פליקס מנדלסון
יעקב לודוויג פליקס מנדלסון-ברתולדי (בגרמנית: Jakob Ludwig Felix Mendelssohn Bartholdy; 3 בפברואר 1809 – 4 בנובמבר 1847) היה מלחין, מנצח, פסנתרן ונגן עוגב גרמני יהודי מומר מהתקופה הרומנטית. יצירותיו של מנדלסון כוללות סימפוניות, קונצ'רטי, יצירות לפסנתר, יצירות לעוגב ומוזיקה קאמרית. היצירות הידועות ביותר שהלחין הן: חלום ליל קיץ (הכוללת את "מארש החתונה" הידוע), הסימפוניה האיטלקית, הסימפוניה הסקוטית, האורטוריה פאולוס, האורטוריה אליהו, ההברידיים וקונצ'רטו לכינור. שירים ללא מילים היא יצירתו המפורסמת ביותר לפסנתר.
 | |
| דיוקן מ-1829 מאת James Warren Childe | |
| לידה |
3 בפברואר 1809 המבורג (כיום בגרמניה) |
|---|---|
| פטירה |
4 בנובמבר 1847 (בגיל 38) לייפציג (כיום בגרמניה) |
| מקום קבורה |
cemeteries at Hallesches Tor  |
| מוקד פעילות |
הקונפדרציה הגרמנית, ממלכת סקסוניה |
| תקופת הפעילות |
1826–1843 (כ־17 שנים) |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת הומבולדט של ברלין |
| זרם | רומנטית |
| סוגה |
אופרה, מוזיקה קלאסית, מוזיקה סימפונית |
| שפה מועדפת |
גרמנית, צרפתית, אנגלית |
| כלי נגינה | פסנתר, עוגב |
| בן או בת זוג |
צצילה מנדלסון-ברתולדי |
| צאצאים |
פאול מנדלסון-ברתולדי האב, לילי ואך, קרל מנדלסון-ברתולדי, מארי בנקה |
| מספר צאצאים |
5 |
| פרסים והוקרה |
|
| האתר הרשמי | |
| חתימה |
 |
  | |
פליקס מנדלסון-ברתולדי היה נכדו של הפילוסוף היהודי הנודע, משה מנדלסון. הוא נולד למשפחה יהודית מכובדת וגדל ללא דת. בגיל שבע הוטבל כנוצרי לותרני. פליקס הוכר עוד בילדותו כילד פלא מוזיקלי, אך הוריו נהגו בזהירות ולא רצו לנצל את כישרונו לרווח כלכלי. אחותו, פאני מנדלסון, קיבלה השכלה מוזיקלית דומה והייתה מלחינה ופסנתרנית מוכשרת בפני עצמה. כמה משיריה המוקדמים פורסמו בשם אחיה.
מנדלסון זכה להצלחה מוקדמת בגרמניה, ועורר עניין מחודש במוזיקה של יוהאן סבסטיאן באך אחרי שניצח על היצירה מתאוס פסיון מאת באך בשנת 1829. עד לקונצרט זה המוזיקה של באך כמעט נשכחה ונעלמה לגמרי מחיי המוזיקה בגרמניה. מנדלסון זכה להצלחה במסעותיו ברחבי אירופה כמלחין, מנצח ונגן סולן. בעשרת ביקוריו בבריטניה הוצגו בבכורה רבות מיצירותיו הגדולות, וביקורים אלה מהווים חלק חשוב בקריירה הבוגרת שלו. הטעם המוזיקלי השמרני שלו בידל אותו ממלחינים בני תקופתו הרפתקנים יותר בגישתם כפרנץ ליסט, ריכרד וגנר, שארל-ולנטן אלקאן והקטור ברליוז. הקונסרבטוריון בלייפציג שהקים בשנת 1843[1], הפך למעוז של שמרנות ופסל מגמות רדיקליות במוזיקה.
לאחר תקופה ארוכה של התעלמות ממנדלסון בגלל טעם משתנה, אנטישמיות ושורשיו היהודיים, בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, הוערכה מחדש מקוריות יצירתו. היום הוא אחד מהמלחינים הפופולריים ביותר של התקופה הרומנטית במוזיקה.
ביוגרפיה עריכה
ילדותו עריכה
פליקס מנדלסון נולד בעיר החופשית המבורג (כיום בגרמניה), השני מבין ארבעה אחים, למשפחה יהודית מתבוללת. סבו היה הפילוסוף היהודי הנודע משה מנדלסון. אביו אברהם, היה בנקאי ואמו, לאה לבית זאלומון (Salomon) הייתה מוזיקאית חובבת ברמה גבוהה, נכדתו של דניאל איציג, והיא זו שלימדה אותו לראשונה מוזיקה. בניגוד למוזיקאים רבים בני תקופתו, גדל מנדלסון במשפחה אמידה למדי. הוריו האמינו שכדי להשתלב בחברה הגרמנית יהיה עליהם להמיר את דתם. הוריו לא ערכו לו ברית מילה ובגיל שש הוטבל עם שלושת אחיו והיה לנוצרי פרוטסטנטי. כעבור כמה שנים הוטבלו גם הוריו לנצרות. האב החליט לשנות גם את שם המשפחה ובחר להשתמש בשם ברתולדי, כפי שבחר לעצמו גיסו (אחי אשתו), כמה שנים קודם לכן כשהוטבל לנצרות. למרות הלחץ שהפעיל עליו אביו ואף על פי שהיה נוצרי אדוק, סירב פליקס עד סוף ימיו לוותר על השם מנדלסון.
המשפחה עברה לברלין בשנת 1811. אברהם ולאה מנדלסון ביקשו להעניק לילדיהם - פאני, פליקס, פאול ורבקה (אשתו לעתיד של יוהאן פטר גוסטב לז'ן דיריכלה) את החינוך הטוב ביותר שיש. פאני הפכה לפסנתרנית הידועה בחוגי המוזיקה בברלין. אברהם אביה חשב שהיא, ולא פליקס, מוזיקלית יותר. אך אברהם או פליקס לא ראו שזה ראוי שאישה תהייה בעלת קריירה במוזיקה, ולכן היא נותרה מוזיקאית פעילה אך לא מקצועית. תחילה לא היה אברהם מסוגל לאפשר לפליקס להתמסר לקריירה מוזיקלית עד שהתברר שהוא רציני לגמרי.
מנדלסון גדל בסביבה אינטלקטואלית. ביקורים תכופים שאורגנו על ידי הוריו בביתם שבברלין כללו אמנים, מוזיקאים ומדענים, ביניהם וילהלם פון הומבולדט, אלכסנדר פון הומבולדט והמתמטיקאי יוהאן פטר גוסטב לז'ן דיריכלה (בעלה של אחותו רבקה לעתיד). המוזיקאית שרה רוטנבורג כתבה על משק הבית כי "אירופה הגיעה לסלון שלהם".
קריירה עריכה
חינוך מוזיקלי עריכה
מנדלסון החל ללמוד שיעורים בפסנתר מאמו כשהיה בן שש, ובגיל 7, חונך על ידי מארי ביגוט (אנ') בפריז. מאוחר יותר בברלין, כל ארבעת האחים למדו נגינה על פסנתר אצל לודוויג ברגר (אנ'), שהיה בעצמו תלמידו לשעבר של מוציו קלמנטי. החל ממאי 1819, מנדלסון (בתחילה עם אחותו פאני) למד קונטרפונקט והלחנה אצל קרל פרידריך צלטר בברלין. זו הייתה השפעה חשובה על הקריירה העתידית שלו. צלטר הומלץ כמורה על ידי שרה איציק לוי, בת למשפחה יהודית בעלת מעמד גבוה בברלין וסבתא-רבה של פליקס מנדלסון. שרה איציק לוי הייתה תלמידה של וילהלם פרידמן באך וקרל פיליפ עמנואל באך. שרה לוי הפגינה כישרון כלשהו כפסנתרנית ולעיתים קרובות ניגנה בתזמורת של צלטר. שרה הקימה אוסף חשוב של כתבי יד של משפחת באך. צלטר, שטעמו במוזיקה היה שמרני, העריץ גם את המוזיקה של משפחת באך. ללא ספק, זה מילא חלק משמעותי בהיווצרות טעמו המוזיקלי של פליקס מנדלסון, מכיוון שעבודותיו משקפות את המחקר הזה על הבארוק והמוזיקה הקלאסית הקדומה. פוגות שהלחין די דומות לסגנונו של יוהאן סבסטיאן באך ודי משקפות את זה שמנדלסון הושפע רבות מבאך.
תחילת הקריירה עריכה
כבר בילדותו ניכרה בו גאונות מוזיקלית. בגיל 9 ניגן מנדלסון לראשונה בקונצרט פומבי, ובגיל 11 התחיל לחבר מוזיקה. גם אחיו ואחיותיו גילו כישרון מוזיקלי. פאני אחותו נהגה אף היא להלחין מוזיקה ושניהם הרבו לנגן את יצירותיהם על פסנתר, כאשר רבקה אחותו הייתה מזמרת ופאול אחיו ניגן בצ'לו. בגיל 15 חיבר מנדלסון את הסימפוניה הראשונה שלו, ובגיל 17 חיבר את אחת היצירות הנודעות ביותר שלו: "הפתיחה לחלום ליל קיץ" על פי מחזהו של ויליאם שייקספיר. ו-17 שנה אחרי כן חיבר את הפרקים הנוספים ל"חלום ליל קיץ", לרבות "מארש החתונה" המפורסם.
שיא הקריירה עריכה
מגיל 20 סייר מנדלסון בארצות אירופה ובמהרה כבש את המרכזים המוזיקליים ביבשת וקנה לו שם של מנצח מזהיר. ביקורו באיטליה ובסקוטלנד העניק לו השראה לחיבור כמה מהיצירות הידועות שלו: את הפתיחה מערת פינגאל כתב בגרסתה הראשונה כבר בשנת 1830, ואז החל לחבר את הסימפוניה השלישית "הסקוטית" אך סיימה רק תריסר שנים מאוחר יותר. את הסימפוניה הרביעית ("האיטלקית") חיבר עד 1833. בנוסעו לאנגליה התוודע למוזיקה של גאורג פרידריך הנדל וברוח זו כתב את האורטוריה אליהו, שהיא מהחשובות ביצירות על רקע מקראי.
שנותיו האחרונות עריכה
בשנת 1833 מונה מנדלסון למנהל התזמורת של דיסלדורף. מ-1835 היה במשך כמה שנים מנצחה של תזמורת הגוונדהאוס בלייפציג, אחת מן המעולות בגרמניה באותם ימים. הוא היה מנצח מהולל והרבה להשמיע לקהל המוקסם יצירות מעולות, ובהן השמעות ראשונות של יצירות מופת, בהן הסימפוניה התשיעית של שוברט, שרק כעבור עשר שנים לאחר חיבורה, בוצעה נגינת הבכורה שלה על ידי תזמורתו של מנדלסון. כמו כן החזיר לתודעת העולם את יוהאן סבסטיאן באך שהיה נשכח עד אז, ובעיקר נודע בביצוע המתאוס פסיון של באך. בשנת 1843 ייסד מנדלסון את בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג והמשיך לפעול בו עד יום מותו. פעילותו הרבה ועומס המאמצים במילוי התפקידים שלקח על עצמו דרדרו את מצבו הבריאותי שממילא היה רופף. פטירתה של אחותו האהובה פאני גרמה לו לדיכאון כבד והוא נפטר צעיר לימים בגיל 38.[1]
סגנון מוזיקלי עריכה
מנדלסון היה מלחין פורה וקל כתיבה. סגנונו מצטיין בקלילות נעימה והמוזיקה שלו קולחת ומענגת את מאזיניה. מקום חשוב ביצירותיו לפסנתר תופסים "הוואריאציות הרציניות" ו"השירים ללא מילים" – אלה הן פיסות זעירות ופיוטיות המנוגנות תכופות על ידי פסנתרנים מתחילים. מנדלסון נמנה עם חוג מקורביהם של מספר מלחינים והיה ידידו הקרוב של רוברט שומאן, יחדיו עיצבו את הסגנון הרומנטי המוקדם בגרמניה. כתבי ידו נשמרים בספרייה הממלכתית של ברלין.
תגובות אנטישמיות עריכה
בחיבורו האנטישמי "היהדות במוזיקה", כתב המלחין הגרמני ריכרד וגנר כי המוזיקה המופקת על ידי מלחינים בעלי רקע יהודי כדוגמת פליקס מנדלסון וג'אקומו מאיירבר היא "מתוקה ומצלצלת ללא עומק", רדודה ומלאכותית שיש בה סממנים של מוזיקה דתית הניזונה מהפולחן היהודי בבית הכנסת, המחקה באופן שטחי את המוזיקה האמיתית ששורשיה ב"רוח האמיתית של הפולק (העם)". צ'ייקובסקי הגיב במאמר תגובה אירוני על דברי ואגנר (Русские ведомости, 29.11.1872): "האם זה לא מביש שהיהודי הכשרוני ביותר הזה מצליח בערמומיות חתרנית לגרום הנאה לאנושות ביצירותיו היפות עם הכלים המוזיקליים במקום שהוא ירדים את האנושות בכנות הגרמנית כמו ואגנר - באופרות הארוכות והקשות, רבות הרעש ולעיתים המשעממות לגמרי". בהשפעת ואגנר ובהתאם לחוקי הגזע שלה, החרימה המפלגה הנאצית את מנדלסון והכריזה עליו מלחמת חורמה, בניסיון למחוק לו כל סימן וזכר. את ה"שירים ללא מילים" המפורסמים שלו אמנם הדפיסו, כי היו אלה מנגינות פופולריות ומוכרות מדי, אך רשמו ש"מחבר היצירות אינו ידוע". הנאצים גם החרימו את יצירתו "חלום ליל קיץ", והמלחין קרל אורף קיבל על עצמו להלחין מוזיקה חלופית למחזה. הם הרסו בשנת 1936 את האנדרטה לזכר מנדלסון, שהוקמה בחזית הגוונדהאוס, מקום משכנה של תזמורת הגוונדהאוס בלייפציג, בשנת 1900. בשנת 2008 נחנכה אנדרטה משוחזרת של מנדלסון, ליד כנסיית סנט תומאס.
הנצחה עריכה
- מפרצון מנדלסון באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה נקרא על שמו[2].
- בשנת 2009, לרגל 200 שנה להולדתו, הוציא הדואר הגרמני בול לזכרו.
מיצירותיו עריכה
- חמש סימפוניות: הסימפוניה הראשונה בדו מינור, הסימפוניה השנייה – "שיר תהילה" עם חלק אחרון שהוא קנטטה לסולנים ומקהלה, הסימפוניה השלישית בלה מינור – "הסימפוניה הסקוטית", הסימפוניה הרביעית בלה מז'ור – "הסימפוניה האיטלקית" (מהידועות ביותר של המלחין), הסימפוניה החמישית ברה מינור – "הרפורמציה".
- 12 סימפוניות לכלי קשת (יצירות נעורים שפורסמו לאחר מותו)
- שני קונצ'רטי לכינור (האחד מוכר ביותר, קונצ'רטו לכינור במי מינור אופוס 64. ואילו השני ברה מינור, הפחות מוכר, כתוב לכינור ולתזמורת מיתרים - יצירת נעורים)
- שני קונצ'רטי לפסנתר (מס' 1 בסול מינור אופוס 25, מס' 2 ברה מינור אופוס 40)
- קונצ'רטו לפסנתר מס' 3 במי מינור (נמצאו קטעים ממנו לאחר מותו שחוברו ליצירה אחת על ידי המלחין האיטלקי מרצלו בופליני)[3]
- רונדו בריליאנט לפסנתר ותזמורת אופוס 29
- סרנדה ואלגרו ג'ויוזו לפסנתר ותזמורת אופוס 43
- שני קונצ'רטי לשני פסנתרים ותזמורת
- קונצ'רטו לכינור, פסנתר ותזמורת.
- "חלום ליל קיץ" (פתיחה ומוזיקה בימתית כולל הפרק "מארש החתונה")
- האורטוריות "אליהו", "פאולוס"
- הפתיחות: "מערת פינגאל" (ההברידיים), שלוות הים ונסיעה צלחה, מלוזינה היפה, רואי בלא, עתליה
- שירים לקול ולפסנתר (שניים מן המוכרים בהם: "ברכת בוקר", "על כנפי השיר").
- שתי שלישיות (ברה מינור אופוס 49, בדו מינור אופוס 66) לכינור, צ'לו ופסנתר.
- שמינייה לכלי קשת אופוס 20 במי במול מז'ור
- שבע רביעיות כלי קשת (אופוס 12 במי במול מז'ור, אופוס 13 בלה מינור, אופוס 44 ברה מז'ור, מי מינור, מי במול מז'ור, אופוס 80 בפה מינור, 4 קטעים לרביעיית כלי קשת אופוס 81)
- שלוש רביעיות לפסנתר וכלי קשת (אופוס 1 בדו מינור, אופוס 2 ברה מז'ור, אופוס 3 בסי מינור - חוברו בהיות מנדלסון בן 13)
- שתי חמישיות לכלי קשת (אופוס 18 בלה מז'ור, אופוס 87 בסי במול מז'ור)
- שישיה לפסנתר וכלי קשת אופוס 110 ברה מז'ור
- שש סונטות לעוגב אופוס 65
- שלושה פרלודים ופוגות לעוגב אופוס 37
- קטעים נוספים לעוגב
- שלוש סונטות לכינור ופסנתר (בפה מז'ור (1820), בפה מז'ור (1838), בפה מינור אופוס 4
- שתי סונטות לצ'לו ופסנתר (בסי במול מז'ור אופוס 45, ברה מז'ור אופוס 58)
- סונטה לפסנתר וקלרינט
- סונטה לפסנתר וויולה
- שני קטעים לפסנתר, קלרינט ובאסט או בסון (אופוס 113 בפה מינור, אופוס 114 בפה מז'ור)
- יצירות לפסנתר סולו: שירים ללא מילים, קפריצ'י, פרלודים ופוגות, סונאטות וריאציות, רונדו קפריצ'יוזו.
- יצירות למקהלה ותזמורת לפי מילים מספר תהלים או הקנטטה "ליל ואלפורגיס הראשון".
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- פייר לה-מור, מעבר לתשוקה, חיי פליקס מנדלסון-ברתולדי, תרגמה שרה רזי, הוצאת "עידית", תל אביב, תשי"ט.
- מוזל מושנסקי, מנדלסון, תרגמה אביבה שלח, הוצאת דביר, 1989.
- פיליפ רדקליף, מנדלסון, תרגום: גבי פלג, כתר הוצאה לאור, 1990.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של פליקס מנדלסון (בגרמנית)
פליקס מנדלסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פליקס מנדלסון, באתר AllMovie (באנגלית)
פליקס מנדלסון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
פליקס מנדלסון, באתר אייטונס (באנגלית)
פליקס מנדלסון, באתר ספוטיפיי
פליקס מנדלסון, באתר Last.fm (באנגלית)
פליקס מנדלסון, באתר AllMusic (באנגלית)
פליקס מנדלסון, באתר MusicBrainz (באנגלית)- פליקס מנדלסון, באתר פרויקט מוטופיה
פליקס מנדלסון, באתר Discogs (באנגלית)- פליקס מנדלסון, דף שער בספרייה הלאומית
- פליקס מנדלסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- 39995 כתבי פליקס מנדלסון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- פליקס מנדלסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
- Felix Mendelssohn
- Leipzig Edition of the Works by Felix Mendelssohn Bartholdy edited by the Sächsische Akademie der Wissenschaften zu Leipzig (in German)
- Ralf Wehner: Thematic-systematic Catalogue of the Musical Works (MWV), Sächsische Akademie der Wissenschaften zu Leipzig
- Mendelssohn: A Life in Music (2003) by Larry Todd; Oxford University Press
- (Jakob Ludwig) Felix Mendelssohn Bartholdy (1809 - 1847) - Vocal Texts and Translations at the LiederNet Archive Original Texts of the Lied of Mendelssohn translated in various languages.
- Complete Edition: Leipzig Edition of the Letters of Felix Mendelssohn Bartholdy (in German)
- Felix Mendelssohn House and Foundation, Leipzig
- The Mendelssohn Project A project with the objective of "recording of the complete published and unpublished works of Felix and Fanny Mendelssohn".
- A Renaissance Man Among the Romantics: Felix Mendelssohn at 200 A virtual exhibit of Mendelssohn manuscripts and early editions held at the Irving S. Gilmore Music Library, Yale University.
- Reichwald, Siegwart, ed. Mendelssohn in Performance. Indiana University Press: Bloomington, IN. מסת"ב 978-0-253-35199-9
- Program note to Violin Concerto in E minor, Op. 64 (1844) from the Los Angeles Chamber Orchestra (by the Internet Way Back Machine)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 ישראל שליטא, אנציקלופדיה למוסיקה, תל אביב: יהושע צ'צ'יק, הוצאת ספרים בע"מ
- ^ מפרצון מנדלסון באתר הסקר הגאולוגי של ארצות הברית
- ^ מרצלו בופליני