ולנטין גלושקו

ולנטין גלושקו
Валентин Петрович Глушко
לידה	20 באוגוסט 1908 (יוליאני); אודסה, האימפריה הרוסית
פטירה	10 בינואר 1989 (בגיל 80); מוסקבה, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות
ענף מדעי	מדע הטילים, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
מקום לימודים	אוניברסיטת סנקט פטרבורג
מוסדות	אוניברסיטת המחקר הטכנית הלאומית קאזאן על שם א.נ. טופולב (1945); אקדמיית חיל האוויר הסובייטי על שם ז'וקובסקי (1933–1934); Tushino Machine-Building Plant (1940); מוזיאון החלל והטילים בסנקט פטרבורג (15 במאי 1929); תאגיד הטילים והחלל אנרגיה; Institute of Natural Sciences named after P.F. Lesgaft; אנרגומאש ;
תלמידי דוקטורט	Vladimir Kurbatov
פרסים והוקרה	עיטור לנין (17 בספטמבר 1975); מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין; מדליה להנצחת 800 שנים לייסוד מוסקבה; עיטור לנין; עיטור לנין (30 באוגוסט 1968); מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945; פרס ברית המועצות (1984); מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941־1945; עיטור מהפכת אוקטובר (26 באפריל 1971); פרס ברית המועצות (1967); מדליית הפטיש והמגל (17 ביוני 1961); עיטור לנין (1 בספטמבר 1958); עיטור לנין (20 באפריל 1956); עיטור הדגל האדום של העמל (16 בספטמבר 1945); מדליית ותיק העמל; פרס לנין (1957); מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945; מדליית הפטיש והמגל (20 באפריל 1956); אזרח כבוד של העיר קאזאן; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
בן או בת זוג	Susanna Georgievskaya (1927–1930)
תרומות עיקריות
חתימה

ולנטין פטרוביץ' גלושקו (ברוסית: Валентин Петрович Глушко;‏ 2 בספטמבר 1908 - 10 בינואר 1989), מחשובי ה"מתכננים הראשיים" של ברית המועצות בתחום הנעה רקטית, פיתוח משגרי חלל וחלליות. היה מיריביו הבולטים של סרגיי קורוליוב, ובהיותו במאסר העיד ביחד עם עוד כמה אסירים-מדענים נגדו על פעילות אנטי סובייטית, ובעקבות העדות נשלח קורוליוב לגולאג. עם זאת, בעת המירוץ לחלל גלושקו שיתף פעולה עם קורוליוב בתכנון מנועים למשגר R-7.

פעילות מוקדמת

בנעוריו החל גלושקו בניסויים עם חומרי נפץ, אותם מצא בנפלים של פגזים ארטילריים באזורי קרבות מלחמת האזרחים. בנעוריו החל העניין הרב שלו במסעות לחלל, בין היתר לאחר קריאת ספרי מדע בדיוני. ידוע על מכתב אחד לפחות ששלח בשנת 1923 לקונסטנטין ציולקובסקי. לאחר לימודיו התיכוניים פנה ללימודי פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת לנינגרד. במרץ 1938 נעצר על ידי הנ.ק.ו.ד. ונידון לשמונה שנות מאסר בגולאג. הוא נשלח למפעל שמור ששימש מעין כלא (כונה ברוסית "שאראשקה") לעבודה בתחומי מומחיותו. בשנות מלחמת העולם השנייה היה אחראי על פיתוח מנועים רקטיים המונעים בדלק נוזלי. בשנת 1944 שוחרר גלושקו ובשנת 1956 זוכה מן ההאשמות נגדו. בסיום מלחמת העולם השנייה גלושקו נשלח לגרמניה לתור אחר חלקי טילים מסוג וי 2, ביחד עם סרגיי קורוליוב ואנשי צבא.

מתכנן ראשי של מנועים רקטיים

גלושקו קיבל לניהולו משרד תכנון (משרד התכנון 456, לימים אנרגומאש), והחל בפיתוח שורה של מנועים רקטיים המונעים בדלק נוזלי. גלושקו קידם את המנועים הרקטיים המונעים באמצעות תערובת רעילה במיוחד של דלק ומחמצן, דבר שעורר את התנגדותו של סרגיי קורוליוב. באסון הקשה ביותר בתולדות פיתוח הטילים, נהרג מרשל ברית המועצות נדלין ועוד כמאתיים בני אדם, בהתפוצצות טיל בליסטי מפיתוחו של גלושקו. רבים מהנפגעים נחנקו מהמחמצן הרעיל - חומצה חנקתית בריכוז גבוה. הטיל המזוהה ביותר עם גלושקו הוא משגר הלוויינים הכבד פרוטון.

ראש תוכנית החלל של ברית המועצות

בשנת 1974, החליט מנהיג ברית המועצות ליאוניד ברז'נייב לפטר את ואסילי מישין, לאור כישלונותיו החוזרים ונשנים של משגר החלליות לירח, N-1. במקומו מונה ולנטין גלושקו, כראש משרד התכנון מספר 1 (OKB-1) ובפועל כראש תוכנית החלל של ברית המועצות. בתפקיד זה החזיק עד מותו. במהלך פעילותו כראש משרד התכנון הראשי של ברית המועצות בתחום החלל פיקח על מיזמי ענק כמו תחנת החלל מיר, פיתוח מעבורת החלל בוראן והמשגר הכבד והחזק ביותר של ברית המועצות, "אנרגיה".

עיטורים והוקרות

גלושקו עוטר במגוון עיטורים ומדליות של ברית המועצות, ובהם:

פרס לנין
כוכב הזהב של גיבור העמל הסוציאליסטי (פעמיים)
5 עיטורי לנין
עיטור הדגל האדום של העמל
עיטור מהפכת אוקטובר
מכתש על הירח קרוי על שם גלושקו
אסטרואיד מכונה על שם גלושקו

ראו גם

ורנר פון בראון

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ולנטין גלושקו בוויקישיתוף

ולנטין גלושקו באנציקלופדיה אסטרונאוטיקה
[ https://web.archive.org/web/20170321132826/http://www.npoenergomash.ru/eng/ אתר חברת אנרגומאש, שנוסדה על ידי גלושקו וקרויה על שמו]
ולנטין גלושקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ולנטין גלושקו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

תרומות עיקריות

לידה	20 באוגוסט 1908 (יוליאני) אודסה, האימפריה הרוסית
פטירה	10 בינואר 1989 (בגיל 80) מוסקבה, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות
ענף מדעי	מדע הטילים, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
מקום לימודים	אוניברסיטת סנקט פטרבורג
מוסדות	אוניברסיטת המחקר הטכנית הלאומית קאזאן על שם א.נ. טופולב (1945) אקדמיית חיל האוויר הסובייטי על שם ז'וקובסקי (1933–1934) Tushino Machine-Building Plant (1940) מוזיאון החלל והטילים בסנקט פטרבורג (15 במאי 1929) תאגיד הטילים והחלל אנרגיה Institute of Natural Sciences named after P.F. Lesgaft אנרגומאש
תלמידי דוקטורט	Vladimir Kurbatov
פרסים והוקרה	עיטור לנין (17 בספטמבר 1975) מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין מדליה להנצחת 800 שנים לייסוד מוסקבה עיטור לנין עיטור לנין (30 באוגוסט 1968) מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945 פרס ברית המועצות (1984) מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941־1945 עיטור מהפכת אוקטובר (26 באפריל 1971) פרס ברית המועצות (1967) מדליית הפטיש והמגל (17 ביוני 1961) עיטור לנין (1 בספטמבר 1958) עיטור לנין (20 באפריל 1956) עיטור הדגל האדום של העמל (16 בספטמבר 1945) מדליית ותיק העמל פרס לנין (1957) מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 מדליית הפטיש והמגל (20 באפריל 1956) אזרח כבוד של העיר קאזאן בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
בן או בת זוג	Susanna Georgievskaya (1927–1930)
חתימה