ולטר כהן
ולטר כהן (בגרמנית: Walter Cohen; 18 בפברואר 1880 – 8 באוקטובר 1942) היה היסטוריון אמנות, אספן אמנות ואוצר גרמני.[1]
 | |
| לידה |
18 בפברואר 1880 בון, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| נרצח |
8 באוקטובר 1942 (בגיל 62) מחנה הריכוז דכאו, גרמניה הנאצית |
| מדינה |
הרייך הגרמני |
  | |
ביוגרפיה עריכה
ולטר כהן היה הצעיר מבין אחד עשר הילדים של פרידריך מוריץ (1836–1912) והלנה (1839–1914) כהן. אחיו היה מוכר הספרים והוצאה לאור פרידריך כהן. ולטר כהן היה כבד שמיעה מילדותו, ולכן בדרך כלל נאלץ לקרוא את המילים מפיו. הוריו המירו את דתו לנצרות פרוטסטנטית, והוא למד בבית ספר נוצרי וסיים לימודי תיכון בשנת 1898.
משנת 1898 כהן למד היסטוריה של אמנות, ארכאולוגיה קלאסית ופילוסופיה תחילה בבון, אחר כך במינכן ובברלין ולבסוף בשטרסבורג, שם קיבל את הדוקטורט בשנת 1903 בהנחייתו של ג'ורג' דהיו. לאחר נסיעה לימודית ארוכה מחוץ לגרמניה, הוא עבד בצוות המערכת של הלקסיקון הכללי לאמנות יפה מהעת העתיקה ועד ימינו בלייפציג בין השנים 1904–1905.
הוא מצא עבודה משנת 1908, תחילה כעוזר מדעי, אחר כך כעוזר מנהל במוזיאון הפרובינציאלי בניהולו של הנס להנר, בבון. כאן הוא סידר מחדש את מחלקות האמנות ימי הביניים והאמנות החדשה ויזם את מיזוג גלריית התמונות עם אוסף ווסנדונק.
כשאוגוסט מאקה הגיע בשנת 1911 והקים את הסטודיו שלו בבון המקום הפך למקום מפגש של חובבי האמנות. הוא הרחיב במהירות את רשת מכריו בבון – ולטר כהן היה אחד מהם, שעבד במוזיאון הפרובינציאלי בבון, ושני אחיו הגדולים פרידריך והיינריך, שניהלו הוצאות ספרים ואמנות מול האוניברסיטה.[2] כהן התיידד עם מאקה, כמו גם עם אמנים רבים.
דמותו העליזה של ולטר כהן, הפתוחה לכל אחד, הביאה לכך שהוא נכנס למערכת יחסים קרובה וידידותית עם אמנים רבים בני זמנו. בבון, לצד מקס ארנסט, זו הייתה קבוצת האקספרסיוניסטים בראשותם של מאקה וזהאוס, שגם עליהם כתב הערכות.
כהן השתתף בהכנות לתערוכת האמנות הבינלאומית של Sonderbund, שנפתחה בקלן ב-25 במאי 1912, והייתה אחת מתערוכות האמנות החלוציות של תחילת המאה ה-20. לתערוכה זו קדמה הקמת אגודת אמנים, מנהלי מוזיאונים, אספנים וסוחרים, שהוקמה בדיסלדורף בשנת 1909, שהתכנסו לחשיפת אומנות האוונגרד לקהל רחב. היו"ר היה קרל ארנסט אוסטהאוס, והדירקטוריון כלל את ולטר כהן.
עבודתו המתוכננת במוזיאונים בברלין נכשלה בשנת 1912 עקב אובדן שמיעה. בשנת 1914 עבר כהן לאוסף האמנות העירוני בדיסלדורף ובשנת 1920 הפך לאוצר אוסף הציורים.
כהן טבע את השם "דאס יונגה ריינלנד", (רנאניה הצעירה) אגודת האמנים המודרנית שהוקמה בשנת 1919. בשנת 1918 הוא ארגן את התערוכה הראשונה עם הקבוצה בקלנישר קונסטפריין. 113 אמנים הציגו שם, ומספר החברים גדל במהירות.
ולטר כהן היה אספן של יצירות רבות של אקספרסיוניסטים גרמנים מובילים מאגודות האמנים "ברוקה", "דר בלאואה רייטר" ו"דאס יונגה ריינלנד", כמו מקס בקמן, אוטו דיקס, קתה קולוויץ, פאולה מודרזון-בקר, אמיל נולדה אוטו פאנקוק, קרל שמידט-רוטלוף, גבריאלה מינטר, אריך הקל, ואמנים רבים אחרים. כהן לא רק אסף, אלא גם היה תומך מחויב לאוונגרד של התקופה.
היה לו קשר ידידותי ומקצועי עם בעל הגלריה אלפרד פלכטהיים. הוא תרם לפתיחתה מחדש של גלריית פלכטהיים לאחר מלחמת העולם הראשונה, חג הפסחא 1919, עם תערוכה ראשונה על האקספרסיוניסטים.
ולטר כהן נהנה מהכרה רחבה בשנות העשרים של המאה העשרים כאוצר מוזיאון יוצא דופן, מבקר אמנות מבריק ופטרון מחויב.
בשנת 1928 הקים את בניין המוזיאון שנפתח בארנהוף. אבל אז הגיעו הנאצים, החרימו 137 רכישות ופיטרו את כהן.[3]
האוסף הפרטי שלו של אמנות מודרנית הושמץ כאמנות מנוונת על ידי הנאצים.
למרות הטבלתו כנוצרי וגידולו כפרוטסטנטי, כהן פוטר מהשירות במוזיאון כלא-ארי לפי סעיף 3 לחוק שירות המדינה בשנת 1933, ואיבד את מעמדו כעובד המדינה וחלק גדול מהפנסיה שלו. תביעתו נדחתה. בשנים שלאחר מכן עבד כשמאי בתחום האמנות. תנאים כלכליים קשים הטרידו אותו, וגם היו לו בעיות בריאות.
תחת כל הלחץ, התפרקו גם נישואיו לאשתו הלא-יהודיה מרגרט אומבאך (1892–1960), בעצמה אמנית ואספנית, לה נישא בשנת 1920.
כהן הועבר למחנה הריכוז דכאו, שם נרצח.
אשתו מרגרט אומבך הסתירה את האוסף הציורים שלו בעיירה ליד מילהאוזן באלזס, אך הוא נהרס כמעט לחלוטין. יחד עם בעלה השני, ריכרד פוגטס (1906–1984), בנו של צייר הדיוקנאות ריכרד פוגטס.
לאחר המלחמה ניסתה לשחזר את האוסף ולהמשיך ברוחו של ולטר כהן. אוסף קרן "כהן-אומבך-פוגטס" במוזיאון בלרך כולל כ-200 הדפסים אקספרסיוניסטים של אמנים כמו מקס בקמן, וסילי קנדינסקי, אוטו דיקס, קתה קולוויץ ואריך הקל ומשקף באופן טרגי את חייהם וגורלם של שלושת אספניהם בגרמניה.[4]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Cohen, Walter. In: Lexikon deutsch-jüdischer Autoren. Band 5: Carmo–Donat. Hrsg. vom Archiv Bibliographia Judaica. Saur, München 1997, S 191-193
- ^ "Nur eine Wendung im malerischen Denken." Rheinische Expressionisten in Bonn, www.rheinische-art.de
- ^ Westdeutsche Zeitung, Museum Kunstpalast: Ein neues Bild zum Jubiläum, Westdeutsche Zeitung, 4 ביולי 2013 (בגרמנית)
- ^ „entartet – zerstört – rekonstruiert“ – Die Sammlung Cohen-Umbach-Vogts. (ארכיון)