ויקיפדיה

ז'אן-בטיסט גרז

צייר צרפתי

ז'אן-בטיסט גרז (בצרפתית: Jean-Baptiste Greuze;‏ 21 באוגוסט 1725 – 21 במרץ 1805) היה צייר ורשם צרפתי. הוא החיה את סוגת ציור הז'אנר המתאר את חיי היום יום, המוסרי או הסנטימנסטלי אחרי העדנה שידעה סוגת הציור ההיסטורי בימי שלטונו של לואי הארבעה עשר. הוא הושפע מהרוקוקו ומהריאליזם של האמנים ההולנדים ופלמים. הוא נשאר בתודעת הציבור, שהעריץ אותו בעיקר בזכות הסצנות הרגשניות מחיי האיכרים, שהעבירו מסרים מוסריים, והצטיין באמנות הדיוקן.

ז'אן-בטיסט גרז
Jean-Baptiste Greuze
דיוקן עצמי מ-1769
דיוקן עצמי מ-1769
לידה 21 באוגוסט 1725
טורני, חבל בורגונדיה, ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 במרץ 1805 (בגיל 79)
פריז, צרפת, הקיסרות הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות של מונמארטר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה המלכותית לציור ולפיסול בפריז עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1750–1805 (כ־55 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור
זרם באמנות רוקוקו
הושפע על ידי שארל גראנדון, שארל-ז'וזף נטואר עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות "אירוסין בכפר" (1761), "קללת האב", "הביצים השבורות", "הבן הכפוי טובה"
צאצאים אנה-ז'נבייב גרז עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

נולד כז'אן גרז ביישוב טורני, עיירת שוק בחבל בורגונדיה, בנם של ז'אן-לואי גרז, רעפן וקבלן, ושל קלודין לבית רוק. מילדותו נמשך לציור בניגוד לרצון אביו שהועיד אותו לקריירה של אדריכל. בסופו של דבר השתכנע האב לאפשר לבנו להתלמד אצל הצייר שארל גרנדון בליון. המורה, אמן ידוע בפני עצמו ולימים חמיו של המלחין גרטרי, המליץ לאב להמשיך לטפח את כישוריו[1] ולהרשות לו לנסוע לפריז בשנת 1750. גרז נרשם באקדמיה המלכותית לציור ולפיסול, זכה להערכתו של לואי דה סילבסטר והיה תלמידו של שארל-ז'וזף נאטואר[2], הוא לא הלך בתלם ולא קיבל את תכתיבי מוריו. פקד את עולם האנציקלופדיסטים והבוהמה, והושפע מגישתם של אנשים כמו דידרו, לה שוסה וסדן[3].

בשנת 1755 ציורו "אב מסביר את כתבי הקודש לילדיו" הפתיע את חוגי האמנים, שכמה מהם העלו ספקות שגרז היה בשל מספיק כדי שיוכל ליצור אותו. בסופו של דבר השתכנעו מכישרונו. יצירה זו וכן "העיוור המרומה" (L'aveugle trompé) משכו את תשומת לבו של האספן לה ליב דה ז'ילי, שהשיג את הצגתם בסלון האמנים באותה שנה. לפי המלצתו של פיגאל התקבל גרז כחבר שלא מן המניין באקדמיה המלכותית הצרפתית לציור ולפיסול[3]. בשנים 1755–1757 נסע לאיטליה, כמלווה של האב גוגנו, ושהה בעיקר ברומא ובפירנצה. התקבל הרושם שמסע זה לא הותיר עקבות ביצירתו[3]. זמן קצר אחרי הגעתו לאיטליה צייר את "הביצים השבורות".

ב-3 בפברואר 1759 נשא גרז לאישה את אן-גבריאל בבוטי, בת של פרנסואה בבוטי, בעל חנות ספרים מקה ד'אוגוסטן בפריז, והוא ראה בה אידיאל של יופי נשי. נישואים אלה לא הביאו לו נחת מכיוון שאשתו בגדה בו באופן שערורייתי ובפרידה נישלה אותו מנכסים רבים. גרז הנציח אותה בשנת 1761 בציור המחמיא "הפילוסופית הנרדמת" שבה היא מוצגת רדומה ומוקפת ספרים[4]. באותה שנה הקסים את הקהל ואת המבקרים עם יצירתו "אירוסין בכפר" – L'Accordée de village שהוצגה בסלון של הלובר. ב-1762 ילדה אשתו את בתם הראשונה, אנה-ז'נבייב, לימים ציירת כמו אביה. בשנת 1769 נחל גרז אכזבה רבה מכך שבחירתו כחבר מן המניין באקדמיה המלכותית לציור ולפיסול נעשתה בקטגוריה הנחותה יותר של "ציירי הז'אנר" ולא באגף ה"ציירים היסטוריים" כפי שקיווה. לא עזרה לו בכך יצירת התמונה "סוור וקרקלה" שנדחתה כן על ידי הקהל וכן על ידי המבקרים של סלון האמנים באותה שנה. דידרו עצמו מתח עליו בקורת ורמז כי יד אשתו הייתה בניסיון השאפתני הזה. כתוצאה מכל אלה גרז לא השתתף יותר בסלונים לציור עד שנת 1800, על אף כל ההפצרות[5]. ב-4 באוגוסט 1793 התגרש מאשתו לפי רצונו. אחרי שהשקיע את הונו בקצבה מלכותית קבועה של עיריית פריז (אוטל דה ויל), הוא נותר חסר כל לאחר המהפכה הצרפתית.

בשנת 1805 נפטר גרז בגיל 80 בפריז בביתו ברחוב פוסה סן דני (rue des Fossés Saint Denis) המקביל לשדרת בון-נובל (boulevard de Bonne-Nouvelle). הובא לקבורה בבית הקברות של מונמארטר.

גרז היה בונה חופשי, חבר בלשכת "תשע אחיות".

יצירתו

עריכה

לאורך חייו ביסס גרז את הקריירה האמנותית שלו על החדרת סוגיות מוסר כפי שהמליץ לו מעריצו, הפילוסוף דני דידרו – "להחזיר את המוסר לאמנות". גישה זו שהביאה לו בתוך חמש שנים פופולריות רבה בקרב הקהל הרחב, עוררה בקורת רבה בקרב ההיסטוריונים של האמנות. לוק בנואה, למשל, הגדיר אותו "צייר טוב", בעל טכניקה של "וירטואוז"[6] אך "בעל רוח צרה", ש"הלך לאיבוד בשבילי המוסר", "קרבן לשאיפתו לפרסום, להשפעות מהקומדיות הסוחטות דמעות, ורומני המוסר" של תקופתו. לדברי בנואה, שאל גרז את סיסמאותיו במפגשים של יום שני בסלון של מאדאם ז'פרן שאותו נהג לפקוד. לדידו של בנואה ציורי גרז הם "פסטורליה מזויפת" ממוקמת ב"תפוארות מבוימות", ושגיבוריה הם עניים בשירות העשירים ואיכרים לשימוש האצולה הגדולה[7]. החושניות המודחקת שבציוריו, למשל בפניהן הילדותיות של הנערות החסודות, כבשה את הערצתם של רבים[8]. מבקרים רבים שיבחו לעומת זאת את אמנות הדיוקן של גרז, כפי שבאה לידי ביטוי בדיוקנאות של של סופי ארנו ושל ידידו, החרט ז'ורז' ויל.

דידרו הקדיש לגרז מאמרי רוויו נלהבים בעיתון "התכתבות הספרותית ". הוא ראה בו מתבונן חד עין בטבע האנושי, בעל רגישות ואמפתיה עמוקות[9].

מורשתו

עריכה
 
בית הוריו של גרז בעיירה טורני – כיום רחוב גרז מס. 5
 
קברו של ז'אן-בטיסט גרז בבית הקברות של מונמארטר, עם הפסל "הכד השבור" מאת ארנסט דאגונה (1856–1926)

עם תלמידיו נמנו: מארי רנה ז'נבייב ברוסאר דה בולייה, ז'אן-פיליברט לדו, קונסטאנס מאייר, ובתו אנה-ז'נבייב גרז, ז'אן פרידום, פייר אלכסדר ויל ושארל-אנרי דפוסה (Desfossez).

חייו הפרטיים

עריכה

בתו, אנה ז'נבייב גרז, הייתה גם כן ציירת ותלמידתו.

פרסים ואותות הוקרה

עריכה
  • 1769 – חבר האקדמיה המלכותית לציור ולפיסול בפריז – בקטגוריה "צייר ז'אנר"[10].

הנצחה

עריכה
  • 1864 – רחוב ברובע השישה-עשר של פריז נקרא על שמו.
  • הרחוב שבו שוכן בית הוריו (הבית מס.5) בעיירה טורני נקרא גם כן על שמו – Rue Greuze
  • 1868 – פסל לכבודו, יצירת הפסל בנואה דוז'לה, הוצב בכיכר העירייה בעיר הולדתו, טורני.

תערוכות

עריכה
  • 1976–1977 – תערוכה חשובה ראשונה עם יצירות גרז אורגנה ב"אתנאום וודסוורת'" בהרטפורד על ידי הל נ. אופרמן ואדגר מנהול. היא הוצגה המשך במוזיאון לגיון הכבוד בסן פרנסיסקו ובמוזיאון לאמנות של דיז'ון בצרפת. התלווה לתערוכה מחקרו של מנהול Review of Jean-Baptiste" Greuze, 1725–1805'"

(סקירה על ז'אן בטיסט גרז, 1979)

  • 2002 תערוכה ראשונה של רישומיו של גרז אורגנה בגלריית "אוסף קריק" בניו יורק, גם כן על ידי מנהול שערך את הקטלוג שלה – "גרז אמן הרישום"

מבחר ציוריו

עריכה
  • בערך 1750 – Jeune fille à la poupée – "נערה עם בובה" – שמן על בד – במוזיאון ארמיטאז' בסנט פטרבורג
  • 1750 – Jeune Homme au chapeau – "צעיר עם כובע" (הרוזן סטרוגנוב בילדותו) – שמן על בד – בארמיטאז', סנט פטרבורג
  • 1755 – Père de famille expliquant la Bible à ses enfants או La Lecture de la Bible – "אב מסביר את כתבי הקודש לילדיו" או "אב מקריא את כתבי הקודש ילדיו" – שמן על בד – ציור מסדרת הציורים המוסרניים, מוזיאון הלובר
  • 1761 – L'Accordée de village – "אירוסין בכפר" – הוצג בסלון של 1761 בפריז – במוזיאון לובר
  • 1763 – La Piété filiale או Le Paralytique secouru par ses enfants – "כיבוד האב" או "ילדים סועדים את אביהם המשותק" – נרכש על ידי יקטרינה הגדולה, נמצא בארמיטאז'
  • 1765 – Le Fils ingrat ו-Le Fils puni – "הבן הכפוי טובה" ו"הבן הנענש" – קודם רישומים (1765) – בהיכל האמנויות של ליל, ב־1778 כציורים – בלובר
  • 1769 – La Mère bien aimée – "אמא היקרה" – הוצג בסלון של 1769 – באוסף פרטי במדריד
  • 1755 – L'Enfant endormi sur son livre – "הילד שנרדם מעל הספר" – שמן על בד – מוזיאון פאבר, מונפלייה
  • 1756 – Les Œufs cassés – "הביצים השבורות" – מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק
  • 1757 – Portrait de l'abbé Louis Gougenot – "דיוקנו של האב לואי גוז'נו" – במוזיאון לאמנות בדיז'ון
  • 1757 – Le Geste napolitain – "המחווה הנפוליטנית" – מוזיאון לאמנות וורסטר
  • 1757 – Le Guitariste או Un oiseleur qui, au retour de la chasse, accorde sa guitare – "נגן הגיטרה" או "צייד ציפורים בשובו מהציד, מכוונן את הגיטרה שמן על בד" – מוזיאון האמנות של נאנט
  • 1765 – Portrait du graveur Georges Wille – "דיוקנן של החרט ז'ורז' ויל" – הוצג בסלון של 1765 – עורר את התלהבותו של דני דידרו, במוזיאון ז'אקמאר-אנדרה בפריז
  • 1765 – Jeune fille – "נערה" – שמן על בד – במוזיאון קונדה בשאנטיאי
  • בערך 1769 – Le Tendre désir – "התשוקה העדינה" – שמן על בד – במוזיאון קונדה בשאנטיאי
  • 1769 – L'Empereur Sévère reprochant à Caracalla, son fils, d'avoir voulu l'assassiner – "הקיסר סוורוס (ספטימיוס סוורוס) נוזף בקרקלה, בנו, על שקם לרצוח אותו" – שמן על בד – מוזיאון הלובר.
הציור נתקל בבקורת שלילית והאמן ננזף על כך שרצה להיחשב ל"צייר ציורים היסטוריים" שנחשב מעל "ציירי הז'אנר" שכמוהו.
  • 1770–1780 – Jeune fille au panier – "נערה עם סל" – שמן על בד – מוזיאון פאבר, מונפלייה,
  • בערך 1772–1775 – La Dame de charité "הנדבנית" – שמן על בד – המוזיאון לאמנות של ליון
  • 1774 – Le Gâteau des rois – "עוגת המלכים" – מוזיאון פאבר, מונפלייה
  • 1770 – Portrait d'une petite fille regardant par-dessus son épaule – "דיוקן של נערה המביטה מעבר לכתפה" – שמן על בד – נמכרה במכרז בניו יורק ב-2014
  • אחרי 1775 – Jeune garçon – "נער" – שמן על בד – מוזיאון קונדה בשאנטיאי
  • 1777–1778 – Le Prince Alexandre Stroganoff או Portrait de Paul Stroganoff – "הנסיך אלכסנדר סטרוגנוב" או "דיוקנו של פאבל סטרוגנוב" – שמן על בד – במוזיאון לאמנות של בזנסון
  • 1778 – Le Fils ingrat – "הבן הכפוי טובה" – שמן על בד – במוזיאון לאמנות של בזנסון
  • 1778 – Le Fils puni – "הבן הנענש" – מוזיאון הלובר
  • 1778 – Portrait du comte Stroganov enfant – "דיוקן הרוזן סטרוגנוב בילדותו" – שמן על בד, מוזיאון ארמיטאז'
  • בערך 1780 – La Prière du matin – "תפילת הבוקר" – שמן על לוח עץ – מוזיאון פאבר, מונפלייה
  • בערך 1780 – Jeune fille – "נערה" – שמן על עץ – המוזיאון פאבר, מונפלייה
  • בערך 1780 – La Comtesse Chouvalova – "הרוזנת שובאלובה" – שמן על בד – מוזיאון ארמיטאז'
  • בערך 1780 – Jeune fille aux mains jointes – "נערה עם ידיים שלובות" – שמן על בד – מוזיאון פאבר, מונפלייה
  • 1780–1800 – Le Petit mathématicien – "המתמטיקאי הקטן" – שמן על בד – מוזיאון פאבר, מונפלייה
  • La prière de la jeune fille – "תפילת הנערה" – שמן על עץ – מוזיאון ברון-מרטן, גרה, סון עילית

המהפכה הצרפתית ב-1789 הביאה את אופנת החזרה לקלאסיקה הקדומה ואיתה את הזלזול ב"ציור הסנטימנטלי" של גרז. עם זאת סגנון זה נשמר במאה ה-19.

  • 1785–1790 – Psyché couronnant l’amour – "פסיכה מכתירה את אמור" – שמן על בד – היכל האמנויות של ליל
  • 1790 – Psyché couronnant l’amour – "פסיכה מכתירה את אמור" – מוזיאון הלובר
  • 1791 – La Blanchisseuse – "הכובסת" – מרכז גטי, לוס אנג'לס
הוצגו אחרי מותו:

אחרי שחזר להציג בסלונים של 1800, 1801 ו-1804, בסלון של 1808 הוצג, שלוש שנים אחרי מותו,

  • הציור Sainte-Marie l'Égyptienne (מרים הקדושה המצרית)
  • בערך 1800 – La Surprise – "ההפתעה" – שמן על בד – במוזיאון קונדה, שאנטיאי
  • בערך 1805 – Portrait de Michel-Nicolas Hussard – "דיוקן של מישל-ניקולא איסאר" – מוזיאון האמנות של נאנט

סצנות מוסר

עריכה

דיוקנאות

עריכה

דמויות של נערות

עריכה
  •  
    "נערה עם ידיים שלובות" (1780), מוזיאון פאבר, מונפלייה
  •  
    "הכד השבור" (1773), לובר, פריז
  •  
    "נערה עם יונה", מוזיאון המנזר הקרטיזיאני בדואה
  •  
    "הצפור המתה" (1800), לובר, פריז
  •  
    "הנערה עם סרט כחול" (ללא תאריך), המוזיאון לאמנות של רן

לקריאה נוספת

עריכה
  • 1973 Luc Benoist – Secolul al XVIII-lea în Franța capitol în Istoria ilustrată a picturii, ed a-III-a Editura Meridiane, București

(תרגום מהמקור הצרפתי לרומנית מאת סורין מרקולסקו –, Histoire illustrée de la peinture de l'art rupestre a l'art abstrait, Ed.F.Hazan Paris 1971

  • Kathryn Desplanque A Satirical Image against Jean-Baptiste Greuze:Celebrity, Printmaking and, the Public Woman Eighteenth-Century Studies,vol. 50, no. 1 (2016) Pp. 27–51

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ז'אן-בטיסט גרז בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1913 L.Hautecoeur עמ' 11
  2. ^ 1913 L.Hautecoeur עמ' 12
  3. ^ 1 2 3 L.Gillet
  4. ^ 1973 LBenoist 'עם 200
  5. ^ K.Desplanques עמ' 27
  6. ^ 1973 LBenoist 'עם 226
  7. ^ 1973 LBenoist 'עם 199
  8. ^ 1973 LBenoist 'עם 199–200
  9. ^ K.Desplanque
  10. ^ על אף רצונו להיות מסווג כ"צייר היסטורי" הודות לתמונה "הקיסר סוורוס"
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ז%27אן-בטיסט_גרז&oldid=39834834"