פסטורליה

פסטורליה או פסטורלהאנגלית: Pastoral, בלטינית: pastoralis) הוא אורח-חיים של רועים, ובהשאלה סוגה, סגנון או יצירה באמנות או בספרות אשר מתארים אורח-חיים כפרי, בייחוד באופן אידילי, רומנטי ונוסטלגי, המדגיש שלווה, תום וקרבה אל הטבע.

"נוף פסטורלי", ציור מאת אלוון פישר.

אטימולוגיה ומונחיםעריכה

המונח פסטורליה מקורו במילה הלטינית לרועה: Pastor. במחקר מודרני, פסטורליזם (אנגלית: Pastoralism) הוא גידול ורעיית בהמות מבויתות, ובהקשר זה משמעות המונח "פסטורלי" הוא "של רועים". אך בשימוש מודרני יומיומי כשם תואר, "פסטורלי" בדרך-כלל משמעותו "שליו", ותכופות מתאר מקומות ונופים ציוריים המרוחקים מן הערים הגדולות.

בלטינית, שירים פסטורלים נקראים אקלוגות (eclogues), על שם קובץ שירה של המשורר הלטיני ורגיליוס. פסטורליה נקראת גם ביוונית בוקוליקון (βουκολικόν) ובצורה האנגלית בוקוליק, מונח שנגזר מן המילה היוונית העתיקה לרועה בקר.

במוזיקה של הבארוק, פסטורלה (Pastorale) היא מלודיה בטרצות מעל תו נמוך חוזר על עצמו, בדרך-כלל במשקל משולש של 6/8, 9/8 או 12/8, המחקה נגינת חמת חלילים איטלקית, ודומה לטרנטלה אך בעלת קצב איטי יותר. פסטורלות מופיעות במוזיקה של דומניקו סקרלטי, יוהאן סבסטיאן באך, ארכאנג'לו קורלי, באופרה וילהלם טל של ג'ואקינו רוסיני, ובפרק השלישי בקונצ'רטו "האביב" מתוך ארבע העונות של ויוואלדי.

התאורטיקן ומבקר הספרות טרי גיפורד הציע שלוש דרכים שונות להגדרת פסטורליה ספרותית. ההגדרה הראשונה מנקודת המבט של היסטוריה של הספרות, בה יצירות העוסקות באורח חיים כפרי ובמיוחד של רועים. ההגדרה השנייה מוסיפה תנאי נוסף: הפסטורליה מדגישה, באופן נרמז או מפורש, את הניגוד בין חיי הכפר לחיים העירוניים. בהגדרה השלישית, חיי הכפר מתוארים באופן שלילי[1].

יצירות פסטורליותעריכה

 
סצנה מתוך המחזה השייקספירי "כטוב בעיניכם": ליצן החצר המתוחכם מלגלג על פשטותו של הרועה הקשיש, ועם זאת מעריץ את חכמת החיים שלו.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פסטורליה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Gifford, Terry. Pastoral. Routledge, 2019