ז'אן-בטיסט קלבר
ז'אן-בטיסט קלבר (בצרפתית: Jean Baptiste Kléber; 9 במרץ 1753 – 14 ביוני 1800) היה גנרל צרפתי בצבא נפוליאון. ידוע בעיקר כמנצח קרב תבור שהתקיים בין כוחות צרפתיים וכוחות האימפריה העות'מאנית ואחרים, בין גבעת המורה והר תבור במקום בו מצוי כיום מושב מרחביה ב-16 באפריל 1799, במהלך מסע נפוליאון בארץ ישראל.
 | |
| לידה |
9 במרץ 1753 שטרסבורג, צרפת  |
|---|---|
| נרצח |
14 ביוני 1800 (בגיל 47) קהיר, האימפריה העות'מאנית |
| מקום קבורה |
Cronenbourg French National Cemetery |
| מדינה |
צרפת |
| בן או בת זוג |
פאולין פורס |
| השתייכות |
הצבא הצרפתי הלאומי, צבא צרפת |
| תקופת הפעילות |
? – 14 ביוני 1800 |
| דרגה |
גנרל |
| פעולות ומבצעים | |
| |
| עיטורים | |
|
שמות החקוקים בשער הניצחון בפריז | |
  | |
ביוגרפיהעריכה
קלבר נולד בעיר שטרסבורג, מקום בו עבד אביו כבנאי. הוא קיבל הכשרה באדריכלות בפריז ובמקומות אחרים. כנער התערב לטובתם של שני אצילים גרמנים בקטטה בטברנה, ואלו השיגו לו מינוי לבית הספר הצבאי במינכן. לאחר שסיים את חוק לימודיו הצטרף כקצין לצבא האוסטרי, אך פרש בשנת 1783 משום שמצא כי מוצאו הפשוט הוא מכשול בקידומו כקצין.
כששב לצרפת קיבל מינוי כמפקח על הבניינים הציבוריים בעיר בלפור, היכן שלמד היטב את נושא הביצורים ומדעים צבאיים אחרים. בשנת 1792 התנדב לצבא, ובשל ידיעותיו בנושאים צבאיים התקדם במהירות לדרגת ליטננט - קולונל (מקביל לדרגת "סגן-אלוף" בצה"ל).
כאשר הגן על העיר מיינץ בחודש יולי 1793 הצטיין, על אף שהעיר נפלה, ושומריה נשלחו לכלא על ידי הממשלה. הוא הושב מיד למינויו כקצין ובאוגוסט 1793 קודם לדרגת גנרל בריגדה (מקביל לתת-אלוף בצה"ל). במרץ 1794 הצטיין בדיכוי ההתקוממות בחבל ואנדה, וחודשיים לאחר מכן מונה לגנרל ולמפקד דיוויזיה. היכרותו הקרובה עם הגנרל מרסו, שהיה כוח עולה בצבא הצרפתי בימים אלו, ועמו הביס קלבר את המלוכנים בלה מאן וסאבני, סייעה לו להתקדם בקריירה הצבאית. ברוח אותם הימים הודח מתפקידיו כאשר התבטא כי כנגד מורדי ואנדה יש להתייחס באופן מתון, אך באפריל 1794 נקרא בחזרה לשירות.
הוא גילה מיומנות ונחישות בפעולות רבות באזור שרלרואה, ובמיוחד בקרב פלארוס (26 ביוני 1794). בחורף של שנת 1795 הטיל מצור על מיינץ. בשנים 1795 ו-1796 החזיק לזמן קצר במשרת המפקד הראשי של הצבא.
לאחר הנסיגה אל הריין סירב לקבל את הפיקוד על הצבא באופן מלא, ופרש לעיסוקים פרטיים בתחילת שנת 1798. קלבר שב לשירות כמפקד דיוויזיה במסעו של נפוליאון למצרים. הוא נפגע בראשו באלכסנדריה כבר בתחילת המערכה, ולא השתתף בקרב הפירמידות. לאחר כיבושה, קלבר שימש כמושל אלכסנדריה. במהלך מסע נפוליאון בארץ ישראל בשנת 1799 שימש כמפקד המשמר הקדמי. הוא כבש את אל עריש, עזה ויפו, וניצח בקרב אל מול הר תבור ב־16 באפריל 1799, שם הביס כוחות גדולים בהרבה מכוחותיו, ואיבטח את אגפו של נפוליאון בשעה שזה עסק במצור על עכו.
כאשר שב נפוליאון לצרפת לקראת סוף שנת 1799 הותיר את קלבר כמפקד הכוחות במצרים. לאחר המסע הכושל לארץ ישראל, ולאחר התבוסה הימית בקרב על הנילוס, שהנחיל לנפוליאון האדמירל הורציו נלסון, היו הכוחות הצרפתיים המותשים רחוקים מרחק רב מצרפת, ללא כל סיכוי לשוב אליה או להחזיק בשטחים שכבשו. הוא נשא ונתן עם האדמירל סידני סמית באל עריש, אך מפקדו של סמית, לורד קית', סירב לאשר את התנאים, שכללו החזרה של הלוחמים אל אדמת צרפת. בצר לו התקיף קלבר את העות'מאנים בהליופוליס בכוח של 10,000 איש כנגד 60,000. למרות נחיתות כוחו, הוא הביס את יריביו בקרב זה שהתרחש ב-20 במרץ 1800, ושב וכבש את קהיר אשר התמרדה כנגד השלטון הצרפתי.
קלבר, בנו של פעיל בנייה חופשית ובונה חופשי בעצמו, ידוע בהבאת הבנייה החופשית למצרים. בינואר 1800 פתח היכל מסוני בקהיר, ובכך הקים את לשכת איזיס, שהוא היה המאסטר הראשון שלה.
קלבר נרצח ב־14 ביוני 1800 בקהיר על ידי קנאי מוסלמי. הוא קבור בשטרסבורג, בכיכר קלבר הקרויה על שמו, תחת פסל בדמותו. ליבו נמצא בכד תחת כנסיית סן לואי באינווליד, פריז.[1] המחזאי המצרי אלפרד פרג כתב מחזה בשם "סולימאן מחלב" על המתנקש.
קישורים חיצונייםעריכה
- ז'אן-בטיסט קלבר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ז'אן-בטיסט קלבר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שולייםעריכה
- ^ לירון מילשטיין, 24 שעות בשטרסבורג, באתר מאקו, 17 באוקטובר 2018