פליקס מנדלסון

מלחין ופסנתרן גרמני יהודי-מומר מהמאה ה-19

יעקב לודוויג פליקס מנדלסון-ברתולדיגרמנית: Jakob Ludwig Felix Mendelssohn Bartholdy;‏ 3 בפברואר 18094 בנובמבר 1847) היה מלחין, מנצח, פסנתרן ונגן עוגב גרמני יהודי מומר מהתקופה הרומנטית. יצירותיו של מנדלסון כוללות סימפוניות, קונצ'רטי, יצירות לפסנתר, יצירות לעוגב ומוזיקה קאמרית. היצירות הידועות ביותר שהלחין הן: חלום ליל קיץ, הסימפוניה האיטלקית, הסימפוניה הסקוטית, האורטוריה פאולוס, האורטוריה אליהו, ההברידיים וקונצ'רטו לכינור. שירים ללא מילים היא יצירתו המפורסמת ביותר לפסנתר.

פליקס מנדלסון-ברתולדי
Felix Mendelssohn Bartholdy
דיוקן מ-1829 מאת James Warren Childe
דיוקן מ-1829 מאת James Warren Childe
לידה 3 בפברואר 1809
המבורגהמבורג  המבורג
פטירה 4 בנובמבר 1847 (בגיל 38)
ממלכת סקסוניהממלכת סקסוניה לייפציג
מוקד פעילות גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1826 – 4 בנובמבר 1847 (כ־21 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת הומבולדט של ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם רומנטית
סוגה אופרה, מוזיקה קלאסית, מוזיקה סימפונית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת גרמנית, צרפתית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור, פסנתר, עוגב עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג צצילה מנדלסון-ברתולדי עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים פאול מנדלסון-ברתולדי האב, לילי ואך, קרל מנדלסון-ברתולדי, מארי בנקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 5 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פליקס מנדלסון-ברתולדי היה נכדו של הפילוסוף היהודי הנודע, משה מנדלסון. הוא נולד למשפחה יהודית מכובדת וגדל ללא דת. בגיל שבע הוטבל כנוצרי לותרני. פליקס הוכר עוד בילדותו כילד פלא מוזיקלי, אך הוריו נהגו בזהירות ולא רצו לנצל את כישרונו לרווח כלכלי. אחותו, פאני מנדלסון, קיבלה השכלה מוזיקלית דומה והייתה מלחינה ופסנתרנית מוכשרת בפני עצמה. כמה משיריה המוקדמים פורסמו בשם אחיה.

מנדלסון זכה להצלחה מוקדמת בגרמניה, ועורר עניין מחודש במוזיקה של יוהאן סבסטיאן באך אחרי שניצח על היצירה מתאוס פסיון מאת באך בשנת 1829. עד לקונצרט זה המוזיקה של באך כמעט נשכחה ונעלמה לגמרי מחיי המוזיקה בגרמניה. מנדלסון זכה להצלחה במסעותיו ברחבי אירופה כמלחין, מנצח ונגן סולן. בעשרת ביקוריו בבריטניה הוצגו בבכורה רבות מיצירותיו הגדולות, וביקורים אלה מהווים חלק חשוב בקריירה הבוגרת שלו. הטעם המוזיקלי השמרני שלו בידל אותו ממלחינים בני תקופתו הרפתקנים יותר בגישתם כפרנץ ליסט, ריכרד וגנר, שארל-ולנטן אלקאן והקטור ברליוז. הקונסרבטוריון בלייפציג שהקים בשנת 1843[1], הפך למעוז של שמרנות ופסל מגמות רדיקליות במוזיקה.

לאחר תקופה ארוכה של התעלמות ממנדלסון בגלל טעם משתנה, אנטישמיות ושורשיו היהודיים, בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, הוערכה מחדש מקוריות יצירתו. היום הוא אחד מהמלחינים הפופולריים ביותר של התקופה הרומנטית במוזיקה.

ביוגרפיהעריכה

 
חדר העבודה של פליקס מנדלסון בלייפציג
 
תווים לשיר "כשרוח הערב נושבת בין צמרות העצים" בכתב ידו עבור קרוביו: פאני, רבקה ופאול במעונו בלייפציג

ילדותועריכה

פליקס מנדלסון נולד בעיר החופשית המבורג (כיום בגרמניה), השני מבין ארבעה אחים, למשפחה יהודית מתבוללת. סבו היה הפילוסוף היהודי הנודע משה מנדלסון. אביו אברהם, היה בנקאי ואמו, לאה לבית זאלומון (Salomon) הייתה מוזיקאית חובבת ברמה גבוהה, נכדתו של דניאל איציג, והיא זו שלימדה אותו לראשונה מוזיקה. בניגוד למוזיקאים רבים בני תקופתו, גדל מנדלסון במשפחה אמידה למדי. הוריו האמינו שכדי להשתלב בחברה הגרמנית יהיה עליהם להמיר את דתם. הוריו לא ערכו לו ברית מילה ובגיל שש הוטבל עם שלושת אחיו והיה לנוצרי פרוטסטנטי. כעבור כמה שנים הוטבלו גם הוריו לנצרות. האב החליט לשנות גם את שם המשפחה ובחר להשתמש בשם ברתולדי, כפי שבחר לעצמו גיסו (אחי אשתו), כמה שנים קודם לכן כשהוטבל לנצרות. למרות הלחץ שהפעיל עליו אביו ואף על פי שהיה נוצרי אדוק, סירב פליקס עד סוף ימיו לוותר על השם מנדלסון.

המשפחה עברה לברלין בשנת 1811. אברהם ולאה מנדלסון ביקשו להעניק לילדיהם - פאני, פליקס, פאול ורבקה (אשתו לעתיד של יוהאן פטר גוסטב לז'ן דיריכלה) את החינוך הטוב ביותר שיש. פאני הפכה לפסנתרנית הידועה בחוגי המוזיקה בברלין. במקום אברהם אביה חשב שהיא, ולא פליקס, מוזיקלית יותר. אך אברהם או פליקס לא ראו שזה ראוי שאישה תהייה בעלת קריירה במוזיקה, ולכן היא נותרה מוזיקאית פעילה אך לא מקצועית. תחילה לא היה אברהם מסוגל לאפשר לפליקס להתמסר לקריירה מוזיקלית עד שהתברר שהוא רציני לגמרי.

מנדלסון גדל בסביבה אינטלקטואלית. ביקורים תכופים שאורגנו על ידי הוריו בביתם שבברלין כללו אמנים, מוזיקאים ומדענים, ביניהם וילהלם פון הומבולדט, אלכסנדר פון הומבולדט והמתמטיקאי יוהאן פטר גוסטב לז'ן דיריכלה (בעלה של אחותו רבקה לעתיד). המוזיקאית שרה רוטנבורג כתבה על משק הבית כי "אירופה הגיעה לסלון שלהם".

קריירהעריכה

חינוך מוזיקליעריכה

מנדלסון החל ללמוד שיעורים בפסנתר מאמו כשהיה בן שש, ובגיל 7, חונך על ידי מארי ביגוט (אנ') בפריז. מאוחר יותר בברלין, כל ארבעת האחים למדו נגינה על פסנתר אצל לודוויג ברגר (אנ'), שהיה בעצמו תלמידו לשעבר של מוציו קלמנטי. החל ממאי 1819, מנדלסון (בתחילה עם אחותו פאני) למד קונטרפונקט והלחנה אצל קרל פרידריך צלטר בברלין. זו הייתה השפעה חשובה על הקריירה העתידית שלו. צלטר הומלץ כמורה על ידי דודתו שרה לוי, שהייתה תלמידה של וילהלם פרידמן באך וקרל פיליפ עמנואל באך. שרה לוי הפגינה כישרון כלשהו כפסנתרנית ולעיתים קרובות ניגנה בתזמורת של צלטר. שרה הקימה אוסף חשוב של כתבי יד של משפחת באך. צלטר, שטעמו במוזיקה היה שמרני, העריץ גם את המוזיקה של משפחת באך. ללא ספק, זה מילא חלק משמעותי בהיווצרות טעמו המוזיקלי של פליקס מנדלסון, מכיוון שעבודותיו משקפות את המחקר הזה על הבארוק והמוזיקה הקלאסית הקדומה. פוגות שהלחין די דומות לסגנונו של יוהאן סבסטיאן באך ודי משקפות את זה שמנדלסון הושפע רבות מבאך.

תחילת הקריירהעריכה

כבר בילדותו ניכרה בו גאונות מוזיקלית. בגיל 9 ניגן מנדלסון לראשונה בקונצרט פומבי, ובגיל 11 התחיל לחבר מוזיקה. גם אחיו ואחיותיו גילו כישרון מוזיקלי. פאני אחותו נהגה אף היא להלחין מוזיקה ושניהם הרבו לנגן את יצירותיהם על פסנתר, כאשר רבקה אחותו הייתה מזמרת ופאול אחיו ניגן בצ'לו. בגיל 15 חיבר מנדלסון את הסימפוניה הראשונה שלו, ובגיל 17 חיבר את אחת היצירות הנודעות ביותר שלו: "הפתיחה לחלום ליל קיץ" על פי מחזהו של ויליאם שייקספיר. ו-17 שנה אחרי כן חיבר את הפרקים הנוספים ל"חלום ליל קיץ", לרבות "מארש החתונה" המפורסם.

שיא הקריירהעריכה

מגיל 20 סייר מנדלסון בארצות אירופה ובמהרה כבש את המרכזים המוזיקליים ביבשת וקנה לו שם של מנצח מזהיר. ביקורו באיטליה ובסקוטלנד העניק לו השראה לחיבור כמה מהיצירות הידועות שלו: את הפתיחה מערת פינגאל כתב בגרסתה הראשונה כבר בשנת 1830, ואז החל לחבר את הסימפוניה השלישית "הסקוטית" אך סיימה רק תריסר שנים מאוחר יותר. את הסימפוניה הרביעית ("האיטלקית") חיבר עד 1833. בנוסעו לאנגליה התוודע למוזיקה של גאורג פרידריך הנדל וברוח זו כתב את האורטוריה אליהו, שהיא מהחשובות ביצירות על רקע מקראי.

שנותיו האחרונותעריכה

בשנת 1833 מונה מנדלסון למנהל התזמורת של דיסלדורף. מ-1835 היה במשך כמה שנים מנצחה של תזמורת הגוונדהאוס בלייפציג, אחת מן המעולות בגרמניה באותם ימים. הוא היה מנצח מהולל והרבה להשמיע לקהל המוקסם יצירות מעולות, ובהן השמעות ראשונות של יצירות מופת, בהן הסימפוניה התשיעית של שוברט, שרק כעבור עשר שנים לאחר חיבורה, בוצעה נגינת הבכורה שלה על ידי תזמורתו של מנדלסון. כמו כן החזיר לתודעת העולם את יוהאן סבסטיאן באך שהיה נשכח עד אז, ובעיקר נודע בביצוע המתאוס פסיון של באך. בשנת 1843 ייסד מנדלסון את בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג והמשיך לפעול בו עד יום מותו. פעילותו הרבה ועומס המאמצים במילוי התפקידים שלקח על עצמו דירדרו את מצבו הבריאותי שממילא היה רופף. פטירתה של אחותו האהובה פאני גרם לו לדיכאון כבד והוא נפטר צעיר לימים בגיל 38.[1]

 
פליקס מנדלסון על בול גרמני לציון מאתיים שנה להולדתו (2009)
 
פסל של פליקס מנדלסון בבניין תזמורת הגוונדהאוס בלייפציג

סגנון מוזיקליעריכה

 
אנדרטת מנדלסון בלייפציג שנהרסה על ידי הנאצים
 
האנדרטה המשוחזרת של מנדלסון ליד כנסיית תומאס בלייפציג

מנדלסון היה מלחין פורה וקל כתיבה. סגנונו מצטיין בקלילות נעימה והמוזיקה שלו קולחת ומענגת את מאזיניה. מקום חשוב ביצירותיו לפסנתר תופסים "הוואריאציות הרציניות" ו"השירים ללא מילים" – אלה הן פיסות זעירות ופיוטיות המנוגנות תכופות על ידי פסנתרנים מתחילים. מנדלסון נמנה עם חוג מקורביהם של מספר מלחינים והיה ידידו הקרוב של רוברט שומאן, יחדיו עיצבו את הסגנון הרומנטי המוקדם בגרמניה. כתבי ידו נשמרים בספרייה הממלכתית של ברלין.

תגובות אנטישמיותעריכה

בחיבורו האנטישמי "היהדות במוזיקה", כתב המלחין הגרמני ריכרד וגנר כי המוזיקה המופקת על ידי מלחינים בעלי רקע יהודי כדוגמת פליקס מנדלסון וג'אקומו מאיירבר היא "מתוקה ומצלצלת ללא עומק", רדודה ומלאכותית שיש בה סממנים של מוזיקה דתית הניזונה מהפולחן היהודי בבית הכנסת, המחקה באופן שטחי את המוזיקה האמיתית ששורשיה ב"רוח האמיתית של הפולק (העם)". צ'ייקובסקי הגיב במאמר תגובה אירוני על דברי ואגנר (Русские ведомости, 29.11.1872): "האם זה לא מביש שהיהודי הכשרוני ביותר הזה מצליח בערמומיות חתרנית לגרום הנאה לאנושות ביצירותיו היפות עם הכלים המוזיקליים במקום שהוא ירדים את האנושות בכנות הגרמנית כמו ואגנר - באופרות הארוכות והקשות, רבות הרעש ולעיתים המשעממות לגמרי". בהשפעת ואגנר ובהתאם לחוקי הגזע שלה, החרימה המפלגה הנאצית את מנדלסון והכריזה עליו מלחמת חורמה, בניסיון למחוק לו כל סימן וזכר. את ה"שירים ללא מילים" המפורסמים שלו אמנם הדפיסו, כי היו אלה מנגינות פופולריות ומוכרות מדי, אך רשמו ש"מחבר היצירות אינו ידוע". הנאצים גם החרימו את יצירתו "חלום ליל קיץ", והמלחין קרל אורף קיבל על עצמו להלחין מוזיקה חלופית למחזה. הם הרסו בשנת 1936 את האנדרטה לזכר מנדלסון, שהוקמה בחזית הגוונדהאוס, מקום משכנה של תזמורת הגוונדהאוס בלייפציג, בשנת 1900. בשנת 2008 נחנכה אנדרטה משוחזרת של מנדלסון, ליד כנסיית סנט תומאס.

הנצחהעריכה

מיצירותיועריכה

  • חמש סימפוניות: הסימפוניה הראשונה בדו מינור, הסימפוניה השנייה – "שיר תהילה" עם חלק אחרון שהוא קנטטה לסולנים ומקהלה, הסימפוניה השלישית בלה מינור – "הסימפוניה הסקוטית", הסימפוניה הרביעית בלה מז'ור – "הסימפוניה האיטלקית" (מהידועות ביותר של המלחין), הסימפוניה החמישית ברה מינור – "הרפורמציה".
  • 12 סימפוניות לכלי קשת (יצירות נעורים שפורסמו לאחר מותו)
  • שני קונצ'רטי לכינור (האחד מוכר ביותר, קונצ'רטו לכינור במי מינור אופוס 64. ואילו השני ברה מינור, הפחות מוכר, כתוב לכינור ולתזמורת מיתרים - יצירת נעורים)
  • שני קונצ'רטי לפסנתר (מס' 1 בסול מינור אופוס 25, מס' 2 ברה מינור אופוס 40)
  • קונצ'רטו לפסנתר מס' 3 במי מינור (נמצאו קטעים ממנו לאחר מותו שחוברו ליצירה אחת על ידי המלחין האיטלקי מרצלו בופליני)[3]
  • רונדו בריליאנט לפסנתר ותזמורת אופוס 29
  • סרנדה ואלגרו ג'ויוזו לפסנתר ותזמורת אופוס 43
  • שני קונצ'רטי לשני פסנתרים ותזמורת
  • קונצ'רטו לכינור, פסנתר ותזמורת.
  • "חלום ליל קיץ" (פתיחה ומוזיקה בימתית כולל הפרק "מארש החתונה")
  • האורטוריות "אליהו", "פאולוס"
  • הפתיחות: "מערת פינגאל" (ההברידיים), שלוות הים ונסיעה צלחה, מלוזינה היפה, רואי בלא, עתליה
  • שירים לקול ולפסנתר (שניים מן המוכרים בהם: "ברכת בוקר", "על כנפי השיר").
  • שתי שלישיות (ברה מינור אופוס 49, בדו מינור אופוס 66) לכינור, צ'לו ופסנתר.
  • שמינייה לכלי קשת אופוס 20 במי במול מז'ור
  • שבע רביעיות כלי קשת (אופוס 12 במי במול מז'ור, אופוס 13 בלה מז'ור, אופוס 44 ברה מז'ור, מי מינור, מי במול מז'ור, אופוס 80 בפה מינור, 4 קטעים לרביעיית כלי קשת אופוס 81)
  • שלוש רביעיות לפסנתר וכלי קשת (אופוס 1 בדו מינור, אופוס 2 ברה מז'ור, אופוס 3 בסי מינור - חוברו בהיות מנדלסון בן 13)
  • שתי חמישיות לכלי קשת (אופוס 18 בלה מז'ור, אופוס 87 בסי במול מז'ור)
  • שישיה לפסנתר וכלי קשת אופוס 110 ברה מז'ור
  • שלוש סונטות לכינור ופסנתר (בפה מז'ור (1820), בפה מז'ור (1838), בפה מינור אופוס 4
  • שתי סונטות לצ'לו ופסנתר (בסי במול מז'ור אופוס 45, ברה מז'ור אופוס 58)
  • סונטה לפסנתר וקלרינט
  • סונטה לפסנתר וויולה
  • שני קטעים לפסנתר, קלרינט ובאסט או בסון (אופוס 113 בפה מינור, אופוס 114 בפה מז'ור)
  • יצירות לפסנתר סולו: שירים ללא מילים, קפריצ'י, סונאטות וריאציות, רונדו קפריצ'יוזו.
  • יצירות למקהלה ותזמורת לפי מילים מספר תהלים או הקנטטה "ליל ואלפורגיס הראשון".

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • פייר לה-מור, מעבר לתשוקה, חיי פליקס מנדלסון-ברתולדי, תרגמה שרה רזי, הוצאת "עידית", תל אביב, תשי"ט.
  • מוזל מושנסקי, מנדלסון, תרגמה אביבה שלח, הוצאת דביר, 1989.
  • פיליפ רדקליף, מנדלסון, תרגום: גבי פלג, כתר הוצאה לאור, 1990.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 ישראל שליטא, אנציקלופדיה למוסיקה, תל אביב: יהושע צ'צ'יק, הוצאת ספרים בע"מ
  2. ^ מפרצון מנדלסון באתר הסקר הגאולוגי של ארצות הברית
  3. ^ מרצלו בופליני