תחנת החלל מיר

(הופנה מהדף מיר (תחנת חלל))

מיר (רוסית: Мир, שמשמעו "תבל" וגם "שלום") הייתה תחנת חלל של ברית המועצות (ומאוחר יותר של רוסיה), שחגה במסלול לווייני נמוך סביב כדור הארץ בין השנים 1986 ל־2001. מיר הייתה תחנת המחקר הראשונה בחלל שהייתה מאוכלסת באופן קבוע תקופה ארוכה. באמצעות מספר שיתופי פעולה בינלאומיים, היא הפכה לנגישה עבור קוסמונאוטים ואסטרונאוטים של מדינות רבות. במהלך פעילותה ביקרו בה 104 חוקרים מ־12 מדינות. מיר הורכבה במסלול על ידי מספר מודולים ששוגרו בנפרד החל מ־19 בפברואר 1986 עד 1996. התחנה שהתה במסלול עד אשר הוסטה בהנחיה מרחוק למסלול שהוביל להתרסקותה על פני כדור הארץ ב־23 במרץ 2001.

תחנת החלל מיר
Mir insignia.svg
Mir on 12 June 1998edit1.jpg
NSSDC 1986-017A
צוות 3
שיגור 20 בפברואר 198623 בפברואר 1996
משגר פרוטון-K עריכת הנתון בוויקינתונים
חדירה לאטמוספירה 23 במרץ 2001
מסה 129,700±1 קילוגרם
אורך 19±1 מטר
רוחב 31±1 מטר
גובה 27.5±0.1 מטר
נפח מדוחס 350 מ"ק
לחץ אטמוספירי 101.3 קילו-פסקל
פריגיאה 354 ק"מ
אפוגיאה 374 ק"מ
נטיית מסלול 51.6±0.1 מעלה
מהירות מסלולית 27,700 קמ"ש
זמן הקפה 91.9 דקות
הקפות ליום 15.7
ימים במסלול 5,510
ימים מאוישים 4,592
מספר הקפות 86,331
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ממדי התחנה הכוללים היו: אורך 19 מטר, רוחב 31 מטר וגובה 27.5 מטר.

היסטוריהעריכה

מיר הייתה מבוססת על סדרת תחנות החלל סאליוט ששוגרו לפניה על ידי ברית המועצות. היא קיבלה שירות בעיקר מחלליות סויוז רוסיות מאוישות ומחלליות משא מסוג פרוגרס. נחזה שהיא תהיה היעד לטיסות של מעבורת החלל בוראן, שננטשה מאוחר יותר. ארצות הברית תכננה לבנות את תחנת החלל פרידום כמקבילה למיר. לאחר תום המלחמה הקרה שולבו יכולות תחנת החלל מיר של רוסיה ומעבורות החלל האמריקניות. מיר סיפקה מעבדה מדעית גדולה וראויה למגורים בחלל ומעבורות החלל סיפקו משלוחים והרחבה זמנית של אזורי חיים ועבודה, ובכך יצרו את החללית הגדולה בהיסטוריה עם מסה משולבת של 250 טון. מעבורות החלל האמריקניות השתמשו בצווארון עגינה שתוכנן במקור עבור מעבורת החלל הסובייטית בוראן.

הקוסמונאוט סרגיי קריקאליוב טס לראשונה למיר ב-26 בנובמבר 1988 ושהה בתחנת החלל עד 27 באפריל 1989, כשהוא יוצא פעמים אחדות למשימות מחוץ לה. קריקאליוב שוגר שוב אל מיר ב-1991 ונשאר שם 311 יום, 20 שעות ודקה אחת. שהותו התארכה, מאחר שבמהלכה התפרקה ברית המועצות ורשויות החלל התקשו להשיג הסכמה ומימון להחזרתו הביתה. כשהוחזר לבסוף במרץ 1992 היה חלש מכדי ללכת בכוחות עצמו, סבל מבריחת סידן מהעצמות ונזקק לתקופה ממושכת של החלמה ושיקום[1].

בשנת 1997, בעקבות פרשת הסיליקון בחלב, השקיעה חברת תנובה כחצי מיליון דולר בהפקת פרסומת לחלב עמיד, שצולמה בתחנת החלל מיר. זה הייתה הפעם הראשונה מעולם שפרסומת צולמה בחלל[2].

מבפנים נראתה המיר כמבוך מכווץ המלא בצינורות, כבלים ומכשירים מדעיים - וחפצים של חיי היומיום, כגון תמונות, ציורי ילדים, ספרים וגיטרה. בדרך כלל אכלסה מיר שלושה אנשי צוות[3], אך לעיתים שהו בה עד שישה אנשים למשך חודש. למעט שתי תקופות, הייתה מיר מאוכלסת באופן רציף עד אוגוסט 1999. ביולי 1998, החליטה ממשלת רוסיה להפיל את התחנה לכדור הארץ באופן מבוקר, לפני שתאבד את השליטה עליה. ב-27 בדצמבר 2000 איבד מרכז השליטה את הקשר עם התחנה ל-24 שעות והיה חשש שהיא תשוב לכדור הארץ באופן לא מבוקר, ובכך להוביל לתוצאות הרסניות אם שרידי התחנה היו נופלים באזורים מאוכלסים[4].

מסעה בן חמש עשרה השנים של תחנת החלל הרוסית הסתיים ב־23 במרץ 2001, כשמיר נכנסה לאטמוספירה של כדור הארץ קרוב לפיג'י והתרסקה בדרום האוקיינוס השקט. מומחים רוסים תכננו את ההתרסקות המבוקרת במשך חודשים, ביצעו מספר סימולציות למציאת המיקום האופטימלי להתרסקות. רוסיה רכשה חבילת ביטוח בסכום של 200 מיליון דולר, לכיסוי נזקים במקרה של פגיעה ברכוש בקרקע[5]. קרוב לתום חייה היו תוכניות שונות לרכישתה על ידי גורמים מסחריים, כנראה כדי לשמש כאולפן הטלוויזיה/הסרטים הראשון במסלול בחלל, אולם תוכניות אלה לא יצאו אל הפועל.

חלקי התחנהעריכה

יחידה תאריך שיגור כלי שיגור תאריך עגינה מסה

(קילוגרם)

משימה תכלית היחידה
בודדת במערך התחנה
רכיב הליבה 19 בפברואר 1986 טיל פרוטון 20,100 מקום מגורים ובקרה על התחנה, הרכיב שאליו התחברו שאר הרכיבים    
Kvant-1 31 במרץ 1987 טיל פרוטון 9 באפריל 1987 10,000 סויוז TM-2 מכשירים מדעיים ומערכות תומכות חיים נוספות    
Kvant-2 26 בנובמבר 1989 טיל פרוטון 6 בדצמבר 1989 19,640 סויוז TM-8 מכשירים מדעיים ומערכות תומכות חיים נוספות    
Kristall 31 במאי 1990 טיל פרוטון 10 ביוני 1990 19,640 סויוז TM-9 הרחבת היכולות המדעיות של התחנה    
Spektr 20 במאי 1995 טיל פרוטון 1 ביוני 1995 19,640 סויוז TM-21 מרחב עבודה ומגורים לאסטרונאוטים אמריקאים    
יחידת העגינה 12 בנובמבר 1995 מעבורת החלל אטלנטיס (STS-74) 15 בנובמבר 1995 6,134 סויוז TM-22 מקום עגינה בטוח ויציב למעבורות החלל    
Priroda 23 באפריל 1996 טיל פרוטון 26 באפריל 1996 19,000 סויוז TM-23 ציוד לחישה מרחוק    

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא תחנת החלל מיר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה