליחו לסגת ללא פגע.

במהלך קרב אנטיאטם, פיקד הנקוק על מחלקה שלמה. אנשיו ציפו למתקפת נגד כנגד חיילי הקונפדרציה המותשים, אולם הנקוק קיבל פקודות ממקללן לשמור על עמדתו. הוא קודם לדרגת רס"ר ב-29 בנובמבר 1862. הוא הוביל את המחלקה שלו במתקפה קטלנית בקרב פרדריקסברג, שבמהלכה נפצע בבטן.

גטיסברג

שירותו המפורסם ביותר של הנקוק היה כמפקד במהלך קרב גטיסברג בין ה-1 ל-3 ביולי 1863. ארמיית הפוטומאק נשלחה בידי ג'ורג' מיד, מפקדה החדש, לפקד על היחידות בשדה. הנקוק אמנם לא היה הקצין הבכיר ביותר באזור, אולם מיד סמך עליו. הנקוק ארגן את ההגנה על גבעת בית הקברות כשכוחות הקונפדרציה החלו לדחוק את כוחות האיחוד אל העיר. למרות סמכותו להורות לכוחות לסגת במקרה הצורך, הנקוק החליט להישאר ולהילחם.

ב-2 ביולי, הגיס של הנקוק היה ברכס בית הקברות, במרכז הקו של האיחוד, בעוד שהגנרל של הקונפדרציה, רוברט לי, התחיל לתקוף משני הצדדים. משמאל, התקפתו של ג'יימס לונגסטריט ריסקה את הגיס השלישי והנקוק שלח את המחלקה הראשונה שלו לעזור. כשההתקפה התקרבה אל מרכז האיחוד, העביר הנקוק את הכוחות אל המקומות החשובים. בתחילה, ציווה על הבריגדה השלישית במחלקה השלישית שלו למנוע את התקדמות הבריגדה של הקונפדרציה. שיאן של התקפות אלה היה בהסתערות כידוני רובה, על גבול התאבדות, של הרגימנט הראשון ממינסוטה. הרגימנט התקדם אל בריגדה פי ארבעה מגודלו והפסיד. אולם כך הרוויח הנקוק זמן והצליח לארגן את ההגנה של צבא האיחוד. הנקוק שלח את הבריגדה הראשונה מהמחלקה השלישית שלו אל הקרב, והבריגדה הצליחה להרחיק את הקונפדרציה.

ב-3 ביולי, המשיך הנקוק לתקוף מעמדתו ברכס בית הקברות. במהלך הפצצה ארטילרית מצד הקונפדרציה, הנקוק היה על סוסו ועודד את חייליו. הנקוק נפצע בקרב, אולם סירב לסגת עד שהקרב יסתיים. הקונגרס הודה לו על מאמציו שתרמו לניצחון בקרב.

וירג'יניה וסוף המלחמה

הנקוק, יחד עם שלושה מפקדים ממחלקתו

הנקוק נותר פצוע לאחר קרב גטיסברג. לאחר שהחלים, הוא היה אחראי על גיוסים במהלך החורף וחזר באביב לפיקודו של הגנרל יוליסס ס. גרנט ב-1864. צבא האיחוד החל לנצח ולפרוץ את קווי ההגנה של הקונפדרציה. הגדוד של הנקוק חווה אבדות קשות כשגרנט ציווה על הסתערות ללא רחמים על צבא הקונפדרציה.

תבוסתו הצבאית היחידה של הנקוק התרחשה במהלך המצור על פיטרסבורג. הגיס השני שלו עבר מדרום לעיר. ב-25 באוגוסט, הקונפדרציה תקפה את צבא האיחוד, וחיסלה את הגדוד שלו. למרות הניצחונות לאחר מכן, ההשפלה בקרב והפציעות גרמו לו לוותר על פיקוד בנובמבר.

שירות צבאי לאחר המלחמה

הוצאה להורג של מתנקשי לינקולן

עונש המוות למתכנני רצח לינקולן ב-7 ביולי 1865

לאחר סוף המלחמה, הנקוק מונה לפקח על הוצאתם להורג של מתכנני רצח לינקולן. לינקולן נרצח ב-14 באפריל 1865, וב-9 במאי, ועדה צבאית מונתה כדי לשפוט את הנאשמים. המתנקש, ג'ון וילקס בות', כבר היה מת, אולם משפטם של מתכנני הרצח התרחש מהר והסתיים בהרשעתם. הנשיא אנדרו ג'נסון ציווה להוציא אותם להורג ב-7 ביולי, והנקוק מילא את פקודותיו.

השיקום

אנדרו ג'ונסון תמך בהנקוק במהלך השיקום.

הנשיא ג'ונסון, שלא תמך בדרך שבה הגנרלים הרפובליקנים שלטו בדרום במהלך תקופת השיקום, חיפש להם מחליפים. הוא האמין שהנקוק, הדמוקרט, ישלוט בצורה טובה יותר.

הנקוק היה אחראי על המחוז הצבאי החמישי, שכלל את טקסס ולואיזיאנה. הנקוק הרוויח את אהדת הלבנים השמרנים בעזרת פרסום פקודה שבה תמך במדיניות ג'ונסון, וטען שאם תושבי המחוז ישמרו על שקט וירשו לנבחריהם לבצע את עבודתם, הצבא יעזוב את הדרום ויאפשר לממשל האזרחי לשלוט. הוא התבטא כנגד ביטול הזכויות של תושבי הדרום, והשיג את אהדתם, אולם זכה להתנגדות מצד השחורים והרפובליקנים בדרום שחששו מכך.

הרפובליקנים בוושינגטון התנגדו לפקודה של הנקוק, והנשיא ג'ונסון תמך בו. ללא ידיעה בנוגע למצב בוושינגטון, הנקוק סירב לבקשת הרפובליקנים המקומיים להשתמש בכוחותיו כדי להפוך תוצאות בחירות ופסקי דין, וגם הודיע שלא יסבול מרידות. האהדה שלו במפלגה הדמוקרטית הייתה כה גדולה עד שרבים חשבו שיהיה מועמד לנשיאות בבחירות של 1868. למרות שהשיג מספר מכובד של צירים בוועידה, הוא לא נבחר. למרות זאת, הוא נחשב לזן נדיר בפוליטיקה: הוא האמין בזכויות המדינות, בממשלה מוגבלת ובמפלגה הדמוקרטית, אבל התנגד לחלוטין לפרישת הדרום מהמדינה.

פיקוד על המזרח ושאיפות פוליטיות

ב-1872, ג'ורג' מיד מת, והנקוק נותר הגנרל הבכיר בצבא. הנשיא גרנט, שלא רצה שהנקוק ישפיע על הדרום, העביר אותו לניו יורק סיטי. הוא היה אחראי על צפון מזרח המדינה, ולא היה מעורב בקרבות רבים, מלבד מעורבות הצבא בשבירת שביתת הרכבות של 1877. כשעובדי הרכבת החליטו לשבות כנגד קיצוץ במשכורתם, מערכת התחבורה הייתה משותקת. המושלים ביקשו מהנשיא הייז לשלוח את הצבא כדי לפתוח את המסילות. רוב השובתים ברחו מהצבא, אולם היו גם התנגשויות אלימות.

כשהיה בניו יורק, ניסה הנקוק לשמור על שאיפותיו הפוליטיות. גם ב-1876 השיג כמה קולות בוועידה הדמוקרטית, אולם הוא לא היה מועמד רציני כשמושל ניו יורק, סמואל טילדן, ניצח בקלות בסיבוב השני. המועמד הרפובליקני, רתרפורד הייז, ניצח בבחירות, והנקוק התמקד ב-1880. המשבר בבחירות של 1876 וסיום תקופת השיקום ב-1877 שכנע פרשנים רבים שבחירות 1880 היו ההזדמנות הטובה ביותר של הדמוקרטים לנצח בעשרים השנים האחרונות.

בחירות 1880

ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1880

הנקוק לאחר המלחמה

הוועידה הדמוקרטית

שמו של הנקוק הוצע כמה פעמים בידי הדמוקרטים כמועמד נשיאותי, אולם הוא לעולם לא השיג את רוב הצירים. ב-1880, סיכוייו השתפרו. הנשיא הייז הבטיח לא לחזור לכהונה שנייה, והמועמד הדמוקרטי הקודם, טילדן, סירב לרוץ שוב בגלל מצב בריאותי קשה. הנקוק התחרה מול כמה מועמדים. הנייטרליות שלו בנוגע לתקן הזהב ותמיכתו ארוכת השנים בדרום גרמה לכך שהייתה לו תמיכה רחבה. כשהוועידה הדמוקרטית התכנסה בסינסינטי, אוהיו ביוני, הנקוק הוביל בסיבוב הראשון אולם לא השיג רוב. בסיבוב השני, הוא השיג את שני השלישים שהיה זקוק להם, וויליאם אינגליש נבחר לסגנו.

מסע בחירות מול גרפילד

כרזת בחירות דמוקרטית

הרפובליקנים בחרו בג'יימס גרפילד, חבר קונגרס מאוהיו ופוליטיקאי מוכשר. הנקוק והדמוקרטים ציפו לניצחון בדרום ארצות הברית, אולם היו זקוקים גם לניצחונות בכמה מדינות צפוניות כדי לנצח בבחירות. ההבדלים בין המפלגות היו מעטים, והרפובליקנים לא רצו לתקוף את הנקוק, שנחשב לגיבור. הבדל אחד בין המפלגות שהרפובליקנים הצליחו לנצל היה סעיף במצע הדמוקרטי שדרש "מכסי מגן להכנסה בלבד". תומכי גרפילד השתמשו בהצהרה זאת כדי לטעון שהדמוקרטים לא תומכים בעובדים בתעשיות הצפוניות, שירוויחו ממכסי מגן גבוהים. נושא המכסים פגע בדמוקרטים במדינות הצפוניות המתועשות, שהיו חיוניות לצורך השגת רוב. בסופו של דבר, הדמוקרטים והנקוק לא הצליחו לזכות במדינות הצפון, פרט לניו ג'רזי. הנקוק הפסיד בבחירות לגרפילד. גרפילד השיג רק 39,213 קולות יותר מהנקוק, ומצב הקולות היה 4,453,295 לגרפילד לעומת 4,414,082 להנקוק. מבחינת אלקטורים, גרפילד ניצח: הוא זכה ל-214 אלקטורים לעומת 155 בלבד להנקוק.

סוף חייו

הנקוק קיבל את תבוסתו ונכח בטקס כניסתו של גרפילד. לאחר מכן המשיך לפקד על אזור האטלנטיק. הופעתו הציבורית האחרונה הייתה כשניהל את לווייתו של גרנט ב-1885.

הנקוק מת ב-1886 בגברנרז איילנד, כשהוא עדיין פיקד על אזור האטלנטיק, בגלל סוכרת. הוא נקבר בבית הקברות במחוז מונטגומרי, פנסילבניה. למרות שחי יותר מילדיו, נולדו לו נכדים מבנו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וינפילד סקוט הנקוק בוויקישיתוף

• וינפילד סקוט הנקוק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• וינפילד סקוט הנקוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)