ורנר ברגנגרין

סופר גרמני-בלטי שהתיישב בגרמניה ואחר כך בשווייץ
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.

ורנר ברגנגריןגרמנית: Werner Bergengruen;‏ 16 בספטמבר 1892 - 4 בספטמבר1964) היה סופר גרמני, יליד ליבוניה.

ורנר ברגנגרין
Werner Bergengruen
דיוקן מצויר על ידי אמיל שטומפ בשנת 1929
דיוקן מצויר על ידי אמיל שטומפ בשנת 1929
דיוקן מצויר על ידי אמיל שטומפ בשנת 1929
לידה 16 בספטמבר 1892
ריגה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 בספטמבר 1964 (בגיל 71)
באדן-באדן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Werner Max Oskar Paul Bergengruen עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת מרבורג, קתרינאום, Gymnasium Philippinum Marburg, אוניברסיטת מינכן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות A matter of conscience, Zwieselchen, בפסקה זו 10 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Alexander Bergengruen, Nino Luise Hackelsberger עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס וילהלם ראבה (1951)
  • צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1957)
  • אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה (1958)
  • פרס לזכר שילר (1962)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מינכן (1958) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

ילדות וצעירות עריכה

ורנר ברגנגרין נולד בשנת 1892 בעיר ריגה שבלטביה, אז בפלך ליבוניה, באימפריה הרוסית כבנם השני של הרופא הגרמני-בלטי ממוצא שוודי פאול אמיל ברגנגרין (1945-1861), בן למשפחה מן המעמד האריסטוקרטי, ושל אשתו, הלנה פון בטליכר. האב, המודאג ממדיניות ההתבוללות - הרוסיפיקציה - שקודמה בתחום החינוך על ידי שלטונות רוסיה, החליט לשלוח את הבן לגרמניה. עם זאת, ברגנגרין הרגיש קשור כל חייו לנוף מכורתו.

בשנים 1903–1908 התחנך ברגנגרין בקתרינאום בליבק, בשנים 1908–1910 בגימנסיית פוליפינום של מרבורג [1] ובשנת 1910 התחיל לימודי תאולוגיה לותרנית באוניברסיטת פיליפס במרבורג. במהרה החליף את מגמת הלימודים לשפות גרמאניות ולהיסטוריה של האמנות. בשנת 1910 נרשם כחבר באחוות "נורמניה", אגודת סטודנטים במרבורג[2]. אגודה זו הפכה בשנים 1927–1928 ל"קורפוס" שנודע כ"קונוונט הבוגרים של רודולשטאדט"[3]. המשיך לימודיו באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן של מינכן אך לא סיים עם דיפלומה. בימי מלחמת העולם הראשונה בשנים 1914–1918 התגייס ברגנגרין כמתנדב וכלוטננט בכוחות הגרמנים שכבשו את הארצות הבלטיות. בהשפעת רצח קרובי משפחה על ידי הלוחמים הבולשוויקים בשנת 1919 הצטרף ברגנגרין לצבא האצולה הבלטית ה-Baltische Landeswehr שנלחם בצבא האדום.

פעילותו כפובליציסט וסופר עריכה

ב-4 באוקטובר 1919 התחתן ברגנגרין במרבורג עם שרלוטה הנזל (1990-1896), בתו של המתמטיקאי קורט הנזל, אחות המשפטן אלברט הנזל, נינתם של הצייר וילהלם הנזל ושל פאני הנזל, אחות המלחין היהודי פליקס מנדלסון-ברתולדי ונכדתו של משה מנדלסון.

החל מ-1920 עבד ברגנגרין כעיתונאי וב-1922 נסע לברלין, שם ניהל את כתב העת "Ost-Informationen". באותה שנה פרסם בעיתון " פרנקפורטר צייטונג" את הרומן שלו עם קווים אוטוביוגרפיים Das Gesetz des Atum (חוקו של אתום). מאוחר יותר התכחש לחיבור זה[4] ב-1925 התמנה לעורך ראשי של " Baltische Blätter".

הוא חי כסופר עצמאי במינכן ובברלין, בה הצטרף לחוג הספרותי של המו"ל ויקטור אוטו שטומפס והוצאתו לאור "ראבנפרסה". את החוג פקדו גם הפילוסוף ז'אן גבסר (במקור - הנס גבסר) שייסד את ההוצאה לאור, הורסט לאנגה, ואודה שפר, לזמן קצר יואכים מאס, ואלטר אושילבסקי, הרמן קאזאק, רוברט זייץ, ינס היימרייך, רולף בונגס, ורנר הלוויג ואברהרד מקל. ברגנגרין פרסם מאמרים במגזין הספרות "Der weiße Rabe" ("העורב הלבן") שהוצא לאור בשנים 1932–1934 על ידי שטומפס בהוצאה לאור "Rabenpresse".

ברגנגרין נמנה באותה תקופה לאחד הסופרים הצעירים של מה שנקרא "המהפכה השמרנית". פרסם, בין השאר, בהוצאות לאור ימניות כמו הוצאת פרונדסברג (Frundsberg Verlag) או .Verlag Tradition Wilhelm Kolk. בסוף שנת 1922 שני ספרים שלו הופיעו בהוצאת גאורג מילר.

בימי המשטר הנאצי עריכה

כמו חברו ריינהולד שניידר, נרתע ברגנגרין מהאידאולוגיה הנאצית. הוא דגל בעמדה לאומית-שמרנית, אבל על יסודות נוצריים-הומניסטיים. הרקע המשפחתי - אשתו נחשבה ל"בת-תערובת יהודייה" (מישלינג) בגלל סבתה היהודייה (גרטרוד לבית האהן - 1866–1954) וגם המוצא היהודי של סבתא-רבתא מצד אביה - גרם גם הוא לברגנגרין להיות מרוחק מהנאציזם, אם כי לא העז להתבטא באופן גלוי נגדו.

הרומן הכי מוצלח שלו, "הטירן הגדול והחצר" משנת 1935 נמכר במיליון עותקים והובן על ידי מבקרי המשטר כרמז להתחשבנות מוסתרת עם המשטר. לעומת זאת עיתון המפלגה הנאצית "פלקישר באובכטר שיבח את היצירה כ"רומן גדול על מנהיג" [5]. הרומן שימש להפקת סרט קולנוע ומחזה ותורגם לחמש עשרה שפות.

כעבור שנה, בשנת 1936 המיר ברגנגרין את דתו יחד עם אשתו לנצרות הרומית-קתולית אצל קפלן הסטודנטים לשעבר, יוהנס פינסק. ב-1937 הסופר סולק מאגודת הסופרים של הרייך (Reichsschrifttumskammer) בנימוק ש"אינך מתאים לעזור בבניית התרבות הגרמנית על ידי פרסומיך הספרותיים". בדו"ח של "המשרד הראשי להערכות פוליטיות" (Gaupersonalamt) במינכן נאמר: "לא הוא ולא ילדיו הם חברים בארגון מפלגתי כלשהו. הוא ומשפחתו אינם משתמשים בברכה הגרמנית "הייל היטלר". עד כמה שידוע אינו מנוי על אף עיתון נאציונל-סוציאליסטי. יש גם לציין שהוא מחובר חזק לשייכות דתית".

עם זאת, קיבל ברגנגרין "היתר מיוחד קבוע" לפרסם[6]. אולם קובץ השירים "Der eternal Kaiser" (1937) משנת והרומן " Am Himmel wie auf Erden" ‏ (1940) נאסרו, כולל להפצה ברדיו או ההקראה. כמה שירים ביקורתיים מתוך קובץ השירים "Der eternal Kaiser" הופצו בהעתקה מיד ליד או פורסמו בכתב העת המונרכיסטי "Weiße Blättern" במהדורות קטנות. כך למשל. כך גם מסתו "Totenspruch auf einen Vogel" בספטמבר 1936, מאמר רוויו לרומן Der Starost ביוני 1938 והשיר Großer Herbst ב-1942.

חבר תנועת ההתנגדות הנס שול שהכיר את ביגרנגרין באמצעות קארל מוט התרשם מיצירותיו[7]. בשנת 1942 אחרי שביתו במינכן נהרס בהפצצות האוויריות, עבר ברגנגרין לגור באכנקירך בטירול.

אחרי המלחמה עריכה

אחרי סיום מלחמת העולם השנייה במאי 1945 סבר ברגנגרין ש"איש אינו יכול להגיד שלא ידע דבר על הזוועות... מה שקרה במחנות הריכוז כל אחד ידע, אם לא עשה מאמץ ממש לעצום עיניים ולהחריש אוזניים" [8].

בשנת 1946 היגר ברגנגרין לשווייץ ואחר כך התגורר למשך שנתיים ברומא. החל משנת 1958 ועד סוף חייו חי בגרמניה המערבית בבאדן-באדן.

ב-1952 הופיע ספרו המוכר ביותר שאחרי המלחמה "Der letzte Rittmeister (1952) שבו הביע ספקנות לגבי ההפתחויות שבתקופה שלאחר המלחמה. דיבר, בין היתר, על "עידן התעשייה" ועל "סטנרדיזציה של ההתנהגות". הוא דגל בעקרונות שמרניים כמו "דבקות במסורת" אם כי לא הטיף להיצמדות נוקשה בדגם זה מול המציאות העכשווית.

חייו הפרטיים עריכה

מנישואיו עם שרלוטה לבית הנזל נולדו ארבעה ילדים: אולף (שנפטר בינקותו), לואיזה נינו לימים האקלסברגר (ילידת 1924), מריה לימים שיצה-ברגנגרין (2020-1928) ואלכסנדר ברגנבגרין (יליד 1930). בנו של אלכסנדר, מקסימיליאן ברגנגרין הוא ידוע כמבקר ספרות.

ספרים עריכה

  • 1923: חוקו של אתום ("Das Gesetz des Atum"), רומן
  • 1923 : ורדים על עמוד התלייה (Rosen am Galgenholz) - סיפורים
  • Schimmelreuter hat mich gossen - סיפורים
  • 1927: Das Kaiserreich in Trümmern ("האימפריה בחורבות"), רומן היסטורי
  • 1930: הדוכס שארל הנמהר ("Herzog Karl der Kühne");
  • 1930: הנזיר המשוגע ("Der tolle Mönch");
  • 1930: קפרי ("Capri");
  • 1930: שבוע במבוך ("Die Woche im Labyrinth");
  • 1931: קולמוס הזהב ("Der goldene Griffel");
  • 1932: העץ הנודד ("Der Wanderbaum");
  • 1933: מבחן האש ("Die Feuerprobe");
  • 1934: מסע גרמני ("Deutsche Reise");
  • 1935: הטירן הגדול והמשפט ("Das Großtyrann und das Gericht"); על איטליה בימי הרנסאנס
  • 1936: שושנת יריחו ("Die Rose von Jericho");
  • 1937: שלושת הבזים ("Die drei Falken");
  • 1938: הפרי המוסתר ("Die verborgene Frucht");
  • 1939: א.ט.א.הופמן ("E.T.A. Hoffmann");
  • 1940: בשמיים וכך גם בארץ ("Am Himmel wie auf Erden");
  • 1942: סיפור מחפשי במטמונים ("Schatzgräbergeschichte");
  • 1946: קללות וברכות ("Zauber- und Segenssprüche");
  • 1946: ורד הסולטאן ("Die Sultansrose");
  • 1949: סימן האש ("Das Feuerzeichen");
  • 1949: השטן בארמון החורף ("Der Teufel im Winterpalais");
  • 1952: קפטן הפרשים האחרון ("Der letzte Rittmeister");
  • 1954: אשת קפטן הפרשים ("Die Rittmeisterin");
  • 1962: העטרה השלישית ("Der dritte Kranz");
  • 1937: הקיסר הנצחי ("Der ewige Kaiser"); - שירים - פורסמו באוסטריה בלי שם המחבר
  • 1945: Dies irae ("Dies irae");- שירים
  • 1952: אלגיה לומברדית ("Lombardische Elegie");
  • 1952: חדשות על עוף החול ("Nachricht vom Vogel Phönix");
  • 1952: הסוד נשאר ("Das Geheimnis verbleibt");
  • 1955: התאומים מצרפת ("Die Zwillinge aus Frankreich");
  • 1959: זעם, זמן ונצח ("Zorn, Zeit und Ewigkeit").
  • Das große Alkahest, Roman, 1926, 1938
  • Das Buch Rodenstein, Novellenzyklus, 1927, 1951
  • Das Kaiserreich in Trümmern, historischer Roman, 1927
  • Der tolle Mönch, Erzählungen, 1930
  • Herzog Karl der Kühne oder Gemüt und Schicksal, historischer Roman, 1930, 1943
  • Die Woche im Labyrinth, Roman, 1930
  • Capri, Gedichte, 1930
  • Der goldene Griffel, Roman, 1931
  • Zwieselchen, Kinderbuch, 1931 ff.
  • Der Wanderbaum, Gedichte, 1932
  • Kaschubisches Weihnachtslied, Gedichte
  • Die Feuerprobe, Novelle, 1933
  • Die Ostergnade, Erzählung, 1933
  • Deutsche Reise. Ein Erinnerungsbuch, 1934
  • Die Schnur um den Hals, 1935
  • Der Großtyrann und das Gericht, Renaissance-Roman, 1935
    • Dramatisierung: Günther Fleckenstein, 1962
    • Verfilmung: Günther Fleckenstein, 1966[9]
  • Die Rose von Jericho, Gedichte, 1936
  • Die drei Falken, Erzählung, 1937
  • Der ewige Kaiser, Gedichte, 1937
  • Die verborgene Frucht, Gedichte, 1938
  • E. T. A. Hoffmann, Biographie, 1939
  • Die Leidenschaftlichen, Erzählung 1939
  • Der Tod von Reval, Erzählungen, 1939
  • Am Himmel wie auf Erden, historischer, Roman 1940
  • Der spanische Rosenstock, Erzählung, 1940
  • Das Hornunger Heimweh, Erzählung, 1942
  • Schatzgräbergeschichte, 1942
  • Dies irae, Gedichte, 1945
  • Zauber- und Segenssprüche, 1946
  • Die Sultansrose, Erzählungen, 1946
  • Das Beichtsiegel, Erzählung, 1946
  • Jungfräulichkeit, Novelle, 1947
  • Pelageja, Roman, 1947
  • Sternenstand, Erzählung, 1947
  • Die Hände am Mast, Erzählung, 1948
  • Römisches Erinnerungsbuch, 1949
  • Das Feuerzeichen, Roman, 1949
  • Der Teufel im Winterpalais, Erzählung, 1949
  • Das Tempelchen, Erzählung, 1950
  • Die heile Welt, Gedichte, 1950
  • Die letzte Reise, Erzählung, 1950
  • Zwieselchen, Kinderbuch, 1951
  • Lombardische Elegie, Lyrik, 1952
  • Der letzte Rittmeister, Erzählband, 1952
  • Der Pfauenstrauch, Erzählung, 1952
  • Nachricht vom Vogel Phönix, Erzählung, 1952
  • Die Flamme im Säulenholz, Erzählungen, 1952
  • Das Geheimnis verbleibt, Aufzeichnungen und Bekenntnisse, 1952
  • Die Sterntaler, Erzählung, 1953
  • Die Rittmeisterin, Roman, 1954
  • Die Fahrt des Herrn von Ringen, Erzählungen, 1955
  • Die Zwillinge aus Frankreich, Erzählungen, 1955
  • Mit tausend Ranken, Gedichte, 1956
  • Das Netz, Novelle, 1956
  • Hubertusnacht, Erzählung, 1957
  • Bärengeschichten, Erzählung, 1959
  • Zorn, Zeit und Ewigkeit, Erzählungen, 1959
  • Der dritte Kranz, Roman, 1962
  • Die Schwestern aus dem Mohrenland, Erzählung, 1963
  • Räuberwunder, Erzählung, 1964
  • Die schönsten Novellen, 1965
  • Dichtergehäuse, Autobiographie, 1966
  • Und dein Name ausgelöscht, Erzählungen, 1971
  • Schnaps mit Sakuska, Baltisches Lesebuch, 1986
  • Compendium Bergengruenianum, Aufzeichnungen 1940–45, 1992
  • Von Riga nach anderswo oder Stationen eines Lebens, Bücher, Reisen, Begegnungen, 1992

ורנר ברגנגרין ומדיה אומנותית אחרת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ורנר ברגנגרין בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Chronika, Zeitschrift der ehemaligen Marburger Gymnasiasten
  2. ^ Helge Dvorak Biographisches Lexikon der Deutschen Burschenschaft. Band II: Künstler. Winter, Heidelberg 2018, ISBN 978-3-8253-6813-5, S. 55–58
  3. ^ Normannia Marburg (corpsarchive.de)
  4. ^ Knurriculum vitae, das ist widerwillig verfasster Lebenslauf“, 1957 und 1962, אחר כך ב- Von Riga nach anderswo oder Stationen eines Lebens
  5. ^ Ernst Klee": The cultural lexicon for the Third Reich. Who was what before and after 1945. S. Fischer, Frankfurt am Main 2007, ISBN 978-3-10-039326-5, p. 44
  6. ^ E.Klee
  7. ^ Sönke Zankel - Mit Flugblättern gegen Hitler: Der Widerstandskreis um Hans Scholl und Alexander Schmorell, Köln 2007, S. 234–236.
  8. ^ ציטוט מברגנגרין, מתוך Ernst Klee: Das Kulturlexikon zum Dritten Reich. Wer war was vor und nach 1945. S. Fischer, Frankfurt am Main 2007, S. 44
  9. ^ Der Großtyrann und das Gericht als Film